שולחן ערוך אורח חיים רמב א
שולחן ערוך אורח חיים · רמב · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
בטור הביא גמרא דכל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו איכא למידק אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל. ונראה דמיירי שעשה תשוב' אלא דתשובה לא מהני שיהא מוחלין לו כדאיתא בפ' יה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת קמ"ל כאן דאם בעשותו תשובה שומר שבת כהלכתו מהני תשובה שיהא נמחל לו:
(א) אפי' מי שצריך לאחרים. בטור כתב וז"ל והא דאר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריו' היינו בדלא אפשר ליה אבל אפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו כו' והא דא"ר חייא בראשי אפי' דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הוי עונג ואמר רבא אפילו כסא דהרסנ' היינו למי שהשעה דחוקה לו וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני א"א הרא"ש כמוני היום שיש לי מעט משלי ואין מספיק לי וצריך אני לאחרי' אם אני בכלל עשה שבתך חול כו' אם לאו ולא השיבני דבר ברור אח"כ מצאתי בפירקי אבות לרש"י שפיר' על ההיא משנה דר"י בן תימא או' הוי עז כנמר שכ' וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע או' עשה שבתך כו' שנוייה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר ונשר לכבד שבתות ביותר ע"כ. ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כדי לכבד השבת ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבה אם יוסיף מוסיפין לו כדתנא כו' נראה בירור דבריו דתחלה הוקשה לו על מ"ש קוד' דיש חיוב לענג שבת וקשה ממ"ש ר"ע עשה שבתך חול לכאורה פי' שהזהיר שלא יפזר אדם מעות בשביל אכילה ושתיה ע"ד שאמרו בפ' ע"פ אכול בצל ושב בצל ולא תיכול אוזין ותרנגולים לז"א דאפי' בשבת יצמצם מזונותיו בשביל שלא יהיה עני וא"כ בטל עונג שבת לזה תי' דאין הפי' כן בדברי ר"ע אלא הוא מיירי במי שא"א לו להוציא בשביל עונג שבת וא"כ כ לשאפשר לו צריך להוציא לפי עשרו וא"כ קשה מ"ש אפי' כסא דהרסנא לזה תי' היינו שהשעה דחוק' לו ונסתפק רבינו הטור מה נקרא שהשעה דחוקה לו דנ"מ לדידיה שהיה לו מעט משלו והיה צריך לאחרים דהיינו מסתמא היו נותנין לו סיפוק לכל שבוע כדרך שנותנים ללומדים בקהילות קדושות וצריך שתדע דהך דר"ע דאמר עשה שבתך חול היינו שאין נותנין לו מן הצדקה בשבת כי אם על ב' סעודות כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת דף קי"ח) וא"כ היה ספק לרבינו אם הוא בכלל זה כיון דצריך לסיפוק אחרים וזהו צדקה ממילא לא נתחייב בשבת רק בב' סעודות וגם אינו בכלל חיוב עונג כלל א"ד דהשעה דחוקה היינו שאין לו כלל משלו ומוטל הכל על הצדקה וזה נפשט לו מדברי רש"י שדרש סמוכים במשניות ואלו לא היה דברי רש"י הייתי מפ' דבן תימא לא מיירי כלל בשבת אלא מדרך מוסר על מדותיו של אדם כמ"ש רבינו בריש א"ח אלא דמדברי רש"י למד דזה קאי על שבת ומחלק דההיא דר"ע מיירי בשעה דחוקה ביותר דהיינו שאין לו משלו כלום אלא מוטל הכל על הצדקה. אבל ב"ת אמר דאדם יהא עז כנמר להשתדל שיהי' לו מעט משלו ואז אינו מוטל כו' על הצדקה ממילא היא בכלל חיוב ענג אבל א"א לומר דב"ת מיירי ממי שידו משגת דבזה לא היה צ"ל הוי עז כנמר נמצא יש ג' חלוקות אם הוא איש אמוד וראוי לו לצמצם במזונות כדי שלא יהיה עני מ"מ בשבת לא נאמרה כן ויכבד לפי יכלתו ואם הוא איש שיש לו מעט משלו וצריך לאחרים הוא בכלל חיוב ענג והיינו ההיא שאמרו אפילו בדבר מועט לכבוד שבת כגון כסא דהרסנא וכ"ש דחייב בג"ס אבל אם השעה דחוק' לו ביות' דהיינו שאין לו כלום משלו ומוטל הכל על הצדקה אז אינו בכלל חיוב ענג ואין חייב אלא בב' סעודות והיינו דר"ע עשה שבתך חול כו'. וע"כ סיים הטור ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו' פי' שראוי לו להביא עצמו לידי חיוב ענג דחיובו אם יש לו מעט משלו וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול ממילא יהיה לו מעט משלו כו' כנלע"ד ברור ונכון וראיתי פי' דחוקי' בד"א והנלע"ד נכון כתבתי. וכתב ב"י דאי' פ' ע"פ תנא דבי אליהו אע"פ שאר"ע עשה שבתך חול אבל עושה דבר מועט אר"פ כגון כסא דהרסנא כדתנן ר"י ב"ת או' הוי עז כנמר כו' ופירש"י הוי עז התחזק במצוה יותר מכדי יכלתך ונראה דרש"י ל"ג בגמ' הך לישנא וכדתנן דהא רש"י במסכת אבות יליף האי מילתא מכח סמיכות המשניות שזכרתי ולעד"נ ששפיר גרס רש"י הך לישנה כדתניא דאי לאו סמיכות ה"א דר"י ב"ת לא מיירי מענין שבת ומכח הסמיכות דרשי' ליה ובא רש"י במסכת אבות שלא תקשה מנלי' לתלמוד באמת דבן תימ' מיירי משבת לזה גילה רש"י שם באבות דמסמיכות ילפינן לה ונמצא הכל ניחא בס"ד. דרך קצרה בפי' דברי הטור דאיכא למיפרך תרי גמרות אהדדי דהיינו הא שאמרו צריך לענג שבת דוקא ואיתא עשה שבתך חול משמע שא"צ להתענג כלל וע"כ לומר שיש חילוק בין שעה דחוקה או לא ואיתא תו דאפי' בכס' דהרסנ' סגי ויש כאן ספק אם יש כאן ג' חלוקות או אין כאן אלא ב' וההיא דכסא דהרסנ' הוי בכלל עשה שבתך כו' ונ"מ מזה לענין הדין דרבינו הטור שהיה לו מעט משלו וצריך לאחרים. אם נימא שאין כאן אלא ב' חלוקות ומי שיש לו מעט משלו הוי בכלל עשה שבתך כו' או יש כאן ג' חלוקות דהיינו מי שיש לו ממון כדי צרכו הוא בכלל ענג שבת כפי יכולת ומי שיש לו מעט משלו הוי בכלל אפי' בכסא דהרסנ' ומי שאין לו כלל משלו הוא בכלל עשה שבתך חול ופשט לו מההיא דרש"י דפי' ההוא דעז כנמר לענין שבת וזה ע"כ לא איירי באיש שיש לו כל צרכו דא"צ זירוז דאין כאן חסרון כיס ופשיטא שחייב בענג שבת וג"כ לא מיירי בעני גמור שאפילו מעט אין לו שלזה לא מהני זירוז אלא ודאי דמיירי שיש לו מעט משלו שהוא צריך זירוז שיענג ואפילו בכסא דהרסנ' די בכך וע"כ סיים הטור דחוקה ביותר להורות על חלוקה הג' וסיים רבינו שצריך לצמצם כו' דהיינו שכל אדם אפילו אין לו מעט יראה שיהיה לכל הפחות מכת האמצעי' דהיינו עכ"פ בענג שבת ולא מן הכת הג' וזה כונת הגמ' תנא דבי אליהו אע"פ שאר"ע עשה שבתך חול כו' ואפילו בכסא דהרסנ' פי' אעפ"י שיש ג' חלוקות והחלוקה הג' פטור לגמרי מ"מ כיון שיש חלוקה אמצעית היוצאות אפילו בכסא דהרסנ' יראה כל אדם שיהיה בכלל אמצעית וכפי' דברי הטור:
בגמרא פ"ב דביצה אמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כו' ופירש"י על פסוק זכור את יום השבת כבית שמאי והרמב"ן כתב שם דהלכה כב"ה וכתב מו"ח ז"ל מצאתי בשם א"ז דהלל מודה דכב"ש עדיף וראיה עוד ממעשה בקצב בפרק כל כתבי שהיה מתפאר שעשה כב"ש:
(א) לכבד השבת: ולא יפחות משני תבשילין (זוהר בראשי' עמוד ק"ל) ובתיקוני שבת שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל א' לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד, אם הערלים מיקרין השער דגים נכון לתקן שלא יקנו דגים וראיה ממשנה ספ"א דכריתות (צ"צ), כתוב בס' עולת שבת משמע מסוגיא דפסחים אף על גב דבי"ט בעינן חצי לה' אבל בשבת אם רוצה לעשות הכל לכם עושה ובלבד שלא יבטל זמן התפלה ע"כ ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר דהא כתיב ג"כ שבת לה' אלקיך אלא ה"ק אף על פי דר"א פליג בי"ט ואמר או כולו לה' וכו' אבל בשבת בעי' נמי לכם כ"ה בטור ובגמ' והוא לא העתיק תיבת נמי ואפש' שנוסחא מוטע' אטעיתי' עיין סי' ר"ץ וב"י ריש סימן רפ"ח:
(ב) שהשעה דחוקה: היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימו' השבוע בכל יום ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' והכי אמרי' בפ' כל כתבי ע"כ, וכ"כ ב"ש ע"ש וברמב"ם בפי' המשנ' כתב דלא יאכל במ"ש כלום ויאכל סעודה ג' בשבת והיינו כדמשני בגמ' מעיקרא וס"ל דלא מוקמינן ליה בגמ' כר"ע אלא לר' חידקא ע"ש ומ"מ אם אין לו אלא ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' וכ"כ ב"ש עמ"ש סי' רע"ג ס"ב לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה (ש"ל ירושלמי):
(ג) כבוד השבת: כלו' שלא יכבסו בע"ש שיהיו פנוים לכבוד שבת:
(ד) לעשות מהם לחמים: ומביא בד"מ סמך לזה מדכ' הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה בז' ימים שבין ר"ה לי"כ וקשה הלא ט' הם אע"כ בי"ט בלא"ה אוכל בטהרה וצ"ע דאדרבא משם מוכח דבשבת א"צ לזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה, וי"ל דר' חייא היה מקדש ע"פ הראיה כדאיתא במס' ר"ה וא"כ היה רק יום א' י"ט ולי נראה ראיה לזה מתענית דף כ"ה דביתהו דרב חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפת' פת ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר ועמ"ש סימן רע"ד וגם כדי לקיים מצות חלה לפי שאבדה חלתו של עולם כדאי' בירושלמי דשב' בפ"ב (ל"ב):
בטור וכו'. עיין ט"ז. ביומא אמרינן כריתות ומיתות ב"ד יסורים ממרקין ואגב שיטפא כתב מיתה. ועיין פרישה פירש אנוש עבד ע"ז בטעות כי סבר שראוי לכבד כוכבים כמ"ש הרמב"ם בהלכות עכו"ם, משום הכי אם שומר מוחלין לו יע"ש, מה שאין כן עבד עכו"ם במזיד גמור בעינן יסורים גם כן:
(א) אפילו. עיין ט"ז. ותוכן דבריו, שיש שלש כתות וכו', ועיין פסחים דף קי"ב ע"א, אפילו לר' עקיבא עושה כסא דהרסנא, היינו שיראה שיהיה לו מעט משלו. אבל אם אין לו משלו כלום עושה שבתו חול ושני סעודות, וכל שכן דאין נוטל מצדקה כסא דהרסנא. ועיין יורה דעה סימן רנ"ג ט"ז הביא דברי התוס' שבת דף קי"ח ע"א ד"ה והא, דאדרבה כשנוטל הכל מצדקה נותנין לו שלש סעודות, רק מי שיש לו י"ד סעודות אין נותנין לו סעודה שלישית, ועיין ב"ח. ובספר תוספות שבת הקשה כן על הט"ז. ויש ליישב, הטור לא סבירא ליה כתוספות, והא דתנן: "שבת נותנין שלש סעודות", כי חדא אית ליה ממה שהביא עמו, אותה יוליך מכאן לדרך, ושלוש סעודות, ב' לשבת ואחת למוצאי שבת בלילה, ויאכל סמוך לערב כמו שכתב המ"א באות ב' להר"מ ז"ל, כן סובר הטור גם כן. אבל לדינא הסכים הט"ז ביורה דעה כתוספות, יעו"ש. עיין מה שכתבתי במ"א ב:
והנה כדמוח ראיה דהדר לגמרי ממה שתירץ מעיקרא ואף לרבנן אוכל סעודה אחת במוצאי שבת, לא סמוך לערב, מדפריך בשבת דף קי"ח תחלה מסיפא דמתניתין ואחר כך מרישא, "שבת נותנין שלש סעודות", דיש לומר לר' חידקא כיון דשלש היום מפורשין בקראי וסמכו חז"ל שלש סעודות רמוזים בקרא, אסמכתא בעלמא הוי, מה שאין כן סעודה רביעית אין רמוז בקרא כל כך, רק מסברא סובר לבר מאורתא, משום הכי שבת נותנין שלש סעודות ורביעית לא נוטל כר' עקיבא, עשה שבתך וכו'. מה שאין כן עתה פריך מסיפא י"ד סעודות, חזינן דרק שתי סעודות נוטל כר' עקיבא, ובהכרח כחילוק התוספות, אם נוטל מצדקה נוטל כל צרכו; אם כן קשה לר' חידקא. ומאי קושיא די"ד סעודות? אוכל של מוצאי שבת בסמוך לערב לר' חידקא, ולעולם שלש דרמוזים היטב בקרא נוטל ולא רביעית? שמע מינה דהדר מזה לגמרי. ודע, אם הדר לגמרי מזה ודאי הלכה כר' עקיבא, ואם נאמר דלא הדר לרבנן לית ראיה דהלכה כר' עקיבא, דיש לומר חכמים פליגי עליה, ואין להאריך כאן בזה. ומעשה דקצב שבת דף קי"ט ע"א יעו"ש בגמרא. עיין מה שכתבתי בפתיחה כוללת בענין אסמכתא:
ולעניין שלש סעודות אי הוה מן התורה או אסמכתא, בלבוש סימן רצ"א משמע דהוה מן התורה, ועיין אליה רבה שם וקס"ח אות כ"ח דהוה דרבנן ואסמכתא, יעו"ש ומ"ש בפריי שם.
ודע, לעניין מה שנוהגין קצת ליתן שומן בלחם שבת, ביורה דעה צ"ז מבואר דמותר דמשונה וניכר יעו"ש. ואמנם לענין המוציא, עיין סימן קס"ח סעיף ז מה הוה כיסנין, ובסימן קפ"ח במ"א ט' ובפריי שם, דמשמע דמחוייב לאכול בשבת פת דמברך המוציא ושלש ברכות. ועיין סימן ר"פ במ"א וצ"ע והבן זה. ועיין מ"ש בסימן קס"ח סעיף ז בכסנין:
(א) לכבד. עיין מ"א. מהו הנקרא תבשיל עיין סימן תקכ"ז סעיפים ד' ה' יע"ש, וסימן רפ"ח סעיף ב אם אכילה מזיק לו וכו'. ובצמח צדק סימן כ"ח מכריתות פרק קמא משנה ז מרשב"ג שלימד דה' לידות וודאות מביאות קרבן א' ואין השאר חובה כו' יע"ש (יש לי הרהורי דברים בתשובה זו. א. התם עשו תקנה בשב ואל תעשה שלא יבואו לקום ועשה, יאכלו בטומאה, מה שאין כן כאן לעשות תקנה בשב ואל תעשה לבטל חודש אחד פן יבטלו הרבה בשב ואל תעשה. ב. התם יש תקנה להכריז אחר כך לכשיחזור השער למקומו שיביאו השאר, מה שאין כן כאן. גם מה שכתב בהג"ה יש כח בית דין בשב ואל תעשה, היינו בית דין הגדול או רוב חכמי ישראל, מה שאין כן בית דין בעיר אחת לא. עיין בהרע"ב שלימד לפי שעה שלא כהלכה, כמ"ש כאן. והא דלימד שלא כהלכה מן התורה קאמר, דדרשא גמורה היא, "זאת תורת" להביא קרבן על כל אחת. ועיין רש"י כריתות שם, בספק בקושי התירו לאו דווקא, דהלכה למשה מסיני הוא והלכתא כך הוה. ועוד, דאם לא כן איך מביא חולין לעזרה? ומיהו יש לומר, יש כח ביד בית דין בקום ועשה כהאי גוונא, דבריהם דין תורה מ"לא תסור" ו"אשר יורוך". והיכא דאתנו הקילו, כמבואר כמה פעמים ובשורש הח'. וכאן התנו שיהא ממש דין תורה והדברים ארוכים אין עת האסף פה).
והנה בדגים ודאי הדין עמו, דלאו דין תורה הוה ואף לא דרבנן, מאחר דיש לענגו במאכלים אחרים. ובהגה בסמוך כתבנו מזה:
בא"ד א', אף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים. שם, דאם תקנו לאסור לאכול דגים כמה שבתות ואחד קנה מקודם, מותר יעו"ש. ועוד סימן א' ב' בקהל יעשו תקנה בשוחט וכו' כתבואות שור ופריי שם וחולין פרק קמא באיברי בשר נחירה שהכניסו לארץ ישראל, ואין להאריך:
כתוב בספר עולת שבת כו' עיין מ"א. פסחים דף ס"ח ע"ב ביצה דף ט"ו ע"ב ר' אליעזר אמר יו"ט או כולו לה' או כולו לכם. ר' יהושע אמר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. אמר רבא, הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. הנה חלקהו חציו יראה לאו דווקא בצמצום, רק מקצת לה' ומקצת לכם, ומצות עשה לאכול ורשות בידו, רובו לה' או רובו לכם או חצי ממש, ור' אליעזר סובר מותר להתענות ביום טוב (כן משמע שם דאכילה רשות היא) או כולו לה' ממש ולהתענות או כולו, כלומר רובו, לכם, דהא צריך לתפילה ועל כל פנים קריאת שמע דין תורה. ואמר רבא וכו' דבעינן נמי לכם קצת ואסור להתענות. וקשה, הא הלכה כר' יהושע לגבי ר' אליעזר וכמ"ש בתקנ"ט, אם כן מה השמיענו רבא? ולזה תירץ העולת שבת דלא גרסינן נמי (עיין פרישה גם כן הגירסא). ואמר רבא, הכל מודים, ר' יהושע, בשבת דבעינן לכם, רובו. והמ"א הקשה דזה לא יתכן, לא מיבעיא לגירסא נמי; ואף למאן דלא גרס נמי, הפירוש הכל מודים ר' אליעזר אף דאין הלכה כמותו, וכן הוא בטור דהכל מודים ר' אליעזר. ובר"ן תלמידי חכמים עונג להם אכילה בשבת, מתענגים בהם יותר, ולשאר עמא עונג תלמוד תורה, אבל אין חיוב דווקא רובו לכם. ועיין ר"מ פרק ששי מהלכות יו"ט הלכה י"ו, כשם שמצוה לענג שבת כך ביום טוב, ובהלכה י"ט משמע דשווין המה ועיין א"ר אות וי"ו יע"ש:
(ב) שהשעה. עיין מ"א. בשבת פרק כל כתבי קי"ח א, ועיין ב"ח. ומרש"י שם ור"ש פרק ח דפאה משנה ז משמע במסקנא מוקי ההיא דפאה כר' עקיבא, ומי שיש לו מזון י"ד סעודות יאכל א' ביום ובלילה לימי השבוע, ולא יאכל סעודה ג' בשבת. אבל הר"מ בפירוש המשנה פאה פירש דלרבנן אוכל סעודה ב' סמוך לערב במוצאי שבת ודי לו ומוציא הכל. ולר' חידקא צריך לומר כר' עקיבא, אבל לרבנן דקיימא לן כוותייהו אוכל סמוך לערב כו', ומחולקין בזה. אבל אם אין לו רק מזון ב' סעודות לשבת מודה הר"מ לדינא דלא יטול מצדקה בערב שבת ועושה שבתו חול, כר' עקיבא, ואין אוכל סעודה שלישית. ומה שכתב רע"ג טעות סופר ואפשר רצ"א, שם כתב מעניין זה אם אין לו כדי לחלקם. ועיין ט"ז יורה דעה רנ"ג ב הקשה על הפרישה. ולמ"ש המ"א כאן הם דברי הר"מ ז"ל, דלמסקנא לרבנן כדמשני מעיקרא. ועיין ר"ש פאה כתב: מזון שלש סעודות. מוקי כר' חידקא. מג' סעודות מקשה כן, אבל ב' סעודות לא מקשה כלום. וכי תימא דקשה איך סתם ב' סעודות, הא בשבת כו', אם כן לא מתרץ כלום, ואין להאריך:
גם מה פריך, י"ד סעודות? חמסרי הוין; הא יש לחלקם, ודי לסעודה שלישית כזית או כביצה למאן דאמר קודם חצות יוצא ידי סעודה שלישית. ואי"ה בסימן רצ"א יבואר עוד בזה, וכאן אין להאריך.
לווין ברבית וכו', בהיתר. ואין לומר ידחה עשה דאכילת שבת ללאו וכו', חדא בעידנא וכו', ועוד דהמלוה עובר. ומ"ש ב' סעודות מיירי ביודע שבליל מוצאי שבת יתנו לו סעודה, אף שאין נחלקת בלילה. ועיין בספר חמד משה יע"ש:
(ג) לכבוד. עיין מ"א. עשה, כלומר דלא תימא לכבוד השבת שיהיו לבינים לשבת. והמחבר כתב מפני כבוד השבת, נתן טעם דווקא חמישי ולא שישי, שיהיו פנויים. אבל סעודת שבת טוב יותר שיקנה בערב שבת, עיין אליה זוטא אות ה ואליה רבה אות ט בזה:
(ד) לעשות. עיין מ"א. בדרכי משה כאן הראה לתר"ב. ושם פירש הא דרבי חייא מפקיד לרב בז' ימים בשתא אכול היינו שבע ימי החול בין ראש השנה ליום הכיפורים, כי בראש השנה חייב לטהר עצמו. ולפי זה, בז' ימי החול שבת בכללן קאמר. ואף דעונת תלמידי חכמים בשבת, יאכל במי פירות, עיין מ"א ר"פ (משמע עונת ת"ח בשבת, לא ביו"ט, עיין סימן ר"מ ואה"ע ע"ו). ובדרכי משה פירש דביום טוב לשין בבתיהם ,והקשה כן, אם כן בשבת אין לשין, דאם לא כן ליכא כי אם ששה ימים, דבז' יום אחד שבת. והמ"א תירץ דרבי חייא הוה מקדש על פי ראייה ונשארו ח' ימים, ויום א' שבת, נשארו ז' ימי החול ממש. ואדרבה מוכח מטור דבשבת אופין בבתיהם ולא ביו"ט, ומשום הכי בראש השנה הוצרך לטעם חייב לטהר, ואם יאכל פת שמא יטמא הגוף מדבריהם, ובשבת בבתיהם מסתמא בטהרה, ושבעה ימי החול הוצרך, והיינו מקדש על פי הראיה. ועיין ספר חמד משה, ולמה שכתבתי אתי שפיר:
בדרכי משה תר"ב. צריך עיון במ"ש משכמת ואופה בערב שבת, בב"ק פב משמע גם בחול כל שצריכה לאפות שתהיה בשחרית שתהא מצוי לעני, ועיין ר"מ פרק כ"א מהלכות אישות הלכה ה. ולדרכי משה דגרס בערב שבת, אם כן משכמת משום כבוד שבת שתהא פנויה אחר כך. ובגמרא אמר שיהא מצוי פת לעני. גם מ"ש אע"פ שאין ראיה דבלאו הכי היתה אופה, מכל מקום רואין דאית ביה כבוד שבת מדנקטו ערב שבת, צריך עיון דמשכמת בערב שבת דווקא. ויש לומר, חדא מתורצת בחבירתה, דגרס בערב שבת ובגמרא אמרו הטעם דשייך אף בחול כפירוש רש"י לשם, ולמה נקטו ערב שבת? שמע מינה דרכם היה בערב שבת לכבוד שבת, ומכינה גם לימות החול, או נקט המצוי. ש"מ דאית כבוד השבת בזה. ואם כן, הר"ב כאן תרתי קאמר, א' כבוד שבת, שנית שיהא בטהרה. ועתה שאין לנו טהרה, מכל מקום פת ישראל כו': ואי"ה בסוף הסימן יבואר לענין שומן בלחם שבת יע"ש:
(א) השבת: ולא יפחות משני תבשילין זוהר בראשית. ובתיקוני שבת איתא שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל אחד לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח. אם המוכרים הדגים מיקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות וראיה ממשנה ספ"ח דכריתות צמח צדק סי' כ"ח וכ"כ הפר"ח במנהגי איסור ס"ק ס"ו ובית הילל י"ד סי' רי"ח כתב דדוקא כשנתייקר השער יותר משליש כמו שהיה מקדם אבל אם נתייקר פחות משליש או שליש כמו שהיה מקדם אין לעשות תקנה וחייבים לקנות דגים לכבוד השבת דהידור מצוה עד שליש ע"ש. לווין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה ירושלמי. כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מתשר"י ר"ת ת"ת שבת ראש חדש יו"ט. והוצאת ר"ח ר"ל מה שמביאים התינוקת להרב שלהם בר"ח עטרת זקנים בשם הר"ן מקראקא וכ"כ המ"א בסי' ת"ט בשם הב"ח ע"ש. אם שלחו לו דבר מאכל שיאכל בשבת אסור לאוכלו בחול ב"ח סי' תתס"ו.
(ב) ביותר: היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימות השבוע בכל יום ב' סעודות לא יטול מהצדקה לאכול סעודה ג' וזהו פירושו עשה שבתך חול ר"ל כמו חול ב' סעודות. מ"א ט"ז.
(ג) בבית: אסור לאכול פת גוי בשבת. ויאכלו מהחלות בשבת. מ"א ועי' סי' שכ"ה ס"ד.
(א) אפילו - הנה עיקר מצות עונג שבת נתפרש לנו על ידי הנביאים וכמו שנאמר וקראת לשבת עונג ויש פוסקים שס"ל דעיקרו הוא מן התורה שהשבת הוא בכלל מקראי קודש שנאמר וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו' ומקרא קודש פירשו חז"ל בספרא דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בעונג אכילה ושתיה והפליגו חז"ל [בשבת קי"ח] מאד במצוה זו ואמרו דכל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וניצול משעבוד מלכיות וזוכה עבור זה לעשירות ועי"ש עוד כמה מאמרים בענין זה.
והנה בגדר מצוה זו יש ג' מאמרי חז"ל בזה
- א) הא דאמרו דצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומן ותבשיל של תרדין שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג [ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ ס"ב דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו].
- ב) הא דאמרו דאפילו דבר מועט שעשאו לכבוד שבת קיים מצות עונג שבת ואפי' כסא דהרסנא (היינו דגים קטנים מטוגנין בשמנן)
- ג) הא דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות
וחילוק כל אלו המאמרים הוא באופן זה דהיינו למאן דאפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו ומי שהשעה דחוקה לו ביותר היינו שאין לו רק מזון ב' סעודות לשבת בזה אמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואינו מחויב לא בג' סעודות ולא בכסא דהרסנא ומי שיש לו ממון כדי לקנות מזה מזון ג' סעודות ויותר מזה קצת מחויב להוציא אותן על שבת כדי שיקיים ג' סעודות וכסא דהרסנא וה"ה מי שאין לו כלום והוא מוטל הכל על הצדקה הרי הגבאים מחויבים ליתן לו ג' סעודות וכסא דהרסנא עכ"פ ובאדם נכבד הכל לפי כבודו וכמו שנתבאר ביו"ד בסי' רנ"ג. ולא אמרינן בזה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות דלא אמרינן הכי אלא במי שעדיין לא נצטרך ליטול אבל מי שכבר בא לידי מדה זו לפשוט ידו וליטול נותנים לו הכל כנ"ל [ובמקומות שנוהגין הגבאים לקבוע לעניים רק שתי סעודות ולא הסעודה ג' לאו שפיר עבדי ועכ"פ בימות הקיץ בודאי יזהרו בזה] ולזה בא השו"ע לומר דאם יש לו גם מעט משלו צריך לדחוק עצמו לכבד ולענג שבת כראוי כיון דאפשר לו ויש בידו להוציא ע"ז ולא סגי בכסא דהרסנא לחוד ולזה סיים דיצמצם בשאר ימים מהוצאותיו כדי שיהא נשאר לו זה לכבוד שבת.
ועיין בט"ז ותוספות שבת ושארי אחרונים שכתבו דאף מי שהשעה דחוקה לו ביותר דהוא פטור מדינא מסעודה ג' וכסא דהרסנא מ"מ נכון מאד שיראה להשתדל להיות עכ"פ מן הכת האמצעית דהיינו בקיום ג' סעודות וכסא דהרסנא:
(ב) לכבד את השבת - וטוב ליזהר שלא יפחות משני תבשילין גם טוב שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים אם לא שאין נאותים לו לפי טבעו או ששונאן ושבת לעונג ניתן ולא לצער וכדלקמן בסי' רפ"ח אם מוכרי הדגים מייקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות עד שיעמוד השער על מקומו והנה בבה"ט הביא דלא יעשו תקנה רק אם הוסיפו המקח יתר על שליש מכמו שהיה מקדם אבל בא"ר ובפמ"ג כתבו דאף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים. עוד כתב שם דאין בזה משום בטול מצות עונג דיש לענג השבת במאכלים אחרים. אם תקנו לאסור לאכול דגים כמה שבתות ואחד קנה מקודם מותר:
(ג) למי שהשעה - ומיירי כשאין לו משכונות ללות עליהם ובלא משכון אין יכול להשיג דאל"ה צריך ללות כדי שלא לבטל מצות עונג שבת וכמו שאחז"ל שאומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע:
(ד) כדי לכבד השבת - דבמזונות של שבת ויו"ט אם מוסיף מוסיפין לו וכמו שאחז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד ר"ה ויש ליזהר שלא יוסיף בהן פן לא קצבו לו כ"כ חוץ מהוצאות שבת ויו"ט והוצאות בניו לת"ת שאם מוסיף מוסיפין לו [טור] לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה והיינו מא"י או מישראל בדרך היתר. אם שלחו לו דבר מאכל שיאכלנו בשבת לא יאכלנו בחול כ"כ בס"ח ועיין לקמן בסימן תרצ"ד ס"ב דדעת הש"ע שם דהעני יכול לשנות במגבת פורים למה שירצה אף דגבוהו לצורך פורים אכן גם שם יש מחמירין בזה עיין בטור שם:
(ה) מפני - היינו כדי שיהיו לבנים לשבת אבל לא בע"ש כדי שיהיו פנוים להתעסק בצרכי שבת ולפ"ז צריך ליזהר שלא לילך בחלוק אחד כמה שבתות כדי שלא לעבור על תקנות עזרא:
(ו) כדי שיעור חלה - היינו מלבד שהלישה והאפיה הוא מכלל כבוד שבת ויו"ט כמו שמסיים לבסוף עוד יש בזה טעם כדי לקיים מצות חלה לפי שאיבדה את אדה"ר שהיה חלתו של עולם שנברא בע"ש ועיין באחרונים דאפילו הנוהגין לאכול פת פלטר של א"י בחול מ"מ בשבת ויו"ט נכון ליזהר שלא לאכול כ"א מפת ישראל מפני כבוד השבת ויו"ט. ופשוט דאם הוא אנוס שאין לו על מה לקדש כ"א על פת של אינם יהודים כמו שמצוי לאנשי חיל העברים יכול לקדש עליו:
(ז) שהיה מכוסה למעלה ולמטה - בטל ואף זה מכוסה הבשר בין דפי העיסה:
(ח) ולא ראיתי - ובמקומותינו המנהג לאכלן [שכנה"ג]:
(*) צריך: ב"ח וע"ש ותו"ש כתבו שיענגו כראוי וכן מוכח בב"י דכן דעתו וכן סתמתי במ"ב כמותם והט"ז כתב דסגי בכסא דהרסנא לחוד ורבותא דשו"ע הוא דלא נימא דהוא כמו שאין לו כלום דדי לו בב' סעודות ע"ש אבל לפי מה שכתבנו דאפילו מי שאין לו כלום צריך ליתן לו ג' סעודות וכסא דהרסנא א"כ אין רבותא בזה שיש לו מעט משל עצמו לענין זה ואפשר דלא נימא דבחול יסתפק מאחרים שנותנין לו ושבת יעשה מהמעט שיש לו ואף דאין מגיע לקנות מזה רק ב' סעודות ה"א דיעשה שבתו חול כיון דעל שבת אפשר לו לצמצם שלא יצטרך לבריות כלל וע"כ לא דמי זה למי שאין לו כלום משלו ועיין בביאור הגר"א שמפרש ג"כ כהט"ז אבל לפי מה שכתב בסימן רס"ג דכבוד היום שוה לד' כוסות לענין דבר מועט דהיינו כסא דהרסנא וא"כ כ"ש דסעודה שלישית גופא ובע"כ לפי זה אנו מוכרחין לפרש דמה שכתב המחבר מתחלה צריך לכבד השבת היינו לכבדו כראוי ביותר מכסא דהרסנא דלענין כסא דהרסנא אפילו מי שהשעה דחוקה לו ביותר מחויב וכ"כ הע"ש ולפי שאין דעת הגר"א מבורר לן אם כמו שמפרש כאן או כמ"ש לקמן ע"כ סתמתי כיתר הפוסקים ודלא כהט"ז דהוא יחידאה בזה:.
(*) לכבד וכו': ואם יש לו רק מעט מעות ובא שכיר לתבוע עבור פעולתו שגמר לו היום [דאם גמרו מאתמול אין עליו רק איסור דבל תשהה וכמבואר בחושן משפט והוא כשאר בע"ח דעלמא אך בת"ח יש לעיין עיין יומא פ"ז ה"ד ח"ה וכו'] נראה דצריך ליתנם להפועל כדי לקיים מה שכתוב ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש אף שעי"ז לא ישאר לו במה לענג השבת או שיפייסנו שיתרצה להמתין עד אחר השבת דחיוב תשלומי שכיר בזמנו הוא מדאורייתא וזה הוי רק מדברי קבלה. ואפילו להפוסקים דזה ג"כ הוי מדאורייתא וכמו שכתבנו במ"ב שם הוי עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה [יבמות כ"א] וזה לא מיקרי כתבעו ואין לו דאינו עובר בבל תלין. וכן דברינו הוא דוקא אם כבר הביא הפעולה לבית בעה"ב וקבל ממנו דאל"ה יש לבעה"ב עצה אחרת שלא לקבל ממנו ואז אינו עובר אפילו אם אמר לו הפועל בא וטול החפץ ממני ואיני רוצה לעכבו תחת השכירות וכמו שכתוב בשטה מקובצת בב"מ דף קי"ב בשם הר"ר יהונתן ע"ש:.
(*) ולא אמרו וכו': היינו דמתחלה קס"ד דמה שאמרו עשה שבתך חול מיירי באנשים שאינם דחוקים כ"כ ואפ"ה הזהירו שלא יפזר על עונג שבת כדי שלא יבוא עי"ז לבסוף להצטרך לבריות וא"כ ה"נ בעניננו טוב יותר שיצמצם ולא יפזר על עונג שבת המעט שיש לו כדי שלא יתדלדל ביותר ולזה ביאר ואמר דהתם מיירי למי שהשעה דחוקה לו ביותר היינו שאין מגיע לו מממונו כ"א ב' סעודות על שבת ולזה אמרו דמוטב שיעשה שבתו חול כדי שלא יצטרך לבריות אבל בעניננו שיש לו מעט משלו לפזר על שבת צריך לענג שבת במה שיש לו ויבטח בה' שיתן לו אחרים עבור זה דהוצאת שבתות ויום טוב הוא חוץ ממזונות הקצובין לו לאדם מר"ה וכמו שאחז"ל:.
(*) כדי לכבד השבת: עיין במגן אברהם שכתב בשם הירושלמי דלוין ברבית לצורך סעודת שבת והעתקנוהו במ"ב:.
(*) והוא מכבוד שבת וכו': ויש לזה רמז בכתוב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו את אשר תאפו אפו וגו' משמע דיש לאפות בע"ש להכין לשבת גם בזמן הגמרא היה מנהג קבוע לזה כמו שהביא המגן אברהם ובעו"ה היום התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא ולוקחין מן האופה ולאו שפיר עבדי דמקטינים בזה כבוד שבת:.
(*) זכר למן שהיה מכוסה: לכאורה מנהג זה תמוה לרבים דמה ראו לעשות בשבת זכרון למן שלא ירד בו כלל והתוספות בפרק ע"פ כתבו דמשום שלא ירד המן יש לעשות זכר לו והוא דחוק גם לפ"ז היה להם לעשות פשטידא גם ביו"ט והרמ"א לענין לחמים קאמר בשבת ויו"ט ולענין זה קאמר רק בליל שבת משמע דוקא קאמר ומה נמרצו אמרי יושר של התורת חיים שכתב טעם הגון לזה והוא לפי דשבת בראשית הוא דוגמת שבת שלע"ל שהוא יום שכולו שבת ולכן אנו עושים כמה דברים בשבת זה דוגמתו היינו לאכול בשר ודגים נגד סעודת שור הבר ולויתן ומקדשין על היין נגד היין המשומר בענביו לצדיקים לע"ל וכבר אמרו חז"ל דעל שם זה נקרא שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע"ל ולכך שפיר יש לעשות בשבת זכר למן ההוא [תוספות שבת]:.