שולחן ערוך חושן משפט פא כב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פא · כב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
הודה בפני ב"ד של ג' בין שהודה מעצמו בין שתבעו אחר והודה אינו יכול לחזור אלא תוך כדי דבור:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
בפני ב"ד של ג'. הטור כ' ע"ז בשם הרא"ש דה"ה בפני יחיד מומחה והמחבר נמשך אחר דעת הגאון והרמב"ם דכתב הטור כאן וגם לעיל בסי' ג' בשמו דביחיד מומחה יכול לחזור בו ע"ש:
ש"ך - שפתי כהן
(נה) ב"ד של ג'. והטור כתב דה"ה יחיד מומח' וכתב בספר אגודת אזוב סוף דף פ"א דמדכתב המחבר ב"ד של ג' משמע דוקא ג' ואף ע"פ שבסי' ג' פסק ב"י כמ"ש הטור דמומח' דן יחידי אפשר דעתו לחלק דלענין הודא' שאני וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' סנהדרין כו' ולחנם כתב אפשר דעתו לחלק כו' ואישתמיטתי' דברי המחבר לעיל סי' ג' ס"ב שמחלק להדי' בכך וכמ"ש הרמב"ם ועמ"ש שם בס"ק ח':
(נו) בין שהוד' מעצמו כו' אינו יכול לחזור אלא תוך כדי דבור. דין זה לא נהירא לי ולפי שבטור כתב דין זה בסתם בשם תשו' לגאון והוא מבעה"ת שער מ"ב וכדאית' בב"י ולא הביאו הב"י ושאר אחרונים שום חולק בזה וגם יתבארו כמה חדושי דינים לכן מוכרח אני להאריך והנה תימא לי ע"ז דהא תני בתוספת' ריש ב"מ הודאת בע"ד כק' עדים אימתי בזמן שטענו והוד' אבל אם הוד' מפי עצמו יכול לחזור בו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וע"כ לאחר כ"ד מיירי דאי תכ"ד בטענו והוד' נמי יכול לחזור וליכא למימר דלא קי"ל כהך תוספת' כיון שלא הובא' בש"ס דילן דהא פשיטא כיון דלא אתמר בש"ס דילן להדי' איפכא לא דחינן לברייתא מפורשת והכי אשכחן בדוכתי טובי דקי"ל כתוספת' שלא הובא בש"ס ועוד שהרי גם הרי"ף והרא"ש ריש ב"מ הביאוה וכן הובא' בהלכות גדולות בשבועות דף קי"ז ע"ג ועוד הרבה פוסקים דפסקו כן וכמו שיתבאר וגם בתשו' מהר"מ מרוטנברק דפוס פראג סי' תתכ"ד הביא' להדי' לפסק הלכ' ע"ש וגם במרדכי ריש ב"מ כתב וז"ל תניא בתוספת' דהודאת בעל דין כמאה עדים כתב רב האי גאון בשערי שבועות וז"ל אימתי בזמן שתבעוהו והוד' אבל אם הוד' מעצמו י"ל משט' אני בך שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כו' ודברי האי גאון הם בספר משפטי שבועות דף ז' ע"ב רק שיש שם השמט' בדפוס ע"ש:
והנה עיינתי בבעה"ת שער מ"ב ח"א ולא כתב זה בשם תשו' לגאון רק ז"ל שם ובתשו' לקמאי הודא' בפני ב"ד איכא מרבוות' דפסקי דאפילו הודה מעצמו ואצ"ל אם תבעו בפניהם והוד' א"י לחזור אלא תוך כדי דבור וה"מ בפני ג' אבל ביחיד מומחה אין הודאתו בפניו כלום עכ"ל ונרא' שהוא דעת בעל העיטור שכ' באות ה' הודא' ריש דף ק"ה וז"ל והא דאמר כי לא אמר אתם עידי ולא אמר משטה אני בך אין טוענים לו וחייב איכ' למימר דוק' דקא תבע ליה ולא אמר אתם עידי אבל אם מוד' מעצמו א"י לחזור בו כדגר' בתוספת' הודאת בע"ד כמאה עדים בד"א בזמן שתבעו והוד' לו אבל אם הוד' לו מעצמו יכול לחזור בו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כו' והמסתבר דוקא שלא בב"ד אבל בב"ד אפי' הודה מפי עצמו א"י לחזור בו אלא תוך כדי דבור וה"מ בפני ג' אבל בפני יחיד מומח' אין הודאתו הודא' עכ"ל ונרא' שדעת בעל העיטור דהתוספת' מיירי שלא בב"ד רק שהוד כן בפני עדים ולא אמר אתם עידי אבל לא נהיר' דא"כ היכ' קתני הודאת בע"ד כמא' עדים דמשמע דחייב כאלו העידו מאה עדים שחייב לו כך והרי יכול לטעון משט' אני בך ועוד אוכיח לקמן בהרב' הוכחות דהתוספת' מיירי בהוד' כן בב"ד. גם במרדכי פרק ז"ב מפרש התוספת' לענין הוד' כן בפני עדים וכן מביא הבעה"ת שער מ"ב חלק א' בשם הראב"ד ואביא לשונו לקמן בסמוך אבל לא נהיר' לי דל' הודאת בע"ד משמע שעומדים לפני ב"ד דאז מיקרי בע"ד וגם ל' כמאה עדים משמע כעדים שמעידים בב"ד דלא שייך עדות אלא בב"ד וגם לשון טענה והודאה משמע בכל דוכתי בש"ס ל' טענ' בב"ד וכדתנן בריש פרק שבועת הדיינים הטענ' שתי כסף וההודי' שוה פרוט' ההודי' ממין הטענ' כו' וכאלו רבות ועוד דקתני בתר הכי בתוספת' הודאת בע"ד כק' עדים והשליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך והשליש אומר כך השליש נאמן ומייתי להאי סיומ' בש"ס בגיטין פ' התקבל דף ס"ד ע"א וכן הרי"ף והרא"ש ריש ב"מ משמע דבעומדים שניהם לפני ב"ד עסקי' דאז שייך לו' זה אומר כך וזה אומר כך והשליש נאמן משניהם וגם בספר משפטי שבועות לרב האי גאון דף ז' ע"ב מבואר להדי' דבהודא' בב"ד מיירי ע"ש וכ"כ ר' ירוחם להדי' בנתיב ג' ריש חלק ח' וז"ל הודאת בעל דין כמאה עדים בפני שנים ואמר אתם עדים או בפני ב"ד דוק' כשתובע אותו אבל מודה מעצמו אינו כלום ויכול לומר משטה הייתי בך ופטור עכ"ל (וקשה לי על רבי' ירוחם שכתב שם אח"כ וכתב ר"ת דלעולם משטה הייתי בך אינו נופל כי אם כשתבעו מתחלה קודם הודאה ע"כ וצ"ע ועיין מ"ש לקמן בסמוך להפוסקים דמשטה אני בך לא שייכא כשהודה מעצמו איך מפרשים התוספת'):
וראיתי בשלטי גבורים ריש בבא מציע' וז"ל מה שהוקשה לך על דברי רב האי גאון שכ' המרדכי ריש ב"מ דהא בפ' ז"ב משמע בש"ס להדי' להפך דבתבעוהו והודה הוא דיכול לו' משטה הייתי בך אבל לא כשהודה מעצמו לכאורה קושי' הוא אך תדע שדברי רב האי הם תוספת' והביא' הרי"ף ריש ב"מ ומעתה תיקשי גם דברי הרי"ף דריש ב"מ למ"ש בפ' ז"ב להדי' דבתבעו והודה יכול לחזור בו כו' והאריך שם בדחוקים גדולים ע"ש. ולפע"ד לא כוון יפה ומעיקר' ל"ק מידי דמ"ש דהא בפ' ז"ב משמע בש"ס להדי' להפך כו' ליתא ואשתמיטתי' דברי כל הפוסקים שהבאתי לעיל ס"ה ס"ק י"ב דאף בהודה מעצמו שייכ' טענת השטאה א"כ גם רב האי גאון סובר כן ואפשר גם הרי"ף סובר כן והא דאמרי' בש"ס פ' ז"ב דיכול לטעון משטה אני בך אף בתבעו והודה היינו דוק' חוץ לב"ד ולא אמר אתם עדי משא"כ בהודה בב"ד דבהכי מיירי רב האי גאון והרי"ף ריש ב"מ ואפי' אם תפרש התוספת' ודברי רב האי גאון בהודאה לפני עדים נמי ל"ק מידי מה שהקשה הש"ג עליו די"ל כמ"ש לקמן בשם הראב"ד אבל האמת יורה דרכו דדעת רב האי גאון כמ"ש:
וכן הוא להדי' דעת הרמ"ה שהבי' הרא"ש ס"פ המניח כמו שכתבתי וז"ל שם והרמ"ה ז"ל פי' הא דפטור בטענו בחטים והודה לו בשעורים לאו משום דהודה ולאו משום דמחיל אלא משום דהודאתו שהודה בשעורים לאו הודאה היא דלתחייב עלה דכי אמר הודאת בע"ד כמאה עדים דמי היכ' דא"ל לסהדי אתם עדי ואפי' בפני שנים כדאית' בפ' ז"ב א"נ בפני בית דין ואפי' לא א"ל אתם עדי והוא שתבעוהו והודה כדאית' בתוספת' הודאת בעל דין כמאה עדים אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו הלכך אי טעין ואמר תן לי לכל הפחות שעורים שהודית לי וקאמר משטה אני בך פטור אבל אי לא טען משטה א"ב חייב עד כאן לשונו (ומביאו ב"י בקצרה לקמן סי' פ"ח סט"ו ולקמן כתבתי דאף שהרא"ש פליג על הרמ"ה על התוספת' לא פליג ועיין לקמן סי' פ"ח סעיף י"ב העליתי כהרמ"ה וסתרתי דברי הרא"ש בראיות ברורות ע"ש):
וכ"כ הנ"י ס"פ המניח וכן משמע עוד מהנ"י להדי' ממ"ש עוד ס"פ המניח וז"ל והשת' דאתית להכי דמצי תפיס על הודאתו ממה שלא תבע לו ה"ה אפי' בא להודות לב"ד בלי שום שום תביעת חבירו דאי תפס אידך קודם שחזר זה מהודאתו דמהני' תפיסתו ואפי' תפיס בסהדי עכ"ל ומביאו ב"י לקמן סימן פ"ח מחו' ג' וכן מצאתי בפסקי מהר"ם רקנטי סי' ש"ח וז"ל היכא דתבעוהו בב"ד והודה בב"ד אע"ג דלא אמר אתם עידי א"י לחזור בו ולומר משטה אני בך או להד"ם והיכ' דהודה מפי עצמו בב"ד ולא אמר אתם עידי לא הוא ולא שכנגדו והלה שתק י"ל משטה אני בך כו' כך פסק ר"י אור זרוע ע"כ (וע"ל ס"ק מ"א הבאתי סוף דבריו) וכן הוא בתשובות הרמב"ן סי' קי"ז דמפלפל שם בהודה לו בלא תביעה וכן בטענו חטים והודה לו בשעורים וכה"ג אי אמרי' הודא' בע"ד כמאה עדים ומסיק בסוף התשוב' וז"ל ועוד נ"ל דלא אמרי' הודאה בע"ד כמאה עדים אלא בתבעו חבירו וכן הוא בתוספת' הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ע"כ. וכן דעת בעל המאור שכתב בס"פ זה בורר וז"ל והוי יודע דהא דאמרי' אם לא טען אין טועני' לו בזמן שתבעו הלה והודה כדתני' בריש' דבריית' מנה לי בידך כו' זהו שאמרו שאם לא טען משטה אני בך אין טועני' לו אבל אם אמר מעצמו טועני' לו ודמיא למאי דתני' בתוספת' הודאת בעל דין כק' עדים אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו ע"כ לשונו ומדכתב ודמיא למאי דתני' בתוספת' כו' ולא כתב וראי' ממאי דתני' בתוספת' כו' אלמא דלא מייתי ראיה מהתוספת' משום דיש לו' דיכול לחזור בו היינו חזרה מיהא צריך אלא דהתוספת' מיירי בהודה לפני בית דין ולכך צריך חזרה ומ"מ דמיא למאי דתני' בתוספת' כו' דכי היכא דהתם עדיף הודה מעצמו לענין דיכול לחזור בו הכא נמי עדיף הודה מעצמו לענין דטענינן ליה. כן נ"ל כוונת בעה"מ:
וראיתי בבעה"ת שער מ"ב ח"א שהבי' מתחלה דברי בעל המאור וכ' אח"כ וז"ל מיהא הא דאמר דאנן טענינן לי' טענת השטאה אם הודה בלתי תובע איכ' דפליג כו' וכ"כ בספר כתוב שם אמר אברהם ח"ו שנפתח לו אנחנו כו' והרי מה שהביא התוספת' שאם מודה מעצמו יכול לחזור בו ש"מ דצריך חזר' ותו שמעת מינה שאם הודה מעצמו אפי' אמר להם אתם עדי ושתק יכול לחזור בו דהא ריש' שתובעו והודה בודאי בדא"ל אתם עדי מיירי ואפ"ה קתני בסיפ' דוגמ' דריש' דיכול לחזור בו ולעולם חזרה מיהא צריך ע"כ. נראה שהראב"ד הבין דהתוספת' מיירי בהודה כן לפני עדים ולזה משיג על הבעל המאור דהא משמע אדרב' בתוספת' דחזרה מיהא צריך וכבר כתבתי לעיל דלא נהיר' דהתוספת' מיירי בהודה כן לפני ב"ד ואין שום השגה על הבעל המאור דכוונתו כמ"ש דיליף מהתוספת' דכי היכ' דהתם בהודה לפני ב"ד עדיף הודה מעצמו לענין חזרה ה"ה הכא לענין דטענינין לי' כן נ"ל ברור. נמצ' שנתבאר מהתוספת' והלכות גדולות ורב האי גאון והרי"ף והרא"ש ומרדכי ריש ב"מ ומהר"ם מרוטנבורג ובעל המאור והרמ"ה ונ"י סוף פרק המניח ומהר"מ רקנטי בשם ר"י אור זרוע ותשו' רמב"ן דבהודה מעצמו לפני ב"ד יכול לחזור בו ודלא כהעיטור והבעה"ת והטור והמחבר:
מיהו נראה נפע"ד דהתוספת' ורב האי גאון וסייעתו לא קאמרי אלא בהוד' בבית דין בסתם דרך שיחה אבל בהודה דרך הודאה שאמר אני מודה לפניכם דרך הודאה שאני חייב לפלוני לא מסתבר כלל לומר דיכול לו' משט' הייתי דמי שמודה דרך הדאה גמורה לפני ב"ד מסתמ' אינו משטה (וע"ל ס"ח ס"ק י"ח כתבתי איזו מיקרי דרך הודאה גמורה) ועוד דכל מאי דאפשר לקיים דברי הבעל העיטור ובעה"ת והטור והמחבר עבדינן וא"כ אמאי נימא דפליגי עליה רב האי גאון וסייעתו כולי האי ועוד שכבר הוכחתי לעיל סי"ד ס"ק ל"ד מן הש"ס דבהודה דרך הודאה גמורה אפילו לפני עדים אי"ל משטה אפי' לא אמר אתם עידי וכמ"ש הרמב"ם רפ"ז מה' טוען וא"כ כ"ש לפני ב"ד:
ועוד נלפע"ד בהא דס"ל להבעל העיטור ובעה"ת והט"ו דא"י לטעון משטה בהודה לפני ב"ד מעצמו עיקר כדבריהם בזה דמסתמ' מי שמודה לפני ב"ד אינו משטה והא דקתני בתוספת' יכול לחזור בו נראה דהתוספת' לא מיירי מהשטאה דהא לא הוזכר בתוספת' כלל משטה ועוד דא"כ לא שייך ל' יוכל לחזור בו וגם ל"ש לשון הפה שאסר הוא הפה שהתיר דהא בהשטאה לא אסר כלל אלא נרא' דה"פ יכול לחזור מהודאתו ולומר כשהודיתי חשבתי כך ועכשיו אני חושב כך ונזכרתי וטעיתי בהודאתי נמצא שבשעה שהודה אסר באמת והודאתו היתה הודא' ועכשיו הוא חוזר ושייך שפיר הפה שאסר הוא הפה שהתיר. וכן נתבאר לקמן סי' קכ"ו סעיף י"ג דטעיתי עדיף ממשטה דטעיתי יכול לטעון ומשטה א"י לטעון וע"ש בס"ק נ"ד:
ועוד ראי' לדברי ממ"ש הרא"ש ומרדכי פרק זה בורר וכן הנ"י שם בשם המפרשים והגהת מיימ' בסוף פ"ו מה' טוען והריב"ש סימן שצ"ב ושאר פוסקים והטור והמחבר והר"ב ושאר הרבה אחרונים דלא שייכ' משט' אלא בשתבעו והודה לו והא בתוספת' קתני בהודה מעצמו יכול לחזור בו אפילו בהודה לפני ב"ד וא"כ כ"ש בהוד' לפני עדים אלא ודאי בתוספת' מיירי שיכול לחזור בו ולומר נזכרתי ואף שהעליתי לעיל ס"ה ס"ק י"ב דהעיקר דטענת משטה שייכ' אף בהודה מעצמו היינו בהוד' לפני עדים אבל מ"מ בהא דהוכחתי מדברי כל הפוסקים אלו דהתוספת' לא מיירי מהשטא' בזה נראה עיקר כדבריהם וא"כ הודה לפני ב"ד אף בהודה מעצמו דרך שיחה אי"ל משטה:
ונראה שגם דעת הרי"ף והרא"ש ומהר"מ כן שאע"פ שהביאו התוספת' מ"מ י"ל דפירשוה לענין שיכול לחזור בו ולטעון נזכרתי וטעיתי בהודאתי ודעת הרא"ש בעל כרחך מוכרח לפרש כן דהא ס"ל בפרק זה בורר דבהוד' מעצמו אפילו בפני עדים אי"ל משטה אלא ודאי מפרש התוספת' כדפי':
ולפ"ז נראה דגם בדעת השואל לא כוון יפה הבעל ש"ג שכתב מה שהקשה לך על דברי רב האי גאון כו' תדע שדברי רב האי הם תוספת' והביאו הרי"ף ומעתה תקשה גם דברי הרי"ף אהדדי כו' ליתי' דדברי הרי"ף אהדדי לא ק' כלל דהרי"ף מפרשי לענין חזרה כשאומר נזכרתי אבל על רב האי שכתב להדי' יכול לטעון משט' קשי' ליה להשואל מיהו לעיל כתבתי דגם על רב האי לא קשי' מטעם אחר ודלא כבעל ש"ג שם:
וגם על הנמוקי יוסף קשה לי שבפ' זה בורר כתב בסתם בשם המפרשים דבהוד' מעצמו לא שייכא השטא' ובס"פ המניח מפרש התוספת' לענין השטא' ופסק כך וע"ש:
וגם על ר' ירוחם קשה בזה וכמ"ש לעיל:
ועוד נראה דבהך דינא דהדמ"ה דפ' בטענו בחטים והודה לו בשעורים שיכול לטעון משטה הייתי בך סברתו אמת לכ"ע דדוקא בהוד' לפני ב"ד ע"י תביע' או מעצמו לא שייכא משטה אבל כשהודה לו בדבר אחר הסברא נותנת שהשטה בו דלמה לא השיב לו על מה שטענו והשיב לו דבר אחר אלא ודאי משט' ומשחק הי' בו (מיהו אין לומר דהתוספת' ורב האי גאון וסייעתו דלעיל מיירי בכה"ג דוק' דהא הם דברו דרך כלל בכל הודא' שבעולם ולא הזכירו כלל בדבריהם טענו חטים והודה לו בשעורים וכן מוכח להדיא בשלטי גבורים דאי אפשר לפרש דבריהם בהכי והוא פשוט וק"ל):
וראיה לדברי מדברי הראב"ד שבבעה"ת שער מ"ב שהבאתי לעיל דהא משמע מדבריו דס"ל דהתוספת' מיירי בעדים דוקא אבל בב"ד אפילו הודה מעצמו אי"ל משט' והרי בשער ז' חלק ב' כתב הבעה"ת שהראב"ד ז"ל כ' שלא אמרו פטור משעורים אלא כשאמר הנתבע אחר שהוד' השעורים אין לך אצלי לא חטים ולא שעורי' ומשחק הייתי בך אבל אם עומד בשעורי' חייב אלו הם דבריו ומסתבר' שהוא כמוד' שאין לו עליו שעורי' עכ"ל וכ"כ המרדכי סוף המניח בשם הירושלמי דמ"ה לא יתן לו אפילו שעורים שהוד' לו מפני שהפליגו בדברים בעלמ' ולא הודה כלום ונרא' שאף שהבעה"ת חולק על הראב"ד וכן הרא"ש ס"פ המניח חולק על הרמ"ה היינו במה דסביר' להו דאם עומד בשעורים חייב ולא ס"ל טעמ' דמוד' שאין לו עליו שעורים או מחיל לו ואהא פליגי וכמ"ש הרא"ש דהא במתני' לא שייך טעמא דהשטא' אלא משום דהוד' ע"ש אבל לדינא מוד' להרמ"ה דיכול לטעון משט' בהא וכן מ"ש הב"י לקמן סימן פ"ח סעיף ט"ו על דברי הראב"ד הנ"ל שבבעה"ת שער ז' מבואר הדבר שדברי הראב"ד הם כדברי הרמ"ה והנך רוא' שלא נרא' דבריהם עכ"ל והיינו בענין מ"ש הראב"ד דאם עומד בשעורים חייב דבזה נדחו דבריהם דמכל מקום הוד' לו שאינו ח"ל השעורים אבל בענין אם טען משט' בזה לא נדחו דבריהם שהרי הב"י עצמו מביא בסתם שם לעיל מיני' מיד בסמוך דברי הנמוקי יוסף דפטור מטעם דיכול לומר משטה הייתי בך וכן מביא שם אחר כך מיד דברי ר' ירוחם שמביא בסמוך:
ועוד ראי' לדברי מדברי ר' ירוחם שכתב להדי' בנתיב ג' חלק ב' דאף להרא"ש שם הנתבע אמר מילי דכדי אמרתי לך כשהודיתי שעורים פטור אפי' שלא טענה שעה ידוע' ע"ש שהאריך בזה ומביאו ב"י בסי' ע"ח שם וא"כ מה שהשיג הרא"ש על הרמ"ה היינו דאף דלא טעין משט' פטור משום דהוד' לו שאינו ח"ל שעורים והיינו דוקא כשטענו שעה ידוע' אבל כשלא טענו שעה ידוע' לא אמרינן דהוד' לו או דמחל לו על השעירים וכמ"ש הרא"ש שם ובהא אי טעין משטה אני בך פטור ואי לא טעין לא טענינן לי' וחייב וכמ"ש הרמ"ה (שוב מצאתי בשלטי גבורים פרק שבועת הדיינים דף שכ"ד ע"ב שכתב ג"כ דהרא"ש מוד' להרמ"ה בזה וכמ"ש ע"ש) ובס' גד"ת שער ז' חלק ב' דף צ"ז ע"ב תמה על ר' ירוחם והב"י וכתב וז"ל ותמהני שהרי סברא זו של הרמ"ה ז"ל היא ואיך תולה אותה בדעת הרא"ש ז"ל ומוציא' מכלל דבריו כיון שהוא הקש' על הרמ"ה ז"ל ודחה סברתו בשתי ידים באמת לא דק ר' ירוחם ז"ל בזה ותימ' מהרב ז"ל בב"י שמביא כל אלו ענינים ולא שת לבו הרחב על זה עכ"ל ואני אומר שהוא לא דק ואדרב' ר' ירוחם והב"י דקדקו הטיב וכמ"ש דגם הרא"ש מודה בזה להרמ"ה. מ"מ זכינו לדין שנתבאר מהתוספ' והלכות גדולות ורב האי גאון והרי"ף והרא"ש ומרדכי ריש ב"מ ותשובת מהר"מ ד"פ סימן תתכ"ד ובעל המאור ס"פ זה בורר והרמ"ה ונ"י ס"פ המניח ומהר"מ רקנטי סי' ש"ח בשם ר"י אור זרוע ותשו' רמב"ן ורבי' ירוחם נתיב ג' ריש חלק ח' דבהודה מעצמו בב"ד יכול לחזור בו אף לאחר כדי דבור (וכן משמע לי מדברי ר' ירוחם והר"י הלוי והר"ן שהבאתי לקמן סי' פ"ח סעיף ט"ו וט"ז ע"ש ודו"ק) ודלא כהבעל העיטור ובעה"ת והטור והמחבר וכן עיקר (ואולי גם הם לא מיירי אלא שא"י לחזור בו ולטעון משטה דבדיני משט' קא מיירי הטור בסי' זה וכן הבעל העיטור ובעה"ת שם אבל בטוען טעיתי מודים):
העולה מזה מי שתבע את חבירו בב"ד והודה לו א"י לחזור בו בכל ענין אלא תוך כדי דבור ואם הודה מעצמו יכול לחזור בו ולומר טעיתי בהודאתי אבל א"י לטעון משטה הייתי בך ואם תבע בדבר אחד והודה לו בדבר אחר כגון טענו חטים והודה לו בשעורים וכי האי גוונ' יכול לומר משטה הייתי בך וע"ל סי' פ"ח סי"ב עוד מזה:
באר היטב
(מא) ג': הטור כת' ע"ז בשם הרא"ש דה"ה בפני יחיד מומח' והמחבר נמשך אחר דעת הגאון והרמב"ם דכת' הטור בשמו בסי' ג' וכאן דביחיד מומח' יכול לחזור בו ע"ש. סמ"ע.
(מב) לחזור: הש"ך האריך בראיות והוכחות להשיג על דין זה ע"ש ומסיק וכת' ז"ל העול' מזה מי שתבע את חבירו בב"ד והוד' לו א"י לחזור בו בכל ענין אלא תכ"ד ואם הוד' מעצמו יכול לחזור בו ולומר טעיתי בהודאתי אבל א"י לטעון משט' אני בך ואם תבעו בדבר אחד והוד' לו בדבר אחר כגון טענו חטים והוד' לו בשעורים וכה"ג יכול לומר משט' וע"ל סי' פ"ח סי"ב עוד מזה עכ"ל.
קצות החושן
(כב) שהוד' מעצמו כבר הוכחנו בס"ק י' דל"מ הודא' אפי' במוד' לפני ב"ד מומחין היכ' דמוד' מעצמו בלי תביעת התובע והוא מדברי תו' פ' הגוזל דף ק"ח ע"ש. וע' בש"ג רפ"ק דמציע' כת' שנשאל בזה על דברי רב האי גאון שכת' המרדכי בשמו דתבעו והוד' אינו יכול לחזור בו הוד' מעצמו יכול לומר משט' אני בך שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואלו בפ' ז"ב משמע בתלמוד להיפך דתובעו והוד' יכול לומר משט' אבל לא כשהוד' מעצמו וע"ש שהאריך והעל' דהוד' מעצמו דקאמר רב האי גאון ר"ל שהמלו' אמר מנה לי בידך והלה אומר הן וא"ע והמלו' שותק דאז יכול לחזור בו ולומר משט' ואמרתי הן כששאלת לי מה שלא הייתי חייב ואע"פ שאמרתי א"ע שהפה שאסר הפה שהתיר האיסור מה ניהו א"ע דבההי' לישנ' תלוי כל האיסור והפה של לוה הוא שאסרו הוא הפה שהתיר ואם המלו' אמר א"ע בכה"ג אינו יכול לחזור דפה של מלו' הוא שאסרו וכו' הכל עולה יפה ויתייחדו יחד הפוסקים ולא יתפרדו ע"ש ותמהני דבא לייחד לאחדים הפוסקים וכולם לא יתייחדו עם הש"ס דהא בהדי' אמרו בפ' ז"ב ש"מ הא דאמר ר"י אמר רב צריך שיאמר א"ע ל"ש כי אמר לוה ול"ש כי אמר מלו' ושתק לוה הרי בהדי' מבואר דכי אמר לוה א"ע תו ליתי' כלל בחזר' וליכ' שום חולק בזה דכי תובעו והוד' הלו' בא"ע דא"י לחזור וזה פשוט ול"נ במאי דקשי' לי' דבמוד' מעצמו ל"ש משט' לאו כ"ע הוא דאשכחן כמה מרבוות' דסביר' להו אפי' במוד' מעצמו שייך משט' ה"ה בעה"מ ובעל העיטור ובעה"ת ועדיפ' להו מוד' מעצמו דאפי' לא טען אנן טענינן ליה. ובעיקר הדין של הש"ע דלא כתוספת' דתני בהדי' הודאת בע"ד כמאה עדים אימתי בזמן שתובעו והוד' אבל אם הוד' מפי עצמו יכול לחזור שהפה שאסר הפה שהתיר כבר השיג בזה בש"ך וע"ש דמאסף לכל הפוסקים דס"ל דלא מהני הוד' מעצמו לבד זה השאיר והוא דעת התוס' פרק הגוזל וכמבואר אצלינו בס"ק ה' דסביר' ליה דאפי' הוד' בפני ג' סמיכין ל"מ בלי תביעת התובע וכ"נ דכיון דהודאת בע"ד כמאה עדים אתי מקר' דכתיב כי הוא זה הרי שסמך התור' של מקצת הודאתו וכמ"ש רש"י בפרק האומר דף ס"ה ע"ש והתם ודאי בעינן תובעו וכמ"ש הרמב"ן והר"ן פרק שבועות הדיינין דכל שקדמ' הודאת הנתבע לתביעת התובע לאו מוד' במקצת הטענ' הוא א"כ אין לבו אלא בתובעו והוד' ודו"ק: