שולחן ערוך חושן משפט סו כה


שולחן ערוך

עכו"ם שמכר שטר חוב לישראל יש מי שאומר שכיון שבדיניהם כל זכותו מכר לו כדיניהם דיינין ליה שאם חזר ומחלו אינו מחול.

(וכן כל שנתן בדיניהם אפילו בלא נתינה ומסירה משלם) (נ"י פרק מי שמת) וישראל שמכר לעכו"ם כאלו מכר לישראל:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ש"ך - שפתי כהן

(פד) וכן כל שנתן כו' ודיינים לי' לישראל כל זכות שהי' לו לעכו"ם כמ"ש הרא"ש בתשו' והרב לקמן ס"ס שס"ט ועיין בתשובת שארית יוסף סי' נ"ח וכתב מהר"מ מלובלין בתשובה סי' כ"ב אך אם העכו"ם הוא איש אלם ויש לחוש שיחזור מדבריו ויחזור ויתבע החוב מן הלו' פעם שנית צריך הלוקח או המקבל מתנה לה מיד ערב שלא יגיע לו שום היזק מהעכו"ם וע"ש ועיין מ"ש לקמן סי' קכ"ו ס"ק צ"ט. ועיין עוד מדיני ישראל הבא מחמת עכו"ם בסי' מ"ה סעיף י"ז וסי' קמ"ט סעיף ט"ו וסי' קנ"ד סי"ט וכ' וס"ס קנ"ה ומ"ש שם במקומות אלו:

(פה) וישראל שמכר לעכו"ם כאלו מכר לישראל דקי"ל מכירת שטרות דאורייתא לפיכך אפי' מכרו לעכו"ם מכירתו מכירה ויש לעכו"ה כח הישראל שמכרו לו עכ"ל עיר שושן והוא מתשובת ריטב"א שבב"י מחודש ט"ו וכן נראה דעת המחבר וכבר כתבתי לעיל ריש סי' זה דכן עיקר דמכירת שטרות דאורייתא מיהו נראה לי דאפי' הוה דרבנן מכירתו מכירה דכל מה דתקון כעין דאורייתא תקון ואפשר גם הריטב"א קושטא דמלתא לרווחא דמילתא כתב כן וכן משמע בנמוקי יוסף דבפ' הספינה כתב דהוי דרבנן ובפרק מי שמת כתב דיכול למכרו לעכו"ם וע"ש:


ט"ז

באר היטב

(סד) זכותו:    כתב בתשו' מהר"מ מלובלין סימן כ"ב אך אם העובד כוכבים הוא איש אלם ויש לחוש שיחזור מדבריו ויתבע החוב מהלו' פעם ב' צריך הלוקח או המקבל מתנ' להעמיד ערב שלא יגיע לו שום היזק מהעובד כוכבים וע"ש ולקמן סי' קכ"ו סכ"ג ועיין עוד מדין ישראל הבא מחמת עובד כוכבים בסימן מ"ה סי"ז וסי' קמ"ט סט"ו וסי' קנ"ד סי"ט וסעיף כ' וסוף סימן קנ"ה ובתשובת שארית יוסף סימן נ"ה עכ"ל הש"ך.

(סה) לישראל:    דקי"ל מכירת שטרות דאורייתא לפיכך מכירתו מכיר' ויש לעובד כוכבים כח הישראל שמכרו לו כ"כ הע"ש בשם הריטב"א וכ"כ דעת המחבר וכבר כתבתי בריש סימן זה דכן עיקר דמכיר' שטרות דאורייתא מיהו אפי' הוה דרבנן מכירתו מכירה דכל דתקון כו' וכן משמע בנ"י דבפ' הספינ' כתב דהוי דרבנן ובפ' מי שמת כתב דיכול למכרו לעובד כוכבים ועיין שם. ש"ך.



קצות החושן

(לב) כותי שמכר. ולדעת גאון שהובא בטור סימן קנ"ד דלא אמרינן כן אלא לגריעותא ולא למעליותא אם כן ה"נ יכול למחול ועיין כנה"ג ולפי זה נראה אפילו לא מחל נמי אין הלוקח גובה כיון דכי מטח זוזי לידי' אסתלק והוי כנכסי הפקר וכמבואר בסימן קצ"ד אם כן ממילא זוכה הלוה בשעבוד גופו כיון דהפקר הוא ולפי דעת הש"ך בגר שמת דנעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך כ"ז שלא תמחול בפי' אם כן כי לא מחל בפי' ל"מ הפקירו דהא אינו אלא כשמוחל בפירוש אלא כיון דהפקירו לא מהני אם כן אפילו מחל בפי' לא מהני דכיון דמכי מטא זוזי לידי' אסתלק ונעשה הפקר תו לא מצי מחיל כיון דכבר יצא מרשותו על ידי הפקר אלא אחר העיון נראה דהפקר ל"מ כלל בשעבוד גוף דכי היכא דאינו נמכר כיון דאין בו ממש הכי נמי אינו יכול להפקיר:

(לג) וישראל שמכר לכותי. עיין בעיר שושן שכתב דקיימא לן מכירת שטרות דאוריית' ומשמע דאי הוי מדרבנן לא הי' זוכה הכותי וכן משמע מתשובת הריטב"א שהובא בבית יוסף ובד"מ עיין שם ובש"ך כתב דאפילו הוי דרבנן זוכה הכותי משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ע"ש. אבל נראה קצת ראי' לדבריהם מהא דאמרינן פ' הגוזל דף נ"ו בעי רבא השביח נכרי מהו א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא תקנתא לנכרי ניקו ונעבד עיין שם ואם כן משמע דלא אמרי' כעין דאורייתא תיקון ולא תקנו חכמים אלא לישראל וע"ש:



פירושים נוספים

▲ חזור לראש