שולחן ערוך אורח חיים תרח ג

אם הפסיק מאכילתו בעוד היום גדול, ^יביכול לחזור ולאכול, ^יגכל זמן ^ידשלא קיבל עליו התענית.

הגה: ^טוועיין לעיל סימן תקנ"ג, דאם קיבל בלב לא הוי קבלה:

מפרשים

מגן אברהם

(ד) שלא קיבל: ואם קיבל עליו קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום (רי"ו וב"י סימן תקנ"ג בשם רמב"ן) ומיהו אם קבל עליו בפי' שלא לאכול עוד אסור עיין סי' תקס"ב סי"א וכתב רש"ל כבר נהגו העם לקבל בהפסקתם התענית והוי כאלו קבלו בפה וחומרא יתירה היא ע"כ ומהרי"ל כ' דאסור לאכול אח"כ ואין להקל (ב"ח):

באר היטב

עריכה

(ה) בלב: עיין סי' תקנ"ג סעיף קטן א' כתבתי בשם ב"ח להחמיר ע"ש מ"ש. וקודם פלג המנחה אין קבלתו כלום לכ"ע רק אם קיבל עליו בפי' שלא לאכול עוד אסור. מגן אברהם.

משנה ברורה

עריכה

(יב) יכול לחזור ולאכול וכו' – יש שכתבו שהמנהג שלאחר שאכל אסור לאכול, דבזה שמפסיק הוי כאילו קיבל בפה. ולכן נכון שקודם ברכת המזון יאמר בפירוש שאינו מקבל עליו עדיין התענית, ועל כל פנים יחשוב בלבו כזה:

(יג) כל זמן וכו' – ואם קיבל עליו, אסור גם ברחיצה וסיכה, ובפרט במלאכה:

(יד) שלא קיבל עליו התענית – והקבלה מהני רק מפלג המנחה ואילך. אבל אם קיבל עליו התענית מקודם פלג המנחה, אין בקבלתו כלום. אבל אם קיבל על עצמו סתם שלא לאכול עוד, זה מהני אפילו בשאר ימות השנה, אם קיבל עליו שלא לאכול מחצות היום ואילך, כמו שכתב בסימן תקס"ב סי"א:

(טו) ועיין לעיל וכו' – ועיין שם במשנה ברורה סק"ב מה שכתבנו בשם הב"ח והגר"א, וכן יתר הדברים שם, ושייך גם כן לעניינינו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}