שולחן ערוך אורח חיים תנא טז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מדוכה מותרת בהגעלה ואם היא גדולה שאינו יכול להכניסה ביורה משים בה מים רותחים ומכניס רותחין ומכניס בתוכה אבן רותחת ועולה הרתיחה בכל שפתה דכל כהאי גוונא הוי הגעלה דכלי ראשון:

הגה: ויש מחמירין ללבן המדוכה (טור יורה דעה בשם רבינו יואל ותשובת רשב"א וטור בשם רש"י ורבינו תם) אך בליבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (דברי עצמו). ונוהגין ללבן לכתחלה מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות (מהרי"ל) ואם המדוכה של עץ יש לקלפו בכלי אומנות דחיישינן לגומות ולהגעילו אחר כך (הגהות מיימוני פרק ה'):

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(לא) מדוכה:    כתב הטור שהיו רגילין לדוך בתוכו שומין ודברים חריפין עם פירורי לחם ולכן יש רוצים לומר דצריך ליבון דדמי לבית שאור ובית חרוסת והוא פסק דסגי בהגעלה וכמ"ש סכ"ב ע"ש וכתב הב"ח מדוכות שלנו צריכים הגעלה דשמא בא לתוכו חמץ משהו ונבלע בתוכו ע"י חריפות הבשמים אבל לא ילבנו במילוי גחלים דדלמ' חייס עליה דעבידי דפקעי שאין עשוים אלא מפסולת נחושת ומשום חומרא דחמץ ידוך הבשמים קודם פסח דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא ואפי' הגעלה לא הוי צריך כמ"ש סכ"א גבי חבית ואם לא עשה כן ידוך בי"ט עצמו כשהגעילו והעולם נוהגין כמ"ש רמ"א ללבנו ול"נ כמ"ש עכ"ל ונ"ל שהדין עמו דאף לפי הספרים שגורסין כאן ונוהגים ללבנו וכו' היינו במדוכה הנ"ל אבל במדוכות שלנו לעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגלי"ך וזה אין חמץ לכן די בהגעלה, ומ"ש הב"ח לדוך קודם י"ט אחר הגעלה משום נ"ט בנ"ט דהיתיר' צ"ע דבדבר חריף אין מועיל נ"ט בנ"ט כמ"ש ביורה דעה סי' צ"ה ואפשר שאמרה לחומרא בעלמא ומה"ט עושים שלא כדין שלפעמים חותכין זנגביל בסכין של בשר ודכין אותו במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר ואחר כך דכין בתוכו בשמים ואוכלין בחלב לכן יש ליזהר שלא לחתוך הזנגביל רק בסכין חדש:

ואם דכו במדוכה שלנו בשמים ושמו בתבשיל צ"ע אם יש לאסור בדיעבד דמחשש שחתכו הבשמים בסכין ודכו בתוכו אין לאסור בדיעבד כי מספק זה שמא בא לתוכו פירור חמץ אין אוסרין בדיעבד כמ"ש ס"י גבי סלים דיש שאין מצריכין להם הגעלה אף על גב דמלח הוי ג"כ דבר חריף ועסכ"ז ועמ"ש סימן תמ"ז ס"ו ובש"ך ביורה דעה סי' צ"ו כתב די"א דזנגביל לא מקרי דבר חריף דלא כת"ח ע"ש:

באר היטב

(לד) ללבן:    וכתבו האחרונים דבמדינות שלנו שלעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגלי"ך לכן די בהגעלה ומ"מ טוב לנהוג להחמיר לדוך הכל קודם י"ט. (דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא) ע"ש ואם דכו במדוכה שלנו בשמים ושמו בתבשיל צ"ע אם יש לאסור בדיעבד. מ"א ע"ש.


משנה ברורה

(פו) מדוכה:    בין של עץ בין של אבן ומתכות והיו רגילין לדוך בתוכו שומים ודברים חריפים עם פירורי לחם והוא דמי לבית שאור ובית חרוסת המבואר לקמן בסכ"ב והמחבר אזיל לטעמיה דפסק שם דגם לבית שאור מהני הגעלה:

(פז) ואם היא גדולה וכו':    דבקטנה שאפשר להכניסה לתוך יורה אין להקל להגעילה באופן כזה דיש פוסקים שסוברין דאף על ידי אבנים לא מקרי הגעלה בכלי ראשון אלא עירוי:

(פח) בכל שפתה:    ר"ל שיעלו המים גם על עובי שפתה מלמעלה:

(פט) ללבן המדוכה:    ס"ל דגם בבית שאור לא מהני הגעלה אלא ליבון וכתבו הפוסקים דדוקא לענין חמץ בפסח מה שאין כן בשאר ימות השנה במדוכה של איסור אין חשש רק משמנונית של איסור ואין דרך לדוך השמנונית עם דברים החריפים ע"כ סגי בהגעלה לכו"ע:

(צ) ללבן לכתחלה מיהו סגי ליה וכו':    ר"ל דמן הדין סגי ליה בהגעלה לבד כדעה הראשונה אך המנהג ללבנו (עד שקש וכו') וע"כ במקום דא"א בליבון כגון בכלי עץ סגי בהגעלה אם הוא חלק שאין בו גומות וכתבו האחרונים דמדוכות קטנות שלנו שלעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגעליך או בריחיים של פלפלין שלנו די בהגעלה לכתחלה אפילו בשל מתכות ומ"מ הגעלה צריכה דשמא בא לתוכה פ"א חמץ משהו ונבלע בתוכה ע"י חריפות הבשמים שדכו בה אח"כ ומצוה מן המובחר להגעיל ולדוך הכל קודם יו"ט. ובדיעבד אפילו אם לא הגעיל כלל ודכו בתוכו תבלין ביו"ט ונתנו בתוך התבשיל מצדדים האחרונים להתיר התבשיל ובפרט אם הוא אינו בן יומו בודאי אין להחמיר בדיעבד מספיקא שמא נתערב פירור חמץ בבשמים שדכו בו או שחתכו הזנגוויל וכיו"ב בסכין של חמץ דלא מחזקינן איסור מספיקא. וכ"ז במדוכה שיש בה רק חשש מבליעת מעט חמץ אבל בהאק מעסער שידוע שחותכין הבצלים בסכין של חמץ ומניחים אותו בבשר ומחתכין בהאק מעסער הבשר דק דק י"ל דאף בדיעבד אסור [ח"א] ואכן כפי שנוהגין שנותנין גם חתיכת פת חטים עם הבצלים וחותכין הכל יחד דק דק א"כ הוי בלוע מחמץ ממש ביחד עם חריפות הבצלים בודאי אין להקל בזה. כתב המ"א יש ליזהר שלא לחתוך הזנגווי"ל רק בסכין חדש ואותן שאינן זהירין בזה יוצא קלקול מזה שחותכין זנגוויל [שהוא דבר חריף] בסכין של בשר ודכין אותו במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר ואח"כ דכין בתוכו בשמים ואוכלים בחלב:

(צא) ולהגעילו אח"כ:    דהקילוף לבד אינו מועיל משום דהבליעה הוא מעבר לעבר ואינו יוצא אלא ע"י הגעלה:

ביאור הלכה

(*) דכל כה"ג הוי הגעלה דכלי ראשון:    הפר"ח האריך בזה דלא הוי ככלי ראשון ממש ולא מהני זה בדבר שנשתמש בהן על האש בכלי ראשון ממש דעיקר עצה של שימת אבנים לא מהני אלא להעלות הרתיחה למעלה אבל דוקא בכלי שתשמישה ע"י עירוי ולא בכלי שנשתמש בכלי ראשון ומסיק דאפשר דלא כתבו הפוסקים זה אלא כאן גבי מדוכה וכן לעיל בס"ו בקערות גדולות שרוב תשמישן ע"י עירוי מכלי ראשון וכל כה"ג וכדבריו כתב גם הא"ר בס"ו בשם הב"ח וע"ש שכתבתי דאין כדאי להתיר אלא באינו בן יומו ע"ש:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש