באר היטב על חושן משפט קכה

סעיף אעריכה


(א) הולך:    ז"ל הש"ך וכן אם אמר תן מנה זו בחוב ופקדון הוי כזכי וי"א דבתן והולך בעינן דוקא שנותן לו עתה מיהו אף בזכי לכ"ע בעינן שיגיע לרשות השליח קודם שיחזור בו הנותן וכמ"ש בס"ו ע"ש (ובעובד כוכבים דלאו בר שליחות הוא תן והולך לאו כזכי דמי מהר"א גאליקו בתשובת כ"י ועיין במבי"ט ח"א סי' קמ"ה כמו שהלוה א"י לחזור בו ה"נ אין שאר בע"ח יכולין לגבות ממנה הה"מ ז"ל בפט"ז מה"מ. כנה"ג).


(ב) ליורשי:    והמשלח א"י לומר לא נתתי לך אלא כדי לתת לשמעון ולא ליורשיו כמ"ש סוף סימן ח' גבי מתנה. דהלואה או פקדון שאני ועיין בתשובת מהרשד"ם סוף סימן קמ"ג. ש"ך.


(ג) באחריותו:    עיין בש"ך שהביא תשובת רש"ך במי שהיה חייב מעות לחבירו ובתוך הזמן הלך המלוה למדה"י ובהגיע הזמן יש חשש מחמת נפילת המטבע אם מהני ללוה שיזכה המעות להמלוה ע"י אחר כו' עיין שם.


(ד) החזר:    הסמ"ע הניח זה בצ"ע דנ"ל דלא כ"כ הריטב"א אלא גבי מתנה דל"ת דלשון החזיר יהנה טפי במתנה מלשון הולך קמ"ל אבל בחוב ופקדון מהני גם ל' החזיר ע"כ והש"ך כ' דנ"ל כדעת הרמ"א וגם לשון הריטב"א מורה כן דכתב שאינו זיכוי כלל משמע דלא הוי זיכוי בשום ענין כו' ע"ש (וכ"כ הט"ז).


(ה) פטור:    ול"ד למ"ש הרמ"א בהג"ה בסמוך שבכזה הדין עם המפקיד ודוחק לחלק דשם לא אמרו אלא שלכתחלה לא יחזיר וכאן אמר שאם החזיר בדיעבד פטור אלא נראה דשאני התם דראובן עשה ללוי שליח לקבלם ומיד שקבל לוי לידו הרי הוא של ראובן ואם יחזיר לשמעון מחמת האיום הרי מציל נפשו בממון חבירו וע"ל סוף סימן קכ"ו ובסימן רצ"ב ס"ח ובסימן שפ"ח ס"ז מ"ש בחילוקי דינים הללו עכ"ל הסמ"ע ואין דבריו נכונים לע"ד דכיון שזה זכה בשבילו מה לי שעשאו שליח או לא ס"ס עכשיו הוא של המלוה או המפקיד לגמרי וכ"מ להדיא במרדכי והג"א ספ"ק ששם מקור דין זה ועוד דאפי' עשאו שליח אם החזיר מחמת אונסו או מפני האיום שבידו להבריחו להחזיר פטור ול"ד למציל נפשו בממון חבירו דהיינו שאין אונסו על זה הממון עצמו כגון בנרדף ששבר כלים של אחר שחייב כמ"ש בסי' ש"פ ס"ג אבל כאן שאינו רק שומר על המעות פשיטא דאונס רחמנא פטריה ובזה אתי נמי שפיר דל"ד למ"ש הרמ"א בסמוך דהתם אין האונס ע"ז הממון רק שרוצה לכפור חובו וזה לא מיקרי אונס וכן מחלקים לקמן סוף סימן קכ"ו ע"ש. ש"ך.


(ו) שניהם:    פי' אפי' לא העני ראובן אפ"ה הרשות ביד שמעון לגבות מאיזה שירצה מלוי או מראובן כ"כ הסמ"ע ועיין בש"ך ובט"ז.


(ז) ראובן:    ומסיק שם וז"ל ואע"ג דשמעון לא הוחזק כפרן מ"מ הואיל ועשאו ראובן שליח לקבל זכה לו והא דאמר לוי לא זכיתי לך ע"מ שאפסיד את שלי הוי דברים שבלב ואינן דברים עכ"ל. סמ"ע.

סעיף בעריכה


(ח) דבפקדון:    אבל בהלואה דלהוצאה נתנה ומתחלה לא הלוה לראובן אלא למלאות בקשתו בכל ענין הוא זכות לשמעון שתצא מיד ראובן ותבא בעין ליד שמעון משא"כ בפקדון דגם בהיותו ביד ראובן הוא בעין ושמעון הפקידו בידו להנאת עצמו מש"ה כל שלא נעשה אח"כ כפרן אין לשמעון זכות בחזרתו לידו מש"ה יכול לחזור בו שם.


(ט) לחזור:    והברירה ביד הנפקד לחזור וליטלן או לא ולא אמרי' מדלא הוחזק כפרן ניחא להמפקיד שיהא הפקדון בידו ולא ביד אחר ויחויב לחזור וליטלו מיד השליח דמסתמא מתחלה לא ס"ד שישמרו הנפקד לעולם אלא שלאחר זמנו יחזור וישלחנו לידו ע"י שליח מהימן כ"כ הסמ"ע ולא ידעתי מאי נ"מ שאינו מחויב לחזור וליטלו דמ"מ הוא באחריות הנפקד עד שיגיע ליד המפקיד כמ"ש ס"ד ואולי ר"ל שאינו נקרא בזה עובר על דעת בעלים עכ"ל הש"ך (ועיין מ"ש הט"ז בזה).


(י) מיפטר:    כדלעיל סימן קכ"א ס"ב ועיין בהג"א פ"ק דגיטין על ראובן ששלח מנה לשמעון לשומרו לו וע"י אותו שליח החזיר לו שמעון ונאנס בדרך ע"ש. סמ"ע.


(יא) יומא:    ואע"ג שלא עשאו המפקיד שליח כיון דהוא מהימן גביה ובאופן שנתבאר לקמן סי' רצ"א סכ"ו ואפי' אם ירצה הנפקד לחזור ליקחנו ממנו על אחריותו וכ"כ הסמ"ע וב"ח וע"ל סוף סימן רצ"ג עוד מדינים אלו עכ"ל הש"ך (וז"ל הט"ז נ"ל דהרבותא בזה אע"ג דעכשיו לא גילה דעתו דניחא ליה אלא בשאר יומי הוה מהימן אצלו ע"כ).

סעיף געריכה


(יב) להחזיק:    ע"ל סימן פ"ג סס"ב שם כת' הרמ"א דין שליח שמחזיק במעות בשביל חוב המשלח והמחבר כ' מזה בסוף סימן נ"ח ובסי' צ"ט כתבו הט"ו דין אם א' תופס מה שנתן לידו שליח ואומר שהשליח או הסרסור חייב לו ע"ש ס"ג. סמ"ע.


(יג) יש לו:    כתב הש"ך דלכאורה משמע כאן דעת הט"ו דהיכא דאית ליה נכסי לא משתעבד מדר"נ אבל א"א לומר כן כמו שהוכחתי בסימן פ"ו ס"ב באריכות דאפי' אית ליה נכסי משתעבד מדר"נ רק היכא דאית ליה פסידא ללוה שני תקנת חכמים הוא שאין גובין ממנו כשיש לו נכסי דה"ל כנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח כו' ע"ש באורך.


(יד) כופה:    (וא"ל ממ"ש ס"ק ק"ה ואם מסרו הנפקד ליד מלוה פטור כו' ע"ש דהתם ה"ק כיון דודאי אתה ח"ל ועכ"פ צריך אתה לשלם לו הן מזה או משאר דברים אם כן מה עשיתי לך אם תרצה לשלם לו משאר נכסיך הרי הוא מוכן להחזיר לך פקדונך אבל כאן מיירי בשליח שתפס לעצמו ורוצה דוקא מעות ולא להפרע משאר נכסים עכ"ל הדריש' וכ"כ בט"ז ע"ש).


(טו) אחרים:    אע"פ שהוא נאמן נגד המלו' לומר אני תופסם בחובי במגו דפרעתיך מ"מ הואיל וכל זמן שלא באו ביד המלו' לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בע"ד דהמשלח הוא וכנגד המשלח אין לך מגו שאינו נאמן לומר החזרתי לך הואיל והולך כזכי דמי עכ"ל הטור וכתב הסמ"ע דר"ל דאם הי' לו מגו גם נגד המשלח כגון דמסרם לו בלא עדים נאמן בשבועת היסת שהמלו' חייב לו במגו דלהד"ם והב"ח כתב וז"ל וג"כ ל"מ למימר דלא קבלתי מידך כו' דכיון דכבר מודה שקבלם מידו שוב אינו נאמן לומר להד"ם וכתב הש"ך שדברי הב"ח נכונים דאל"כ קשה וכי בשביל שיש לו מגו נגד המשלח נאמין לו שהמלו' ח"ל הלא נגד המשלח אין לו שום טענה כו' ע"ש ובתשובת מהרש"ך ס"ג סימן ע"ז וצ"ו ובתשובת רי"ט סי' ק"ה (ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש) ואם הדבר ספק אם יש לו שאר נכסים או לא נראה מדברי הטור דמחזקינן ליה כיש לו וכ"נ בתשובת דברי ריבות סימן ש"כ כ"כ בכנה"ג וע"ש.

סעיף העריכה


(טז) במתנה:    הטעם כתב הסמ"ע דבפקדון וחוב הוא כבר של זה ששלחו לידו מש"ה בקל יכול זה לזכות בשבילו משא"כ במתנה שבא עכשיו לזכות בממון שלא הי' שלו מעולם מש"ה בעינן לשון מעולה ומבורר טפי ועיין בתשו' מהריב"ל ס"ג סי' י"א.


(יז) הולך:    דבלשון הולך דאמר הנותן ביטל שליחותו דהמקבל דא"ל לזכותו ולקבלו מידו. סמ"ע.


(יח) נדר:    והלכך כיון שמסרו ליד השליח שוב א"י לחזור בו אפי' ע"י התרה אבל אילו לא מסרו לידו אע"ג דהי' חייב לקיים נדרו מ"מ הי' יכול לישאל עליו ולהתיר כמ"ש ביורה דעה סימן רנ"ח כן כתב הסמ"ע וכ"כ הרשב"א בתשוב' סי' תרנ"ו דבכהאי גוונא דהכא אינו יכול לישאל עליו להתיר ועמ"ש ביורה דעה שם. ש"ך.

סעיף ועריכה


(יט) תן:    לכאורה משמע דבחוב ופקדון לכ"ע הוי תן כזכי אפי' אינו נותן לו עתה החפץ רק שבא אח"כ לרשותו קודם שיחזור בו המשלח אבל באמת בתוס' פ"ק דגיטין ובהרא"ש שם כתבו בשם ר"ת דאף בחוב ופקדון לא הוי הולך או תן כזכי אלא כשמוסר לידו עתה וכ"כ התוספות בב"ב דף פ"ה וכן הוא במרדכי וכ"כ רבינו ירוחם וי"ל דגם דעת הט"ו כן אלא דאשמעינן הכא דלר"ת במתנה לא הוי תן כזכי אפי' מסרו לו עתה ולהרמ"ה הוי תן כזכי בכה"ג אף במתנ' ועיין באבן העזר סי' ק"מ ס"ו מדין הולך ותן בגט. שם.


(כ) לידו:    של המקבל ועיין בתשובת מהר"י לבית לוי סי' נ"ה וכתב המבי"ט ח"ב סימן קצ"ה דאפי' לר"ת דבמתנה לא הוי תן כזכי מודה דהיכא שהשליח הוליכו למקום המקבל דהוי כזכי כיון שהי' יכול המקבל ליטלו כו' ע"ש ולא נהירא וכ"מ מדברי הפוסקים והט"ו דעיקר החזר' תלוי בכל זמן שלא הגיה ליד המקבל ואולי צירף המבי"ט שם מה שהמעש' הי' שכבר נתן לו המקצת ע"ש אבל באמת גם זה אינו דאפי' נתן לו המקצת יכול לחזור בו ממה שלא נתן וכמ"ש בסימן רכ"ו ס"ב. שם.


(כא) ברשותו:    ונרא' דגם בחוב ופקדון אפי' א"ל זכי בעינן שיגיע אח"כ לרשות השליח דאל"כ יכול לחזור בו וכ"כ הרמב"ן בחידושיו וכ"מ להדיא בתוס' הנ"ל ובהרא"ש שם וכתב הב"ח דלסברת הרמ"ה שהביא הטור בעינן שיהא בידו ממש ובסימן רמ"ג סתם הטור כר"ת והכי נקטינן ודלא כמ"ש כאן בש"ע דלא הכריע עכ"ל ואין בזה השגה על המחבר דס"ל דכ"ע מודו בזה דרשותו הוי כידו וכ"כ בסי' רמ"ג ס"ד בסתם כדברי הטור. שם.

סעיף זעריכה


(כב) שהגביהו:    היינו כשאינו מונח בחצירו ורשותו אבל אם בא אח"כ לחצירו זוכה לו אע"פ שלא הגבי' לשם כך כיון דמתחל' זיכה לו ולא חזר בו הנותן. סמ"ע.


(כג) זכה:    אלא א"ל תן או הולך לא מהני ואפי' הי' בחצירו בשעת אמירת תן לו לא זכה בו. שם.

סעיף חעריכה


(כד) ליורשי:    אע"ג דבמתנ' הולך לאו כזכי לכ"ע היינו שיכול לחזור בו כל זמן שהוא חי אבל כאן שמת הנותן מצוה לקיים כו' כשהוציא הממון מתחת ידו כמ"ש בסי' ר"נ סכ"ג וסימן רנ"ב ס"ב וא"כ זכה המקבל בו בחייו והורישו ליורשיו. ש"ך.


(כה) משלח:    דהולך במתנ' לאו כזכי דמי ואף ע"פ שמת הנותן אח"כ לא שייך לומר מצוה לקיים דברי המת דכיון שמת המקבל בחיי נותן בטלו דבריו בחייו ועיין בתשובת מהרשד"ם סימן שפ"ד. שם.

סעיף טעריכה


(כו) יחזיר:    דכיון שמת המקבל לא הי' ראוי לקנות כ"כ הטור ולענ"ד אפי' א"ל זכי לפלוני לא זכה כיון שכבר מת בשעה שא"ל זכי וכ"מ מל' רש"י שכתב דהוי זכי' בטעות וכן מוכח דהא הולך דשכ"מ כזכי דמי דדבריו ככתובים ומסורים. שם.


(כז) בחיי נותן:    אע"ג דקי"ל דמתנת שכ"מ לא חיילא עד אחר גמר מיתתו כמ"ש בסי' רמ"ח ס"ד שאני הכא כיון שהוציא הממון מתחת ידו דעתו שיקנהו מיד כ"כ הב"י וכן הוא בתשו' הריב"ש סי' שמ"ו בדברי השואל ע"ש. שם.


(כח) נולדו:    אע"ג דהמזכה לעובר לא קנה כמ"ש בסי' ר"י הכא קנה משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורים דמי וזכה המקבל למפרע משעת נתינה והורישו ליורשיו. טור.


(כט) חוזר:    כדין מתנת שכ"מ דאומדין דעתו כמ"ש בסי' רמ"ו ור"ן כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך בשם הריב"ש דמדברי הרשב"א נרא' שאע"פ שעמד הנותן קנה המקבל או יורשיו כל היכא דאיתי' בשעת מתן מעות וכן הוא במרדכי ובהג"א בשם ר"י הלוי ע"ש ונרא' מדברי הריב"ש דאם נתן במתנת שכ"מ גמורה כגון בכל נכסיו או מצוה מחמת מיתה בפירוש אף להרשב"א אם עמד חוזר וע"ש עכ"ל (ועמ"ש הט"ז בדין זה ע"ש).

סעיף יעריכה


(ל) שליחותו:    פי' הסמ"ע דלא ימנע מליתן לו באמרו שמא לא ימות ויהי' קשה להוציא דכיון דמסרו לשליח ליתן נותנין לו מיד משא"כ בשאר צוואה דלא מסרו ליד השליח עכ"ל (אם המקבל קטן אפי' בשכ"מ הולך לאו כזכי דמי אם לא שיאמר בפירוש זכה לפלוני. כנסת הגדול').