שולחן ערוך חושן משפט צז טז

אחד הממשכן את חבירו בב"ד וא' שמשכנו בידו מזרוע או מדעת הלוה אם איש עני הוא ומשכנו דבר שהוא צריך לו ה"ז מצוה להחזיר לו העבוט בעת שהוא צריך לו מחזיר לו את הכר בלילה כדי לישן עליו ואת המחרישה ביום כדי לעשות מלאכתו א"כ מה מועיל לו המשכון כדי שלא ישמיט החוב בשביעית ולא יעשה מטלטלי' אצל בניו אלא יפרע מהמשכון אחר שמת הלוה בד"א כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל אם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו:

הגה: מצות השבת העבוט הוא מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצדה ולכן אין ב"ד של מטה מחוייבין לכוף עליה אבל אם רוצים לכוף הרשות בידם (תשובת הרמב"ן סי' פ"ה) וע' בי"ד ריש סי' ר"מ:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

את הכר בלילה כו'. הוא ל' המשנ' דתרי קראי כתיבי לא תשכב בעבוטו (פי' לא תשכב נפשך ועבוטו עדיין בידך) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש והיינו כסות לילה וכתי' עד בוא השמש תשיבנו לו והיינו כסות יום שמחזירו לידו כל היום עד שקיעת החמה דאז חוזר ונוטלו מידו ונקט כר בלילה לרבותא דאף על פי דאינו צורך כל כך שאפשר לו לישן על מצע ומפץ מ"מ במקום שרגילים בכר צריך להחזיר לו הכר:

ואת המחרישה ביום אע"פ שאינו כלי אוכל נפש דאזהר עליה התורה וכמ"ש הטור והמחבר לפני זה בס"ח מ"מ כיון שצריך לעשות בו מלאכ' להחיות נפשו והמחריש' הוא הכלי שע"י בא האוכל נפש צריך להחזירו לו וע' בסמוך סכ"ג:

ולא יעשה מטלטלין אצל בניו דמטלטלי דיתמי אינן משועבדין למלוה מן הדין וזה שסיים וכ' אלא יפרע מהמשכון אחר שמת הלוה דאל"כ קשה הלא גם בחיי הלוה יכול להפרע ממנו כשירצה להחזירו ע"ד שלא לחזור וליקח בתורת משכון וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך בסכ"ב וגם לאחר תקנת הגאונים יש נ"מ בזה וכמ"ש בסי' ק"ז ע"ש:

אלא יפרע מהמשכון כו'. בטור מסיים בזה וכתב ז"ל וא"צ להחזירו לבניו ע"ש והמחבר כתבו בסמוך סעיף י"ט:

אינו חייב להחזיר. וכת' בד"מ סימן ע"ג סי"ט ומשמע מדברי המרדכי סוף המקבל דלכ"ע דבר הצריך ללוה תדיר כגון כר ומחריש' צריך להמתין עד שפדאו עכ"ל וצ"ל לפי זה דמ"ש א"צ להחזיר ר"ל אבל מ"מ אינו יכול למכור:

שמתן שכרה בצדה. דכתי' וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך:

אבל אם רוצים לכוף כו'. התוס' והרא"ש חולקים ע"ז והארכתי מזה בדרישה בדרישה בר"ס ק"ז ועמ"ש שם בסמ"ע ועיין בי"ד ר"ס ר"מ:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ט) את הכר בלילה. בשעה שהוא ביד המלו' אינו רשאי המלו' להשתמש בו. וכן מוכח מדברי הרמב"ן בספר המלחמות ס"פ שבועת הדיינים ובחידושי הר"ן שם:

(י) אבל אם רוצים לכוף התוס' והרא"ש חולקין עכ"ל סמ"ע ועמ"ש לקמן ר"ס ק"ז דאינן חולקין:

באר היטב

עריכה

(כא) הכר: כ' הסמ"ע דלרבותא נקט כר בלילה דאע"פ שאינו צורך כ"כ שאפשר לו לישן על מצע ומפץ מ"מ במקום שרגילין בכר צריך להחזיר לו וכתב הש"ך דאין המלוה רשאי להשתמש בו בשעה שהוא בידו וכ"מ מדברי הרמב"ן בספר המלחמות ס"פ שבועת הדיינים ובחידושי הר"ן שם עכ"ל.

(כב) בניו: דמטלטלי דיתמי אינן משועבדים להמלוה מן הדין וזה שסיים אלא יפרע כו' דאל"כ קשה הלא גם בחיי הלוה יכול להפרע ממנו כשירצה להחזירו ע"ד שלא לחזור וליקח בתורת משכון וכמ"ש הט"ו בסכ"ג וגם לאחר תקנת הגאונים יש נ"מ בזה וכמ"ש בסי' ק"ז ע"ש. סמ"ע.

(כג) אינו: וכתב בד"מ סי' ע"ג סי"ט דמשמע מדברי המרדכי דלכ"ע דבר הצריך ללוה תדיר כגון כר ומחרישה צריך להמתין עד שפדאו עכ"ל ולפ"ז צ"ל דמ"ש שא"צ להחזיר ר"ל ומ"מ אינו יכול למכור שם.

(כד) רוצים: התוס' והרא"ש חולקין ע"ז עכ"ל סמ"ע עמ"ש לקמן ריש סימן ק"ז דאינם חולקין. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(ז) מדעת הלוה ע' מ"ש בסי' ע"ב סק"ב:

(ח) הכר בלילה עש"ך סי' ע"ב ושם האריך בישוב השגת הרמב"ן על דעת רש"י ובעה"מ דס"ל דבע"ח קונה משכון להתחייב באונסין והקשה הא שואל כל הנאה שלו וזה המלו' אסור להשתמש ואם נשתמש מעלה שכר ללוה וכתב שם וז"ל ולפענ"ד אין מכל זה ראיה חדא מאן לימא לן שאין המלו' יכול להשתמש בשעה שהוא בידו כגון בכר ביום ובמחרישה בלילה כיון שהוא שלו לפרעון חובו אלא דרחמנא חייבי' לאהדורי ליה משום צדקה אבל כשהוא בידו יכול להשתמש וכו' א"כ אפי' תימא דאינו רשאי להשתמש אפ"ה חייב באונסין כיון דבע"ח קונה משכון הרי היא שלו לגמרי והא דאינו רשאי להשתמש בו היינו משום דכיון דרחמנא חייביה לעשות צדקה ולהחזירו בשעת תשמישו א"כ כשזה ישתמש יפחות מצדקה המוטלת עליו שיתקלקל ולא יוכל העני להשתמש בו זמן שהיה משתמש בו מקודם אבל מ"מ גוף המשכון שלו עכ"ל ע"ש וקשה בהא דאמרינן ס"פ המקבל תנו רבנן ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכיב ופריך מאי קאמר רב ששת הכי קאמר ואם איש עני לא תשכב ועבוטו אצלך ופירש"י מאי קאמר וכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכוב על טליתו והרי הוא כרבית אצלו שישתמש במשכנו חנם ע"כ ולפמ"ש הש"ך לא הוי פריך מידי דכיון דקונה משכון ושלו הוא והא דאינו רשאי להשתמש רק לקיים מצות צדק' להשיב אל העני בשלימות בלי קילקול וכיון דלעשיר ליכא מצות השבת העבוט ממילא יכול לשכוב על עבוטו א"ו כיון דגם בעשיר אינו רשאי להשתמש ע"כ מוכח דלא קנה כלל להשתמש בו:

(ט) שמתן שכר' בצדה והוא מתשובת הרמב"ן וק"ל דהא התוס' כתבו בפ"ק דבתרא דף ח' הא דכופין על מצות צדקה אע"פ שמתן שכר' בצדה משום דכתיב ביה נמי לאו דלא תאמץ ולא תקפוץ וע' ב"י בי"ד סי' רמ"ח שכתב כן בשם פוסקים ומכללם הרמב"ן וא"כ ה"נ איכא לאו דכתיב לא תשכב ועבוטו אצלך וכ"כ הרמב"ם פ"ג ממלוה עבר ולא השיב עובר בל"ת שנאמר לא תשכב בעבוטו ע"ש ואע"ג דאין לוקין על לאו זה דה"ל לאו שאין בו מעשה וכמ"ש הה"מ שם הא בצדקה נמי הוי לאו שאין בו מעשה ואפשר דהך תשוב' דהרשב"א הוא והרשב"א אפשר דס"ל דבצדקה נמי אין כופין אע"ג דאית ביה לאו וכנראה מדברי הב"י סי' רמ"ח שכתב בשם הרשב"א להקל בצדקה בכפי' וא"כ לדידן דכופין בצדקה כמבואר בש"ע סי' רמ"ח א"כ ה"ה בהשבת העבוט ונראה לענ"ד דהיכא דעבר ומשכנו שלא ברשות דאם לא קיים העשה שבה הרי הוא לוק' בזה ודאי ראוי לכל ב"ד מישראל אם יש לאל ידם לכוף כאגמון ראשו להחזיר ולקיים העשה שבה ואף ע"ג דמדברי הסמ"ע סקט"ו משמע דאפי' בכה"ג אין כופין מ"מ העיקר כמ"ש ורבים המתפרצים בזה מתקיפים לשלוח שלוחא בלי רשות ב"ד למשכן עבור חוב ואין מחזירין את הכר בלילה ולפמ"ש ראוי לכל ב"ד להשגיח על זה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}