שולחן ערוך חושן משפט מג ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מג · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
במה דברים אמורים שגובה מבני חורין כשלא הקדימו העדים זמנו בכוונה:
- הגה: (טור בשם י"א ור"ן פ"ק דר"ה בשם הרז"ה ור' שמשון פ' בתרא דשביעית וברטנורה שם ובעה"ת ריש שער נ"ו) וי"א דהעדים נאמנים בזה אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר וה"ה בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו העדים נאמנים לומר שטעו (ר"ן ריש ר"ה) ויש חולקין [עי' בטור שתי הדיעות]
אבל אם הקדימוהו בכוונה ודאי אפילו מבני חורין אין גובין שהרי העדים פסולים שחתמו שקר:
מפרשים
כשלא הקדימו העדי' זמנו בכונה כו': וז"ל נ"י פ' א"נ דף ק"א ע"א דמשכחת לה שהם כשרי' להעיד כגון שכתבו שטר ללוה בלא מלוה והלוה לא לוה עד לאחר זמן ואע"ג דאין לכתוב שטר ללוה אלא בשטר אקנייתא מ"מ מאן דעביד לא פסיל עכ"ל ותלמידי רשב"א כתבו שם דמשכחת ג"כ כגון שבשעה שחתמו חשבו שכבר נעשית המלוה ואחר זמן ראו שהי' מלוה לו מעות דמי אותו שטר והעידו כן עכ"ל ד"מ ח':
דהעדים נאמנים כו': שהרי הוא ניתן לכתוב מזמן שנעשית ההלוא' לפיכך נאמנים לומר לא נתכוונו לחתמו אלא מזמן שנעשית ההלואה ולא הרגשנו בשעה שחתמנו שהוא מוקדם אבל לדעת ר"י אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנים אא"כ מעידים עליהן שהיו אנוסים מחמת נפשות או שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו שטעו בשנת המלך (דאז נאמנים במיגו דאי בעי הוה אמרו אין זה חתימת ידינו) וכ"כ הטור ושהרא"ש גם כן הסכים לזה ע"ש (הג"ה ובריב"ש סי' שפ"ב האריך בזה וכתב על עדים שהיה כתוב בשטר ד' שנים והיה להם לכתוב ל"ד שנים ואמרו שטעו ופסק דאין נאמנים דאין רגילין לטעות בהכי עכ"ל ד"מ ח'):
(טו) במה דברי' אמורים כו' כשלא הקדימו זמנו בכוונה כגון שכתבו שטר ללוה בלא מלוה והלוה לא לוה עד לאחר זמן ואע"ג דאין לכתוב שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטרי אקנייתא וכדרב אסי (ויש פוסקים דמותר משום דעדיו בחתומיו זכין לו וכמ"ש לעיל סימן ל"ט סעיף י"ג וע"ש) מ"מ מאן דלא גמיר דרב אסי לא מיפסל כ"כ הר"ן פ"ק דר"ה והנמ"י פ' א"נ וכ"כ הריב"ש סי' שפ"ב וה"ה ר"פ כ"ג מהל' מלוה בשם הרמב"ן והרשב"א. ומשמע מכאן להדיא דכ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ה"ל מוקדם ופסול לגמרי אפי' לגבות מזמן שני לפוסקים דלא כאביי וכדעת הטור סעיף ז' שחולק על הרמ"ה (ובב"ח כתב טעם לדברי הרמ"ה מש"ס דפ' א"נ גבי הא דקאמר התם הכי השתא התם נהי דלא ניתן לכתיב מזמן ראשון כו' ולפע"ד אין משם ראיה ע"ש) דס"ל דהיכא דניתן לכתוב מזמן ראשון כגון כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי טורף לקוחות מתשרי ע"ש וכן נ"ל מן הש"ס פ"ק דמציעא דף י"ז ע"א גבי הא דפריך התם תיפוק ליה דה"ל מוקדם ע"ש. וכן ראיתי בפי' המשנה להרמב"ם פ' בתרא דשביעית שכתב ג"כ דהיכא דפרע לו וחזר ולוה ממנו בזמן אחר בשטר הראשון או שכ' לו שטר בניסן ולא לוה עד תשרי ואין בשטר קנין או שלוה בניסן והקדים הזמן מאדר בכל אלו ה"ז שטר מוקדם ואינו גובה אפי' מזמן אחרון עכ"ד. וכ"כ בעל העיטור דף ד' סוף ע"א. וכן מוכח לפע"ד ג"כ ברש"י פ"ק דמציעא דף י"ג ע"א ד"ה הני מילי כו' גבי מ"ש שם ואי קשיא לך ש"ח המוקדמים פסולים במאי מוקים לה אביי כו' ע"ש ודו"ק:
וראיותי בס' גידולי תרומה שער נ"ו ח"א שכ' על אופן הראשון שכתב הרמב"ם בפי' המשנה דלעיל וז"ל ותימא דא"כ האיך מהני לגבות מבני חרי כדבריו ז"ל בחבור הרי אספא בעלמא הוא שוב מצאתי לרב בעל ל"מ ז"ל הקשה ע"ז מדאקשינן בש"ס נהי דלא גבי מזמן ראשון ניגבי מזמן שני כו' ואי נמחל שעבודו אין לו לגבות כלל מן הדין ע"ש והוא תמיה עצומה עכ"ל ס' ג"ת. ולפע"ד ל"ק מידי מה שהקשה הג"ת ובעל לחם משנה שהרי הרמב"ם לא בא אלא לומ' דבכה"ג הוי נמי מוקדם (וכדמשמע להדיא בפ"ק דמציעא דף י"ז) אבל מנמחל שעבודו לא מיירי ומיירי בגוונא דלית ביה משום נמחל שעבודו כגון שמוסרו לו עתה בזמן שני (או שנוטל עתה קנין חדש כמ"ש המרדכי פ' כל הגט בשם רשב"ם והר"ב לקמן סי' מ"ח) בפני העדים החתומים בו דעידי מסירה כרתי וכמ"ש המרדכי פ' הכותב בשם ר"י ומביאו ב"י והר"ב לקמן סי' מ"ח ואפ"ה פסול משום מוקדם ולהכי כ' המרדכי שם דמהני דוקא ביום החתימה ע"ש וזה ברור. [ובזה ניחא נמי מה שהביא הטור בסעיף ז' דברי הרמ"ה וחולק עליו דהא איהו פסק לעיל סי' ל"ט כאביי ובב"ח דחק בזה אבל לפי מ"ש ניחא דנפקא מיני' לשטר שלוה בו ופרעו ומוסרו לו בפני עידי החתימ' בזמן אחר דלהרמ"ה לא הו"ל מוקדם כיון דניתן לכתוב מזמן ראשון ולדעת הטור ה"ל מוקדם וכבר כתבתי דדברי הטור עיקר]:
(טז) כשלא הקדימו כו'. ובאופנים שכתבתי לקמן ס"ק י"ט או באופן שכתבתי בסמוך בשם הפוסקים דכתבו שטר ללוה בלא מלוה ולא לוה עד לאחר זמן דכשרים העדים. ומשמע בריב"ש סי' שפ"ב ובה' המגיד ריש פכ"ג מה' מלוה דבהך דכתבו שטר ללוה בלא מלוה או בטעות דעיבורא דירחא העדים עצמן נאמנים בזה אפי' כת"י יוצא ממקום אחר אף להרמב"ן ע"ש אך בנמ"י פ' א"נ משמע לכאורה דכ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי אין נאמנים להרמב"ן רק בשאין כת"י יוצא ממק"א ויש ליישב דמה שכ' אחר כן בשם הרמב"ן לא מיירי בכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ע"ש וכן משמע בר"ן פ"ק דר"ה שכ' איכא למימר כגון דהוי השטר מוקדם במידי דעבידי אנשי למיטעי ביה כגון שכתבו שטר ללוה בלא מלוה כו' ואח"כ כ' בתר דברי הרמב"ן אבל ודאי כל טעותא דעבידי עדים למטעי לית ביה משום חוזר ומגיד כו' ע"ש:
(יז) ויש אומרים דהעדים נאמנים בזה כו'. כלו' אע"פ שאין אומרים טעינו בעבורא דירחא וכה"ג נאמני' לומר שהוא מוקדם ולא נתנו לב לזה כי לא חתמו רק על גוף השטר ולא על הזמן כי נאמנים העדי' לומר על זה חתמנו וע"ז לא חתמנו וכ' בסמ"ע ס"ק י"ג בהג"ה וז"ל ובריב"ש סי' שפ"ב האריך בזה וכ' על עדים שהיה כתוב בשטר ד' שנים והיה להם לכתוב ל"ד שנים ואמרו שטעו ופסק דאין נאמני' דאין רגילים לטעות בהכי ע"כ לשון ד"מ ח' עכ"ל סמ"ע ודבריו תמוהים דליתא כן בריב"ש וגם הב"י מכשיר להדיא בזה והבאתי דבריו לעיל ס"ק ד' והיה נראה שט"ס יש כאן וצ"ל שהי' כתוב בשטר ק"ד שני' והי' להם לכתוב קל"ד שנים כו' וכן הוא בריב"ש ואין להקשות א"כ היינו הך דכ' הרב בהגה' סעיף ב' ומאי קמ"ל י"ל דהרב לא אשמועינן אלא דבכה"ג פסול ואפשר דמיירי שנודע שנכתב כן בפסול או שהעדים הלכו למ"ה ואינם לפנינו והסמ"ע אשמועינן בשם הריב"ש דאפי' העדי' לפנינו ואומרים שטעו בזה אין נאמני' אך שראיתי בדרכי משה כ' מתחלה בסעיף ב' דברי הריב"ש שה"ל לכתוב בשטר קל"ד וכ' ק"ד ואח"כ בסעיף ח' כ' דברי הריב"ש אלו כמ"ש הסמ"ע כאן וא"כ דבריהם צ"ע:
(יח) וה"ה בכל טעות כו' וכ' הריב"ש (סי' שפ"ב) שסיים הרז"ה וצריך ב"ד הגדול ולהחמיץ הדין עכ"ל ב"י וכן הוא בהר"ן שם ובדברי הרז"ה בס' המאור שם:
(יט) ויש חולקין דברי הרב צל"ע דמשמע דלהיש חולקין אפי' בטעות שהעדי' מצויין לטעות אין נאמני' לומר שטעו וכן נראה מדבריו בד"מ ע"ש והא ליתא דהא היש חולקין הם הרמב"ן ור"י והרא"ש והם מודים בזה וכמו שאבאר באמת בב"י ובד"מ הביאו דברי הר"ן בקצר' ע"ש אבל כשתעיין בהר"ן עצמו פ"ק דר"ה תראה שמתחילה הביא דברי הרז"ה וכ' אבל הרמב"ן ז"ל כתב בפ' א"נ דהאי ירושלמי בשאין כת"י יוצא ממק"א אבל ודאי כל טעותא דעבידי עדים למיטעי ביה לית ביה משום חוזר ומגיד דהכי מוכח ההיא דפ' ג"פ (ההיא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה) עכ"ל והכי משמע מדברי הרב המגיד ריש פרק כ"ג מהל' מלוה והריב"ש סי' שפ"ב דאף להרמב"ן נאמני' העדי' עצמם לומר שטעו בעיבורא דירחא או בשער טעות דעבידי למיטעי ע"ש ומ"ש הטור וז"ל ובמה יודע שהוא מוקד' י"א כגון שהעדים החתומי' בו מעידי' שהוא מוקדם הם נאמנים ואפי' אם כ' ידן יוצא ממק"א שהרי הוא ניתן לכתוב מזמן שנעשית ההלואה לפיכך נאמנים לומר לא נתכווננו לחתום אלא מזמן שנעשית ההלואה ולא הרגשנו בשעה שחתמנו שהיה מוקדם אבל לדעת ר"י אם כת"י יוצא ממק"א אין נאמני' אא"כ מעידים עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות או שאין כת"י יוצא ממקום אחר ואמרו שטעו בשנת המלך וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל לאו למימרא דלדעת ר"י והרא"ש אין נאמנים אא"כ אין כת"י יוצא ממק"א אף בטעות שהעדי' מצויין לטעות דא"כ אמאי נקט הטור דוקא טעינו בשנת המלך הל"ל נמי טעינו בעיבורא דירחא וכדאית' בתוס' והרא"ש ועוד דא"כ קשה מנ"ל להטור הא בדעת ר"י והרא"ש (ואע"פ שמדברי הב"ח נראה דה"ה טעינו בעיבורא דירחא וכ' שהוציא כן מדברי התוס' בשם ר"י פ"ב דכתובות מ"מ דבריו לא נהירין כלל למעיין שם) אלא נראה ברור דאין כוונת הטור רק שר"י והרא"ש חולקין על סברת הי"א שהוא סברת הרז"ה ובעל התרומות ריש שער נ"ו דס"ל דאפי' כת"י יוצא ממק"א נאמני' לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו אפי' אין אומרי' שטעו כגון שאין לתלות כלל הדבר בטעות יכולים לומר לא נתננו לב לחתום על זמן השטר ועל זה ודאי ר"י בעל התוס' והרא"ש חולקים שהרי הקשו והלא העדים פסולים והוצרכו לדחוק כגון שיש עדים אחרים שמעידי' עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות או שאומרים טעינו בשנת המלך או בעיבורא דירחא עכ"ל ואם איתא הלא מעיקרא לק"מ שהרי העדים עצמם יכולים לומר לא נתננו לב לחתום על זמן השטר אפי' לא טעו בשנת המלך או בעיבורא דירחא אלא ודאי ס"ל דכשכת"י יוצא ממק"א אין נאמנים. וס"ל להטור דטעינו בשנת המלך הוי טעות דלא עבידי למטעי ולהכי אין נאמנים אלא כשאין כת"י יוצא ממקום אחר אבל אם אין אומרים טעינו בשנת המלך אין נאמנים אפי' כשאין כת"י יוצא ממקום אחר דמשוי נפשייהו רשיעי ודמי לאנוסים היינו מחמת ממון או שטר אמנה לקמן סי' מ"ו סעיף ל"ו דאין נאמנים אפי' אין כ"י יוצא ממק"א מטענת דמשוי נפשייהו רשיעי ע"ש) ואף על גב דלכאורה משמע מדברי התוס' והרא"ש שמה שמתרצים או שאומרים טעינו בשנת המלך או בעיבורא דירחא קאי גם אשכ"י יוצא ממקום אחר (ודלא כנראה מב"י וב"ח ע"ש) מ"מ התוס' והרא"ש לא באו אלא לתרץ קושייתם והלא העדים פסולי' כיון שבע"כ עדים אחרי' מעידי' שהשטר מוקדם ואם כן חתמו שקר ועל זה תירצו דעדי' אינם פסולי' דיכולי' להתנצל עצמם ולומר טעינו בשנת המלך או בעיבורא דירחא (ובזה ניחא נמי דל"ק כלל מה שהקשה בס' גדולי תרומה ריש שער נ"ו על דברי התוס' הנ"ל וז"ל ואיכא למידק לפי דבריה' במ"ע אי בשכת"י יוצא ממקו' אחר היאך נאמנים לומר טעינו ואי בשאין כ"י יוצא ממ"א הא אפילו הם עצמן נאמני' לומר אנוסי' היינו מחמת נפשות ודוחק לומר דתירוץ ראשון מיירי בכת"י יוצא ממק"א ותירוץ שני באין כת"י יוצא ממ"א עכ"ל ולפי מ"ש לק"מ דכולהו מיירי בשכת"י יוצא ממ"א ואפ"ה נאמני' לומר טעינו להתנצל עצמם כשיש עדים אחרים שמעידי' שהוא מוקדם וכדפי' ודוק) אבל מ"מ הם עצמם אינם נאמני' לומר שהוא מוקדם ושטעו בשנת המלך רק כשאין כת"י יוצא ממ"א דטעות בשנת המלך אינו מצוי כל כך מ"מ במילתא דעבידי למיטעי אי נאמני' הם עצמם לא הוזכר בטור ובתוס' והרא"ש ומן הסברא נראה שמודי' בזה שנאמני' (וכשתירצו התוס' והרא"ש שאומרי' שטעו בעיבורא דירחא יכול להיות דמיירי אף כשהם עצמם אומרי' שהוא מוקדם) שהרי הם עומדי' בשטת הרמב"ן וכיון דהרמב"ן מודה לזה וכמ"ש לעיל למה נאמר שהם חולקי' וכ"כ המחבר לעיל סי' כ"ט בסתם דבכל טעות שהעדי' מצויים לטעות בו נאמני' הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד והוא מרברי הר"ן הנ"ל דבפ"ק דר"ה ולא הביא המחבר או הר"ב שם שום חולק וא"כ דברי הר"ב בכאן שכתב ויש חולקין צל"ע. וצריך לדחוק דמ"ש הר"ב ויש חולקין לא קאי רק אריש דבריו וק"ל:
(כ) אבל אם הקדימוהו בכוונה כו'. כ"כ ב"י במחו' ו' בשם הריב"ש סי' רס"ד (והוא ג"כ בריב"ש סי' שפ"ב) ולא ידעתי למה הוצרך לכתוב כן בשם הריב"ש שהרי הוא פשוט בתוסי בב"ק דף ל' ובב"מ דף ע"ב ובב"ב דף צ"ד וברא"ש פ' א"נ ובהגהת מרדכי ובנ"י שם ובהר"ן פ"ק דר"ה ובתשו' סי' פ"ז ובה' המגיד ר"פ כ"ג מה' מלוה בשם הרמב"ן ורשב"א ובעה"ת ריש שער נ"ו ור' ירוחם נתיב ו' חלק ו' ושאר הרבה פוסקי':
(יא) בכוונה: ז"ל הנ"י כגון שכתבו שטר ללו' בלא מלו' והוא לא לוה עד לאחר זמן ואע"ג דאין לכתוב שטר ללוה אלא בשטרי אקנייתא מ"מ מאן דעביד לא פסיל ע"כ ותלמידי רשב"א כתבו דמשכחת גם כן דבשע' שחתמו חשבו שכבר נעשית ההלוא' ואח"כ ראו שהי' מלו' לו דמי אותו השטר והעידו כן עכ"ל הסמ"ע.
(יב) מצויים: כתב הסמ"ע דהריב"ש סי' שפ"ב האריך וכתב על עדים שהי' להם לכתוב בשטר ל"ד שנים וכתבו ד' שנים ואמרו שטעו ופסק דאין נאמנים דאין רגילות לטעות בהכי עכ"ל ד"מ והש"ך כתב דדבריו תמוהים דליתא כן בריב"ש וגם הב"י מכשיר להדיא בזה ע"ש.
(יג) חולקים: כתב הש"ך משמע דלהי"ח אפילו בדבר שהעדים מצויין לטעות אין נאמנים לומר שטעו והא ליתא דבזה כ"ע מודים כו' וכ"כ המחבר בסי' כ"ט ס"א וז"ל וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד ולא הזכיר שום חולק וגם הרמ"א לא כתב שם כלום ואם כן דברי הרב כאן צל"ע וצריך לדחוק דמ"ש וי"ח לא קאי רק אריש דבריו וק"ל עכ"ל.
(ג) שהעדים מצויים לטעות. ונראה דהיינו דוקא העדים החתומים על השטר נאמנים במידי דמצויים לטעות אבל עדים אחרים הבאים להעיד בדבר שמצויים לטעות ואין עדי השטר לפנינו בזה הוי תרי ותרי ומהני תפיסה אבל העדים עצמם נאמנים במצויים לטעות ואפילו תפס מלוה מפקינין מיניה: