שולחן ערוך חושן משפט עז ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אחד שלוה משנים ומחל אחד מהם כל החוב אין חלק חבירו מחול:

הגה: אפי' שניהם כתובים בשטר א' (תשובת רשב"א אלף פ"ז) נתפשר הלוה עם הא' מהם לא יוכל השני לומר כבר הודית שאתה חייב לנו ותתפשר עמי ג"כ כי יוכל הנתבע לטעון לזה ויתרתי ונגדך איני מוותר (ת"ה סי" שנ"א) ( ע' לקמן סי' קע"ו סעיף ל"א):

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

אפי' שניהם כתובים בשטר אחד ר"ל אע"פ דשניהן כתובים בשטר א' כל א' יכול לגבות כל החוב אפי' בלי הרשאה מהשני משום דהוו כשותפין כמ"ש מור"ם בסמוך בס"י אפ"ה אין לאחד כח למחול חלקו של חבירו:
 

ש"ך - שפתי כהן

(יט) אפילו שניהם כתובים בשטר א'. כן כתב בד"מ סי' ע"ו בשם תשובת רשב"א סימן אלף פ"ו וכן נרשם בכל ספרי הש"ע ובסמ"ע אבל באמת ליתא שם כן בתשו' רשב"א רק ז"ל שם שאלת אם מחל הא' כל חלקו שיש לו באותו שטר אם יהי' כולו מחול או לא תשובה אין מחול לו אלא המחצית שיש לו בו שהרי לא מחל לו בפירוש אלא החלק שיש לו ואפי' מחל את הכל אין חלק חבירו מחול דלתבוע ולדון שויה שליח למחול לא שויה שליח עכ"ל ונרא' דמשמע ליה להר"ב כן דבתשו' שלפני זה בסי' אלף פ"ו שקיל וטרי אם א' כתוב בשטר ואם השטר יוצא על שניהם נראה שכל א' מהם יכול לתבוע הכל כו' ומשמע ליה להר"ב דבתשובת שאח"כ קאי אדסמיך ליה דהיינו אם השטר יוצא על שניהם אבל אין זה הכרח כל כך גם לישנא דלתבוע ולדין שווייה שליח כו' משמע שמחל לו אותו שלא נכתב השטר על שמו והיה בא בשליחות חברו ג"כ דאם מחל אותו שנכתב בשטר לא שייך לומר שויה שליח שהרי הוא בעל השטר עצמו. גה בב"י הי' קע"ו מחו' כ"ט הביא ל' תשו' רשב"א ואפי' מחל לו הכל בפי' אע"פ שנתן לו הרשאה אין חלק חברו מחול עכ"ל משמע מזה דאותו שלא נכתב על שמו מחל והי' בא בהרשאת חברו ג"כ ואין לומר דכי היכא דהי' בא בהרשא' אינו יכול למחול ה"ה היכא שהשטר כתוב על שניהם דהא בלאו הכי יש חילוק בין שליח לשותף דהשליח שטעה קי"ל לקמן סי' קפ"ב סעיף ג' אפי' בכל שהוא המקח בטל שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ובשותפין לא שייך לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כדלקמן סי' קע"ו וא"כ שפיר יש לחלק בינייהו דבשלמא כשבא בהרשא' אינו אלא שלוחו ואמרי' לקמן סי' קכ"ג סעיף ה' הבא בהרשא' שמחל אינו כלום שזה יאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל בשותפים שדרך הוא שכל א' וא' יש לו כח לעשות מה שירצה הוה כאלו התנה עמו בין לתקן בין לעוות דמועיל מחילתו וכדלקמן סי' קכ"ג שם ומדברי תשובת מהר"מ שבתשוב' מיימוני לספר נזיקין ס"ס י"ב משמע לכאורה דשותף אינו יכול למחול דכתב שם על ב' שותפים שפטרו לעכו"ם בלא השלישי משלמים שניהם לשלישי הפסדו וכן משמע בתשו' מהר"מ שבמרדכי פ' הגוזל בתרא בשותף שאנסו השר לפטור החוב דכתב דוקא אנסו השר פטור אבל אם פטרו מדעתו חייב לשלם ומביאו הר"ב לקמן סימן שפ"ח ס"ד בקצרה ואם איתא דשותפים ה"ל כאלו התנו בין לתקן בין לעוות אמאי צריכים לשלם מיהו י"ל דהתם מיירי שנסתלקו זה מזה אלא שמתחלה היו שותפים א"נ י"ל נהי דיש בידו למחול היינו דהוה כאלו התנו כך שכל א' יכול לעשות מה שירצה ואם יעוות ישלם לחבירו חלקו דאל"כ אין מי שיהיה לו עסק עם שותף עד שיתרצה השותף השני אלא ודאי לגבי אחרים כל מה ששותף אחד עושה כאלו שניהם עושים אבל לגבי שותף חברו אם הוא פוטר או מוחל צריך לשלם לו חלקו וצ"ע:
 

באר היטב

(יח) שניהם:    ר"ל דאז כל א' יכול לגבות כל החוב אף בלי הרשא' כמ"ש הרמ"א בס"י אפ"ה אין לאחד כח למחול חלק חבירו כ"כ הסמ"ע אבל הש"ך כת' דאין דין זה מוכרח דהרב למד כן מתשובת הרשב"א ושם משמע דדוק' אם אותו שמחל לא נכתב השטר על שמו הדין כן משום דלא שויא רק שליח אבל אם השטר יוצא על שניהם דהוי שותפים לא דהא מצינו שיש חילוק בין שליח לשותף דשליח שטע' קי"ל בסי' קפ"ב ס"ג דאפי' בכל שהו' המקח בטל שיאמר לו לתקוני שדרתיך כו' ובשותף לא שייך לומר כן כמ"ש סי' קע"ו וא"כ שפיר יש לחלק בינייהו ומדברי מהר"מ שבתשובת מיי' משמע לכאור' דשותף א"י למחול וכ"מ מתשובת הר"מ שבמרדכי בשותף שאנסו השר לפטור החוב דכת' דוק' אנסו אבל אם פטרו מדעתו חייב לשלם ומביאו הרמ"א בקצר' בסי' שפ"ח ס"ד מיהו י"ל דהתם מיירי שנסתלקו זה מזה אלא שמתחל' היו שותפים א"נ י"ל נהי דיש בידו למחול היינו דה"ל כאלו התנו כך שכל אחד יעשה מה שירצ' ואם יעוות ישלם לחבירו חלקו דאל"כ אין לך מי שיהי' לו עסק עם שותף א' עד שיתרצ' חבירו וא"כ לגבי אחרים מהני כל מה ששותף א' עושה אבל לגבי שותף חבירו אם הוא פוטר או מוחל צריך לשלם לו חלקו וצ"ע עכ"ל.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש