הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שיא

סימן שיא

[סעיף א'] באותו רשות ע"י ככר. מבואר דטלטול כדרכה ע"י ככר או תניק עדיף מטלטול כלאחר יד בלא ככר או תנוק ובטלטול המת לצורך מקומו הוא בהיפוך דטלטול מן הצד שרי כדלקמן סעיף ה'. וכדרכה ע"י ככר או תנוק אסור. ע' מג"א סקי"ד:

[שם] ואם אין לו ככר או תנוק. ק' לי אמאי נחשוב המטה עצמה שלא נעשה בסיס לככר או תנוק לטלטל על ידי המטה. דהא כא"ת לאו דוקא דה"ה כלי כמ"ש המגן אברהם:

[מג"א סק"ב] ואם היה חי. ואם היה חי בע"ש מותר לטלטל אח"כ המטה והיינו אחר שנסתלק המת מהמטה דאין מוקצה לחצי שבת. וכן פירשו תו"ש ומחצית השקל. ולי תמוה דהא ע"כ מיירי היכי דלא הוי מטה בסיס כלל כגון בשוכח או מת בשבת הוי כמונח דאל"כ אמאי מנער דהוי טלטול מן הצד הא המטה עצמה אסורה בטלטול:

[מג"א ס"ק י"ד] ה"ה דלצורך מקומו שרי. ולפ"ז מ"ש בהג"ה אבל ע"י עכו"ם יש מתירים לכאורה בפשוטו יש היתר ע"י עכו"ם כיון דהוי לצורך מקומו דיש היתר ע"י ישראל בטלטול מן הצד שרי בעכו"ם לגמרי כדאיתא לעיל סי' רע"ו סעיף ג' בהג"ה. ע' במג"א שם ובסי' רע"ז סק"ט:

[סעיף י"ח] וטלטול בגופו. ע' בסי' ש"ה במג"א ס"קט וסי' ש"ח במג"א סק"ז:

[מג"א ס"ק כ"ב] צע"ג דהא סי' ש"י. כך הקשה בלבוש ומחלק בין חטים לצנון עיי"ש:

[שם בא"ד] כל זמן שלא השרישו. והכי מוכח מדברי תוס' דשם להדיא במה שכתבו דמשמע ליה דמשום שבת נקיט נמי מקצתן מגולין וש"מ דאתי' כרבנן. ולכאורה תמוה דעדיין יקשה דדלמא אתיא כר"א תדאי ומאי דבעי' מקצתן מגולין היינו ג"כ משום דלא להוי כזריעה. אע"כ דלענין שבת ל"ש דאף אם הוי כזרועים מותר בלא השרישו: