שולחן ערוך אורח חיים שיא א
שולחן ערוך אורח חיים · שיא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה אם יש ככר או תינוק מטלטלו על ידיהם ואם אין לו ככר או תינוק אם יש לו שתי מטות מטלטלו על ידי שיהפכנו ממטה למטה דהוי טלטול מן הצד ואם אין לו לא זה ולא זה מטלטלו טלטול גמור וכל זה באותו רשות מת המוטל בחמה מטלטלו מחמה לצל באותו רשות על ידי ככר או תינוק ואם אין לו ככר או תינוק לא יטלטלנו כלל אפילו להפכו ממטה למטה דטלטול מן הצד שמיה טלטול
- (ועיין לקמן בסימן זה סעיף ו' מאי תקנתיה):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
(א) וכל זה באותו רשות. זה תמוה מאד דהא אח"כ משום בזיון לחוד התירו אפי' מרה"י לכרמלית כו' וכאן יהיה אסור אלא דוקא באותו רשות וכבר כ' בלבוש שהוא ט"ס דודאי מותר אפי' לרשות אחר וכן הוא עיקר דהא טעמא בגמרא דאי לא שרית ליה מתוך שהוא בהול על מתו אתי לכבוי א"כ גם לרשות אחר יש היתר מכח זה גם מו"ח ז"ל תמה על הש"ע בזה. ונ"ל דהאי וכל זה באותו רשות ה"פ אפי' באותו רשות צריך לחפש אחר ההיתר שזכר כבר ולא אתי לדיוקי דברשות אחר אסור:
(ב) דטלטול מן הצד כו'. נראה דאסור לדחוף ע"י קנה דבר שהוא מוקצה וראייה ממ"ש בסימן תמ"ו ס"ג:
מגן אברהם
(א) על ידיהם: פירש שמניחו אצלו ומטלטלו עמו:
(ב) שיהפכנו: ואם היה חי ב"ה מותר לטלטל אחר כך המטה דלא נעשה בסיס הרא"ש ועיין רס"ו ס"ט והמאור כתב דאפי' היה מת ב"ה לא נעשה המטה בסיס דאין המטה צריכה למת וכל עצמו אין צריך להטילו אלא על גבי הקרקע כדתנן שומטין הכר מתחתיו:
(ג) באותו רשות: זה כתב הרב"י מדכתב הרמב"ם ונפלה דליקה בחצר שיש בו מת משמע דלהוציאו אסור דליכא הכא בזיון המת כשנשרף ומשום טעם דאי לא שרית ליה אתי לכבוי לא שרינן הוצאה וכ"ש למ"ד שמלאכ' שא"צ לגופה פטור עיין סוף סי' של"ד ואף על פי שבמרדכי משמע בדליקה התירו טפי הרב"י לא ס"ל הכי אלא כמ"ש ס"ב והוא מתבזה בין החיים וכו' ואם יש להם מקום לצאת וכו' דדוקא מפני כבוד החיים שרי כ"כ בהדיא בב"י ולהכי כ' ג"כ מת המוטל בחמה כו' באותו רשות כנ"ל דלא כע"ש וברמב"ם משמע שדין דליקה וחמה שוין וכ"מ בגמרא:
(ד) מחמה לצל באותו רשות: אבל להוציא לרשו' אחר אסור דליכא כבוד המת דיכול לעשות לו תקנה כמ"ש ס"ו ולזה נתכוין רמ"א:
באר היטב
(א) ע"י: פי' שמניחו אצלו ומטלטלו עמו עמ"ש סי' ש"ח סעיף מ"א. מה שנוהגין שאין מטלטלין את המת כי אם ע"י ככר או תינוק שיהיה שם מבע"י אין להם על מה שיסמוכו באר עשק סי' נ"ב וכ"כ בתשובת דבר שמואל.
(ב) ממטה: ומותר לטלטל אח"כ המטה אפי' מת בה"ש.
(ג) באותו: פירוש אפילו באותו רשות צריך לחפש אחר היתר שזכר ולא אתי לדיוקי דברשות אחר אסור ט"ז ועיין מ"א וביד אהרן.
(ד) שמיה: ומטעם זה אסור לדחוף ע"י קנה דבר שהוא מוקצה. ט"ז וע"ל סי' ש"ח ס"ק ל"ד מש"ש.
משנה ברורה
(א) ככר או תינוק - וה"ה שאר חפץ שמותר לטלטל והטעם שהצריכו לכל זה ולא התירו לטלטלו להדיא כמו שמסיים לבסוף משום דכל מה שאפשר למעבד בקצת היתר טפי עדיף:
(ב) על ידיהם - והיינו שמניח עליו או אצלו ומטלטלו עמו ולא מינכר כ"כ טלטול המוקצה אף שגם המת הוא מוקצה מפני שמטלטל שניהם כאחד ולא התירו ע"י עצה זו דככר או תינוק אלא למת בלבד מפני בזיון המת אבל לא בשאר דבר מוקצה כאבן וכיו"ב וכמ"ש לקמן בס"ה:
(ג) מן הצד - ואע"ג דטלטול מן הצד ג"כ שמיה טלטול כשמטלטלו לצורך דבר המוקצה כמ"ש ס"ח מ"מ בדליקה התירו מטעם דאדם בהול על מתו ואי לא שרית ליה אתי לכבויי. ולענין טלטול המטה אחר שסילק המת ממנה תלוי בזה אם היה חי ביה"ש לכו"ע מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשית בסיס למת כיון דלא אתקצאי ביה"ש אך אם מת בע"ש הרא"ש אוסר והמאור מתיר ואם היה דעתו מתחלה שיהיה מונח המת עליה כל השבת ואח"כ סלקוהו ממנה לכו"ע נעשית המטה בסיס ואסור לטלטלה [תו"ש]:
(ד) באותו רשות - משמע מזה דלרשות אחר אסור להוציא בכל גווני אבל הרבה אחרונים הסכימו דאפילו לרשות אחרת שלא ערבו עם זה או לכרמלית שרי להוציא מפני בזיון המת ולענין אם צריך לזה ככר ותינוק תליא בשתי דעות המבואר בס"ב ויש מאחרונים שכתבו דגם דעת המחבר הוא כן ומה שכתב באותו רשות ר"ל דמה שכתבנו מילתא דפסיקא דצריך לכתחלה ככר או תינוק הוא דוקא באותו רשות אבל כשמוציאו לרשות אחר [כגון שהדליקה הוא בכל החצר והוכרח להוציאו משם] אז לאו מילתא דפסיקא הוא די"א דאדרבה דטוב להוציאו בלא ככר ותינוק כדי למעט באיסור הוצאה וכמבואר בס"ב:
(ה) המוטל בחמה - מיירי שעדיין לא הסריח אלא שחושש פן יסריח ולכך החמיר המחבר דדוקא באותו רשות מותר להוציא ואזיל לטעמיה בריש ס"ב אבל לדעת רמ"א בהג"ה שם דהביא דעת רש"י וטור גם במוטל בחמה שהוא קרוב להסריח נמי שרי להוציא לרשות אחר וכן פסק הב"ח להקל:
(ו) שמיה טלטול - ומטעם זה אסור לדחוף ע"י קנה דבר שהוא מוקצה [ט"ז] אך אם דחיפתו הוא מפני שצריך להשתמש במקום שמונח בו המוקצה שרי דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר וכדלקמן בס"ח ועיין לעיל בסימן ש"ח במ"ב ס"ק קט"ו:
ביאור הלכה
(*) וכל זה באותו רשות: עיין במ"ב סק"ד במש"כ משמע מזה וכו' כן ביאר המגן אברהם את דעת המחבר וכן משמע בביאור הגר"א שמפרש כן דעת המחבר שפוסק כהרמב"ם שלא הותר מפני כבוד הבריות רק כשהחיים מתבזים עי"ז וכמש"כ בריש ס"ב ומש"כ במ"ב אבל הרבה אחרונים הם הלבוש והב"ח והט"ז והתו"ש והא"ר וכן הפמ"ג בא"א מצדד ג"כ הכי לבסוף ובאמת מדברי המחבר עצמו בסוף ס"ב שכתב וה"ה אם הוא בבזיון אחר כגון שהיה בספינה וכו' וכן כל כיוצא בזה מוכח להדיא דה"ה לענין שריפת המת דלא גרע מזה [ומה שדחה המגן אברהם דשם הוא בזיון גדול הוא דחוק למאד דנהפוך הוא וכמו שכתב התו"ש] וע"כ אנו מוכרחין לומר באחד משני אלה או דהרמב"ם בעצמו יודה לענין דליקה במת דמותר להוציאו לרשות אחרת וכמו שכתב התו"ש והפמ"ג ומה שכתב המחבר באותו רשות הוא כמו שכתבתי במ"ב או דהמחבר בעצמו חזר מזה לבסוף והחזיק בסעיף ב' את שיטת רש"י לדינא וכמו שכתב הגר"א בהדיא בביאורו דמה שכתב בסוף ס"ב וה"ה אם הוא בבזיון וכו' הוא לפירש"י דהוא היפך משיטת הרמב"ם שהחזיק המחבר בה בס"א. ולענין דינא בודאי יש להקל דאפילו אם נימא דהרמב"ם מחמיר בזה הלא מכמה גדולי הראשונים מוכח דפליגי עליה והם רש"י ור"ן והטור וכמו שהביא בב"י וכן המרדכי דמוכח דס"ל דדליקה עדיף יותר מחמה וההוא דהמצניע דמתיר לכרמלית בדליקה בודאי מותר וגם התוספות בשם ר"ת בפרק המצניע דף צ"ד והרמב"ן בתורת האדם דמתירים להוציאו לכרמלית אפילו במחמה לצל ודליקה בודאי לא גריע מזה וכמש"כ המגן אברהם בעצמו דדליקה וחמה שוין הן ועוד כמה ראשונים שהביאם בא"ר וגם דכרמלית הוא דבר של דבריהם ובודאי שומעין להקל:.
(*) לא יטלטלנו כלל: ואפילו לדעת רמ"א דמיקל בסמוך להוציאו לכרמלית משום כבוד הבריות מ"מ לענין טלטול באותו רשות לכו"ע אסור בלא ככר ותינוק משום דהוצאה היכי דהוא מוכרח לזה א"א בענין אחר משא"כ לענין טלטול אפשר לתקוני ע"פ רוב ע"י ככר ותינוק ולכך לא פלוג אפילו היכא דאין לו וי"א משום דאיסור טלטול חמיר מאיסור הוצאה לכרמלית [תו"ש בשם הפוסקים]:.
כף החיים
א) סעי' א. מת שמוטל וכו' קבורת מת מצוה לא דחי שבת כ"ה מפורש בסנהדרין דף ל"ה. וה"ה דלא דחי יו"ט וכ"כ התו' בנזיר דף מ"ז ע"א. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ט"ו. ברכ"י או' א' ועיי' לקמן סי' תקכ"ו
ב) שם. אם יש ככר וכו' דכל מה שאפשר לטלטלו בהיתר עדיף טפי וזה הוא כבודו שלא לחלל שבת בשבילו כל היכא שאפשר לעשותו בהיתר. תו"ש או' א':
ג) שם. מטלטלו על ידיהם. פי' שמניחו אצלו ומטלטלו עמו מ"א סק"א. ולאו דוקא עליו משום בזיון המת. א"א או' א'
ומה שנוהגין שאין מטלטלין את המת כ"א ע"י ככר או תינוק שיהיה שם מבע"י אין להם על מה שיסמכו. באר עשר סי' נ"ב. וכ"כ הדב"ש. י"א בהגה"ט:
ד) שם. שיהפכנו ממטה וכו' אורחא דמילתא נקט דדרך המת לשכב על המטה וה"ה על המחצלת שע"ג קרקע שמגלגלי המחצלת ונופל למחצלת הסמוכה לו. חידושי הר"ן פת"ע או' ג':
ה) שם. שהפכנו ממטה וכו' ואם היה חי ביה"ש מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשה בסיס. הרא"ש והמאור כתב דאפי' היה מת ביה"ש לא נעשה המטה בסיס דאין המטה צריכה למת וכל עצמו א"צ להטילו אלא ע"ג קרקע כדתנן שומטין הכר מתחתיו. מ"א סק"ב. א"ר או' א' תו"ש או' ג' ועיין לעיל סי' רס"ו או' מ"ד מ"ש בשם המאור. ואם מת ביה"ש והיה דעתו להניחו שם כל השבת אפ"ה היפכו מ מט למטה דכל מה שאפשר בהתירא דהוי ספק פלוגתא ממה שיט לט להדיה אבל מת המוטל בחמה דאסור טלטול מן הצד אין נ"מ לענין המטה. א"א או ב':
ו) שם. דהוי טלטול מן הצד. ואע"ג דטלטול מן הצד שמיה טלטול כשמטלטל לצורך דבר המקצה כמ"ש סעי' ח' מ"מ בדליקה התירו מטעם דאדם בהול על מתו ואי לא שרית ליה אתי לכביי. תו"ש שם:
ז) שם. מטלטלו טלטול גמור. ואע"ג דכיבוי הוי מלאכה שא"צ לגופה וליכא חשש איסור דאורייתא מ"מ התירו בזה דכיון שאם היה צריך לעשות פחמים הוי אסורא דאורייתא ואין הכל בקיאין בזה. וכה"ג כתב הר"ן. תו"ש או' ד' ועיין לקמן סס"י של"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
ח) שם. וכל זה באותו רשות. משמע הא לרשות אחר אסור להוציאו. מיהו האחרונים תמהו על דברי הש"ע בזה דהא אפי' מפני הבזיון מותר להוציאו לרשות אחר כמ"ש סעי' ב' וא"כ כ"ש מפני הדליקה. והלבוש כתב דט"ס נפל בדברי הש"ע. א"נ ה"פ כל זה באותו רשות [ס?]"ל מ"ש בתחלה שיחזור אחר ההתירים להקל האיסור ע"י ככר או תינוק וכו' היינו באותו רשות כלומר שאין יראת הדליקה כ"כ מסוכנת אבל אם הדליקה מסוכנת לא יחזרו להקל האיסור בתחילה שמא תגבר הדליקה וישרף אלא יוציאוהו בהדיא על הדרכים שנתבארו בסעי' ב' יעו"ש. וכ"ה דעת הב"ח והט"ז סק"א להתיר בדליקה להוציא מרשות לרשות כמו בהסריח דסעי' ב' יעו"ש. וכ"כ הא"ר או' י"ג בשם כמה פו' והסכים עמהם לדינא וכ"כ התו"ש. וכ"ה דעת האחרונים. ומ"ש המ"א סק"ג דליכא בזיון כשנשרף המת כבר השיגו עליו האחרונים וגם מ"ש המחה"ש ליישב דברי המ"א ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' שס"ג דמותר ליתן סיד עליו וכו' כבר השיג עליו הפתה"ד או' א' דשאני התם דדוקא לעכל הבשר אבל הכא בדליקה ישרף הכל ואין בזיון גדול מזה יעו"ש. ובפרט לדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל שנשאר מבחי' הנפש בתוך הגוף בסוד הבלה דגרמי כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחיה כמ"ש בע"ח שער י"ח שער הרפ"ח פ"א יעו"ש ואם ישרף ח"ו אין לך צער גדול מזה ועיין עוד בהש"מ פ' ויחי ודוק:
ט) שם. מת המוטל בחמה וכו' או במקום צר שלא יוכל קרובין לישב אצלו. אגודה פ' כירה. א"ר או' ב':
י) שם. מטלטלו מחמה לצל באותו רשות וכו' אבל להוציאו לרשות אחר אסור דליכא כבוד המת דיכול לעשות לו תקנה כמ"ש סעי' ו' ולזה נתכוין רמ"א שכתב ועיין סעי' ו' מ"א סק"ד. והב"ח מיקל להוציאו מהר"י לכרמלית. וכ"כ השה"ג בשם ריא"ז. וזה מסכים לי"א אפי' עדין לא הסריח וכו' שכתב בהגה בסעי' ב' א"ר או' ג' ועיין לקמן או' ט"ו:
יא) שם. דטלטול מן הצד וכו' נראה דאסור לדחוף ע"י קנה דבר שהוא מוקצה וראייה ממ"ש סי' תמ"ו סעי' ג'. ט"ז סק"ב. ועיין לעיל סי' ש"ח או' קפ"ד.
יב) שם. דטלטול מן הצד וכו' גם אמירה לגוי אסור. עו"ש או' א' וכ"כ בהגהת הלבוש. וכ"כ א"ר או' ד' דלא התירו ע"י כותים אלא בדליקה או במת שבבית שהסריח:
יג) שם. שמיה טלטול. היינו כשמטלטל לצורך דבר המוקצה כגון הכא שעושה לצורך המת אבל כשמטלטל מן הצד לצורך דבר היתר ודאי שרי כמ"ש סעי' ח' כ"כ התו' תו"ש או' ח' לב"ש: