שולחן ערוך חושן משפט סו לד


שולחן ערוך

גם במוכר שט"ח אמרינן אחריות טעות סופר הוא לפיכך אם בא בעל חוב (של מוכר) וטרף זה החוב או שבא אחד והביא ראיה ששטר זה שלו או שלקח מהמלוה תחלה וכל כיוצא בזה חוזר הלוקח וגובה מהמוכר מדין אחריות ואם הוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחל לו המלוה קודם לכן ה"ז מקח טעות והמעות חוזרים ואם היה הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה הוא אם מכרו ביותר מדמי שוויו ואין לשטרות אונאה ואם העני אח"כ ואינו יכול להוציא ממנו כלום אין זה בכלל אחריות דמזל דידיה גרם:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ששטר זה שלו:    פי' כששמו דהאי הוא כשמו דמוכר זה ואו' שטעו העדים והסופר ונתנוהו לו א"נ דאמר מתחלה אמרתי להעדים שיכתבו שטר שלי על שמו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ס' ס"ח ע"ש:

מדין אחריות:    ומה"ט טורף מלקוחות שקנו נכסים מהמוכר בתר שמכר לו זה השט"ח:

אם מכרו ביותר מדמי שויו כו':    עפ"ר שם כתבתי שגירסת דפוס ב"י שכתוב בהן ואם מכרו ביותר מכדי שויו אין לשטרות אונאה היא יותר נכונה בעיני וה"פ בכלל אונאה הוא ובמכירת שטרות דעלמא אם מכרן יותר מכדי שווין אין להן אונאה ה"נ אם היה עני דמסתמא כל מה שנתן בעדו הוא יותר משווין אין בו דין אונאה:

ואין לשטרות אונאה:    בסמוך ס"ק פ"ז יתבאר הדין אם מכר לו במחצית שוויו:

אין זה בכלל אחריות:    פי' אפי' קיבל עליו אחריות בשעת מכירה בפירוש:

ש"ך - שפתי כהן

(קיא) חוזר הלוקח וגובה מהמוכר מדין אחריות. כל מה ששוה השטר אפי' יותר ממה שנתן בעדו אף להחולקי' לעיל סעיף ל"ב בהג"ה כ"כ בד"מ וכ"כ מהרש"ל והב"ח ודלא כב"י ועיקר כדלק' סי' קי"ו ודו"ק:

(קיב) ואם הוציא הלוה שובר. שנכתב קודם שמכרו ששטר זה פרוע כו' ה"ז מקח טעות והמעות שנתן בעדו חוזרים:

(קיג) ואם היה הלוה עני בשעת מכירה כו' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' קע"ח פי' דמיירי כשידע הלוקח שהוא עני אבל כשלא ידע הוי מקח טעות וכה"ג פי' הב"ח ע"ש ולפעד"נ מדכתב מתחלה ה"ז מקח טעות וכאן כתב בסתם בכלל אונאה הוא משמע דלענין אם היה עני בכל ענין הוי בכלל אונאה ולא בכלל מקח טעות וכן משמע להדיא בבעה"ת שער נ"א חלק ו' שממנו מקור דין זה דכתב מתחלה צריך בירור אם מצאו עני מהו מי אמרינן כיון דתנן בחזקת שימצא חובו ה"ל מקח טעות או דלמא לוקח ה"ל לפרש ולזה יש קצת ראיה מההיא דירושלמי שכתבנו בשער מעמד שלשתן (והובא לקמן סי' קכ"ו סי"א) ויש להשיב שאינו דומה לזה דהתם כיון שהממחה אומר תן לזה מעותי והוא או' הן אתן בודאי אם הוא עני ועשו ערמה אין לך טעות גדול מזה שהטעהו אבל לוקח כיון שמכר לו השטר וקבלו ממנו ניחא ליה דליהוי ליה אידך עבד לוה דידיה כו' ומפני שנסתפקתי בזה שאלתי את פי הרמב"ן ז"ל וזה אשר השיב לי כו' עד אלא כשהי' עני בכלל אונא' הוא ואין לשטרו' אונא' כו' משמע שהרמב"ן השיב בכעין שאלתו דמשמע דמיירי שלא ידע שהוא עני וכן משמע עוד להדיא ממה שמסיים הרמב"ן שם אבל סבור שהוא עשיר והוא עני בין שהממחה יודע בין שאינו יודע פטור דה"ל לשאול עליו כו' אלמא דלא שייך מקח טעות בדין זה מטעם דה"ל לשאול עליו ואע"פ שמסיים שם הרמב"ן בשם רבינו האי פי' אחר גבי מעמד שלשתן וכמ"ש לק' סי' קכ"ו ס"ק מ"ג נראה דוקא התם במעמד שלשתן מה שאין כן במוכר שט"ח וכן משמע בבעה"ת שם ע"ש ודו"ק (ועיין בתשובת מהרש"ך השייכים לספר ב' סי' ו'):


ט"ז

באר היטב

(פא) שלו:    פירוש דשמותיהם שוים ואומר שטעו העדים ונתנוהו לו א"נ דאמר מתחלה אמרתי להעדים שיכתבו שטרי על שמו כמ"ש הט"ז בסי' ס' ס"ח ע"ש. שם.

(פב) וגובה:    כל מה ששוה השטר אפי' יותר ממה שנתן בעדו אף להחולקים בסל"ב בהג"ה כ"כ בד"מ ומהרש"ל והב"ח ודלא כהב"י וכן עיקר וע"ל סימן קט"ז. ש"ך.

(פג) עני:    בתשובת מבי"ט ח"ב סימן קע"ח פירש דמיירי כשידע הלוקח שהוא עני אבל כשלא ידע הוי מקח טעות וכה"ג פירש הב"ח ולי נראה מדכתב מתחלה ה"ז מקח טעות וכאן כתב סתם בכלל אונאה משמע דלענין עני בכל ענין הוי אונאה ולא מקח טעות וכן משמע להדיא בבעה"ת שממנו מקור דין זה ועיין בתשובת מהרש"ך השייכה לס"ב ס"ו עכ"ל הש"ך וע"ש.

(פד) אחריות:    פירוש אפי' קיבל עליו אחריות בשעת מכירה בפירוש. סמ"ע.



קצות החושן

(לט) ה"ז מקח טעות. והא דבנמצא שאינו שלו לא הוי מקח טעות ובזה הוי מקח טעות משום דנמצא שאינו שלו ליכא מום בגוף המקח אלא שאינו שלו מה שאין כן בנמצא פרוע או מחול קודם ליכא שטר חוב כלל רק נייר בעלמא וזה לא קנה נייר רק שטר חוב וזה פשוט אלא שראיתי בתומים שכתב בזה משום דניתן לכתוב דטרת לקיי' המקח דליקו' בהימנותי' מה שאין כן בזה א"א לקיים המקח עיין שם ואין זה טעמו וממשו דהא לא אמרינן פ' א"נ טעמא דניתן לכתוב אלא למשעבדי אבל מבעל חוב משמע התם דף עיין דבלאו הכי גבי אלא הטעם פשוט כמ"ש דמשום הכי הוי כאן מקח טעות דלא קנה אלא שטר חוב וזה אינו אלא נייר אבל נמצא שאינו שלו הקרקע כדקאי קאי וז"ב:



פירושים נוספים

▲ חזור לראש