פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) לטלטל:    פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דה"א הואיל ותחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ"ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל דהא נעשה בסיס לאיסור ולהיתר עי' סוף סי' ש"י.


(ב) ומקפיד:    אבל אם אינו מקפיד עליו שרי עי' סי' ש"י ס"ב.

סעיף בעריכה


(ג) וכבד:    וה"ה אבן גדולה או קורה גדולה אם יש תורת כלי עליה מותר. רמב"ם.

סעיף געריכה


(ד) לאיסור:    כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת.


(ה) נשתמש:    פי' שהיה מונח עליו דבר האסור דנעשה בסיס לדבר האסור אבל אם עשה מלאכה בקורנס פשיטא דמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו.


(ו) שירצה:    דכיון שהוא בידו רשאי לטלטלו יותר ונ"ל דאפי' שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלו יותר מ"א. איתא בשבת דף קכ"ז שמותר לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו. מ"א.


(ז) לצל:    ואם חישב עליו לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כוונתו מחמה לצל ירושלמי פ"ה דביצה.

סעיף דעריכה


(ח) להיתר:    וה"ה כשמלאכתו לאיסור ולהיתר.


(ט) וכתבי הקודש:    ונייר חלק הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דעומד לכתיבה. ש"ג.


(י) כלל:    וכוסות וקערות וצלוחית וסכין קטן שע"ג השלחן מותרין גם כן אפי' שלא לצורך כלל. שכנה"ג.


(יא) ותפילין:    עיין ט"ז ומ"א דאין לטלטלם כ"א לצורך גופו ומקומו וע"ל סי' כ"ט מש"ש.

סעיף העריכה


(יב) ככר:    וה"ה אם נתן בה דבר אחר המותר לטלטל מ"א. והט"ז כ' דאין להקל בזה ע"ש ועי' סי' שי"א ס"ה.

סעיף ועריכה


(יג) לשום מלאכה:    ולמ"ד נולד אסור בעינן שיהא ראוי למלאכתו ראשונה. וה"ה אם עכו"ם עושה כלי בשבת אסור לטלטלו לדעה זו עיין סי' תצ"ה.


(יד) זכוכית:    ושל חרס אסור לפנותו אפי' דורס עליהם ומשברן דבר שאין מתכוין הוא. מ"א.

סעיף זעריכה


(טו) בחול:    ה"ה בשבת כמ"ש ס"ו עיין מ"א וט"ז.


(טז) צרורות:    פשוט דה"ה חתיכת עץ שאינו כלי אסור לטלטלו ואפי' לצורך גופו כגון לתקוע אותו במקום בריח לדלת אם לא שעשה בו קצת תיקון מעשה קודם שבת ורבים נכשלים בזה אבל ע"י עכו"ם שרי בכל איסור מוקצה כמ"ש בסי' רע"ו ס"ג לענין טלטול נר ט"ז. ופתילה שלימה מקרי כלי ושברי פתילה מקרי צרורות ואם כן מותר לטלטל נר שלם של חלב או שעוה לצורך גופו ולצורך מקומו כמ"ש ס"ג עיין מ"א.

סעיף חעריכה


(יז) דלתותיהן:    ודלתות של בית אסור. רמב"ם.

סעיף טעריכה


(יח) דמחובר:    וא"כ גם החלונות אסור ליטול או להחזיר מ"א עי' סי' שי"ג ס"ה.

סעיף יעריכה


(יט) בטיט:    פי' הכלי מחובר למטה לקרקע בטיט.

סעיף יאעריכה


(כ) חור:    ואם יחדה מבע"י לאיזה תשמיש הוי כלי ושרי ט"ז. וכלים מוקצים שנשברו בשבת אף על גב דעכשיו אין מוקצים אסורים לטלטל מ"א בס"ק י"ח.

סעיף יגעריכה


(כא) מצוה:    שאדם בודל מהם מלהשתמש בהם תשמיש מגונה.

סעיף ידעריכה


(כב) כלי:    על הדפוס.

סעיף טועריכה


(כג) ואסור לטלטלו:    ומנעלים שלנו עדיין חזי ללבישה ומותר לטלטלן. מ"א.


(כד) לח:    וחוט או משיחה אסור דילמא מבטל ליה והוי קשר של קיימא. מ"א.


(כה) אסור:    ואם רבים שם וגנאי לו לילך בלא מנעל שרי משום כבוד הבריות. מ"א.

סעיף טזעריכה


(כו) הקנה:    ואם מיוחד לכך שרי. מ"א.


(כז) מבע"י:    הטעם שמא יתקע. ולפ"ז דוקא בנשמט יש חשש זה אבל בנשבר לא שייך שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ורמ"א דנקט נשבר לאו דוקא אלא נשמט קאמר. ותו נ"ל דאם נשמט הרגל כבר ואין כאן אותו רגל כלל אלא הספסל עומד כך בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן אין שייך שמא יתקע כנלע"ד בזה שהוא חומרא דרבנן בפרט במקום שהוא צורך בשבת. ט"ז.


(כח) בנין:    ואם הוא לעולם רפוי שרי כמ"ש סימן שי"ג ס"ו.

סעיף יחעריכה


(כט) קוץ:    דוקא קוץ שאינו נראה וכן גחלת של מתכות אין חומה ניכר שאף בתר דאזיל סומקא יש בה כח לשרוף ריב"ש סי' ת"א ועיין סימן תקי"ח ס"ג ועיין מ"א (במה שתמה על תשובת הריב"ש ומה שהעלה להלכה. אבל בספר אליהו רבה דחה דבריו ע"ש גם מה שהעלה במ"א דלא התיר אלא בדבר שלא היה מונח מע"ש לא נהירא דקוץ משמע דמונח בע"ש).

סעיף כעריכה


(ל) לשריפה:    משמע דסתמא לא אסירא. זמורה שיש בראשה עקמומית כעין מזלג שראוי לתלות בו דלי ולמלאות בו אע"פ שחישב עליה מע"ש למלאות בה אסור למלאות בה בשבת אא"כ היא קשורה בדלי מע"ש דחיישינן שמא תהיה ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש רמב"ם ומשמע דבקשה שרי.

סעיף כאעריכה


(לא) חריות:    עיין מ"א.

סעיף כגעריכה


(לב) הזבובים:    וה"ה לאיים על התינוקות שיכם בהם. אבל אסור לומר לעכו"ם שיתלוש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית עיין ט"ז.

סעיף כהעריכה


(לג) אא"כ:    ואם נתנן לאוצר לסחורה צריכים יחוד ע"ס רנ"ט.

סעיף כזעריכה


(לד) מנער:    וה"ה שמותר לגררם ע"י סכין מן המפה כיון דלא נגע בה הוה ליה טלטול מן הצד ט"ז. וקשה דבסי' שי"א ס"ק ב' אוסר הט"ז לדחוף דבר שהוא מוקצה ע"י קנה ע"ש.

סעיף כחעריכה


(לה) שהתקינן:    וקש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה. מ"א.

סעיף כטעריכה


(לו) מצויים:    ואם אין מצויים אסור.

סעיף לאעריכה


(לז) חי:    ואם הוא בשר דלא חזי לאכול חי אסור לטלטל וה"ה שאר דברים כגון שומן צונן. (אבל בספר אליהו רבה העלה כללא דמלתא אף שאינו ראוי לאכול חי כיון דראוי לכלבים שרי). כתב ש"ג בשר עכו"ם שנשחט היום שרי בטלטול ועי' סי' ש"י ס"ב בהג"ה. ואסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסור לבשול אפי' ע"י עכו"ם דאפשר לאכלו צלי מ"א בסי' שכ"א ס"ק ז' ע"ש. ובא"ז בשם זקינו הגאון ז"ל הורה להתיר בשעת הדחק אפי' ע"י ישראל ועיין בס' עדות ביעקב סי' א'.

סעיף לדעריכה


(לח) שאינו:    ואם מונח במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקו לצדדים. מ"א.


(לט) אסור:    ואם הוא מלא ואי אפשר לפנות עליו מותר להוציאו ולהחזירו משום כבוד הבריות. מ"א.

סעיף להעריכה


(מ) אסור:    ובעודו בידו מותר להחזירו. מ"א.


(מא) מים:    ודוקא שהן ראוין לשתיית בהמה כשהן בגרף דאל"כ אף המים גרף הן. ב"י.

סעיף לזעריכה


(מב) להכניס:    אפילו הוא בחצר מקום שאין דירה שם. ב"י.

סעיף לטעריכה


(מג) אסור:    ואם היה עליו בה"ש אסור. לבוש.

סעיף מעריכה


(מד) בחצר:    אבל בר"ה אסור עיין סי' שט"ו מאלו הדינים בסי"ב.

סעיף מאעריכה


(מה) תגררהו:    וקטן כ"כ שצריך לגררו אם נשאו חייב והמוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב אבל המוציא גדול המלובש בכליו פטור ואם נושא כפות או חולה חייב והנושא מת הוי מלאכה שא"צ לגופה. רמב"ם עיין מ"א.

סעיף מהעריכה


(מו) ויש:    עי' סי' תקי"ח ס"א שהט"ז ומ"א אוסרים ע"ש.

סעיף מזעריכה


(מז) ויש:    רש"ל ספ"א דביצה אוסר לטלטלו כ"א לצורך גופו או מקומו. ובאגודה אוסר אפי' לצורך גופו ומקומו.

סעיף מטעריכה


(מח) מותר:    ולמ"ד אסור לכבד הבית הוי כלי שמלאכתו לאיסור. ב"י ש"ג.

סעיף נאעריכה


(מט) מין אחר:    כגון שרואין בצל.

סעיף נבעריכה


(נ) לעשירים:    כתב הט"ז הכלל הוא דמה שראוי לעניים והוא בביתו של עני הוה מוקצה לעשירים כיון דלדידהו לא חזי אלא דמי שהוא בביתו של עני גריר בתר הבית אפי' עשיר אבל מוקצה לעשיר והוא בביתו אסור לכל העניים כאלו זרקן כבר לאשפה ע"ש.