שולחן ערוך אורח חיים תקמח ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

זה שאמרנו שהקובר מתו ברגל לא חלה עליו אבילות הני מילי דברים של פרהסיא אבל דברים שבצנעה נוהג. (מיהו מותר לישן עם אשתו בחדר ואין צריך שמירה):

מפרשים

 

(ה) לא חלה אבילות:    ולא ישנה כסותו, אף על גב דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל (ר"מ לובלין סי' ק"ז) ונ"ל דאסור לחזור הפ' דאין חייב לחזור פ' המועדים כמ"ש ססי' רפ"ה עיין ביורה דעה סי' ת' ובט"ז שם ועמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד ונ"ל דמניח תפילין ביום ראשון דהרא"ש כ' בפ' א"מ הטעם דאבל אסור בתפילין משום שהוא לו יום מר ואבל מעולל בעפר קרנו וזה לא שייך בח"ה דאין נוהג בו אבילות:
 

(ד) פרהסיא:    ולא ישנה כסותו. אע"ג דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל ר"מ לובלין סימן ק"ז. וכתב המ"א ונ"ל דמניח תפילין ביום ראשון ע"ש.

(ה) שבצנעה:    והם תשמיש ורחיצה ות"ת עי"ד. ואסור לחזור הפרשה במועד דאין חיוב לחזור פרשת המועדים. מ"א.
 

(טו) לא חלה עליו אבילות - ולא ישנה כסותו אע"ג דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין באבילות אין לנהוג כן ברגל גם אין משנה מקומו הואיל ולא שינה קודם יו"ט. ולענין תפילין בחוה"מ ביום ראשון שמת לו מת עיין לעיל בסימן ל"ח במ"ב ס"ק ט"ז ועיין בשע"ת בסימן זה:

(טז) שבצנעה - היינו רחיצה בחמין ותשמיש ות"ת נוהג בכל זה אבילות ואסור ויש מתירין בת"ת ומ"מ לענין לעלות לתורה ברגל לצרפו למנין הקרואים נראה דלכתחלה אינו כדאי:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש