מגן אברהם על אורח חיים רמב
סעיף א עריכה
(א) לכבד השבת: ולא יפחות משני תבשילין (זוהר בראשי' עמוד ק"ל) ובתיקוני שבת שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל א' לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד, אם הערלים מיקרין השער דגים נכון לתקן שלא יקנו דגים וראיה ממשנה ספ"א דכריתות (צ"צ), כתוב בס' עולת שבת משמע מסוגיא דפסחים אף על גב דבי"ט בעינן חצי לה' אבל בשבת אם רוצה לעשות הכל לכם עושה ובלבד שלא יבטל זמן התפלה ע"כ ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר דהא כתיב ג"כ שבת לה' אלקיך אלא ה"ק אף על פי דר"א פליג בי"ט ואמר או כולו לה' וכו' אבל בשבת בעי' נמי לכם כ"ה בטור ובגמ' והוא לא העתיק תיבת נמי ואפש' שנוסחא מוטע' אטעיתי' עיין סי' ר"ץ וב"י ריש סימן רפ"ח:
(ב) שהשעה דחוקה: היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימו' השבוע בכל יום ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' והכי אמרי' בפ' כל כתבי ע"כ, וכ"כ ב"ש ע"ש וברמב"ם בפי' המשנ' כתב דלא יאכל במ"ש כלום ויאכל סעודה ג' בשבת והיינו כדמשני בגמ' מעיקרא וס"ל דלא מוקמינן ליה בגמ' כר"ע אלא לר' חידקא ע"ש ומ"מ אם אין לו אלא ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' וכ"כ ב"ש עמ"ש סי' רע"ג ס"ב לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה (ש"ל ירושלמי):
(ג) כבוד השבת: כלו' שלא יכבסו בע"ש שיהיו פנוים לכבוד שבת:
(ד) לעשות מהם לחמים: ומביא בד"מ סמך לזה מדכ' הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה בז' ימים שבין ר"ה לי"כ וקשה הלא ט' הם אע"כ בי"ט בלא"ה אוכל בטהרה וצ"ע דאדרבא משם מוכח דבשבת א"צ לזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה, וי"ל דר' חייא היה מקדש ע"פ הראיה כדאיתא במס' ר"ה וא"כ היה רק יום א' י"ט ולי נראה ראיה לזה מתענית דף כ"ה דביתהו דרב חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפת' פת ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר ועמ"ש סימן רע"ד וגם כדי לקיים מצות חלה לפי שאבדה חלתו של עולם כדאי' בירושלמי דשב' בפ"ב (ל"ב):