שולחן ערוך חושן משפט עא יד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עא · יד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שטר שיש בו נאמנות ומנהג המקום שהרבה כותבין נאמנות בלא המלכת הבעלים לשופרא דשטרא והלו' טוען כי בלא רשותו נכתב אם העדים עצמם הם כאן ואומרים שלא כתבוהו כי אם מפני שהיו רואין שבשאר שטרות הוא כתוב כך אע"ג דכתיב ביה וקנינא מיני' על כל מאי דכתיב לעיל אין סומכין על הנאמנות כיון שאינו מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות (והוא הדין בשאר תקוני השטר ועיין לעיל סי' ס"א סעיף ה') ואם כתוב בפירוש וקנינא על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל ובענין הנאמנות מפורש ואח"כ אמרו לא אמר לנו מעולם נאמנות זה או בטעות כתבנוהו אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לכך מנהג טוב לכתוב בשטרות קנין על הנאמנות מפורש ושוב אין לפקפק:
מפרשים
אם העדים עצמן הן כאן כו': לשון הטור אם אין העדים כאן אין הלוה נאמן כיון שכתוב בו וקנינ' מיניה על כל מה דכתיב לעיל אינו יכול לבטלו:
אע"ג דכתיב ביה וקנינ' כו': לשון הטור ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכ' למימר אשאר מילי דשטר' חתימי וכדאית' בירושלמי נאמנים העדי' לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו עד כאן לשונו ועיין לעיל סי' כ"ט:
כיון שאינו מנהג פשוט כו': דאם היה מנהג פשוט בודאי לא לשופר' לחוד נתפשט המנהג לכתוב כן אלא משום דבאמת מאמינים זא"ז וכבר נתבאר לעיל סי' ס"א בטור ובדברי המחבר שם ס"ה דכל המקבל קנין סתם אדעת' דמנהג מקבל קנין וכותבין כל דבר שנהגו לכתוב אפי' שלא קבלו עליו הלוה בפי' משא"כ כשאינו מנהג פשוט אף שהרבה היו כותבין כן ועד"ר ופרישה מ"ש עוד בזה:
ובענין הנאמנות מפורש: מדלא כתב בקיצור ואם כ' בו בפירוש שקנו מידו גם על הנאמנות נראה דר"ל שכתב בהשטר בלשון זה וקנינ' על כל מה דכתיב לעיל ובענין הנאמנות מפורש ופירושו הוא מ"ש לעיל בשטר נאמנות לא מעצמינו כתבנו אלא מפורש היה בין המלוה והלוה לפנינו בשעה שבאו לפנינו (והשתא א"ש דל"ת למה הצריכו שיכתוב שהקנין היה מפורש גם אהנאמנות כיון שהנאמנות א"צ קנין כמ"ש בסעיף שאחר זה) ומכ"ש כשכותבין שהקנין היה מפורש מהלוה למלוה גם אהנאמנות ועפ"ר וק"ל:
(לב) אם העדים עצמם כו'. אף על גב דכתיב וקנינא כו' צל"ע בדין זה שיהיו העדים נאמנים לומר שלא. קנו על הנאמנות ובשטר כתב וקנינא מיניה על כל מה דכתיב ומפורש לעיל ובטור כתב טעם הדין זה משום דאין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתמו כדאית' בירושלמי נאמנים העדים לומר על זה חתמנו וע"ז לא חתמנו עכ"ל והו' מדברי בעה"ת שער כ"ו ח"ג ולטעמיה אזיל דס"ל לבעה"ת ריש שער נ"ו דהירושלמי הוא אליבא דהלכתא אפי' בשכתב ידן יוצא ממקום אחר ע"ש אבל הר"ן פ"ק דכ"ה והנ"י פרק איזהו נשך כתבו בשם הרמב"ן דהירושלמי הוא אליבא דר' מאיר בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ולדידן בשכ"י יוצא מקמום אחר אין נאמנים לו' ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו וא"כ ה"ה כאן דאין העדים נאמנים לומר לא חתמנו על הנאמנות וגם הרב הביא בהג"ה לעיל סימן מ"ג סעיף ז' דיש חולקים דאין העדים נאמנים וכן נרא' דעת המחבר שם סעיף ט' וכמ"ש שם וא"כ כ"ש כאן (וגם קשה על הטור כיון דאיהו כתב לעיל סי' מ"ג דר"י והרא"ש ס"ל בכשת"י יוצא ממ"א אין נאמנים א"כ בע"כ דהירושלמי איירי בשאין כת"י יוצא ממ"א וא"כ היאך כתב כאן כדאיתא בירושלמי כו' וצ"ע) ואדרב' נראה דאפי' מאן דס"ל התם דנאמנים היינו משום שהו' טעות שהעדים מצויים לטעות א"כ יוכלו לו' טעינו וע"ז לא חתמנו משא"כ הכא שאין כאן טעות כלל ואדרב' בשטר כתוב וקנינ' על כל מה דכתיב לעיל היאך נאמר שיהין נאמנים לומר לא חתמנו על הנאמנות (וע"כ מיירי הכא שכת"י יוצא ממקום אחר דאל"כ אפי' כתוב בפי' וקנינ' על כל מה דכתיב ומפורש לעיל ובענין הנאמנות מפורש כו' אמאי לא יהיו נאמנים הא כיון דאין כת"י יוצא ממקום אחר אומרים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר) ולפי התירוץ של הבדק הבית וגידולי תרומה שהבאתי לקמן ס"ק ל"ב דמיירי הכא שרגילין לכתוב הנאמנות לשופרא דשטרא ולא על דעת שיהי' קיים היה אפשר לצדד ולו' דהעדים נאמנים על זה אבל לפי התירוצים האחרים קשי' דא"כ כיון שכותבים הנאמנות ע"ד שיה' קיים וכתוב בשטר נאמנות וכתוב בסוף השטר וקנינא מיניה על כל מה דכתיב לעיל היאך יהיו נאמנים ונלפע"ד דלדעת הרמב"ן דמפרש הך דירושלמי בשאין כת"י יוצא ממקום אחר פשיט' דכאן אין נאמנים בשכת"י יוצא ממקום אחר וכן להתוספות פרק ב' דכתובות דף כ"ד ע"ב שכתבו דהיכא דאיכא ב' יוסף בן שמעון וכתוב בשטר כהן מעלין משטרות ליוחסין דודאי אכולא מילת' קמסהדי כו' עיין שם דה"ה הכא דאכול' מילתא קמסהדי (ועמ"ש לעיל סי' מ"ט ס"ז בהג"ה ס"ק י"ד) ואפי' להרז"ה שם דמפרש בשרת"י יוצא ממקום אחר מודה כאן וכמו שכתבתי וע"כ צ"ל דבעה"ת והט"ו מיירי במקום שכותבים הנאמנו' לשופרא דשטרא ולא ע"ד שיהא קיים וכמו שכתבתי שם בזה צ"ע:
(לג) כיון שאינו מנהג פשוט כו' כן כתב בבית יוסף דלא תיקשי מדברי הטור בשם בעה"ת כאן לדברי הטור בשם הרא"ש לעיל סי' ס"א סעי' ה' וע"כ תירץ דהרא"ש מיירי במקום שהוא מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות והבעה"ת מיירי שאין מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות רק שבקצתן כתב כן וע"כ כתב ג"כ כאן בש"ע בריש דבריו ומנהג המקום שהרבה כותבים נאמנות כו' אבל באמת ק"ל על תירוץ זה שהרי בבעה"ת ובטור כתוב להדי' שרגילים הסופרים לכתוב כן בכל השטרות וכן הקשה בס' גדולי תרומה גם התירוץ השני שכתב בבית יוסף וזה לשונו א"נ הרא"ש מיירי בשאין כאן העדים שיעידו שלא כתבו בציווי הלוה עד כאן לשונו לא מחוור לפע"ד דהא מדתלי הרא"ש טעמא שמסתמא דעתו שיכתבו כפי המנהג א"כ אפי' העדים לפנינו ומעידים שלא צוה כלום יכולים לכתוב בו נאמנות דמסתמא היה כוונתו כפי הנהוג וכן הקשה עליו בס' גדולי תרומה ונראה שלכך כתב כאן בש"ע רק התירוץ הראשון וחזר בו מהשני. ובס' גידולי תרומה שם תירץ דהבעה"ת והרא"ש תרווייהו מיירי כשנהגו לכתוב כן בכל השטרות אלא שיש חילוק בין שהעדים אומרים שהעיקר הקנין לא היה אלא על תמצית השטר ושאר עניינים ולא נתכוונו לעצמות הנאמנות אלא כמעשה קוף בעלמ' מפני שראו כן בשאר שטרות ובין כשהעדים אומרים שנתכוונו על הנאמנות לתועלת המלוה שאז מועיל אפי' כתבוהו שלא בציווי הלוה עכ"ל ודבריו צריכים תקון דמה בכך שאומרים שכתבוהו כמעשה קוף בעלמא וצ"ל דמיירי שאומרים שגם בשאר שטרו' אין כותבין רק לשופרא דשטרא ולא לתועלת המלוה וכן תירץ בבדק הבית וז"ל א"נ דהבעה"ת שכתב מנהג המקום שכותבין נאמנות בלא המלכת הבעלים לשופרא דשטרא ה"פ המנהג המקום שאין. כותבין נאמנות אלא לשופרא דשטר' ולא ע"ד שיהא קיים כל שלא נמלכו בבעלים והרא"ש מיירי שנהגו לכתבו ע"ד שיהיה קיים עכ"ל ותירוץ זה נכון לדינא אבל לפע"ד מעיקרא ל"ק מידי לפי מה שכתבתי לעיל ס"ס מ"ב וסי' ס"ח סעיף ה' דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא כשידוע שהלוה ידע שנהגו לכתוב כן בכל השטרות וא"כ הבעה"ת מיירי כאן כשאין ידוע שהלוה ידע שהמנהג כן לכתוב כן בכל השטרות ועוד הוכחתי שם דהיכא דידוע דהלוה ידע שנהגו לכתוב כן בכל השטרות אז אפי' לא נכתב ככתוב דמי ולפ"ז מה שפסק מהר"ר שלמה כהן בסוף ספר שני דבנאמנות אעפ"י שלא נכתב כבתוב דמי כיון שנוהגים לכתוב כן בכל השטרות (וכן משמע בתשובת מהר"ן ן' לב ספר א' כלל י"ט סי' ק"ה) היינו נמי דוק' כשידוע שזה ידע ממנהג. ובזה מיושב דאין הריטב"א שהבי' ב"י כאן חולק אמהרש"ך ובזה אתי נמי שפיר דלא תיקשי מ"ש הב"י כאן בשם הריטב"א בשם רב האי דנאמנות אע"פ שנוהגים לכתוב בכל השטרות לא מחשבי' עד דמפורש בשטר והרי הנ"י פרק המקבל (וה"ה פ"ח מה' שכירות) כתב בשם רב האי דכל שנהגו לכתוב דינו כאלו נכתב אלא ודאי כמ"ש וכבר הארכתי בזה לעיל ס"ס מ"ב וסי' ס"א סעי' ה' וכל זה דלא כספר גדולי תרומה שער כ"ו דף ק"ך שלא ירד לחלק בכך ולכך הניח דברי הריטב"א בקושי' וגם הבין שמהרש"ל חולק אהריטב"א ולפעד"נ כמ"ש ודו"ק:
(כד) כאן: ל' הטור אם אין העדים כאן אין הלו' נאמן כיון שכתוב בו וקנינא מיניה על כל כו' א"י לבטלו אבל אם העדים כאן אין בזה משום חוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתומי וע"ל סי' כ"ט עכ"ל הסמ"ע והש"ך כת' דשאר פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דבשכת"י העדים יוצא ממקום אחר אין נאמנים לומר דלא חתמי על הנאמנות ע"ש.
(כה) פשוט: דאם הי' מנהג פשוט בודאי לא לשופרא דשטרא לחוד נתפשט המנהג לכתוב כן אלא משום דבאמת מאמינים זא"ז וכבר נתבאר בט"ו לעיל סי' ס"א ס"ה דכל המקבל קנין סתם אדעתא דמנהג מקבל וכותבין כל דבר שנהגו לכתוב אפי' לא קבלו עליו הלו' בפי' משא"כ כשאינו פשוט אף שהרב' היו כותבין כן עכ"ל הסמ"ע (והט"ז הקש' דהא כת' הטור כמו שרגילין לכתוב בכל השטרות וצ"ל דכאן מיירי שלענין נאמנות היו צריכין להתנות בפירוש דוקא אלא שאר דברים היו כותבין מעצמן לשופרי דשטרי והעדים טעו וסברו שגם זה הוא כשאר שופרא וא"צ דעת הלו' עכ"ל) וע' מ"ש הש"ך בזה ע"ש.
(כו) מפורש: כתב הסמ"ע דר"ל שבלשון זה כתוב בשטר וקנינא כו' ובענין הנאמנות מפורש ופי' הוא מ"ש לעיל בשטר נאמנות לא מעצמנו כתבנו אלא מפורש הי' בין המלו' והלו' לפנינו ומכ"ש אם כתבו שהקנין הי' מפורש גם אנאמנות עכ"ל.