שולחן ערוך חושן משפט פא כג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פא · כג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
תבעו בחפץ פלוני והשיב אינו שלך אלא של פלוני ואפילו אמר כן בפני ב"ד אינה הודאה להוציא אותו פלוני מידו:
- הגה: ויש חולקין וס"ל דהוי הודאה מיהו יוכל אח"כ לומר טעיתי בהודאתי ושל אחרים הם במגו דהחזרתים לאותו פלוני אבל לא יוכל לומר טעיתי בהודאתי ושלי הם ואע"פ שיש לו מיגו דהודאת פיו הוי עליו כעדים ולא יוכל לומר אח"כ טעיתי אע"ג דיש לו מיגו (מרדכי פ' ח"ה) מיהו בחשבון שכתב על פנקסו יכול לומר טעיתי אע"ג דליכא מיגו (מהרי"ק שורש פ"ה) וע"ל סי' קכ"ו סעיף י"ג:
מפרשים
אינו שלך אלא של פלוני כו' הטור מסיק בטעמו ז"ל כיון שלא הל"ל אלא אינו שלך ולא היה צ"ל אלא של פלוני והרבות דברים שיחא בעלמא הם ואין מזיק לו כלום עכ"ל:
(נז) אלא של פלוני כו' אינה הודא' כו' דכיון שלא הל"ל אלא אינו שלך ולא היה צריך לומר אלא של פלוני והרבות דברים שיח' בעלמ' הם ואינו מזיק לו כלום שם:
(נח) ויש חולקים כו'. וכ"כ בד"מ כאן ובסימן ע"ט דבתשובת מהר"מ שבמרדכי ריש פרק חזקת הבתים גבי חגור' ובת נפש חולק אתשובת רבינו האי ודבריו תמוהין לפע"ד דאין כאן פלוגת' כלל דרבינו האי והטור מיירי שאותו פלוני לא היה בפני בית דין בשעת הודא' וכן משמע להדי' בבעה"ת שער מ"ב ובתשו' מהר"מ שם מיירי להדי' דהיה שם ועוד דבתשו' מהר"מ שם מיירי שהיו אותו פלוני ופלוני אחר שניהם תובעים אותו בב"ד ואמר של פלוני הוא וחזר אחר כך ואמר של פלוני האחר הוא אם כן הוי הודאה שהרי אינו טוען משט' אני בך רק של פלוני האחר הוא וגם לא שייך משטה אני בך בכה"ג כשאינו טוען שלי היה ועי"ל דהתם שאני כיון שהי' ידוע שהחגור' ובת נפש הוא מבית ראובן ולא היה יכול שמעון לפטור עצמו במה שהיה אומר שלי הוא והיה מוכרח לו' שאשתך הפקיד' ליתנ' ליורשי' הלכך אי לאו דהוי אומר טעיתי לא הי' נאמן לחזור מדבריו הראשונים כיון שמתחל' היו שניהם במעמד א' והי' אומר של פלוני הוא ולא של פלוני משא"כ הכא שטוען משט' אני בך ולא אמרתי של פלוני הוא אלא לדחותו ובאמת שלי הוא פשיט' דלא הוי הודא' כיון שלא הי' מוכרח לו' של פלוני הוא. ולפ"ז גם מ"ש הר"ב אבל לא יוכל לו' טעיתי בהודאתי ושלי הם כו' אינו מדוקדק דפשיט' דהכא שלא הי' אותו פ' כאן יכול לו' טעיתי ומהר"ם שם מיירי היכא שהי' א' תובעו מתחל' בב"ד והוד' לו אינו יכול לו' אח"כ שלי הוא ע"ש וא"כ דברי הר"ב צל"ע (עיין בתשו' מהרי"ט סי' ק"ט):
(נט) טעיתי כו' במגו דהחזרתי כו'. ואע"ג דאם הי' טוען כן הי' מעיז ועכשיו אינו מעיז אפ"ה אמרי' מגו כמו שהוכיח ר"י מפ"ב דכתובות גבי שדה זו של אביך הית' ולקחתי' הימנו דהיכ' דליכ' עדים שהי' של אביו נאמן לו' שלקחתיו ממנו מגו דאי בעי אמר לא הית' של אביך מעולם אע"ג דבטענ' דקטעין לקחתיה הימנו אין שכנגדו יודע שהוא משקר אבל אי טען לא הית' של אביך מעולם ידע דמשקר אפ"ה אמרי' מגו עכ"ל תשוב' מהר"ם במרדכי ר"פ חזקת הבתים וכן הוא בתוספות פ' חז"ה דף נ"ב ע"ב ועיין מ"ש לעיל סי' ע"ה ס"ז ס"ק כ"ג וסי' נ"ג ס"ב ס"ק ד':
(ס) אבל לא יוכל לומר טעיתי בהודאתי ושלי הם כו'. הב"י והד"מ קצרו בכאן ויש מקום עיון בדין זה וכמ"ש לקמן ומתוך מה שאכתוב נרא' דדוק' היכא שהוד' בפני ב"ד דאי לאו דהוה ברור לי' לא הי' מודה ומשעבד נפשי' בפני בית דין הלכך אפי' אית לי' מגו כגון שיצא אח"כ מבית דין וכה"ג תו לא מהימן לו' טעיתי דחזק' שלא טעה (וכן כתב בתשובת מהר"י ן' לב ספר א' כלל י"ח סי' ק"ג דאפי' הבעה"ת דלקמן סי' קכ"ז סי"ג דס"ל דנאמן לו' טעיתי במגו מודה בהודה לפני ב"ד ע"ש) אבל כשהודה בפני עדים מהימן לומר טעיתי במגו דפרעתי וכן פסק מהרי"ק שורש ס"ה להדי' דדוק' בפני ב"ד או בפני עדים ובקנין ששעבד נפשי' אבל היכא דלא משעבד נפשי' בעדים אפי' היתה שם הודאה בפני עדות בלא שעבוד וקנין אפי' הכי מצי למימר טעיתי אך מה שכ' מהרי"ק שם דבכה"ג מצי למימר טעיתי אפי' בלא מגו לא נהירא כלל וגם מדברי מהר"ם והר"ן שהביא שם לא משמע הכי ואפי' בעדות בלא קנין קשה דהא משמע בדברי הר"ן ומהר"ם שהביא שם דאינו נאמן לטעון טעיתי במגו דפרעתי מדהביאו ראיי' מפ' שבועות הדיינים דמיירי התם בהודאה בעדים כדאיתא בש"ס שם (דף מ"א) דבעי למילף מינה התם דהמלוה לחבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וכתבו התוס' פ"ק דגיטין והרא"ש והמרדכי ואגוד' שם וכן הסמ"ג ריש עשין צ"ה כולם כתבו דמהך דשבועות הדיינים מוכח דאינו נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי והא התם מיירי בהודאה לפני עדות לבד ולא מסתבר כלל לומר דהך דשבועות מיירי שהודה בפני עדים בקנין דפשט הש"ס שם לא משמע כן ועוד דא"כ נצטרך לומר דס"ל להנך פוסקים דבעדים וקנין יכול לומר פרעתי וזה אינו במשמע גם המרדכי ספ"ק דכתובות הביא דברי רב הלפס דבעדות וקנין לא מצי למטען פרעתי וגם בטור ר"ס ל"ט ור"ס ע' וס"ס פ"ז וס"ס פ"ח מוכח להדי' דבעדות בקנין אי"ל פרעתי וא"כ לפי מהרי"ק יהיה הטור נגד דעת הרא"ש דמוכח מדבריו דס"ל דאפי' בעדות בלא קנין אי"ל טעיתי:
מ"מ לדינ' נלפע"ד עיקר דיכול לטעון טעיתי במגו דפרעתי אפי' הודה בפני עדים דאע"ג דלימ' דדעת התוס' והרא"ש והר"ן וסייעתם אינו כן מ"מ לפענ"ד אין דבריהם מוכרחים ואין לדבריהם מקור דעיקר מקורם הוא מדברי ר"ח והרי"ף שפירשו פ"ק דגיטין הך עובדא דגינאי שנתברר בעדים שטעה משמע הא לאו הכי אי"ל טעיתי במגו דפרעתי ולפע"ד לא משמע מידי דר"ח והרי"ף קאי התם אעובד' דגינאי שהי' בקנין דאי"ל פרעתי (ואפשר ס"ל להתוספות וסייעתם דבקנין יכול לטעון פרעתי וכן כתב הריב"ש סי' תע"ח וז"ל וגם דעת חכמי הצרפתים ז"ל דמי שטוען פרעתי אחר קנין נאמן ואעפ"כ אינו נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי דאי לאו דעבד חושבנ' דיקא וקים ליה בגויה לא הוה משעבד נפשי' עכ"ל אבל לפענ"ד נרא' כמ"ש וע"ל סי' ע' ס"ק ד') אבל אה"נ היכ' דיכול לטעון פרעתי גם טעיתי יכול לטעון במגו דפרעתי והכי משמע ממאי דכתב הרי"ף דאלת"ה כל שטרי דעלמ' נמי נימ' דבטעית' הוי מלתא ונפטר כו' ואם אית' תיקשי היאך מדמי לה הרי"ף לשטרא דעלמ' אלא ודאי קאי אקנין דחשוב כשטר כמו שכתבו הפוסקי' והט"ו לקמן ס"ס פ"ח ושאר דוכתי וכן רבי' ירוחם נט"ו שנרא' מדברי הרי"ף ור"ח שאם לא הי' קנין אפי' הי' במעמד שלשתן נאמן לו' טעיתי במגו דפרעתי ע"כ. וגם הראי' שהביאו התוס' וסייעתם מפ' שבועת הדיינים לפע"ד לאו ראיה היא דאה"נ דאי טעין טעיתי נאמן אלא התם מיירי שאינו טוען כך ומפרש ואומר בהדי' לא הי' לך בידי מעולם וכדאי' בהרא"ש שם וכן נרא' דעת התוס' פ' ג"פ דף קע"ה ע"א ד"ה חזר כו' בשם רבי דנאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי ומבואר התם דבהך דרבינו חננאל קנין שאני ע"ש. שוב מצאתי כן בחדושי רשב"א פ"ק דגטין שהבי' דברי הרי"ף ור"ח וכתב וז"ל ואיכ' דקשי' לי' כי ליכ' סהדי דמסהדי בההוא טעותא אמאי לא מהימן במגו דאי בעי אמר פרעתי ויש מי שתירץ דכיון דקנו מיני' וסתם קנין לכתיב' עומד אינו נאמן לו' פרעתי וזה נכון וברור עכ"ל וכן דעת הרמב"ן בספר הזכות ובעה"ת שער כ"ח חלק חמשים דיכול לטעון טעיתי במגו דפרעתי והביאו הטור לקמן סי' קכ"ו וגם המחבר שם סעיף י"ג הביא ב' סברות ולא הכריע אע"ג דבבית יוסף שם כתב דלית הלכת' כבעה"ת דיחידאה הוא נראה שבשלחן ערוך חזר בו ואולי ראה אח"כ כל הנך פוסקים שהבאתי ואף להר"ב בהג"ה שם שהגי' כסבר' האחרונה דהיכ' דהמחהו בעדים אי"ל טעיתי במגו דפרעתי נראה דדוק' התם הכריע כן משום דהמחהו במעמד שלשתן ושעבד נפשיה במעמד שלשתן והוא כשעבד נפשי' בפני ב"ד מה שאין כן בעלמ':
ונ"ל ראיה לזה ממה שכתב ר' ירוחם נתיב ט"ו במסקנתו וז"ל והראב"ד כתב כי במעמד שלשתן אפי' בלא קנין אינו נאמן לומר טעיתי במגו דיכול לומר פרעתי אבל באדם שהודה לחבירו נאמן לומר טעיתי במגו דיכול לומר פרעתי עכ"ל ואין זה סותר למה שכ' הר"ן פ"ק דגיטין בשם הראב"ד דהתם נמי מיירי בשעבד נפשיה במעמד ג' וגם מהרי"ק שורש ס"ה כתב דהר"ן בשם הראב"ד רוצה לומר בשעבד נפשיה בפני עדים דוק' רק דמפרש דרצה לומר ששעבד נפשיה בקנין ובזה לא נראה לי כותיה ושוב מצאתי בתשוב' מהר"י ן' לב ס' א' ס"ס צ"א שהשיג על מהרי"ק בזה אך מה שנרא' שם ממהר"י ן' לב דלהראב"ד באתם עידי לחוד לא יוכל לומר טעיתי במגו דפרעתי אינו נראה לי וגם נראה דאשתמיטתיה למהר"י ן' לב דברי ר' ירוחם בשם הראב"ד שהבאתי אלא נ"ל דמה שכתב הר"ן בשם הראב"ד היינו דוק' התם כיון דהודה לו בפני עדים במעמד ג' הרי שעבד נפשיה במעמד ג' וגם בחידושי רשב"א שם כתב בשם איכ' מ"ד דהאי טעמ' דלא מצי למטען טעיתי משום דהוה לי' כמגו במקום עדים דאנן סהדי דלא משעבד נפשי במעמד ג' אא"כ דייק מעיקר' שפיר כו' ודוקא דשעבד נפשי' במעמד ג' בפני עדים אבל בינו לבינו במעמד ג' לבד נאמן דכל שלא בפני עדים לא דייק שפיר עכ"ל משמע דתרתי בעי בפני עדים ובמעמד ג' וכן משמע מדברי בה"ע באות ה' המחא' דף ק"ה ע"ד וז"ל ואי איכ' סהדי בהמחא' וליכ' סהדי בחוב לא מצי למימר טעיתי דכיון דקביל על נפשי' במעמד ג' הוה ליה ככותב שטר לחבירו בחזק' שהוא חייב לו עכ"ל משמע דוק' כיון דקיבל על נפשי' במעמד ג' בפני עדים. וא"כ אפי' תימא דדעת הרא"ש והר"ן וסייעתם דאפי' בעדים בלא מעמד ג' לא מצי למימר טעיתי במגו דפרעתי לא נקטינן בהא כוותייהו כיון דאין ראיותיהם מוכרחים ונקטינן כרוב הפוסקים שהבאתי:
שוב מצאתי בתשובת מהרש"ך ס"ב סימן קמ"ח כתב דהפוסקים לא הסכימו למ"ש הר"ן בשם הראב"ד והלכך אפי' שנתרצה שלא בפני עדים לאו כל כמיני' לומר טעיתי כו' ודבריו תמוהין דהרי אדרבה הפוסקים קצתם סוברים יותר ממה שכתב הר"ן בשם הראב"ד דאפי' קבל במעמד שלשתן יוכל לומר טעיתי ושאר כל הפוסקים שסוברים דאין יכול לומר טעיתי לא כתבו דבריהם רק בהמח' בפני עדים ובלי ספק דאישתמיטתי' דברי מהרי"ק ודברי כל הפוסקים הנזכרים לעיל שהבאתי. אבל היכא דלית ליה מיגו דפרעתי כגון בהודה בפני עדים והוא עדיין תוך זמנו או כגון שלא זזה יד העדים ממנו וכה"ג פשיטא דא"י לטעון טעיתי ודלא כמהרי"ק שורש ס"ה וכדמוכח להדי' בדברי הר"ן והרא"ש ובעה"ת ושאר פוסקים. ואע"ג דלעיל ס"ק נ"ה העליתי דבהודה מעצמו לפני ב"ד יכול לחזור בו ולומר טעיתי אף לפני ב"ד אע"ג דלית ליה מגו שאני התם כיון דהודה מעצמו והוא כמשיב אבד' אמרי' הפה שאסר הפה שהתיר. ונרא' דבהודה לפני עדים ולית ליה מגו אפי' הודה מעצמו א"י לטעון כיון שאמר המלוה אתם עדי ושתק לוה וכמ"ש לעיל סט"ו ס"ק מ"א דלענין אתם עדי אין חילוק בין אמר לוה או מלוה ושתק לוה אף שהודה מעצמו לענין משטה או השבעה וא"כ ה"ה לענין טעיתי ועדיף מהודה מעצמו לפני ב"ד דכיון דאמר אתם עדי מסתמא מידק דייק ועוד די"ל דכי אמר המלוה אתם עדי היינו טענו וכמ"ש המרדכי פרק זה בורר:
(סא) מיהו בחשבון שכתב על פנקסו כו'. דין זה צל"ע לפי דמהרי"ק שם אזיל לטעמיה שכ' שם דמשמע מתוך דברי הר"ן פ"ק דגטין בשם הראב"ד דאפי' בהודאה בעדים מצי למימר טעיתי אפי' בלא מגו ואם כן כ"ש בחשבון על פנקסו ולפע"ד לא משמע מהראב"ד מידי דלא קאמר הראב"ד התם אלא דהיכא דלא משעבד נפשי' מהימן אלא היכא דאית ליה מגו ובמשעבד אפי' במגו לא מהימן ואדרב' המדקדק בהר"ן וראב"ד שם יראו דמוכח איפכ' וכמ"ש בסמוך שכן דעת הראב"ד והפוסקים דבהודה לפני עדים ולית ליה מגו דפרעתי לא יוכל לומר טעיתי וא"כ ה"ה בחשבון על פנקסו היכא דלית ליה מגו והכי מוכח ממה שנתבאר לעיל סי' ס"ט ס"ק כ"ז ולקמן ס"ס ק"ז דמוציאין אפי' מן היתומים בכתוב בפנקסו היכא דידוע שלא פרע כגון שהוא תוך זמנו וכמ"ש לעיל סי' זה סי"ז ס"ק מ"ה ואם היה יכול לטעון היאך מוציאים מן היתומים הא כל מידי דמצי אבוהון למטען טענינן ליתמי ואולי מ"מ הדין של החשבון על פנקסו אמת מטעם דכ' מהרי"ק שם שאלו החשבונות שאדם כותב על פנקסו בינו לבין עצמו אין מדקדק כ"כ כי חושב שאם טעה שיוכל לכוין החשבון פעם אחרת כאשר מעשים בכל יום שאדם יכתוב וירשום חשבון א' כאשר עלה על לבו לפום ריהטא ואח"כ נמלך ורואה שטעה כו' עכ"ל ולפ"ז א"ש הא דלא טענינ' ליתמי משום דהתם מיירי בנמצ' כ' דבר בפנקסו בסתם ולא חשבון על פנקסו ובלא"ה נמי י"ל דטעיתי הוא מלתא דלא שכיח' כלל ולא טענינ' ליתמי. ועדיין צ"ע. ועכ"פ מוכח לפ"ז דדוק' כשהפנקס היה מתחלה אצלו אבל כשהפנקס היה ביד נאמן וכה"ג בענין שלא יוכל לתקן אח"כ הטעית לא מהימן לומר טעיתי היכא דלית ליה מגו כן נ"ל ודוק (ועיין בתשו' מהרי"ט סי' נ"ז ובתשו' מבי"ט ח"ב סימן קנ"ד):
(מג) חולקין: והש"ך כת' דדברי הרמ"א תמוהין דנ"ל דאין כאן פלוגת' כלל דהמחבר דהוא דעת רבינו האי והטור מיירי שאותו פ' לא הי' לפני ב"ד בשעת הודא' ובתשו' מהר"מ שממנו הוציא הרב דינו איירי ששנים תבעו אותו בב"ד ואמר של פ' הוא וחזר ואמר של פ' האחר א"כ הוי הודא' שהרי אינו טוען משט' וגם לא שייך משט' בכה"ג כשאינו טוען שלי היו כו' ולפ"ז גם מ"ש הרב אבל לא יוכל לומר טעיתי כו' אינו מדוקדק דפשיט' דהכא שלא הי' אותו פ' כאן די"ל טעיתי ומהר"מ שם איירי היכא שהי' א' תובעו מתחל' בב"ד והוד' לו א"י לומר אח"כ שלי הוא ע"ש וא"כ דברי הרב צל"ע ועיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ט עכ"ל.
(מד) במגו: ואע"ג דאם הי' טוען כך הי' מעיז ועכשיו אינו מעיז אפ"ה אמרי' מגו כמו שהוכיח ר"י מפ"ב דכתובות גבי שדה זו של אביך הית' כו' כ"כ בתשו' מהר"מ שבמרדכי וכן הוא בתו' פ' חז"ה ועמ"ש סי' ע"ה ס"ז וסימן ס"ב. ש"ך.
(מה) ושלי: כתב הש"ך נרא' דדוק' היכא שהוד' בפני ב"ד דאי לאו דהוה ברור ליה לא הוי מוד' ומשעבד נפשי' בפני ב"ד הלכך אפילו אית ליה מגו כגון שיצא אח"כ מב"ד וכה"ג תו לא מהימן לומר טעיתי דחזק' שלא טעה וכ"כ בתשובת מהר"י ן' לב ס"א כלל י"ח סי' ק"ג דאפילו הבעה"ת דלקמן סי' קכ"ז סי"ג דס"ל דנאמן לומר טעיתי במגו מודה בהוד' לפני ב"ד ע"ש אבל כשהוד' לפני עדים מהימן לו' טעיתי במגו דפרעתי וכ"פ מהרי"ק להדי' כו' אבל היכא דלית ליה מגו דפרעתי כגון שהוא עדיין תוך זמנו או שלא זזה ממנו יד העדים וכה"ג פשיט' דא"י לטעון טעיתי ואף ע"ג דלעיל העליתי דבהוד' מעצמו בב"ד יכול לחזור בו ולומר טעיתי אף לפני ב"ד אע"ג דלית ליה מגו שאני התם כיון דהוד' מעצמו והוא כמשיב אביד' אמרי' הפה שאסר הפה שהתיר ונרא' דבהוד' לפני עדים ולית ליה מגו אפילו הודה מעצמו א"י לטעון כיון שאמר המלו' אתם עדי ושתק לוה דבאתם עדי אין חילוק לענין השטא' או השבעה בין אמר לוה או מלו' ושתק לוה אף שהוד' מעצמו וא"כ ה"ה לענין טעיתי ועדיף מהוד' מעצמו בב"ד דכיון דאמר אתם עדי מסתמא מידק דייק עכ"ל.
(מו) בחשבון: עיין בש"ך שכתב דדין זה צ"ע כו' ע"ש דמסיק וכת' ז"ל ועכ"פ מוכח דדוק' כשהפנקס הי' מתחל' אצלו אבל אם הי' ביד נאמן וכה"ג בענין שלא יוכל לתקן אח"כ הטעות לא מהימן לו' טעיתי היכא דלית ליה מגו עיין בתשובת מהרי"ט סי' נ"ז ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' קנ"ד עכ"ל.