ט"ז על אורח חיים תריד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
עריכהאבל של גמי כו'. בגמ' אמרינן דאמוראי נפקו בה בהנהו מינים הנזכרים כאן דהכי איתא ריב"ל יצא בסנדל של שעם בי"כ רב יהודה נפק ברהיטני מין שעם אביי בדהוצי רבא בדיבלי פי' של עשבים רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק מתיב רמי בר חמא הקיטע יוצא בקב שלו בשבת ד"ר מאיר ור"י אוסר ושוין בי"כ שאסור אלמא אע"ג דלר"י לאו מנעל הוא מ"מ ביום כפור אסור ומסיק רבא לעולם מנעל הוא ובשבת פליגי כו' פירש"י הלכך בי"כ אסור. ומשמע דאקב של קיטע קאמר אבל במינים אחרים הנזכר מותר בי"כ דהא רבא דמסיק מנעל הוא הרי יצא בדיבלי וכ"מ כל הפוסקים זולת הרז"ה שמביא הר"ן ובסמ"ק מביא תוספתא אחת דאוסר' אנפלאות ואפי' של בגד ולא אשגחו הפוסקים בתוספת' זאת כיון שהאמוראים עשו כן לכתחלה וכ"כ הנ"י בפ' מצות חליצה וז"ל וש"מ דכל שאינו קרוי נעל כגון בתי שוקים של בגד מותר בי"כ ורבנן נמי נפקו בהו הלכך מי שיש לו שום מיחוש בגופו יכול לנעול בתי שוקים כיוצא בו של בגד אבל מנעל של עור אפי' בלא עקב אסור כו' ואח"כ כתב עוד ולד"ה מותר לנעול בתי שוקיים ביה"כ ואפי' לצאת בהם לרה"ר עכ"ל ש"מ שמותר לכתחל' והא דכתב מי שיש לו מיחוש בגופו לאו בחולי קאמר דא"כ אפי' מנעלים שרי וג"כ לאו במצינן קאמ' דמי שהוא מצונן הא כ' אח"כ דמותר אפי' בסולי' פי' בסנדל שאין לו עקב ותו דהוא עצמו מסיק להתיר בכל ענין ולא זכר שום דיע' להחמיר ואמאי ניקום ונחמיר טפי מן אמוראי אלא ודאי דאורחא דמלתא קאמר דאם יש לו איזה צורך שלא לילך יחף כגון שהוא מפונק לעמוד על הארץ דבלא"ה אין לובש בחנם בתי שוקים בזה שרי לכתחלה ומו"ח ז"ל כ' שיש להחמי' למעש' לילך דוקא יחף והביא ראי' מדברי נ"י הללו שכ' דוקא ביש מיחוש ולפע"ד אין שום ראי' משם ואין לזוז מן המנהג וכבר העיד הר"ן בפ' י"כ שכן נהגו כל ישראל לילך במינים הללו ומאן דבעי להחמיר יחמיר לעצמו ולא לדרוש בפרק' שיש להחמיר דכ"כ בת"ה שאין להחמיר בגט כדי שלא להוצי' לעז על הראשוני' וה"נ כן הוא בפרט שהאמוראים עשו כן לכתחל' מי יחמיר ויצדיק עצמו יותר מהם אין זה אלא מן המתמיהים:
סעיף ד
עריכהמותר כל אדם כו'. כדי לבאר ענין זה נעתיק הצורך לזה ויתבא' הדין האמת בס"ד כ' בה"ג וז"ל וכן בנעילת הסנדל היכא דמפנק או דבעי למיזל לחורבה ואפוקי ס"ת למיזל למקרי בצבור או דבעי ליכרוך ריפתא לינוקא או אפוקי לבושא או כל מאי דצריך ליומיה והוא דחיל למיעל בלא מסאני משום עקרבא שרי ליה למיכרך מידי אכרעיה א"נ מסיים גורבי' ויפיק כל צרכו דאמר שמואל אם מחמת סכנת עקרב מותר וכן נמי לענין מיפנק שרי ליה למסיים גורביה דהא ר' יהודה נפיק ברהיטנא אבל מסאני בין מפנק בין לא מפנק אסור עכ"ל קשה במ"ש שרי ליה למיכרך מידי כו' מהי תיתי לאסור כיון דלאו מנעל הוא וא"ל דה"א דאסור משום תענוג דהא אמרי' בגמ' דלא איכפת לן בתענוג כל שאינו מנעל וכ"ת דהיא גופא קמ"ל בה"ג דלא איכפת לן בתענוג א"כ לא הי' לו להתנו' שיש סכנ' עקרב בלא"ה מות' לכל אדם משום תענוג ונראה ביאור דבריו דהם ע"ד שכ' הר"ן דהרמב"ן הוקש' לו הרבה בענין הנך מינים דנפקו בהו הא כיון דלאו מנעל הם הווין משוי ותי' הר"ן דדוקא בשבת שיש היתר מנעל הוין מיני' אלו למשוי משא"כ בי"כ הוין מינים אלו כמנעל לא למשוי וע"כ א"ש דברי בה"ג דג' חלוקות יש כאן מנעל אסור לעולם בכל גווני בי"כ וכל שהוא דרך מלבוש כגון בתי שוקיים של בגד או אנפלאו' של בגד מותר לכ"ע דלאו מנעל ולא משוי הם כלל כיון שהם דרך מלבוש אלא דמי שרוצ' לכרוך על רגליו דהוא אינו דרך מלבוש או לנעול גורבי' דהוא אינו מנעל ואין דרך ללובשו אלא להנצל מהיזק בדריסת רגליו מן העקרב בזה קמ"ל ה"ג דלא הוי משוי וכמסקנת הר"ן דביום זה ה"ל כמנעל ואמר בה"ג דבתרי גווני יש לנו היתר זה דלא הוי כמשוי דהיינו במי שהוא מפונק ולא די לו בבתי שוקיי' או באנפלאות של בגד שהם רכים כמ"ש הרא"ש דזה רך הוא מכל המינים הנזכרים בגמ' וכל שהוא מפונק לא סגי ליה באנפלאות או בתי שוקים אלא צריך דבר קשה כמנעל שמגין עליו טפי מן הקרקע שתחת רגליו בהליכתו א"נ דאינו מפונק אלא דבעי למיזל למקו' חורבה שיש שם סכנת עקרב ואינו ניצול בלביש' בתי שוקים כי הם רכים והעקרב עוקץ אותם אלא בעי דבר קשה ובאלו הב' דרכים התנה עליה' שיש לו צורך לילך כגון לדבר מצוה או לשאר דבר הכרח לו ביום ההוא וע"כ מוכרח לו לצאת מביתו וצריך דבר קשה על רגליו בזה התירו לו לכרוך דבר קשה ולא הוה כמשוי וכן נמי גורבי' שאינו דרך מלבוש כמנעל מ"מ התירו כיון שצריך לכך מחמת מפונקתו או סכנת עקרב והוא הוכרח בהליכה זו והביא ראיה מדשמואל דאמר כו' דהיינו בגמ' אמרי' החיה תנעול את הסנדל משום צינה אמר שמואל אם היה סכנת עקרב מותר דק' ל"ל למימר מותר הל"ל אמר שמואל וכן מחמת סכנת עקרב ול' מותר שאמר שמואל משמע כאלו הוא דין חדש אלא נראה דודאי כן הוא דאין שוה לחיה להתירו בסנדל אלא קמ"ל דיש היתר לענין שלא יהא נחשב למשוי אף שאינו דרך מלבוש מ"מ מותר מחמת סכנה וסיים ע"ז וכן נמי לענין מיפנק כו' פי' דלאו דוק' מפני הסכנה אמר שמואל אלא ה"ה אם הוא מפונק מותר לו בדבר קשה אף שאינו מלבוש וראי' ע"ז דהא ר"י נפיק ברהיטנא כו' פי' בדברים אלו שהם קשים ולא היה לו די בלבישת אנפלאות או בתי שוקים כדרך כל אדם מפני שהיה מפונק והיה צריך לדבר קשה ולא היה חש למשוי והיינו רבותא דשאר מיני' שהוזכר שם ולבסוף אמרו בגמ' רבה הוה כריך סודר' אכרעי' ונפיק דק' למה אמר בזה כריך ולא כמ"ש בשאר אמוראים נפיק אלא דבסודר לא הוה רבות' אי נפיק ביה כגון בתי שוקים שזה הוא דרך מלבוש אלא הרבותא היא שכרוך אות' שלא כדרך מלבוש ואפ"ה שרי משא"כ באינך אמוראי' הוה הרבותא אפי' שלא בדרך כריכה וע"כ סיים בה"ג אבל במסאני אפי' במפונק אסור וה"ה בסכנת עקרב דשוין הם לבה"ג ולא זכר מפונק אלא אחר שהוא מזכיר דברי ר"י דנפיק ברהיטנא מפני שהיה מפונק והטור מביא בקיצור דברי בה"ג דהיינו החלוקה דמחמת סכנה וחלק עליו וז"ל ול"נ דבזה שיש סכנת עקרב מותר אפי' במנעל ממש ואפי' שלא במקום מצוה מותר אפי' לנעול ממש וכפל לשונו כי ב' חלוקות זכר בה"ג הא' בגורבי' שהוא דרך לבישה כמו מנעל אלא שאין דרך לצאת בו השני בכורך סביבות רגלו שאינו דרך לביש' כלל על שניהם הוא או' דאין כאן קפידא לגמרי הן מחמת מנעל ממש הן מחמת הלבישה הכל מותר מפני הסכנה והוא מפ' מ"ש שמואל מחמת הסכנה מותר הוא ממש כמו חיה דאפי' בסנדל ולא זכר הטור פלוגתא על מפונק להתירו במנעל כי לא הוזכר בדברי שמואל רק סכנה. הארכתי קצת בזה לפי שמו"ח ז"ל הטריח עצמו בדברי בה"ג והקשה לו מ"ש וכן נמי למאן דמפנקא אחר שהתחיל בו תחלה ומתוך כך נכנס בדרכים לחלק בין מפונק לסכנה לבה"ג ובטור הגיה ואפי' שלא לצורך מצוה וכן לצורך מצוה מותר אפי' לנעול מנעול ממש ודרכו רחוק' מאד ממנו וחלילה לנו דהטור יתיר משום מצוה לנעול ממש בלא סכנה ובלא מפונק דזה אין לו ראיה ומבואר ההיפך דודאי לא מועיל מצוה לזה דהא כל היום עסקי' במצות וא"כ יהיה מותר בסנדל אלא הגי' הנכונה כאשר הית' לפני הב"י וכמ"ש. כלל העולה דלד"ה אין שום היתר לנעול מנעל אפי' לדבר מצוה ובלבישת בתי שוקיים של בגד או אנפילאות מותר ולית ביה ספק כלל אלא דאם יש סכנת עקרב והוא צריך לילך שם בה"ג אינו מתיר במנעל אלא לכרוך ע"ג רגליו דבר קשה להגין עליו ומותר דלא הוי כמשוי בי"כ דהוה זה במקו' מנעל וכן הדין במפונק והטור חולק בסכנה מתיר אפי' במנעל ממש והכי קי"ל אבל מפני לכלוך רגליו פסק רמ"א דמותר לילך מביתו כו' והיינו בירידת גשמי' אבל מפני לכלוך בעלמא לא שכ' נ"י דהנכנס לבית הכסא וירא שיתלכלכו רגליו אסו' בנעילת הסנדל ולא יחוש במה שיצטרך לרחוץ רגליו אח"כ ונ"ל דהיינו במקום שאין לכלוך ודאי לרגליו אבל בודאי לא חמיר מירידת גשמים ומותר ולא כמו שנוהגים רבים מהמון עם בעו"ה ואפי' קצת לומדים שהולכים כל היום ברחוב במנעלים וכשבאים לבה"כ הם הולכים ג"כ במנעלים רק בהגיע למקומו חולץ מנעליו כל זמן שעומד שם ותו לא ואלו בחשיכה יתהלכו ופושעים נקראו אם אינם שומעים לקול מוריהם:
והוא איסטניס. נראה דזה צריך בירידת גשמים אבל אם יש שם בארץ רפש וטיט כ"ע כאסטניס בזה: