פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך

אם הפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים או שהפסיק בשברים בין תרועה לתקיעה וכן אם הריע שתי תרועות זו אחר זו או שתקע אחר התרועה תקיעה כמתעסק שלא לשם תקיעה והפסיק בה בין תרועה לתקיעה או לאחר שתקע שלשה שברים שתק והפסיק ואחר כך תקע שברים אחרים ואפילו שבר אחד בכל אלו הוי הפסק והפסיד גם תקיעה ראשונה:

מפרשים

מגן אברהם

(י) כמתעסק כו':    כ"כ הטור אבל בר"ן אית' דלא נחלק הרמב"ן אלא בתוקע לשם מצוה בנתים אבל במתעסק למה יפסל דלא יהא אלא שעשה מלאכה בנתים דהא קי"ל שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא אטו מיירי שישב כל היום ולא דבר בנתי' או שלא שמע קול אחר מאדם או בהמה בנתיי' והאי נמי כיון דקי"ל מתעסק לא יצא ה"ל כאלו שמע קול אחר וכ"מ בחולין ריש דף ל"ב ואף על פי שהסיח דעתו בנתים יצא וכ"כ רי"ו ולכן נ"ל להקל בזה מאחר דיש גדולי פוסקים דבכל ענין יצא כמ"ש הר"ן:


(יא) והפסיק ואח"כ תקע:    אבל אם הכל נעשה בתקיעה א' אפי' התחיל להריע כשר כמ"ש ס"ז וה"ה אם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שני' נחשב' הכל לתקיעה א' כדאיתא בטור: ודע דכל זה אפי' בתשר"ת דוקא כשמריע בתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע משא"כ כשעושה התרועה קוד' השברי' או ב' תרועות זה אחר זה לא יצא:


(יב) תקיעה ראשונה:    ואם כבר תקע גם תקיעה אחרונה אותה תקיעה עולה לו במקו' תקיעה ראשונ' וגומ' משם ואילך על הסדר ואם לא נזכר עד שעומד בסי' אחר כגון שעומד בתש"ת ונזכר שטעה בתשר"ת נ"ל דגומר כל הסי' ואח"כ חוזר ותוקע תשר"ת פעם א' ואף על גב שהפסיק באמצע הסי' דתשר"ת נ"ל דאין בכך כלום דהא מדינא יש לתקוע פעם א' למלכיות וא' לזכרונות וא' לשופרות משמע דליכא קפידא במה שמפסיק בין הסדרים ואף על פי שי"ל כששומע קול שופר אחר גרע נ"ל דאין בכך כלום: ונ"ל דבכל זה אפי' טעה בתקיעות דמיושב צריך לחזור ולא נא' דנסמוך על תקיעות דמעומד דכיון שבירך על אלו צריך לעשותן כהוגן וגם בתקיעות דמעומד צריך לחזור דהם עיקר [ועיין סוף סי' קכ"ז ] אבל אם טעה בתקיעות שאחר התפלה אין בכך כלום:

באר היטב

(ט) כמתעסק:    ומ"א פסק בזה דלא הוי הפסק ע"ש.


(י) והפסיק:    אבל אם הכל נעשה בתקיעה אחת אפי' התחיל להריע כשר כמ"ש ס"ז. וה"ה אם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שנית נחשבת הכל לתקיעה אחת. ודע דכל זה אפי' בתשר"ת דוקא כשמריע בתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע משא"כ כשעושה התרועה קודם השברים או שני תרועות זה אחר זה לא יצא. וה"ה אם שמע בנתיים מה שלא צריך דהוי הפסק עיין סימן תקפ"ח סעיף ב'. ואם טעה בתקיעות דאחר התפילה אין בכך כלום רק בדמיושב ומעומד הדין כן עיין ט"ז ומ"א.


משנה ברורה

(ל) בין תקיעה לשברים - היינו בתש"ת הכניס תרועה קודם שברים וה"ה אם הכניסו אחר שברים ואפילו אם לא גמר התרועה וכנ"ל. וכן בתשר"ת אם עשה התרועה קודם השברים הפסיד בזה גם תקיעה ראשונה ויש מאחרונים שמקילין בתשר"ת וס"ל דכיון שתרועה שייכא בזה הסדר אלא שהקדימה א"צ לחזור לתקיעה ראשונה אלא גומר שברים תרועה כדרכו תמיד ודיו:

(לא) בין תרועה לתקיעה - היינו ג"כ בתר"ת הכניס שברים אחר תרועה וה"ה אם הכניסו קודם תרועה ובכל זה אפילו לא גמר את השברים וכנ"ל. ויש מקומות שדרכן לסיים בסוף תרועה בקול ארוך ועיין בפמ"ג בסק"ב שמפקפק בזה דאולי נחשב זה לשברים וכן יש מבעלי התקיעה שאינם מומחים במלאכה זו וכשעושין תרועה מתחילין בו בקול ארוך ונראה התחלתו כעין שברים גם זה לאו שפיר עבדי:

(לב) וכן אם הריע שתי תרועות זו אחר זו - דאף ששתיהם מענינא מ"מ כיון שכבר גמר אחת בכשרות תו השניה הויא הפסק ודוקא כשהפסיק ביניהם דאם עשאן בנשימה אחת הויא כתרועה אריכתא וכדלקמיה לענין שברים:

(לג) כמתעסק וכו' - ומ"א מצדד דיש להקל בזה דמתעסק לא חשיב תקיעה כלל והו"ל כאלו שמע קול אחר בנתיים דלא חשיב הפסק עי"ז:

(לד) שתק והפסיק וכו' - היינו שהיה בשתי נשימות דאם היה בנשימה אחת נחשב כאחת וכשר דהרי יכול להוסיף כמה שברים כדלעיל בס"ג. וה"ה אם התחיל לתקוע ואין הקול עולה יפה ומתחיל לתקוע שנית נחשבת הכל לתקיעה אחת [אחרונים]:

(לה) תקיעה ראשונה - ואם כבר תקע גם תקיעה אחרונה אותה תקיעה עולה לו במקום תקיעה ראשונה וגומר משם ואילך על הסדר. ואם לא נזכר עד שעומד בסימן אחר כגון שעומד בתש"ת ונזכר שטעה בתשר"ת גומר כל הסימן ואח"כ חוזר ותוקע תשר"ת פ"א ואע"ג שהפסיק באמצע הסימן דתשר"ת בקולות אחרות אין בכך כלום כיון שבכל בבא בפ"ע לא היה הפסק בקולות אחרות ודע עוד דבכל זה אפילו תקע בתקיעות דמיושב צריך לחזור ולא נאמר דנסמוך על תקיעות דמעומד דכיון שבירך על אלו צריך לעשותן כהוגן וגם בתקיעות דמעומד צריך לחזור דהם עיקר אבל אם טעה בתקיעות שאחר התפלה אין בכך כלום [מ"א וש"א]:

ביאור הלכה

(*) או שהפסיק בשברים בין תרועה לתקיעה:    עיין במ"ב דקאי אתר"ת והוא מהט"ז ושארי אחרונים כתבו דהדין קאי גם אתשר"ת וכגון שעשה שברים אחר התרועה דהפסיד גם התקיעה ראשונה דכיון שעשה מתחלה השברים תרועה כדין שוב הוי הפסק ע"י השברים:


(*) כמתעסק שלא לשם תקיעה וכו':    עיין מ"ב מש"כ בשם המגן אברהם ומ"מ לכתחילה בודאי טוב לחוש לדעת המחבר וע"כ צריך ליזהר במקום שבתי כנסיות תכופין זה אצל זה שלא יתקעו בבהכ"נ אחת עד שיגמרו באחרת דאל"כ לא ישמעו על הסדר דאף שאין מתכוין לשמוע לשם מצוה ואין ברצונו כלל לשמוע מ"מ לדעת המחבר אפילו שמע כמתעסק הפסיד התקיעות ששמע [ח"א]:


(*) שתק והפסיק וכולי:    עיין במ"ב דהיינו בשתי נשימות כן מוכח בר"ן שדין הזה נובע ממנו עי"ש ותמיה על הפרישה שפירש באופן אחר:





▲ חזור לראש