שולחן ערוך אורח חיים תריד ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מותר כל אדם יאלנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו כדי שלא ישכנו אם מצויים שם עקרבים או דברים הנושכים:

הגה: ואם ירדו גשמים ורוצה לילך לביתו מבית הכנסת או להיפך יבוהוא איסטניס יגמותר לנעול ידמנעליו עד שמגיע טולמקומו (מהרי"ל):

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ה) אסטניס:    פי' איש מצונן אבל מי שאינו אסטניס ילך יחף וישמור עצמו שלא יציג רגליו במי הגשמי' ואם נטנפו רגליו מותר להדיחם אח"כ [מהרי"ל מ"מ נ"י פמ"ח ב"ח] ולבוש פי' היינו שאם לא ינעול יצטער וצ"ע על מה שסמכו עתה להקל דאין כל אדם יכול לו' איסטניס אני כמ"ש סי' תר"מ ס"ד ובחושן משפט סי' קנ"ה סמ"א ובפרט שלובשים אנפילאות וא"כ אין להם צער כ"כ לילך בטיט ורפש ולכן יש למחות אם יודע שיקבלו:

(ו) מנעליו:    ובב"י משמע דדוקא סנדל בלא עקב מותר ולא מנעל, ובשל"ה כתב דיהפוך ימין לשמאל ושמאל לימין:

(ז) למקומו:    וישלחם לביתו או יניחם במקום מוצנע בבה"כ (ד"מ מהרי"ל של"ה) אמרי' בגמ' דמותר לעבור במי' כשהולך לרבו בשבת דאיכ' מנעל מאי א"כ ש"מ דביה"כ אסור לצאת במנעל אפילו לבא בדרך עיין סי' תקנ"ד סי"ז ואפשר דאפי' בין העכו"ם אסור אף על גב דאיכא למיחש שילעיגו כיון שי"א שהוא דאורייתא והתם בלא"ה יש אוסרין לכן יש להחמיר:

באר היטב

(ו) גשמים:    כתב ט"ז נראה דבירידת גשמים צריך איסטניס אבל אם יש בארץ רפש וטיט כ"א כאיסטניס בזה ע"ש. ומ"א כתב וצ"ע על מה סמכו עתה להקל דאין כל אדם יכול לומר איסטניס אני כמ"ש סי' תר"מ ע"ש ובפרט שלובשין אנפילאות ואם כן אין להם צער כ"כ לילך בטיט ורפש ולכן יש למחות אם יודע שיקבלו ע"ש.

(ז) מותר:    בנ"י משמע דוקא סנדל בלא עקב מותר ולא מנעל. ובשל"ה כתב דיהפוך ימין לשמאל ושמאל לימין ע"ש. וכתב המ"א ואפשר דאפי' בין העכו"ם אסור אע"ג דאיכא למיחש שילעיגו כיון שהוא מדאורייתא ע"ש ועיין סי' תרי"א.


משנה ברורה

(יא) לנעול סנדל מחמת עקרב:    ואפילו אינו הולך לדבר מצוה אלא לצרכי עצמו:

(יב) והוא איסטניס:    איש מצונן [וה"ה אם הוא איש חלש ויכול להזיק לבריאותו כשילך במקום הגשמים בלא מנעלים] אבל מי שאינו איסטניס לא ינעול מנעליו אם צריך לו לילך אפילו אם ירדו גשמים ובפרט שהולכים באנפלאות א"כ אין להם צער כ"כ בלא מנעלים אם לא שיש שם בארץ רפש וטיט דאז כו"ע כאיסטניס בזה:

(יג) מותר לנעול וכו':    וה"ה אם רוצה לילך לבית הכסא ויודע שילכלך שם רגליו במקום מטונף מותר לנעול מנעליו אבל תיכף כשיוצא משם צריך להסיר אותם וכן איסטניס תיכף כשיבוא למקום שאין לו צער צריך להסיר אותם דלא כאותן שנוהגין שהולכין בסנדל ברחוב ואפילו בבהכ"נ עד שיושבין על מקומם ואיסור גדול הוא ואפילו במקום שמותר לנעול יראה עכ"פ לחלוף של ימין בשמאל ושל שמאל בימין:

(יד) מנעליו:    ולא יגע בהם כ"א ע"י בגד ואם נגע בהם שלא ע"י בגד צריך ליטול ידיו במקום שנגע בהן:

(טו) למקומו:    וישלחם לביתו או יניחם במקום מוצנע בביהכ"נ לפי שלכלוך של המנעלים הוא זלזול לביהכ"נ ביום קדוש הזה שחייבים לכבדו בכסות נקיה ובכל דבר טהרה. כתבו האחרונים דאם צריך לילך לבין הנכרים אעפ"כ אסור לנעול סנדל אף דאיכא למיחש שילעיגו עליו כיון די"א שהוא דאורייתא:

ביאור הלכה

(*) והוא איסטניס:    עיין מ"ב דהיינו איש מצונן כ"כ מגן אברהם ועיין מש"כ הגר"א בשם הרשב"א דהוא איש מצונן ומסוכן מחמת הצינה [ר"ל שיכול להזיק לו הצינה] וכמו שהתיר ר"א לחיה מטעם זה ודלא כמו שכתב הלבוש דהיינו שאם לא ינעול יצטער דזה אינו בכלל איסטניס. ודע עוד דמשמע שם וכן במטה אפרים דבאיש כזה אפילו בלא ירדו גשמים מותר לנעול סוליס והיינו סנדל בלא עקב כדאיתא בנ"י בפרק מצות חליצה ע"ש. והנה מה שזכר רמ"א אם ירדו גשמים אפשר דבא לדיוקא דבלא איסטניס אפילו ירדו גשמים אסור א"נ דהוא הכרעה בין הבה"ג שהעתיק דבמפונק אסור ללבוש מנעלים ובין הירושלמי שהתיר בזה וכמו שכתב הב"ח ע"ש. ודע עוד דאם צריך לילך לדבר מצוה והוא מפונק ואין יכול לילך בלא מנעלים דעת הבה"ג דאסור ואינו דומה נעילה לרחיצה דהתירו לעבור במים כדי לקבל פני רבו (והטעם עיין בב"ח) ודעת הטור להתיר בזה וי"ל עוד דגם הבה"ג מסכים להטור עי"ש בב"ח והט"ז כתב דחלילה להטור להתיר בזה עי"ש ועיין בפמ"ג דמפרש להט"ז דמיירי באפשר לו ע"פ הדחק לילך בלא מנעלים הלא"ה גם הט"ז מודה דשרי ומדברי יד אפרים משמע דלהט"ז בכל גווני אסור ומוטב שיתבטל המצוה ולא ללבוש מנעלים וצ"ע למעשה:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש