שולחן ערוך אורח חיים תרמו ב

היו ענביו מרובות מעליו, אם ירוקות, כשר; ואם אדומות או שחורות, פסול; ואם מיעטן, כשר; ואין ממעטים אותם בי"ט, לפי שהוא כמתקן; עבר וליקטן, או שליקטן אחד אחד לאכילה, הרי זה כשר.

(ומיום ראשון ואילך, כשר בכל ענין) (ב"י בשם א"ח):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ירוקות כשר. דגם ההדס ירוק הוא ואין שינוי מראה מחמת הענבים משא"כ בשחורות וגם אדומות הוו שחורות דאמרי' האי שחור אדום הוא אלא שלקה:

ואין ממעטין כו'. פי' דקודם י"ט נתלשו והפרי הזה שגדל בהדס הוא גדל אפי' בתלוש כ"פ רש"י:

א' א' לאכילה. גירסא זו אינה נכונה ברמב"ם דבגמ' אמרינן רשב"א אומר ממעטין בי"ט ופריך והא מתקן מנא דמתחלה היה פסול ומכשירו ומשני רב אשי כגון שלקטן לאכיל' ולא להכשירו ופריך והא פסיק רישא הוא ומשני דאית ליה הושענא אחריתא וקשה על הרמב"ם דמשמע דרוצה להתיר לכתחל' למעט כשמלקט לאכילה וה"ל להזכיר דאית ליה הושענא אחריתא והמגיד גורס או שליקט אחר לאכילה ור"ל אחר שא"צ לתקון זה דמסתמא יש לו אחר שלו והיינו כמו שמשני בגמרא והב"י הסכים גם כן לזה וע"כ תימה דהעתיק כאן גירסא זו א' א' כו' שהיא גירסא אינה נכונה:

ומיום ראשון ואילך כו'. לא ידעתי שום מעלה בפסול זה דענביו מרובין מעליו יותר משאר פסולים כגון נפרצו עליו ושאר פסולים של הדס דבכל הפסולים אמרי' בסי' תרמ"ט דכשרים מיום ראשון ואילך ובי"ט שני גם כן דינו שוה לשאר הפסולים דניטלין בלא ברכ' כדלקמן שם ולמה הוצרך רמ"א לכותבו כאן ותו ק"ל דלמה יש קולא בזה בשאר ימים והלא יש לו תקנה שיוכל למעטן בח"ה דהא דיחוי מעיקרא יש כאן ואמרינן בהדיא בפ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ג) דיש בזה דיחוי דאיתא התם על הא דתנן אם מיעטו כשר דאשחור אימת פי' אימתי נעשו שחורים שפסולים אי אשחור מעי"ט דחוי מעיקרא הוא פירש"י דהא מטא זמן מצוה ולא חזיא ליה וה"ל דיחוי מעיקרא ועדיף מנראה ונדחה וחזר ונראה תפשוט מינה דדיחוי מעיקרא לא הוי דחוי אלא דאשחור ביום טוב נראה ונדחה הוא ש"מ דלא הוי דיחוי לעולם דאשחור מעיקרא ותפשוט דלא הוי דיחוי אבל נראה ונדחה לא תפשוט מכאן וא"כ בזה שהענבים היו מרובים ה"ל דיחוי מעיקרא ולמה לא ימעטה בח"ה ויטלם: ומ"ש בסוגיא זאת דלא נפשט הבעי' בנראה ונדח' דהיינו באשחור בי"ט ואין היתר אלא באשחור בעי"ט ולמה כתבו הרמב"ם והרא"ש והטור סתם אם מיעטן כשר ולא כתבו דוקא באשחור בעי"ט ובאשחור בי"ט ראוי להחמיר כיון דהוה ספיקא דאורייתא דהא בעי' זו היא דבעי ר' ירמיה לעיל בסמוך אם יש דיחוי אצל מצוה אם יש לדמותו לקרבנות דהוה דיחוי מן התור' והב"י תירץ דכיון דבידו לתקן לא הוה דיחוי כדאיתא בזבחים דכל היכא שהוא בידו לא הוה דיחוי והתיקון הוא מאחר שיוכל למעט כדאיתא בגמר' שלוקט לאכילה ויש לו הושענא אחריתא ול"נ לע"ד דבי"ט א"א לתקן כדי שיהי' כשר דהא דמשני בגמ' במלקט לאכיל' והיינו שאין כוונתו אלא לאכילה משא"כ כאן שאתה אומר שיוכל לתקן נמצא שימעט בשביל התיקון וזה אסור בי"ט ותו דאם כן ה"ל להרא"ש להזכיר דמיירי דוקא ביש לו הושענא אחרת כמ"ש בגמרא ותו דא"כ בנרא' ונדחה נמי יהי' מותר וכמ"ש הר"ן וכת' ב"י ע"ז דלפי האמת מותר ואפשטא הבעיא אלא דמעיקרא לא ידעו ההיא סברא וזה לא משמע כלל בסוגיא ונלע"ד דלק"מ דהא איתא שם לעיל בסוגיא דר"פ אמר זאת אומרת אין דיחוי אצל מצוה משמע לגמרי אפי' לקול' ולא הוי דיחוי דמצו' כמו דיחוי דקרבן אלא דר' ירמיה מספקא ליה בהך דיוקא דר"פ אי הוי אפי' לקולא ולא שבקי' פשיטותא דר"פ וניזל בתר ספיקא דר' ירמיה וכדאמרינן כיוצא בזה ריש ב"ק לענין חצי נזק צרורות דמספקא ליה לר"פ ולרבא פשיטא ליה ופסקו הפוסקים שם כרבא דפשיטא ליה ה"נ בזה וע"כ מותר אפי' באשחור בי"ט ואע"ג דהר"ן כתב כאן דאין מותר אלא באשחור בעי"ט הרמב"ם והרא"ש והטור לא ס"ל כן כנלע"ד ברור:

מגן אברהם

עריכה

(א) ירוקות כשר: דמינא דהדס הוא:

(ב) א' א' לאכילה: ובמיימוני דפוס מהר"מ הא דכ' או שלקטן א' א' לאכילה פי' דאחר שא"צ לזה ההדס מותר ללקטן לכתחלה לאכילה ואף על גב שמתקן ההדס ממילא הוי דבר שאין מתכוין אבל מי שצריך להדס אף על פי שמלקטן לאכילה הוי פסיק רישי' ואסור וכ"ה בגמ' וכ"כ הרב"י ואף להפוסקים בסוף סי' ש"ך דלא כהערוך ע"ש בב"י מ"מ לצורך מצוה שרי באחר (תוס'):

(ג) ואילך כשר: משום דבידו לתקן:

(ד) בכל ענין: ובבד"ה כת' ולא משמע לי הכי אלא כל שלא מיעטן לעולם פסול עכ"ל וכנ"ל דהא"ח ס"ל כהירושלמי שמביא בסי' תרמ"ח דחזזית באתרוג כשר בשאר הימים אבל אנן קי"ל דפסול בכל הימים כמ"ש רמ"א בעצמו בסי' תרמ"ט ס"ד דמנומר פסול בכל ז' א"כ ג"ז פסול דהא איתא בגמרא בהדיא דענוים ה"ל כמנומר ואפשר דס"ל דלמסקנא אין הטעם משום מנומר אלא כשהוא בב' וג' מקומות אבל כשהוא במקום א' אין הטעם משום הדר אבל האמת יורה דרכו דגם במקום א' הטעם משום הדר דאל"כ מאיזה טעם יפסול ודברי רמ"א צ"ע לכן אין להקל:

באר היטב

עריכה

(ד) ירוקות: דמינ' דהדס הוא.

(ה) בי"ט: פי' דקודם י"ט נתלשו והפרי הזה שגדל בהדס הוא גדל אפי' בתלוש כ"כ רש"י.

(ו) שלקטן: גירסא זו אינה נכונה ברמב"ן דבגמרא אמרינן רשב"א אומר ממעטין בי"ט ופריך והא מתקן מנא ומשני רב אשי כגון שלקטן לאכילה ולא להכשירו ופריך והא פסיק ריש' הוא ומשני דאית ליה הושענא אחריתא ע"כ. וקשה על הרמב"ם דמשמע דרוצה להתיר לכתחלה למעט כשמלקט לאכילה וה"ל להזכיר דאית ליה הושענא אחריתא והמגיד גורס או שליקט אחר לאכילה ור"ל אחר שא"צ לתקן זה ט"ז ומ"א. ומ"מ לצורך מצוה שרי. תוס' דף ל"ג ע"א.

(ז) בכל ענין: המ"א העלה שאין להקל ע"ש ועיין ט"ז.

משנה ברורה

עריכה

(ה) היו ענביו - דלפעמים גדל על ההדס פרי כמין ענבה:

(ו) אם ירוקות כשר - דגם ההדס ירוק הוא ואין שינוי מראה מחמת הענבים משא"כ בשחורות וגם אדומות הוו שחורות דאמרינן האי שחור אדום הוא אלא שלקה אבל אדומות או שחורות פסול דלאו הדר הוא. ואם היו שאר גוונים כגון גע"ל או בלא"ה בכפות תמרים מצדד להחמיר ובפמ"ג מסתפק בזה:

(ז) ואם מיעטן - היינו מעיו"ט ומותר למעט אותן לכתחלה כדי שיהיו עליו מרובות מענביו ואפילו למעטן בתר דאגד הלולב:

(ח) או שליקטן אחד אחד לאכילה - עיין בט"ז והגר"א שהסכימו דצ"ל או שליקטן אחר לאכילה וכן הסכים המ"א לדינא דדוקא איש אחר שליקטן לאכילה ואינו מתכוין להכשירו מותר אע"ג דפסיק רישא הוא דממילא מוכשר הרי לא ניחא ליה בההכשר ההוא וכיון דלבסוף יהיה תועלת בזה לאדם אחר שיהיה יכול לצאת בהן ידי מצוה לא מחמרינן בזה משא"כ אותו האיש גופא אף אם הוא מכוין לאכילה ולא להכשירו מ"מ אסור דפסיק רישא הוא אם לא דאית ליה הדסים אחרים לצאת בהן וא"צ להן:

(ט) כשר בכל ענין - ר"ל אפילו לא מיעטן כלל וטעמו דס"ל דכל הפסולין אפילו אותם שפסולין משום הדר ג"כ פסולן הוא רק ביום הראשון ולפ"ז לדידן דפסקינן לקמן בסימן תרמ"ט דפסולין מחמת הדר פסולן כל זיי"ן גם בזה פסולן כל זיי"ן:

ביאור הלכה

עריכה

(*) עבר וליקטן וכו': הנה המחבר סתם בזה משמע דס"ל אפילו אם השחירו ביו"ט דהו"ל נראה ונדחה אפ"ה חוזר ונראה כשתקנן ובאמת בעיא היא זו בגמרא ועיין בב"י דמתרץ זה וכן הט"ז והגר"א חתרו ליישב אמאי אזלינן להקל בזה. והנה טעם המחבר שסתם בזה משום דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם סתמו בזה ולא חילקו אכן לענ"ד לאו ראיה היא דסתם שחורות לא משמע כלל שנשחרו היום אלא דשחורות מאתמול. ובין כך ובין כך כיון דהם לא הקילו בפירוש ומצינו לכמה ראשונים קמאי דקמאי שיש להחמיר בזה אין להקל בזה היינו הרי"ץ גיאת וכן משמע מהר"ח וכ"כ המאור [והובא דבריו גם בשבולי הלקט] והעיטור והאור זרוע והר"ן עיין שם בדברי כולם שנקטו דאין להקל כ"א בדאשחור מעיו"ט דהו"ל רק דיחוי מעיקרא ולא שמיה דיחוי ולא באשחור ביו"ט:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}