שולחן ערוך חושן משפט צז יז

שליח ב"ד שבא למשכן לא ימשכן דברים שאי אפשר ליתן אותם משכון כגון בגד שעליו וכלי שאוכל בו וכיוצא באלו ומניח מטה לישב עליה ומטה ומצע הראויים לו לישן עליהם ואם היה עני מטה ומפץ לישן עליו וכל הנמצא בידו חוץ מאלו יש לו למשכנו ויחזיר לו כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה וכן מחזיר לו כלי אומנות ביום:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

דברים שא"א ליתן אותם כו'. ס"ל להרמב"ם דאע"פ שאין מסדרין לו כשבאין למשכנו כ"א כשבא להפרע מחובו וכמ"ש בסעיף כ"ג מ"מ דברים שא"א לו להיות זולתן מניחין לו אף כשבא למשכן וז"ש דמניחין לו מטה ומפץ או מצע ולא כתב דמניחין בידו כר אלא הכר נוטל כיון דאפשר להיות זולתו אבל מחזירו בלילה וכמ"ש לפני זה ומ"ש מטה לישב עליה אין זה ברמב"ם והמחבר לטעמי' אזל שהקשה בב"י על הרמב"ם למה לא כתבו ליה אבל כתבתי בדרישה דמש"ה השמיטו כיון דאפשר להיות זולתו וכמ"ש אחר זה ע"ש ועמ"ש בדריש' סי"ב ובפרישה סכ"א דסימן זה:

מטה לישב עליה כו'. בזמניהן היו רגילין לישב ע"ג מטות בפרט בשעת האכילה ודרך הבריאות הוא שלא לישן אחר האכילה מיד באותו מקום אלא יהלך קודם השינה ד' אמות וכדי שלא ישכח מלהלוך היו דרכם להיות מטה מיוחדת לישן עליה והיה מרוחק ממטה זו שישב עליה ואכל לפחות ד' אמות מש"ה כתב שמניחין לו שני מטות:

ומטה ומצע הראויים לו פי' הראוים לאיש שאינו עני שאין מדרכו לישן בלא מצע אף אם אינו ישן אכרים אבל עני סגי ליה במפץ שהוא דבר קשה ממצע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}