שולחן ערוך חושן משפט פז ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
תבעו שני כלים והודה לו בא' מהם ואמר הילך וטען התובע שנשתמש בזה שהוא מודה לו ונפחת מדמיו והוא מודה לו (או שהוא ידוע) אין זה הילך תבעו מאתים והודה לו במנה והוא בענין שלא היה יכול לכפור באותה מנה כגון שאותה מנה הוא מעשה ב"ד לא מיקרי הודאה במקצת:
מפרשים
או שהוא ידוע כו'. לפי גירסת ספרים הקדמונים (וטוען התובע) או שהוא ידוע משמע דה"ק בין שטוען התובע שנפחת אפי' אינו ידוע בעדים או שאינו טוענו התובע אלא שהוא ידוע בעדים בלא טענתו בכל ענין לא ה"ל הילך וז"א דאם אין עדים או הודאת הנתבע אזי נשבע הנתבע היסת שלא נפחת זה ושלא חייב לו יותר ופטור מכל תביעתו וכמ"ש המחבר בסמוך בס"ד בכיוצא בזה גם בטור כתב בהדיא ז"ל אם יש לו עדים שנשתמש בו ונפחת מדמיו או שהוא עצמו הודה לו אין זה הילך עכ"ל לכן נראה דגם בש"ע צ"ל כן וה"ג וטוען התובע שנשתמש בזה ונפחת מדמיו והוא מוד' לו או שהוא ידוע אין זה הילך:
אין זה הילך. ואם הנתבע מחזיר לו הכלי שלא בתורת משכון וגם הדמים שנפחת הכלי מיקרי הילך לכ"ע דהא כתבתי לעיל דאפי' במשכון אם א"ל מכרהו וקח לך הדמים דכ"ע מודו ביה דה"ל הילך:
(ז) ונפחת מדמיו. אבל לא נפחת מדמיו הוי הילך אפי' הוא בביתו של שואל או נפקד כמ"ש לעיל:
(ח) והוא מודה לו או שהוא ידוע כו'. עיי' בסמ"ע ס"ק י"א ועיין בספר א"א דף פ"ב ע"ג:
(ט) לא מקרי הודאה במקצת ע"ל סי' פ"ח סעיף כ"ט מ"ש בזה:
(ט) אין: ואם הנתבע מחזיר לו הכלי שלא בתורת משכון וגם הדמים שנפחת הכלי מקרי הילך לכ"ע. סמ"ע.
(ה) והוא בענין שא"י לכפור כת' בדק הבית וז"ל ויש גמגום בזה לפי מה שפסקתי כדברי האומרים דלא מיקרי הילך אלא לשנותנו בב"ד מיד אבל אם אומר לו הרי הוא בביתי ואתננו לך אין זה הילך מכ"ש דבנדון זה לא ה"ל הילך אבל מטעם אחד יש לקיים דין זה דלא מיקרי מודה במקצת אלא כשמוד' בדבר שיכול לכפור אבל בדבר שא"י לכפור לא מיקרי מודה וכמ"ש הרי"ף פ"ק דמציעא והרמב"ם פ"ד מטוען ונטען (פ"ד מהל' טוען ונטען ה"ד) והסוגיא דרפ"ק דמציעא דף ד' א"א לפרשה דהא שם אמרינן הא שתים פטור והאי שטר דקא מודי בי' הילך הוא וש"מ הילך פטור ולפמ"ש בדק הבית אין הטעם משום הילך אלא משום דלא מיקרי מודה וא"כ מאי ענין הילך להא דשתים פטור. ונרא' דשיטת הב"י דהילך לא הוי אלא כשנותנו בב"ד היינו דפטור משום דמוד' במקצת לא הוי אלא היכא דהוא נתחייב ע"פ הודאתו וכדכתיב אשר יאמר כי הוא זה וכדכתב רש"י פרק האומר דף ס"ה הודאת בעל דין כמאה עדים כדכתיב כי הוא זה הרי שסמך תורה על מקצת הודאתו ע"ש אבל אם אינו מודה אלא שנותן לו מתנה בב"ד בחמשים ודאי אין זה מודה במקצת ומש"ה הילך פטור כיון שנותנו בב"ד א"צ להודאתו דהא נותנו לו ואין זה הודא' לחייבו שבוע' אלא היכא שצריך להודא' שלו וזה היא מכוון בלישנא דש"ס רפ"ק דמציעא בטעמא דהילך פטור דכיון דאמר ליה הילך הני זוזי דקא מודה בגווייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי ע"ש. והיינו דכיון דנקט להו מלוה א"צ להודאתו ומש"ה פטור ומ"ד הילך חייב ע"כ ס"ל דאע"ג דא"צ להודאתו דהא נותן לו בב"ד וקני לה במשיכ' ואפ"ה כל שמודה חייב וא"כ ממילא במודה בדבר שא"י לכפור נמי חייב. ולזה הוא דקמסיים שתים פטור ש"מ הילך פטור דהיינו דא"צ להודאתו דבלא"ה יש לו שטר זה נרא' לענ"ד ליישב סוגית הש"ס אליבי' דב"י. אך אכתי תיקשי לפי דברי הב"י דלאו הילך הוא אלא דלא חשיב מודה כיון דא"י לכפור א"צ להודאתו א"כ דל הודאתו מהכא ויתחייב ע"פ העדאת עדים מדר' חייא ונרא' דכיון דהודאת פיו אינו מחייבו בדבר שא"י לכפור אזי ממילא גם העדאת עדים מדר"ח אין לחייב דאינו אלא משום דלא תהא הודאת פיו גדול' מהעדאת עדים מק"ו וכל דפיו אינו מחייבו בדבר שחיובו ברור גם העדאת עדים אינו מחייבו בדבר שחיובו ברור והא דהודאת עדים מחייבו היינו כמ"ש הריטב"א פ"ק דמציעא גבי תני ר"ח דהיינו באומר להד"מ ועדים מעידים שלוה חמשים דא"ז חיוב ברור דאפשר פרע ודו"ק. אבל לפ"ז הדרא קושית הכ"מ לדוכתיה מה שהקש' בפ"ב מהל' עדות במ"ש הרמב"ם במלו' שיש לו על לוה שני שטרות אחד גדול וא' קטן וכפר הלו' בשניהם וכת א' מאלו חתומה בשטר זה וכת א' בשטר זה לא ישלם אלא מנה וישבע על השאר בנק"ח והקש' בכ"מ הא אינו יכול לכפור וע"ש שהניח בצ"ע ובש"ך בסי' ל"א כתב דלק"מ דדוקא במודה פטור ומשום דה"נ הילך משא"כ כשאינו מודה ע"ש וזה יתכן לשיטת ש"ך בסי' פ"ח בטעמא דרמב"ם דמודה בדבר שא"י לכפור דה"ל הילך וע"ש דמשמע דמדין הילך גמור אתי עלה וא"כ בכופר ל"ש הילך אבל לפי שיטת הב"י דלא הוי מדין הילך דכיון דבעי שיתננו בב"ד ואינו אלא משום דלא הוי הודאה וע"כ דגם העדאת עדים ליתי' גביה דא"כ דל הודאתו מהכא ע"כ כמ"ש דהיכא דאית חיוב ברור גם העדאת עדים ליכא וכמ"ש וא"כ אפי' כופר נמי פטור והכ"מ שפיר קא קשיא לי' וע"ש דכתב דלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים אבל לא אמרו שתהא העדאת עדים גדול' וזה כמ"ש ודוק: