לבוש אורח חיים יב

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן יב | >>

סימן יב בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דינים הפוסלים בציצית

ובו שלושה סעיפים:
א • ב • ג

סעיף א

השיעור שאמרנו באורך הציצית שהוא שלשה טפחים, כבר ידעת שאינו מן התורה, רק שחכמים נתנוהו לעשות כן לכתחילה, דבהכי הוי נוי ציצית. אבל מן התורה אפילו בכל שהוא סגי, דציצית כל שהוא משמע. הילכך אם עשאן מתחלה בשיעורן ונפסקו החוטין ונתקצרו פחות משיעורן, כשרה, דלא אטרחוהו רבנן לתקנו בכל פעם שיתקלקלו.

במה דברים אמורים? בשנפסקו ונשאר בהן כדי עניבה שיוכל לענבם כולם ביחד, שזהו יותר מכדי עניבה של כל אחד בלבד, לא אטרחוהו. אבל אם לא נשאר בו כדי עניבה, אפילו חוט אחד שנפסק ולא נשאר בו כדי עניבה, פסול מדרבנן וצריך לתקנו, דמן התורה בכל שהוא סגי, כמו שאמרנו. הלכך כיון שכל חוט אחד כפול לשנים שתולה משני הצדדין, אם נפסקו שני ראשיו ולא נשאר בשום אחד מהם כדי עניבה – פסול, דחיישינן שמא כל שני הראשים הללו הם מחוט אחד. אבל אם לא נפסקו אלא ראש אחד ולא נשאר בו כדי עניבה או אפילו נפסקו שני ראשים ובאחד לא נשאר בו כדי עניבה ובשני נשאר כדי עניבה כשר ממה נפשך: אם הם ב' חוטין, הרי נשאר בשניהם כדי עניבה בצד השני; ואם הוא חוט אחד, אף על גב שבצד אחד אין בו כדי עניבה, הא יש בו כדי עניבה בצד השני וכשר. ואם נפסקו השני ראשים ולא נשאר בשום אחד מהם כדי עניבה, אבל כשנצרף שני הגרדומין יחד יש בהן כדי עניבה, בזה יש להסתפק אם נצרף אותם לכדי עניבה להכשיר או לא, ואזלינן לחומרא ופסלינן ליה, דכיון שאין כדי עניבה במקום אחד לא מינכר ולא חשיב כלל וכמאן דליתיה דמי.

ולפי מה שאנו נוהגין עכשיו לדקדק בשעת עשיית הציצית לתת סימן בארבע ראשים, שלעולם יהיו הארבע ראשים הללו בצד אחד מן הקשר והארבע ראשים האחרים מצד האחר, אם נפסקו שני ראשים אפילו כולם והם מצד אחד, כשר אפילו לא נשאר בהן כדי עניבה מזה הצד, דהא ודאי שני חוטין הם, והרי נשתייר בכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה. אבל אם הם משני צדדים – פסולה, דחיישינן שמא חוט אחד הם.

ויש אומרים, אם נפסקו כל הד' חוטין, אפילו נשאר בהם כדי עניבה, פסול. ובמקום שנוהגים לתת סימן שארבע ראשים לעולם בצד אחד, אפילו לא נפסקו אלא הד' ראשים שבצד אחד, ואפילו נשאר בהן כדי עניבה, פסול ודאי. ואם הם משני צדדין, או במקום שאין נוהגים לתת סימן, אפילו הם מצד אחד – פסול מספק, שמא ד' חוטין הם. וטעמא, משום שד' חוטין כפולין שאנו עושין, היינו טעמא משום דסבירא לן שאנו עושין שנים מהם במקום תכלת ושנים מהם הם הלבן (ועיין לעיל סימן יא סעיף ד), וסבירא לן שלעולם צריך שיהיה מין אחד שלם באורכו י"ב גודלים בכפלן, או התכלת או הלבן, ובמין השני הנפסק צריך שישאר כדי עניבה. לפיכך אם נפסקו ד' ראשים, או אפילו ג' ראשים, אף על פי שנשאר בהם כדי עניבה – פסולה, בין במקום שמדקדקין לעשות סימן, בין במקום שאין מדקדקין לעשות סימן, דחיישינן שמא אילו הארבע ראשים או אפילו השלשה ראשים הם כל אחד מחוט אחד בפני עצמו, הרי לא נשאר אלא חוט אחד שלם, ואנן שנים חוטין שלימין בעינן, או כנגד הלבן או כנגד התכלת. אבל אם יודע שהשלשה ראשים, או אפילו הארבע ראשים, הן אינם אלא משני חוטין, אם נשאר בהן כדי עניבה – כשרה, שהרי עדיין שנים חוטין שלימין יש מארבע ראשים, שהוא מין אחד שלם. ואם אין ידוע אם הם שני חוטין או שלשה או ארבע, פסול מספק.

אם לא נפסקו אלא שני ראשים, ונשאר בהם אפילו באחד מהם כדי עניבה, כשר ממה נפשך, שאם הם חוט אחד, הרי נשאר כדי עניבה מצד אחד; ואם הם שנים, כל שכן שכשרה, שהרי עדיין נשארו שנים שלמים כנגד מין אהד, ובשנים אילו הרי יש בהן כדי עניבה, באחד מצד השני ובשני משני הצדדים. אבל אם לא נשאר בהן כדי עניבה בשניהם – פסולים, דחיישינן שמא חוט אחד הם. והיינו במקום שאין נוהגין לעשות בהן סימן; אבל במקום שנוהגין לעשות בהן סימן, אם הם משני צדדין ולא נשאר בהן כדי עניבה, חיישינן שמא חוט אחד הם ופסולה. ואם הם מצד אחד, אפילו לא נשאר בשום אחת מהם כדי עניבה, כשר אפילו ליש אומרים, שהרי ודאי שני חוטין הם ונשאר בהם כדי עניבה מצד השני.

והלכה כסברא ראשונה, אבל טוב להחמיר וכן נוהגין.

סעיף ב

וכל היכא דשיעור כדי עניבה, ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם, ואילו היו דקים היה יכול לענבם, כשר.

סעיף ג

כבר אמרנו בתוך דברינו דמן התורה סגי בכל שהוא, רוצה לומר דמן התורה אינו חייב בגדיל בתחלה, רק כריכה אפילו חוליא אחת ואחר כך קשר אחד, דקשר אחד הוא דאורייתא, ואחר כך גם הענף הנפרד למטה בכל שהוא (ועיין לעיל סימן יא סעיף יד). לפיכך נחלקו רש"י ור"י בשיעור עניבה שאמרו חז"ל שצריך להשתייר; לרש"י בעינן מדרבנן כדי עניבה מן הענף חוץ מן הגדיל, ולר"י אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל כשר, דסבירא ליה כיון שנשאר כאן שעורא דאורייתא, דבפחות מזה השיעור יכולין לעשות כריכה וקשר וענף, לפיכך בכדי עניבה אפילו מן הגדיל סגי אפילו מדרבנן. ומנהג העולם כרש"י; והיכא דלא אפשר, כגון שהוא במקום שאין ציצית מצויות לתקן, יש לסמוך על ר"י.