סמ"ע על חושן משפט סו

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט סו |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

אותיות אין נקנין כו':    לשון הגמרא מילי נינהו ואין קונין מילי במילי ר"ל דאין קנין סודר וחליפין חלין כ"א אדבר שגופו ממון והוא בידו משא"כ שטר זה דאינו אלא לראיה שכך וכך חייב ושהשדות של הלוה משועבדים לו אבל עדיין אינו שלו דקי"ל כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ולכך אפי' מסר השטר ביד הזוכה כו' וא"ל בע"פ קני לך איהו וכל שיעבודיה עדיין מילי במילי הוא עד שיכתוב לו אתה פלוני קנה שטר זה ממני על פלוני איהו וכל שעבודיה דכתיבה זו מחשב מעשה והוא עצמו הקנין וא"צ קנין אחר דומה למ"ש קרקעות נקנין בשטר והיינו שכותב על נייר שדה פלוני' קנוייה או נתונה לך כמ"ש בסי' קצ"א אלא שבקנין שטרות בעינן עוד שימסור לו השט"ח עם נייר זה שכתוב בו קני לך איהו וכל שיעבודו וה"ה אם כתב על השט"ח בעצמו קני לך איהו וכל שיעבודו נמי סגי בהכי ועפ"ר שכתבתי והוכחתי זה דלא סגי בכתיבת הני תיבות לחוד אלא צריך לכתוב אני פב"פ מקנה לך פב"פ שטר זה על פב"פ איהו וכל שיעבודיה ע"ש: (הג"ה עיין בהר"ן פ' הכותב ובנ"י פ' מי שמת אי מכירות שטרות דאורייתא ונ"מ אי מוכר שטרותיו לעכו"ם ועד"מ א'):

מיהו יכול לתפוס הנייר כו':    הג"ה זו אינה נדפסת כסדר שהרי קאי אמ"ש אח"כ ואפי' הנייר כו' לא קנה וצ"ל הג"ה זו בסוף סעיף זה והג"ה הנדפס' בסוף סעיף זה מקומה הוא כאן:

עד שיחזיר לו דמיו:    וכן אם תפס הלוקח אין מוציאין מידו כמ"ש לקמן סעיף י"ז ועמ"ש שם בס"ק ל"ד:

מוציאין מן הלוה כו':    היינו מדר' נתן שיתבאר דינו בסי' פ"ו (הג"ה וכ' מהרי"ו סי' קס"ב הואיל ואין המקח קיים אינו על המעות רק שומר שכר אע"ג דנתן לקונה שטר על המעות ונאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו עכ"ל ד"מ ג'):

צריך לקיים המוכר מה שקיבל עליו:    פי' שחייב לשלם כפי שיווי השטר לגבות בו כיון דקיבל עליו אחריות דאל"כ מאי קמ"ל הא דמי המכירה בלא"ה צריך להחזיר לו וע"ל סעיף ל"ב ול"ד:

לקבל מי שפרע:    דינו דמי שפרע עיין לקמן בסי' ר"ד ונראה דדוקא מי שפרע קאמר דא"צ לקבל עליו כיון דלא קנה דבר שגופו ממון אבל מ"מ יש בו משום מחוסרי אמנה שנתבאר שם גם כן בטור בסי' ר"ד ז"ל שם ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא נתן דמים ולא רשם המקח ולא נתן משכון כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל. ולא כמ"ש בע"ש בסעיף זה אדין זה ז"ל אינו חייב לקבל עליו מי שפרע ויכול לחזור בו אע"פ שקיבל המעות לא היה כאן אלא קנין דברי' ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה עכ"ל דלא הל"ל ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. ומור"ם לא כתב ויכול לחזור בו אלא לענין שא"צ לקבל עליו מי שפרע וק"ל:

ואפי' הנייר כו':    הטעם כיון דדעת הקונה היה לקנות החוב והשיעבוד וזה לא קנה מש"ה לא חל הקנין כלל שאין קנין לחצאין:

ולכל מי שמוציאו נקנה כו':    ע"ל ס"ס נ' שכ' מור"ם ז"ל וכן שטר שכתוב בו פלוני חייב לפלוני או לכל מי שמוציאו חייב לשלם לכל מי שמוציאו ודוקא שבא מחמתו כו' והכא לא חילק גם שם כ"כ סתמא וכאן כתבו בשם י"א שאני הכא דמיירי שיש לו עדים או שטר ראיה שמכרו לו ומ"ה אפי' בא מחמת עצמו מהני משא"כ שם דאין לו עדים שמכרו לו וק"ל וע"ל סי' ס"א ס"ד ואפשר דאף דמחשב בעל דבר ואינו צריך כתיבה ומסירה מ"מ לענין מחילה מצי מלוה ראשון למחול להלוה כיון דכתב בו אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו משמע שמלוה הראשון הוא העיקר ואליו נשתעבד עכ"פ וע"ל ס"ק ס"ד מ"ש עוד מזה ועפ"ר:

ועי' בסמוך סעיף ד' ה':    כצ"ל (וכן מצאתי כתוב בהג"ה דהועתק מכתיבת יד מור"ם ז"ל) ששם בסעיף ה' מיירי בעניני' אלו וגם בסוף ס"ד שכתב ראובן שיש לו שטרות כו' מיירי מענינים אלו וכמ"ש שם לכן נראה דתיבת זה צ"ל ד' ה' ונתחלף הד' בזיי"ן ומזה בא הטעות לדפוס ז"ה ודו"ק:

סעיף ב

אלא צריך שיאמר כו':    ושיקנה באותה כתיבה פי' העדים יפרשו שהמקנה אמר להן שיכתבו לו בשמו קני לך איהו כו' וז"ש וצריך שיכתוב פי' שיכתוב כן בשמו דמקנה ומ"ש וי"א שצריך שיבא "לידו אותו כתיבה קמ"ל בזה דל"ת כיון שהקנה להן ע"י העדים א"צ שיבא לידו ועפ"ר:

ושיקנה באותו כתיבה כו':    הבעה"ת מסיים בזה וכתב ז"ל והדר איבעי לקנות מיניה דמזכה ליה שטרא דמסר ליה עכ"ל ועד"ר מ"ש פירושו:

סעיף ג

הנותן נכסיו לאחר במתנת ברי' מטלטלי אג"ק וכו':    לקמן בס"ס זה סמ"ב כתב מור"ם דאין שטרות בכלל מטלטלין ועפ"ז צ"ל דמ"ש המחבר כאן מטלטלי אג"ק כו' ר"ל כשהמקנה הקנה לו נכסיו ?,, כדין מטלטלי אג"ק וזהו שסיים וכתב ז"ל אע"ג דשטרי בכלל נכסי אינון וק"ל:

והיו לו שטרות כו':    ל' הטור ואע"פ שהשטרות הם ע"ג קרקע ומחשב כמסירה כו' ע"ש:

כיון שלא כתב לו קני כו':    כן הוא ל' הרא"ש בתשובה הביאה הטור בסי' זה ס"ג ולשטתו א"ש דס"ל דשטר אינו נקנה באגב אבל לפי מאי דפסק הב"י כהרי"ף והרמב"ם דס"ל דנקנה באגב וכמ"ש המחבר בסמוך ס"י וגם מור"ם הסכים שם צ"ל דהכא מ"ש שלא "כתב ל"ד כתיב' קאמר אלא ר"ל שלא אמרו בע"פ וכמ"ש הרא"ש דגם להרי"ף והרמב"ם צ"ל כן בע"פ וכ"כ המחבר בש"ע בסמוך בס"י ע"ש גם לקמן בסי' רמ"ח כתב הטור אהאי דינא דבמתנת בריא לא מהני כיון דלא כתב ליה קני לך כו' שם נמי ל' "כתב ל"ד הוא דהא פסק המחבר כאן דבאמירה כן סגי ויש מתרצין דדוק' היכא דמקני השטרות לחוד אג"ק פסק בס"י דסגי באמיר' אבל היכא דמקנ' השטרות בכלל שאר מטלטלים בלשון נכסי אג"ק פסק המחבר דלא סגי באמיר' כן לחוד אלא בעינן ג"כ כתיבה ומ"ה כתב כאן ובס"ס רמ"ח ל' כתב ואין טעם לדבר ואדרבה איפכא מסתברא דהא לשאר דברים לא בעי' כתיבה ואמיר' וכשכולל שטרות עמהן הל"ל דסגי בכל דהוא:

סעיף ד

יש מי שאו' שצריך מסירת השטר קודם כו':    עמ"ש הטור בשם הרמב"ן ונתבאר לך משם דא"צ שימסור השטר קודם אלא ה"ה בפעם א' עם הכתיבה ונראה דגם דעת נ"י הוא כן ולא אתא אלא לאפוקי אם מסר השטר לידו אח"כ ומ"ש ואם השטר הנמכר אינו מצוי כו' אתא לאפוקי מסברת הראב"ד דס"ל דאפי' אינו מוסר השטר לידו כלל אלא שמקניהו לו ע"י קנין וכתב לו קני כו' ועיין בטור:

ושמעון מחל לו עליהם כו':    ז"ל תשובת הרשב"א הביאה ב"י בסי' זה בס"ל ראובן שעשה שטר הודאה בחתם ידו לשמעון שיש כידו כך וכך וכך שטרות (נראה דמעשה כך היה שהשטרות של שמעון היו אלא שכתבן שמעון בשם ראובן מדעת ראובן ע"מ שראובן יתן לו בכת"י הודאה שממון השטרות הוא של שמעון) וכשתבעו שמעון אמר חזרת ומחלת לתביעה זו כו' (ור"ל מחלת ובטלת הודאתי ושאני אגבה לי דמי השטרות) והשיב כו' והשתא א"ש דמהני המחילה דאי כפשוטו קשה הא כתב הטור בס"ס מ"ג גם בדברי המחבר שם סעיף י"ט דאין מחילה שייך אלא באדם שחייב לחבירו מעות אבל כשיש בידו חפץ לא שייך ביה לשון מחילה אלא ל' מתנה עכ"ל וה"נ בזה גם כ"ש הוא דין זה מדין שכתב המחבר אחר זה דאפי' בל' מתנה לא מהני בלא כתיבת שטר קני לך כו' וק"ל:

סעיף ו

שטר העשוי בערכאות של עכו"ם כו':    לשון הטור ולא אמרינן דמחשב' כמלוה על פה שאינו נקנית אלא במעמד שלשתן דשטר העשוי בערכאות של עכו"ם כתיקונו גובה בו אפי' ממשועבדי' וכתיבת ידו דאינו גובה בו ממשעבדי מ"מ גובה בו מבני חורין עכ"ל ועפ"ר:

שהוא כשר בדינינו כו':    אבל אם הוא פסול בדינינו אע"פ שעכו"ם גובין בו ה"ל כמלוה על פה עכ"ל ב"י ס"ה בשם ב"ת:

סעיף ז

שטר הקנאה כו':    נרא' דר"ל שטר שכתב אחד לחבירו בערכאות העכו"ם להקנות בו שט"ח קאמר דאם כתבו עכו"ם בלשונם לשון שמשמעותו כמ"ש בלשונינו קנה לך איהו ושיעבודו אז הוא כאלו כתב לו בלשון הקודש קנה לך כו' וקונה בו וע"ל סכ"ה מסי' זה דין עכו"ם שמכר שטר שלו לישראל:

סעיף ח

שטר משכונא כו':    פי' שהשכין לו קרקע והוא אוכל פירותיה בנכיית' ומבואר בי"ד סי' קע"ב דין אתרא דמסלק' או אינו מסלק' לענין דין רבית:

היא כשאר מלוה:    פי' כשטר שיש לו על חבירו שנשתעבדו לו ג"כ נכסי הלוה ובעי כתיבה ומסירה מטעם שכתבתי בריש סי' זה:

סעיף ט

צריך הגבהה עמה כו':    ל' הטור שלא הוזכרה מסירה אלא בב"ח וספינה דמסירה דידהו דמיא למשיכה דכשאוחז הספינה בחבל ומנענעה כל שהיא הולכת מכחו וכן בב"ח הלכך אפי' בלא נענוע נמי קונה אבל בשאר מטלטלים לא וע"ל סי' קצ"ח שכ"כ הטור בשם ר"י והרא"ש ושיש חולקים עליהם:

דבעי מסירה מיד ליד עם ההגבהה כו':    מה שא"כ בשאר דברים הנקנין בהגבהה או במשיכה והטעם כיון דשטר אין גופו ממון בעינן קנין חשוב טפי וכמ"ש בר"ס זה וכ"כ הטור:

סעיף י

הרי זה קנה השטר בכ"מ שהוא:    פי' אפי' אינו ע"ג הקרקע שמקנהו לו אגבה וכמ"ש הטור לקמן בסי' ר"ב בדין קניית אגב ע"ש:

בלא כתיבה ובלא מסירה:    דכל שמקנה אג"ק דינו כקרקע והקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה ובקנין וכמ"ש הטור בר"ס ק"ץ ומיהו אמירה על פה כתבו הרא"ש והטור דצריך וז"ש המחבר והוא שיאמר כו':

דשטר אינו נקנה באגב כו':    וכתב הרא"ש בתשובה כלל ע"ו סי' ג' דמ"מ משתעבד באגב עכ"ל ד"מ י"א:

שטר שעדיין לא נכתב:    משא"כ בשאר דברים דיכול להקנות ולו' קנה אגבן פרה או טלית לכשאקנהו וכמ"ש בסי' ל"ז ובסי' ס"א דיכול להשתעבד מטלטלי' בדאקני ע"ש:

סעיף יא

לענין קנייתו:    פי' כנגד בעל השטר שיאמר לא מכרתיהו לך בכתיבה ומסירה או לא מכרתיהו לך כלל אלא הפקדתיהו בידך או ממני נפל ומצאתיהו החזירהו לי אלא זה דהשטר בידו נאמן נגדו לו' מכרתיהו לי בכתיבה ומסירה:

אבל צריך עדים לענין תביעתו:    הטעם שכיון שבא להוציא מחבירו עליו הראייה:

ואם יש ראייה שמכר כו':    פירוש שמכר לו בכתיבה ומסירה אבל אם אין ראייה אינו נאמן ראובן נגד לוי כיון שבא להוציא מידו וכמ"ש:

חייב לשלם לראובן:    המ"מ מוכיח וכתב דחייב לשלם כל דמי השטר ולא סגי כשמחזיר ליתן לו מה שנתן לו בעדו ועד"ר:

וכן אם הודה לוי שפרעו כו':    ואם אין לו לשלם אזי יפסיד הלוקח וכן הדין בסעיף ט"ו במ"ש בהג"ה והמוכר צריך לשלם וכ"כ ב"י וד"מ י"ד בהדי' ואם אמר המוכר טעיתי בחשבון יש בו פלוגתא אם נאמן ד"מ שם:

טען לוי שלא מכר כו':    משמעות הל' הוא שלוי טוען כן נגד ראובן ואו' אמת הוא שנפרעתי משמעון ואפ"ה אין לי ליתן לך כלום כי לא מכרתי לך כלום וקאמר דישבע לוי על טענתו שהוא כן ונפטר אבל הב"י והכ"מ לא פירשוהו כן אלא פירשוהו דמיירי שלוי טען עם שמעון ואמר לו אני לא מכרתי שטר זה לראובן ואתה חייב לי ותשלם לי ושמעון טוען אני כבר פרעתי לך ולקחתי השטר מידך וממני נפל ומצאו ראובן אזי נשבע שמעון ונפטר מלוי ומראובן וכמ"ש הרמב"ם הביאו הטור והמחבר בסי' מ"א דכל שהשטר יוצא מיד אחר מאמינין להלוה בשבועה שפרוע הוא ע"ש ועד"ר שכתבתי טעם למה פירשו הכי משום דס"ל ואם מודה לוי שנפרע וטוען נגד ראובן לא מכרתיהו לך אפי' שבועה א"צ לוי לעשות כנגדו דהמע"ה וע"ש שהארכתי בזה:

שגם לענין קנייתו אינו נאמן:    הטעם דאיכא ריעות' דאם איתא דהקנהו לו בכתיבה ומסירה ה"ל שטר הקנייה בידו ואינו נאמן לו' הקניהו לי אג"ק או במעמד שלשתן דמהני ג"כ וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך סי"ט כיון דדרך להקנות השטר טפי בכתיבה ומסירה מבקנין אג"ק או במעמד שלשתן ועפ"ר וג"כ א"נ לו' שטר קניה היה לי ואבדתיהו במיגו דאי בעי או' לא היה בידי שטרך מעולם דאין זה מיגו שצריך להראות השטר להוצי' מיד הלוה וק"ל וכ"כ הד"מ בשם רשב"א ע"ש ועמ"ש מזה בסי' ס"ד סק"ו:

מונח תחת יד שליש כו':    הטעם דלא עדיף השליש מהלוקח ואלו היה ביד הלוקח לא היה נאמן בלא כתיבה ומסירה:

סעיף יב

מכנסת לבעלה שט"ח כו':    הטעם דידה כידו ואין קנין לאשה בלא בעלה ועד"מ ובהגהותיו מ"ש בזה ועיין בא"ע סי' צ"א:

סעיף יג

הנותן מתנה לחברו כו':    פי' אע"פ שלא עשה קנין אחר להמתנה אלא בשטר זה כתב לו שדי נתונה לך ומסרה לידו אפ"ה לא חזרה המתנה כשחוזר ומוסר השטר בידו עד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבוד' אבל כשיכתוב המקבל להנותן כתב מחדש שדי נתונה לך ודאי מהני אותו כתב לחוד דאז קנהו באותו כתב כמו שקנהו בכתב זה בראשונה מהנותן וק"ל:

סעיף יד

שהוא עיקר הקנין ובו קנה כו':    ובשט"ח אף שאינו עיקר החוב אלא ע"י שהלוה לו ע"פ נתחייב ונשתעבד לו והשטר אינו אלא לראייה שאני בשט"ח דלא שייך ביה קנין אחר וכדי שלא יונעל דלת הוצרכו לתקן שיוכל למוכרו משא"כ בשאר שטר ראייה דלא שייך ביה נעילת דלת ועוד דלא עדיף האי לוקח שני מלוקח ראשון וכמו שהראשון קנהו בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין והשטר לא לקח אלא לראייה גם לוקח השני יקנהו בא' מהקנינים כ"כ הרא"ש והטור ע"ש:

סעיף טו

גם הוא צריך לישבע:    פי' שניהן נשבעין והטעם שהב"ד טוענין בעד היורשין מה שהי' אביהן יכול לטעון ואלו היה חי היה יכול לטעון שפרעו להמוכר או להלוקח מ"ה ישבעו שניהן מספק משא"כ אם הלוה חי דא"צ לישבע אלא האחד שאו' בברי שפרעו לו להמוכר או להלוקח דהרי לא לשניהן פרעו:

צריך לישבע:    ומ"מ כשמת המוכר גובה הלוקח בשבועה כיון דקנהו בעוד הלוה חי ובשעת המכיר' לא מחייב לישבע עכ"פ דדלמא לא יטעון הלוה שפרעו אין זה בכלל אמרם אין אדם מוריש ממון שיש עליו שבועה וכמ"ש לקמן סי' ק"ח:

ואם אינו רוצה לישבע חוזר הלוקח עליו:    פי' וגובה מנכסים שירש מאביו אבל לא מנכסי עצמו אף אם אין לו משל אביו דאף דגרם היזק באשר אינו רוצה לישבע מ"מ אין משלם מכיסו היזקו וכמ"ש הטור בסי' ק"ז סכ"ח דלכ"ע אם מכרו היורשים מטלטלי אביהן אף דדמי המטלטלים עדיין בידן אין הב"ח גובה מידן אף לבתר תקנת חז"ל שמטלטלי דיתמי משועבדים לב"ח ע"ש והארכתי בהוכחה זו בסי' פ"ו ובדרישה ובסמ"ע ע"ש בס"ק י"ב:

אינו גובה אפי' בשבועה:    ה"ט כיון דהמוכר מיד שמת הלוה קודם שמכר השטר לא היה יכול לגבות מיורשי הלוה כ"א בשבועה כדין הבא ליפרע מנכסי יורשים תו אין אדם יכול למכור לחבירו ממון שלא היה יכול לגבותו כ"א בשבוע':

סעיף טז

חוזר וגובה ממנו הלוקח:    הלשון משמע דר"ל דהלוקח חוזר וגובה שנית מהלוה כיון דהב"ד אמרי ליה ליתנו להלוקח והוא עבר על פי ב"ד ומ"ש אח"כ ואם קדם הלו' כו' נפטר מיירי שקדם ופרע קודם שפסקו עליו הב"ד ליתן ללוקח מ"ה פטור משא"כ כשפסקו עליו הב"ד אזי הלוקח חוזר וגובה ממנו. אבל בפריש' כתבתי דס"ל דאפ"ה אינו חוזר הלוקח על הלוה כי אם על המלוה המוכר לו וקיבל דמיו ע"ש:

וי"א דהלוקח צריך להחזיר ללוה שטרו:    עפ"ר שם הוכחתי דס"ל לבעל הטור דלא כ' בע"ת כן כי אם לסברתו דס"ל דגוף השטר לצור ע"פ צלוחיתו קנאו הלוקח אפי' לא כ' לו קני לך איהו כו' ואפי' הכי ס"ל דצריך להחזירו ללוה כשפרע להמוכר ה"ה נמי ס"ל הכי אף שקנהו בכתיב' ומסירה קדם הלוה ופרע להמוכר משא"כ להטור וסייעתו דס"ל דאפי' לצור ע"פ צלוחיתו לא קנה גוף השטר דאליבייהו איכא למימר כשקנהו בכתיבה ומסירה א"צ הלוקח להחזיר גוף השטר להמוכר (להלוה) כשקדם ופרע לו:

לא נפטר בזה:    פי' אפי' לא א"ל ב"ד שיתנהו להלוקח ואינו יכול לומר לא ידעתי שמכר השטר שכל קנין קלא אית ליה:

סעיף יז

לוה שפרע ללוקח שמסר לו השטר ולא כתב לו קני לך כו':    עפ"ר שם כתבתי דדין זה למד ב"ת מדין המוכר לחבירו פירות דקל שהוא דבר שלא בא לעולם דאמר רב נחמן דלא קנה ואמר ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינ' מיניה כו' דכמו דמהני שם תפיס' לקנין דבר שלא בא לעולם ה"נ מהני תפיסה לשטר שקנה בלא כתיב' ומסיר' ושם מיירי אפי' לא ידע המוכר מהתפיס' ה"ה ה"נ הלוקח פטור אפי' לא ידע והרא"ש והטור שכתבו דבעי' שיודע המוכר לאפטורי גם הלו' מהמוכ' כ"כ וכן כ' מהרא"י וגם הד"מ והן הי"א שכתב המחבר כאן ואלפטור הלוה כ"כ אבל הלוקח בלא"ה פטור וכדמסיק מור"ם וכ' עליו ז"ל ואם אין הלוה יכול לשלם אין המוכר כו' וצ"ל שס"ל דאי לא הוה מהני התפיס' להלוקח אזי לא היה נפטר הלוה שפרע להלוקח אף אם עמד שם המוכר וראוהו שפרע לו ישתק כי דוק' היכא דהדין נותן שמה שתפס הלוקח אין מוציאין מידו אמרו דלא ה"ל להמוכר לשתוקי והשתא אתי שפיר דהתחיל הטור והמחבר וכתבו לוה שפרע ללוקח כו' אינו חייב דאיירי מפטור הלוה וסיים בטעמא דאם תפס כו' דלכאור' קשה הא גם בלאה"ט להרא"ש והטור הלוה פטור כיון דמיירי דוקא בדידע המוכר וק"ל:

ומ"ש מור"ם בהג"ה ז"ל ודוקא שלא כתב לו קני לך אבל אמר כו':    צריך לפרש דסביר' ליה דאי לא אמר קני לך כו' גרע ממכירת פירות דקל דשם א"ל לפחות שיקנ' הפירות משא"כ כאן דלא מכר לו אלא הנייר בעלמא וס"ל למור"ם דכ"ע מודים בזה דגם הלוקח אינו פטור אם לא דא"ל קני לך כו' דאל"כ ה"ל למור"ם לכתוב בל' י"א ועפ"ר שם כתבתי טעם למה שינו הטור והמחבר ל' הרא"ש והמ"מ בשם הרשב"א דשם כתבו האי דינא בל' לוקח שקדם וגבה והטור והמחבר כתבו לוה שפרע כו' ע"ש ודו"ק:

חוזר וגובה מב"ח כו':    היינו דוקא כשכבר פרע להלוקח והוציא השטר מידו אבל כשעדיין לא פרעו והשטר ביד הלוקח אין המלו' יכול לכוף להלו' שישלם לו אפי' אם ירצה לכתוב לו שובר כיון שהשטר חוב בעולם כמ"ש לעיל סי' נ"ד ס"ג וכ"כ ב"י מחסי' ד"מ ט"ו:

סעיף יט

תנהו לשמעון במעמד שלשתן:    פי' ראובן אמר תנהו לשמעון כשהיו במעמד שלשתן יחד דהיינו ראובן ושמעון ולוי וזה מהני במלוה על פה כמו שיתבאר לקמן בר"ס קכ"ו וכאן בא הטור והמחבר ללמדינו דכשנותן לו החוב במעמד שלשתן אע"ג דקנה שמעון ההלוא' והשיעבוד מהלו' ומלקוחותיו אפ"ה אינו יכול להוציא גוף השטר מראובן מפני שאותיות יש להן שני קנינים קנין גוף השטר וקנין השעבוד ואין אחד מהם נקנית בהקנאת חבירו וב"כ הטור ע"ש:

כופין למלוה להוציא כו':    לשון הטור שראיי' של הזוכה היא אצל המלוה ואין כובשין לו עדותו וראייתו עכ"ל וכן כ' הטור והמחבר בס"ס י"ו ע"ש:

סעיף כ

תנם ללוי במעמד שלשתן כו':    האי דין אינו דומה לדין שלפני זה ששם היה הלוה וגם שמעון הזוכ' במעמד בשעה שזיכ' לו המנה אלא שלא הקנ' לו גוף השטר וכאן איירי דלא היה הלו' במעמד רק הנפקד הי' במעמד עם המפקיד והמקבל ומן הדין היה זוכה לוי בגוף השט"ח שהקנ' לו על ידי שמעון כיון שהיו שניהם במעמד אלא משום שלא זכה בהשיעבוד כיון שלא היה הלוה במעמד לא נקנה לו ג"כ גוף השט"ח וק"ל:

בין במסירה בין בחליפין:    כבר נתבאר בדברי המחבר ס"ד וגם בטור לדעת הרמב"ן דלא מהני ליה בחליפין כתיבת קני לך איהו כו' וה"ק כל היכא דלא קנה השיעבוד כל א' לפי מה שהוא הן בחליפין והיינו דכותב לו קנה לך כו' ולא מסר לו השטר חוב הן במסיר' והיינו דמסר לו ולא כתב לו קני כו' לא קנה גוף השטר:

סעיף כא

ודוקא אם העד חתום כו':    הטעם דכל שנחתם מחשב כאלו נחקר גוף עדותו בב"ד בשעת חתימה ואז לא היה נוגע בדבר משא"כ כשאינו חתום ובא אתה להעיד דעתה בשעת עדות כבר הוא נוגע בדבר וק"ל:

סעיף כב

והיה שמעון א' מעידי המתנה:    הל' משמע שמיירי שהקנ' לו השט"ח לפני עדים וא"ל שיכתבו לו בשמו הכתיב' דקני לך איהו כו' ע"ד שנתבאר בסעיף ב' והיה שמעון א' מהן והמוכר טוען עתה אמת שנתתי לך הש"ח כנ"ל אבל לא זכית בו כיון דאחד מעידי הכתיב' דקני לך הוא נוגע נמצא דהו' פסול וה"ל מילי במילי. מיהו מדסיים וכתב דחשוב נוגע בדבר משמע דפיסולו הוא מפני שאין אנו מאמינים לו ושרוצה להעיד שקר דומיא דנוגע בדבר שכתב הטור והמחבר לפני זה ולפי מ"ש פסולו הוא אע"פ שאומר אמת משום דהשטר פסול וה"ל מילי במילי לכן צ"ל דגם כאן מיירי שראובן כופר ומ"ש ונתנו ללוי בכתיב' כו' גם כתב ורצה ראובן לחזור בו כו' הכל הוא לפי הנרא' לפנינו מתוך הכתב שביד לוי כתוב בו שנתנו ללוי ועתה שכופר נראה שדעתו שרוצ' לחזור בו ולא שהי' שקר מעיקרו וקאמר דאפי' הכא הדין עמו ואינו דומה לדין שלפני זה דשאני כאן דמיד משעת המתנ' נראה הריעותא משא"כ בדין שלפני זה דבשעת חתימ' לא היה ריעותא וכיון דהן חתומים ה"ל מאז כאלו נחקר' עדותן בב"ד וכמ"ש שם ודוק:

סעיף כג

אם חזר ומחלו ללוה מחול:    בפרו"ד כתבתי הטעם והוא דל"מ למ"ד שמכירת שטרות אינו קנין גמור רק מדרבנן דכיון דמדאורייתא אינו מכור מ"ה יכול למחול אלא אפי' למ"ד מכירת שטרות דאורייתא מ"מ היינו דוקא שעבוד נכסיו של לוה אבל שיעבוד גופו של לוה שהי' משועבד להמוכר בשעת הלוא' אינו יכול למכור ונשאר אצל המוכר ובהדי דמפקיע המוכר בהמחיל' גוף הלוה שנשאר' בידו מיד הלוקח נפקע ג"כ שעבוד נכסיו דנכסי הלוה אינן משועבדים להמלו' כ"א מדין ערב דנכסי דאינשי ערבין ליה ובמקום שנפטר הלוה מחמת המלו' נפטר גם הערב וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס מ"ט ואינו דומה למת הלוה דגובה המלו' מנכסי הלו' דשם לא נפטר הלוה מחמת המלו' ועד"ר. (הג"ה וכתב מהרי"ק שורש קפ"ט דיכול למחול אע"פ שלא הגיע עדיין זמן פרעון ואפי' כתב תחלה דפוסל כל עדים שיעידו על המחיל' מ"מ יכול למחול. ב"י מחסכ"א בשם רשב"א וע"ל ר"ס זה ובסמוך סעיף כ"ו שם כתב מור"ם דפעמים אין המוכר יכול למחול מ"ש עכ"ה):

מיהו אין הלוקח כו':    וכתב רי"ו ני"ד דדברי הרשב"א עיקר דא"צ להחזיר שטרו ד"מ נ"ג:

ואפי' אם התנ' עמו כו':    הטעם דא"א להתנות שלא יוכל לעשות מה שיוכל לעשות כ"כ ב"י ועפ"ר שם כתבתי דר"ל כיון דמחלו כבר נפטר הלוה ואינו יכול המוכר לעשות תנאי לגרע בו זכות הלוה לבטל המחיל' ול"ד למי שמתנ' עם הלוה שלא ישמטנו בשביעית דהתם מקבל הלוה על נפשו התנאי לבטל זכותו וק"ל אלא שק"ל דמה"ט ה"ל למור"ם לכתוב דבכה"ג אפי' להמ"ד דא"צ לשלם המוחל כ"א הדמים שקיבל כמ"ש בס"ס ל"ב בזה מודה דמהני התנאי ובקבלה שקיבל אנפשו לחייבו בכל דמי השטר כאשר היה גובה אם לא היה מוחל לו לכן נרא' דדוק' בשמיט' דפשוט הוא דהשמיטה היה משמטו וכשהתנ' ה"ל כאו' בפי' אני לא אשמט אלא אתן לך המעות במתנ' אבל בזה דקאמר לא אמחל לא נרמז בדבריו שבאם ימחל ישלם לו דמי השטר וק"ל:

ואפי' היורש כו':    כתב מהרי"ק בשורש קפ"ט ואם קטן מחל הוה מחיל' בטעות ד"מ כ"ד:

ואין לי לשלם כו' עד אלא פורע כל החוב כו':    אע"פ שגם כשמוחל המוכר או היורש להלו' פסק המחבר בסעיף ל"ב דצריך לשלם להלוקח כל החוב מ"מ אשמועינן דאין היורש מוחל לעצמו דאלו הוה מצי מחיל לעצמו לא היה משלם כלום מטעם שכתב דאין בא להזיק קמ"ל דאינו בר מחיל' וה"ל כאלו לא מחל וכיון דהוא עצמו הלוה צריך לשלם כל דמי השטר לכ"ע אפי' לדעת החולקים שכתב מור"ם בסמוך בס"ס ל"ב בשמם דס"ל דהמוחל א"צ לשלם אלא הדמים שקיבל וק"ל:

שאף לעצמו יכול למחול:    בפרישה כתבתי די"א הללו ס"ל דצריך לשלם להלוקח ואע"ג דאין כוונתו היה להזיק וממילא דינו כשאר מוחל והפלוגתא הוא בזה דלמר משלם דמי כל השטר ולמר מה שקיבל ודו"ק:

ואפי' לא מחלו בהדיא כו':    דין זה נכלל במ"ש המחבר בעצמו בסי' ה' ס"י ע"ש:

סעיף כד

ומשלם כפי מה שהזיקו:    פי' מה שהזיקו בהארכת זמן ובסמוך בסעיף ל"ב כתב דשמין ג"כ ההיזק כשמחל השטר לגמרי כפי מה שהוא:

סעיף כו

שוב אינו יכול למחול:    טעמו כיון דמתחלת הכתיב' שיעבד נפשו לו ג"כ ה"ל הוא עצמו עיקר המלו' ולא שייכי הני טעמי דכתבתי לעיל בס"ק מ' [נ"ה] וכתב הר"ן בתשוב' סי' ס"ט דדעה זו עיקר ושכן הסכימו גדולי האחרונים ד"מ כ"ה:

שאעפ"כ יכול למחול:    עד"ר שם כתבתי ל' הרא"ש דמוכח מיניה דהני י"א ס"ל דבזה קונה שטרא מהמוכר בלי כתיבת קני לך כו' כיון דשיעבד נפשו לו מתחל' ומה"ט נמי כתב מור"ם בר"ס זה סס"א דשטר שכתוב בו אני משעבד לך כו' נקנה במסיר' בלא כתיבה ואעפ"כ ס"ל דהראשון מצי מחיל ליה כיון דנשתעבד לו מתחל':

שהמוכר לא היה חייב ללוקח:    פי' שום חוב ממקום אחר דאם היה חייב לו היה משועבד לו זה השטר מדר' נתן אפי' בלי מכירתו ואין ביד המוכר החייב לו למחלו וכמ"ש בסי' פ"ו ומ"ש מור"ם בר"ס זה ז"ל וכן אם אין למוכר לשלם כו' היינו לשלם לו הדמים שקיבל ממנו בעד לקיחת השטר משא"כ כשמחל השטר אף דמי המכיר' אין מוציאין מיד הלוה כיון דכבר מחל לו אף דאין להמוחל לשלם:

ואם הקנה לו החוב עצמו כו':    פי' שלא הקנ' השט"ח כי אם החוב שבו:

דאינו נקנ' באגב כו':    דס"ל דאין מטבע נקנה באגב כ"א בהיות פקדון ולא חוב ויתבאר לק' סי' קכ"ב וקכ"ג ובסי' ר"ג ס"ט ע"ש אבל במעמד שלשתן נקנה כמ"ש לפני זה בסעיף ט':

סעיף כז

ואין היורש יכול למחול:    משום דלא תטרוף דעת הש"מ כשידע שלא יתקיים צואתו תקנו כן גמ' פרק מי שמת וע"ל סי' רנ"ג וכתב הב"ת השכ"מ עצמו יכול למחול:

סעיף כח

מכנסת לבעל' שט"ח כו':    ואפי' בלא כתיב' ומסירה וכמו שכ' לעיל סי"ב ול"ב:

או שלוו ממנו:    צ"ל ממנה:

סעיף כט

במעמד שלשתן:    גם אנותן קאי והטעם דבהמחא' זו שהעמיד המלו' להמקבל אצל הלוה שיתן מה שבידו ה"ל כאלו זקפו הלוה במלו' עליו להקונה דמהני דא"י למחול כמ"ש בסעיף כ"ג משא"כ לק' סעיף ל"ו דלא מיירי במעמד שלשתן אלא בנותן בכתיבה ומסירה מ"ה יכול למחול ודו"ק:

סעיף ל

ה"ג:    וירד הלוקח והחזיק:

ויש מי שחולק כו':    פי' במוכר לו שטר על משכנתא שבידו דאע"פ דהחזיק בה הלוקח מ"מ כיון דאינו בידו לגמרי וגם ביד הלוה לסלקו במעות לכשירצ' ה"ל כשאר חוב משא"כ במשכון דמטלטלים דלאו כל כמיניה לאפקועי מה שביד הלוקח:

סעיף לא

אינו יכול למחול:    הטעם דהא לא קנה הלוקח מתחל' אלא שעבוד נכסי הלוה אבל שעבוד גופו דהלוה נשאר אצל המלוה וכמ"ש בסק"ג ודמה"ט יכול המלו' המוכר למחול והשתא דחזר ומכרו לו נתרוקן מידו הכל וזהו גם כן הטעם דכשמכר הלוקח לאחר דאינו יכול למחול דלא נשאר בידו כלום:

סעיף לב

היה יכול לחזור ולגבותו:    דלא הזיקו בקרנו אלא ה"ל כמונע מציא' מחבירו ע"ש:

אלא הדמים שנתן:    ז"ל הטור ולא דמי לשאר זביני דכשטורף ב"ח מלוקח דאית בי' להלוקח שבח דהכא כיון דיש ביד המוכר למחול ואפי' היורש מוחל מעיקרא זביני ריעי נינהו דאיבעי ליה לשנוי שטרא למכתבי' בשמיה וכיון דלא עביד הכי דין הוא שלא יטול אלא הדמים שנותן בשטר עכ"ל ודו"ק [ודוקא] בזה ה"ל דאין צריך ליתן לו אלא דמיו משום דע"י מחילה נעשה כנייר בעלמא ומעיקרא זביני ריעי הוה אבל בבא ב"ח וטורפו מיד הלוקח או שבא אחר ואו' ששלו הוא ואינך דכתב הטור והמחבר בסמוך סל"ד כ"ע מודים דצריך לשלם כל דמי השטר והטעם דשם נשאר עליו שם שטר חוב וצריך הלוה לפרוע להאחר וגם לא ה"ל להעלות על דעתו שימכור דבר שאינו שלו מ"ה לא הוה זביני ריעי ועפ"ר ולא כב"י:

סעיף לג

פטור המוחל כו':    דהא לא גרם לו היזק במחילתו:

סעיף לד

ששטר זה שלו:    פי' כששמו דהאי הוא כשמו דמוכר זה ואו' שטעו העדים והסופר ונתנוהו לו א"נ דאמר מתחלה אמרתי להעדים שיכתבו שטר שלי על שמו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ס' ס"ח ע"ש:

מדין אחריות:    ומה"ט טורף מלקוחות שקנו נכסים מהמוכר בתר שמכר לו זה השט"ח:

אם מכרו ביותר מדמי שויו כו':    עפ"ר שם כתבתי שגירסת דפוס ב"י שכתוב בהן ואם מכרו ביותר מכדי שויו אין לשטרות אונאה היא יותר נכונה בעיני וה"פ בכלל אונאה הוא ובמכירת שטרות דעלמא אם מכרן יותר מכדי שווין אין להן אונאה ה"נ אם היה עני דמסתמא כל מה שנתן בעדו הוא יותר משווין אין בו דין אונאה:

ואין לשטרות אונאה:    בסמוך ס"ק פ"ז יתבאר הדין אם מכר לו במחצית שוויו:

אין זה בכלל אחריות:    פי' אפי' קיבל עליו אחריות בשעת מכירה בפירוש:

סעיף לה

ואפי' קיבל עליו אחריות כו':    ז"ל הטור דכל אחריות שמקבלין בשטר היינו שאם נמצא שמוכר דבר שאינו שלו או אם טרפי ב"ח מוקדם אבל אינו מקבל עליו אחריות אם יעשה שום היזק במה שמכר לו דאם מכר לו בית וקיבל עליו אחריות ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשעבדי אלא מעמידו בדין וגובה ממנו כאלו היה גובה מאחר ששרפו ומוכר שט"ח ומחלו ה"ל נמי כאלו שורפו באותו שעה שאין המחילה מבטלת המכירה מעיקרא דנימא חספא בעלמא זבין ליה כו':

סעיף לו

שה"ה בנותן כו':    פי' אע"פ שנתנו לו במתנה ואין בסתם מתנה אחריות להמקבל כיון דלא נתן דמים להנותן אפי' הכי מחשב מזיק לו בדבר שכבר זכה בו וחייב לשלם לו כל דמי החוב ונראה דאפי' להחולקין במוחל שטר חוב דכתב מור"ם בשמם דסבירא להו דאין צריך לשלם אלא הדמים שנתן להמוכר בעדו מכ"מ בנותן אע"ג דנתנו לו בחנם מודים דצריך לשלם דמי כל השטר דיכול הלוקח לומר היה עושה לי המקבל הנאות כנגדו כדי דמי כל השטר (עיין ש"ך):

סעיף לז

פקע ליה ונפטר:    וז"ל שם דכיון שאם מחלו הגר הוי מחול משום דשיעבוד גופו של לוה נשאר אצלו גם כי מת פקע ליה ונעשה הפקר וזכה הלוה בגופו דעצמו וה"ל דומיא דמשכנו של ישראל שהוא ביד גר ומת שלא זכה המחזיק כו' עכ"ל וכמ"ש הטור בסי' ע"ב סעיף ל"ט ע"ש:

סעיף לח

לגבותו אין בו כו':    דקדק וכתב לגבותו דאז אין גופו של שטר ממון אלא לראייה בעלמא מ"ה אין בו אונאה דאיתמעיט ממ"ש גבי אונאה וכי תמכרו ממכר כו' דבעינן שיהא בדבר שגופו ממון הא אם מכר לו שטרות לצור בו פי צלוחיתו או מכרן למוכר בשמים להניח בו בשמיו דלדברי' הללו גופן ממון הוא יש בו אונא' וכ"כ ב"י:

ויש חולקין וס"ל דביותר ממחצה כו':    בטור כתב בשם ר"ת ז"ל על פלגא אין בו משום ביטול מקח ולא פלגא בכלל מוכח דס"ל דאם הטעהו בפלגא המקח בטל גם לק' בטור בסי' קע"ה סי"ד כתב וז"ל קנאה במעט פחות ממאתים וכן משמע לק' בסי' רכ"ז דבפלגא הוה ביטול מקח וא"צ ליותר מפלגא כמ"ש כאן ועמ"ש בדרישה בסי' קע"ה ורכ"ז מזה:

הוי ביטול מקח:    פירוש ומאונאה איתמעטו ולא מדין ביטול מקח וטעם פלוגתתן עד"ר:

סעיף לט

אין נשבעין עליהן כו':    דנתמעטו ג"כ מדכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וע"ל ריש סי' צ"ה ואפי' אם טוען עליו התובע שראה שהזיקן בידים והוא כופר א"צ לישבע ע"ז ש"ד כ"א היסת מדרבנן ואם טוען עליו שראה שפשע בשמירתו ונגנבו או נשתברו אפי' מודה בזה הנפקד או הנשכר לשמרן פטור וכמ"ש בסעיף שאחר זה:

סעיף מ

ואם קנו מידו שיתחייב כו':    קאי גם אשומר חנם וכן כ' בד"מ ולא כב"י עיין ד"מ ומ"ש ואם קנו מידו גם לקמן סי' ש"א ס"ד כתב המחבר דאינו מתחייב כ"א בקנין ומור"ם שכתב בר"ס צ"ה אהאי דינא אם התנה לשלם הכל לפי תנאו כתבתי שם דאינו ר"ל התנה בדברים אלא בקנין והא דכתב הטור והמחבר לקמן סי' רצ"א סכ"ז דשומר חנם שהתנה להיות חייב אף באונסין חייב בדברים בלא קנין וחזרו וכתבו כן בסי' ש"ה ס"ד כתבתי ישוב לזה בסי' ש"א ס"ד והוא דשאני שומרים דחייב עכ"פ מ"ה יכול להתחייב בדיבור אף ביותר משא"כ בשטרות וקרקעות ואינך דאין עליהן חיוב שומרים כלל מ"ה אין יכולין להיות בדין שומרים כ"א בקנין כ"כ המ"מ ע"ש ודו"ק:

סעיף מא

ואם הוא שטר חוב אחד כו':    ע"ל סי' קע"א ס"ס י"ד שכתב מור"ם די"א דאין דין גוד או אגוד בדבר שאין הגוף שלהן כמו במשכנתא שעתיד לגבות מעותיהן רק חולקין המעות כו' עיין שם וגם בשטר חוב דינא הכי כמ"ש מור"ם כאן בד"מ סמ"ב בשם רמב"ן בתשובה סי' ע"ג גם בשם רשב"א כתב כן בד"מ בסי' קע"א בסל"ה ע"ש וז"ש מור"ם שם כדומה כו' וא"כ צ"ל מה דסתם מור"ם כאן ולא כ' כלום אדברי המחבר משום דסמך אמ"ש בסי' קע"א שם ואפשר נמי לומ' דדוקא משכנתא והדומה לו הכריע מור"ם לו' דאין בהן גוד או אגוד משום דגם לע"ע כיון שהקרקע בעין בידם מחשב כממון לענין זה שמיד אפשר לעשות חלוקה ביניהן במעות משא"כ בשט"ח:

מזלו גרם:    הטור סיים וכתב ז"ל ומ"מ מחמת חששא זו שמא יתקלקל חובו של אחד אין לבטל החלוקה מעיקרא עכ"ל:

סעיף מב

ואם הוא שכ"מ כו':    לאפוקי בריא דאף אם מקנה לו השט"ח בפי' לא קנהו עד שימסור לו השטר בכתיבה ומסירה ואז אין נ"מ במה שהוא בכלל נכסים דהא כותב לו בפי' קני לך איהו וכו' דהיינו השטר ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

משטר ירושה שלה:    וה"ה משט"ח שנותן לבתו עם זרעה:

אין שטרות בכלל:    דבל' בני אדם אין שטרו' בכלל מטלטלים: