מגן אברהם על אורח חיים תקצ


סעיף ב עריכה

(א) תרועה זו וכו':    ולא די בתשר"ת ג"פ דדלמא הוי שברים לחודא או תרוע' לחודא והוי השני הפסק עס"ח:


סעיף ג עריכה

(ב) יותר מדאי:    דהיינו כשיעור ג' שברים ותרוע' דהא תשר"ת עבדינן מספיקא דשמא תרוע' דקרא הוא שניהם יחד וא"כ גם התקיעה צ"ל בשניהם יחד וא"כ אף שהאריך קצת בשברים לית לן בה, ובתש"ת לא יאריך בשברים א' כשיעור ג' שברים מה"ט וכ' הב"ח ומ"מ לדעת הראב"ד דאין תקיעה תלוי' בתרועה אלא לעולם שיעור תקיעה כט' טרומיטין א"כ אפי' בתשר"ת צריך ליזהר שלא להאריך בשבר א' כט' טרומיטי"ן, ואם לא האריך בתקיע' של תשר"ת ותש"ת כט' כחות צריך לחזור ולתקוע שהרי מנהגנו להאריך בשברים יותר מג' כחות עד ט' כחות וא"כ הוי תרי קולי דסתרי אהדדי אבל בתקיעה דתר"ת יש לסמוך בדיעבד על פירש"י דתרועה ג' כחות כל שהוא ומטעם זה אם לא עשה בכל תרועה רק ג' כחות יצא בדיעבד אבל ג' שברים לכ"ע הוי כשיעור ט' כחות ובפחות מכאן לא יצא וצריך לחזור לראש כנ"ל עכ"ל ועכשיו נוהגין לכתחלה שלא לעשות ט' כחות בתרוע' כדעת רש"י והמחמיר תע"ב ומ"ש אבל ג' שברי' כו' צ"ע הא אדרב' הטור והרב"י והפוסקים כתבו דלכתחלה לא יאריך בשבר א' כמו ג' כחות ואיך כ' הוא לכ"ע הוי ט' כחות וצ"ע ואפשר דט"ס הוא וכן נוהגין שלא להאריך בהן כ"כ כשיעור ט' כחות, והמנהג שלא להוסיף על ג' שברי' (מהרי"ל) וצריך ג' שברים מלבד הקול ארוך שעושין בסוף השברים שגם בתרועה עושין קול ארוך כזה ואם לא עשה כן לא יצא (ב"ח מנהגים) ולא נהגו כן גם נ"ל מ"ש במנהגים ויעשה כו' פי' שם בב"ח אחר והגיה לבד בהפסקה פי' שצריך להפסיק מעט בנתים רק שלא ישהא כדי נשימה וכ"פ מהרא"י ז"ל:

(ג) י"ב טרומיטי"ן:    ט"ס הוא וצ"ל י"ח טרומי"טין וכ"כ המ"מ והג"מ והפוסקים וב"ח:


סעיף ה עריכה

(ד) שלא יצא:    דאין כאן לא ראש ולא סוף:

סעיף ו עריכה

(ה) וי"א שאפי' וכו':    ולמ"ד דתקיעה כמתעסק הוי הפסק (כמ"ש ס"ח) צריך לחזור לראש לתקוע תשר"ת ואם תקע תקיע' אח' בין תשר"ת הראשון לשני שיעלו לו לשנים כ"ע מודו דעלתה לו בשביל א' דהא מצוה א' הן (לבוש) ובר"ן משמע דתקיעה זה נחשבת כתוקע לשם מצו' והוי הפסק (ועמ"ש ס"ח) אפי' למ"ד מתעסק לא הפסיד כלום ומ"ש ואם תקע כו' לא עיין בר"ן וברמזים ובירוש' דקאי אמתני' ואז לא היו תוקעי' אלא סדר א' דעדיין לא הית' תקנ' ר' אבהו ואפ"ה קאמ' דלא עלת' לו כלל:

(ו) והתנה:    דבתנאה מקרי שפיר מכוון אך לכתחלה לא רצו לתקן כך א"נ בשביל שלא יטעו לו' שא"צ אלא ש"ת:

סעיף ז עריכה

(ז) שבר אחר:    יראה מדבריו שא"צ לעשותם בנשימה א' ולפי מש"ל שצריך לעשותם בנשימה א' צריך לחזור ולתקוע ג' שברים (הרא"ש ורי"ו) ואף בתקיעו' דמיושב נ"ל דא"צ לתקוע ג' שברים דבדיעבד סמכי' אמ"ד שא"צ נשימ' א' ולכן סתם הרב"י פה:

(ח) שגמר התרועה:    פי' שעשה ג' כחות (מרדכי) עס"ג:

(ט) אירע בתש"ת:    אפי' שבר א' כמ"ש סס"ח:

סעיף ח עריכה

(י) כמתעסק כו':    כ"כ הטור אבל בר"ן אית' דלא נחלק הרמב"ן אלא בתוקע לשם מצוה בנתים אבל במתעסק למה יפסל דלא יהא אלא שעשה מלאכה בנתים דהא קי"ל שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא אטו מיירי שישב כל היום ולא דבר בנתי' או שלא שמע קול אחר מאדם או בהמה בנתיי' והאי נמי כיון דקי"ל מתעסק לא יצא ה"ל כאלו שמע קול אחר וכ"מ בחולין ריש דף ל"ב ואף על פי שהסיח דעתו בנתים יצא וכ"כ רי"ו ולכן נ"ל להקל בזה מאחר דיש גדולי פוסקים דבכל ענין יצא כמ"ש הר"ן:

(יא) והפסיק ואח"כ תקע:    אבל אם הכל נעשה בתקיעה א' אפי' התחיל להריע כשר כמ"ש ס"ז וה"ה אם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שני' נחשב' הכל לתקיעה א' כדאיתא בטור: ודע דכל זה אפי' בתשר"ת דוקא כשמריע בתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע משא"כ כשעושה התרועה קוד' השברי' או ב' תרועות זה אחר זה לא יצא:

(יב) תקיעה ראשונה:    ואם כבר תקע גם תקיעה אחרונה אותה תקיעה עולה לו במקו' תקיעה ראשונ' וגומ' משם ואילך על הסדר ואם לא נזכר עד שעומד בסי' אחר כגון שעומד בתש"ת ונזכר שטעה בתשר"ת נ"ל דגומר כל הסי' ואח"כ חוזר ותוקע תשר"ת פעם א' ואף על גב שהפסיק באמצע הסי' דתשר"ת נ"ל דאין בכך כלום דהא מדינא יש לתקוע פעם א' למלכיות וא' לזכרונות וא' לשופרות משמע דליכא קפידא במה שמפסיק בין הסדרים ואף על פי שי"ל כששומע קול שופר אחר גרע נ"ל דאין בכך כלום: ונ"ל דבכל זה אפי' טעה בתקיעות דמיושב צריך לחזור ולא נא' דנסמוך על תקיעות דמעומד דכיון שבירך על אלו צריך לעשותן כהוגן וגם בתקיעות דמעומד צריך לחזור דהם עיקר [ועיין סוף סי' קכ"ז ] אבל אם טעה בתקיעות שאחר התפלה אין בכך כלום: