שולחן ערוך אורח חיים רלב ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רלב · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
הלא ישב אדם ולהסתפר זסמוך בלמנחה עד שיתפלל ולא יכנס חלמרחץ ולא טלבורסקי (מקום שמעבדין שם את העורות) יולא לדין ולא לאכול אפילו גיאסעודה קטנה יבסמוך למנחה גדולה יגואם דהתחיל ידבאחת מכל אלו אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו אבל טואם אין שהות להתפלל אחר כך צריך הטזלהפסיק מיד יזומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים והתחלת דין יחאם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינים לטעון ואם לא היו עסוקים בו יטמשיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה כמשיטול וידיו.
- הגה: ויש חולקים וסבירא להו כאדסעודה קטנה כבמותר כגואינו אסור רק בסעודת כדנשואין או מילה (טור בשם רבינו תם). כהויש אומרים דאפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי (בעל המאור והגהות מיימוני פרק קמא דשבת). כהויש אומרים דסעודה קטנה כואפילו סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י). כזונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטעם כחמשום דעכשיו קוראין לבית הכנסת כטלא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פרק קמא דשבת) (ועיין לעיל סימן פ"ט). מיהו בסעודה גדולה ליש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה ואפילו אם התחיל לאקודם לכן לבכשמגיע מנחה קטנה והשעה זעוברת לגצריך לקום ולהתפלל (טור ובית יוסף בשם הפוסקים):
מפרשים
לא ישב אדם לפני הספר כו'. כל זה במשנה פ"ק דשבת ופרכי' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה הא איכא שעות טובא פי' דמנח' גדולה היא מו' שעות ומחצ' ולמעל' וסמוך לה היינו חצי שעה הוי בתחלת שעה שביעית אלא סמוך למנחה קטנ' אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא דריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנח' אסור לאדם שיטעום כלום קודם תפלת המנחה לעולם סמוך למ"ג ובתספורת בן אלעשה שהיה מסתפר כמו כ"ג ולא למרחץ כולי' מלתא דמרחץ ולא לדין לתחלת דין נמצ' לפ"ז דוקא תספורת בן אלעש' וכולה מילתא דמרחץ ובורסקי גדול ותחילת דין אסור סמוך למ"ג ואם התחילו אין מפסיקין אבל סעודה קטנה מתחילין רב אחא בר יעקב אומר לעולם בתספורת דידן ולכתחל' אסור שמא ישבר הזוג ולא למרחץ אפי' להזיע בעלמא ולכתחלה לא שמא יתעלף ולא לבורסקי אפי' לעיוני בעלמא ולכתחיל' לא דלמא חזי פסידא ומטריד ולא לאכול אפילו סעודה קטנה ולכתחלה לא דלמא אתי לאמשוכי ולא לדין אפילו בגמר דין ולכתחלה לא דלמא חזא טעמא וסתר דינא ופסק רי"ף ורמב"ם כלישנא בתרא דהוא רב אחא בר יעקב והיינו דיעה שמביא כאן הש"ע והיינו לחומרא והתו' בשם ר"ת פסקו לקול' כתירוץ הראשון והיינו הי"א שמביא רמ"א:
ואם. התחיל בא' כו'. פי' אפי' בתספורת בן אלעשה דהא עכשיו לא מצינו חומרא בתספורת בן אלעשה יותר משאר תספורת ומנלן לו' חומרא בזה דמתניתין. איירי בכל תספורת ועל כולם אומר אם התחילו אין מפסיקין וה"ה בסעודה גדולה ותחלת הדין וכולה מילתא דמרחץ אלא דנ"ל דסעודה גדולה אפילו התחיל מפסיק מטעם אחר דלא מיירי מתני' מיניה והיינו מטעם שכרות דאי' בגמרא בפ"ק דשבת דף י' בתפילת ערבית למ"ד חובה מטרחי' לי' ופרכינן והא מנחה לכ"ע חובה ותנן אם התחילו אין מפסיקין ומשנינן התם לא שכיחי שכרות הכא שכיח' שכרות וכתב הרא"ש מזה ראיה לפסק הרי"ף דאי איירי בס"ק שפיר דלא שכיח שכרות אבל אי איירי בס"ג כר"ת שכיחא ושכיחא שכרות א"כ ראינו דלפי' הרי"ף אסור בס"ג משום שכרות ואפי' התחיל מפסיק אלא דמתני' לא מיירי מזה אלא מיירי מכל הני מילי שהם קטני' סעודה ותספורת ודין ואפ"ה לא יתחיל משום גזירות ואם התחיל לא יפסיק אבל בגדולות לא מיירי מתני' ולפי הנרא' מצד אחר יש חילוק בהם דבתספור' גדול ותחלת דין וכולה מילי דמרחץ לא יפסיק אפי' בהם אם התחיל דלא מצינו חומרא אבל בהם בס"ג מצינו חומרא משום שכרות ע"כ יפסיק אפילו בהתחיל והיינו כשיגיע זמן תפלת מנחה קטנה אע"פ שיש שהות ביום אח"כ להתפלל וא"ל ממ"ש הרא"ש וז"ל ר"ת פסק הלכתא כלישנא קמא בס"ג או בתחל' דין אין מתחילין דקבעי לקמן מאימתי התחלת דין אלמא דבתחילת דין איירי ולאו ראייה הוא דמצינן למימר דמפרש התחלת דין משום דהתחילו אין מפסיקין כמ"ש התחלת מרחץ ובורסקי עכ"ל פי' ושפיר נוכל לפסוק כרי"ף וא"כ לרי"ף הוי בס"ג ג"כ אין מפסיקין כמו בתחלת הדין דס"ג הוי כתחלת דין ל"ק כלל דודאי ללישנא קמא דמיירי מתני' בדברים גדולים אז מוכח במתני' דס"ג מותר בדיעבד דהא מזה מיירי מתני' דמתרת בדיעבד אבל ללישנא בתר' דהוא פסק הרי"ף מיירי מתני' מדברים קטנים ובזה התירה המשנ' בדיעבד ומדברים גדולים לא מיירי כלל אלא שאנו מחלקים מבחוץ ביניהם דבס"ג יש חשש שכרות ויש לגזור בה אפי' דיעבד כמו בתפלת ערבית למ"ד חוב' משא"כ בשאר דברים גדולים דבהם מותר ג"כ דיעבד כמו בקטנים וא"ל ללישנא קמא דמתיר במשנה אפילו בגדולים בדיעבד ואפילו בס"ג קשיא מחשש שכרות ומ"ש מערבית כמ"ש י"ל דבגמרא איכא עוד חילוק בין תפלת ערבית למנחה דבמנחה כיון דקביע זימניה מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית וא"כ נוכל לומר דלישנא קמא ס"ל האי חילוקא דקביע זימניה בין מנחה לערבית אבל תלמודא דקאמר החילוק דמחמת שכרות הוא ס"ל כלישנא בתרא דמצי שפיר לחלק בחילוק זה כיון דמתני' לא מיירי מזה כנלע"ד ברור דלהאי דיעה שהוא פסק הרי"ף והרמב"ם יש לאסור אפי' דיעבד בס"ג כשיגיע זמן מ"ק אבל שאר דברים גדולים כגון תספורת בן אלעשה וכולה מלתא דמרחץ ותחילת דין אם התחילו אין מפסיקין נמצא לפ"ז דללישנא קמא יש עוד קולא בס"ג בדיעבד ולבתרא יש חומרא אפי' בדיעבד בס"ג ומו"ח ז"ל כתב בע"א והנלע"ד כתבתי:
ויש חולקים. הוא דעת ר"ת דפסק כלישנא קמא דמתני' אינו אוסר לכתחלה אלא בדברים גדולים ובדיעבד אין מפסיקים אפי' בס"ג ובמ"ק כתב הטור לפ"ז אפי' בס"ק ובשם ר"י כתב לפ"ז בס"ק אפילו סמוך למ"ק שרי להתחיל וזהו הי"א השלישי שמביא רמ"א והי"א השני שמביא רמ"א ס"ל דמתני' מיירי ממ"ק ואפ"ה בדיעבד אין מפסיקין אבל במ"ג לא מיירי ואפי' בס"ג שרי והא דמוקי בגמרא במ"ג הוא דלא תקשה מדריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלה כו' ולא קי"ל כריב"ל כדאמרינן בדוכתא אחריתא ממילא מתוקמא מתני' אפילו במ"ק דאם התחילו אין מפסיקין אבל התוס' דחו פי' זה ואמרו הא דפסקינן בדוכתא אחרינא דלא כריב"ל היינו במאי דאמר אסור לטעום כלום דהיינו אפילו פירות אבל במ"ש אסור לאכול סעודה קי"ל כוותיה ממילא קי"ל כוותיה דריב"ל וכ"פ הטור וש"ע בסמוך סעיף ג':
והשעה עוברת. בטור כ' אפילו כשהגיע מ"ק שהוא בתשע' שעות ומחצה ובלבד שיהא לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו עכ"ל ואם נתכוין רמ"א לומר שלא יהיה לו שהות אחר הסעודה למה כתב שאסור מצד יש להחמיר דהא בזה לכ"ע אסור ונראה דהך והשעה עוברת פי' שבאמת יש עוד שהות אח"כ אלא דיש לחוש מתוך שרואה שתמשוך הסעודה עוד זמן עד שיעור שיעבור הזמן יש להחמיר בזה:
(ג) להסתפר: שמא ישבר הזוג ויחזור אחר אחרת ויעבור המנח' ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים שרי, לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבא לבה"כ, (ספר חסידים סי' י"ח):
(ד) סמוך למנחה: היינו חצי שעה קודם:
(ה) למרחץ: אפי' להזיע בעלמ' גזירה שמא יתעלף:
(ו) לבורסקי: אפי' לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהי טרוד בצערו ולא יתפלל ומשמע דה"ה לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה:
(ז) ולא לדין: אפי' כבר שמע טענותיהם אסור לגמור הדין שמא יראה טעם ויסתור הדין:
(ח) סעודה קטנה: דלמא אתי לאמשוכי, כתב מהרי"ו ה' פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרי' פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו' אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לב"ה אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו דלא כמו שפי' הב"ח בסי' תל"א דברי מהרי"ו דדוקא מי שמתפלל בב"ה ופעם א' לא התפלל ערבית בב"ה אז אסור ללמוד אבל מי שמתפלל לעולם בביתו מותר ללמוד דעיניך רואות דליתא, ומפני שהב"ח לא העתיק סוף דבריו פי' פי' אחר ע"ש, והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואחר כך אקרא ק"ש אלא נכנס לבית המדרש וקור' ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה כ"כ תר"י וכ"כ של"ה, ועיין בב"י סי' רל"ה אבל כשהגיע זמן אסור ללמוד דקי"ל כרש"י וכמ"ש סי' פ"ט ס"ו אא"כ במקום שיש צבור:
(ט) ואם התחיל: אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה, ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות, ע' בחושן משפט סי' ה' וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט (ל"ח ירושלמי) ומקשה שם והא חתן פטור מקריאת שמע ואם רצה לקרות קורא ומשני התם כרבן גמליאל דאמר איני שומע לכם לבטל עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ועיין סי' ע' ס"ג:
(י) אם אין שהות: אפילו התחיל בהיתר מפסיק:
(יא) להפסיק מיד: אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד, וכ"מ ברש"י בסוכה דף ל"ח ע"ש:
(יב) משיטול ידיו: ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם הנטילה:
(יג) דסעודה קטנה מותר: ולדידהו תספורת דידן נמי שרי ומרחץ דוקא כולה מלתא דמרחץ אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוק' בורסקי גדולה ודין דוקא לתחילת דין אסור ומ"מ הם מודו דאם התחילו סמוך למ"ק מפסיקין אפי' סעודה קטנה:
(יד) וי"א דאפי': ולדידהו סמוך למ"ק אסור אפי' סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין אפי' מסעודה גדולה:
(טו) סמוך למ"ק: ומ"מ כשהגיע מ"ק מודה דאסור מיהו במרדכי מיקל גם בזה וכתב דאין איסור אלא בסעודה גדולה וסעודה גדולה סמוך למ"ק דהיינו שעה עשירית לכ"ע אסור ואין להקל בזה וכ"כ הב"ח וגם הר"ש בר"ב מודה בזה דלא כמ"ש הב"ח וכ"ה באגודה דאין לסמוך בסעודה גדולה על קריא' לב"ה, ומ"מ בתחלת דין ואינך מילי סומכין על קריאת ב"ה דלא ממשכי כולי האי ועוד דאמרי' בגמ' לא שכיחי שכרות א"כ פשיטא דבסעודה דשכיח שכרות אסור להתחיל דבשכור לא מהני קריאת ב"ה:
(טז) והשעה עוברת: עמש"ל דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשוך סעודתו עד שתחשך:
כתב ב"ש כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מב"ה עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואחר כך יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג:
(ב) למנחה: היינו חצי שעה קודם. ולא יחזיק אז ילד בחיקו שמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר המים יעבור זמן מנחה או יתאחר לבוא לבה"כ. ספר חסידים סי' י"ח.
(ג) סעודה קטנה: דלמא אתו לאמשוכי. כתב מהרי"ל בהלכות פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הציבור אסור במלאכה ובלמוד עד שיתפלל אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לבה"כ אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל. וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואח"כ אקרא ק"ש אלא נכנס לבה"מ וקורא ושונה ואח"כ קורא ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה אבל כשהגיע הזמן אסור ללמוד אא"כ במקום שיש ציבור ע"ל סימן פ"ט ס"ו. מ"א.
(ד) התחיל: אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות. וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט עיין מ"א.
(ה) להפסיק מיד: אפי' עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק. מ"א.
(ו) ידיו: ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם נטילה.
(ז) עוברת: ע"ל ס"ק ה' דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשך סעודתו עד שתחשך. כתב ב"ח כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבה"כ עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואח"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי סעודה גדולה אבל סעודת שבת בביתו לא מיקרי סעודה גדולה.
(ה) לא ישב אדם וכו' - הנה מפני שבסעיף זה יש בו פרטים רבים לכן מוכרח אנכי להאריך קצת. הנה כל זה הסעיף לענין אכילה וכן לענין להסתפר וליכנס למרחץ ושאר דברים הנזכרים פה הוא משנה בפ"ק דשבת דאסור סמוך למנחה ולא ביארה המשנה איזה מנחה אי מנחה גדולה [דהיא משש שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לה הוא חצי שעה קודם דהיינו תיכף אחר חצות היום] או מנחה קטנה [דהוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לזה היינו מתחלת שעה עשירית] גם לא ביארה המשנה מה דאסרה לענין אכילה אי דוקא לסעודה גדולה דהיינו סעודת נישואין וכה"ג אז אסור שמא יעבור זמן המנחה או אפילו סעודה קטנה כסעודת כל אדם אסור דלמא אתי לאמשוכי [וכן כה"ג יש להסתפק בשאר דברים המוזכרים במשנה דהיינו שאסור ליכנס למרחץ אי דוקא לכולא מלתא דמרחץ דהיינו לחוף ראשו ולהשתטף בחמין וצונן ולהזיע או אפילו להזיע בעלמא אסור שמא יתעלף מחמת חום המרחץ וכן לענין בורסקי אי דוקא לבורסקי גדולה או אפי' לעיוני בעלמא וכה"ג בשארי דברים כאשר מוזכרים בזה הסעיף] ויש שם בגמרא שני תירוצים ולתרוייהו איירי המשנה במנחה גדולה תירוץ קמא דכונת המשנה שאסרה סמוך למנחה גדולה איירי דוקא בסעודה גדולה [הא סעודה קטנה מותר להתחיל עד זמן סמוך למנחה קטנה. ויש שמקילין עוד לתירוץ זה דאפילו סמוך למנחה קטנה ג"כ מותר להתחיל סעודה קטנה] ותירוץ בתרא דכונת המשנה לאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ונחלקו הפוסקים בזה הרי"ף והרמב"ם פסקו כתירוצא בתרא וזהו שסתם המחבר כמותם והרמ"א בריש דבריו פסק כתירוצא קמא זהו תורף הענין שבסעיף זה ועתה נתחיל לבאר את דברי הסעיף:
(ו) להסתפר סמוך למנחה - האי סמוך למנחה היינו סמוך למנחה גדולה כאשר כתב המחבר בסוף דבריו ואכולהו קאי ואף שעד סוף זמן המנחה יש שהות הרבה אפ"ה חיישינן שמא ישבר הזוג ויחזר אחר אחרת ויעבור המנחה ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים מוכנים לפניו שרי. כשמגיע זמן המנחה נכון שלא יקח ילד בחיקו דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזר אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבוא לבהכ"נ [ספר חסידים סימן י"ח (דפוס בולוניה)]:
(ז) סמוך למנחה - היינו חצי שעה קודם דהוא תחלת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה ואין חילוק בין היום ארוך או קצר לעולם חשבינן לדעה זו סמוך למנחה אחר חצי היום:
(ח) למרחץ - אפילו להזיע בעלמא וכ"ש לכולא מלתא דמרחץ:
(ט) לבורסקי - אפילו לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל [רש"י] ומשמע דהוא הדין לכל מלאכה או חשבון כיוצא בו שאפשר להמשך או לגרום טרדא [ועיין בבה"ל] ולכן אותם היוצאים לירידים שטרודים בקניית ומכירת סחורה לא יתחילו לכתחלה סמוך לזמן מנחה גדולה עד שיתפללו מקודם [ח"א]:
(י) ולא לדין - אפילו שמעו טענותיהם מכבר ועתה ראו לישב בשביל גמר דין אסור שמא יראו טעם ויסתרו הדין וימשך הענין:
(יא) סעודה קטנה - היינו סעודת כל אדם [וסעודה גדולה הוא של נישואין ומלה] והטעם דחיישינן שמא ימשך. ודין איסור אכילה או מלאכה קודם מעריב יתבאר בסימן רל"ה סעיף ב. ולענין להתחיל ללמוד קודם תפלת המנחה עיין לעיל בסימן פ"ט ס"ו לענין לימוד קודם תפלת שחרית וה"ה הכא כשמגיע זמן מנחה קטנה:
(יב) סמוך למנחה גדולה - עיין לעיל בסק"ז במ"ב:
(יג) ואם התחיל - אפילו התחיל אחר שהגיע כבר זמן מנחה גדולה ואפילו אחר כך כל שלא הגיע עדיין החצי שעה שקודם מנחה קטנה [דאלו כשהתחיל בזו החצי שעה מפסיק כשיגיע זמן מנחה קטנה ואף שיש שהות הרבה עדיין עד הערב דעיקר זמן מנחה הוא ממנחה קטנה ולמעלה ועיין לקמן בהג"ה מה שעכשיו נוהגין להקל]:
(יד) באחת מכל אלו - היינו אפילו התחיל סעודה גדולה או שנכנס לבורסקי גדולה וכה"ג בשארי דברים כאשר הזכרנו בפתיחה דבודאי יש לחוש בהו שמא ימשך הרבה אפ"ה אינו מפסיק כיון שיש שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו:
(טו) אם אין שהות - אפילו התחיל בהיתר מפסיק:
(טז) להפסיק מיד - היינו אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו או מלאכתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד שמא ישכח ויעבור הזמן לגמרי:
(יז) ומאימתי התחלת - קאי אמה שכתב לעיל ואם התחיל וכו':
(יח) אם היו עסוקים - פי' שכבר ישבו בדינין אחרים:
(יט) משיתעטפו - שכך היו נוהגים מלפנים כשיושבין בדין משום ששכינה שורה עמהם (ב"י):
(כ) משיטול ידיו - ומי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה מקרי התחלה מישתיר איזורו אף קודם נטילה:
(כא) דסעודה קטנה - ולדידהו תספורת דידן נמי שרי סמוך למנחה גדולה [ואינו אסור אלא תספורת של בן אלעשה שהיא מלאכה גדולה כמבואר בגמרא] ומרחץ דוקא כולא מילתא דמרחץ אסור אז אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוקא בורסקי גדולה ודין דוקא התחלת דין שצריך לזה שיהוי הרבה וחיישינן שמא יעבור עי"ז הזמן אבל גמר דין שרי:
(כב) מותר - היינו סמוך למנחה גדולה ואחר מכן עד סמוך למנחה קטנה אבל סמוך למנחה קטנה שהוא מתחלת שעה עשירית ולמעלה גם לדידהו אסור בכל אלה ואפילו בדיעבד אם התחילו אז מפסיקין כשיגיע הזמן דמנחה קטנה:
(כג) ואינו אסור - היינו דלידידהו אינו אסור להתחיל סמוך למנחה גדולה אלא סעודה גדולה דבדידהו דוקא שצריך שיהוי רב ע"כ חיישינן שמא ימשך הרבה עד שיעבור הזמן:
(כד) נישואין או מילה - וה"ה פדיון הבן שיש שם הרבה בני אדם מסובין יחד ועי"ז רגיל הדבר להמשך וסעודת שבת ויו"ט לא מקרי סעודה גדולה [ב"י]:
(כה) וי"א וכו' - שתי אלו הדעות מקילין יותר מדעות הקודמות דלדידהו רק באופן אחד אסור ונחלקין זה מזה דלי"א הראשון רק סמוך למנחה קטנה אסור ואפילו סעודה קטנה אבל סמוך למנחה גדולה שרי הכל וי"א השני ס"ל בהיפך דסעודה גדולה אסור אפילו סמוך למנחה גדולה וסעודה קטנה מותר אפילו סמוך למנחה קטנה:
(כו) אפילו סמוך למ"ק - משמע דכשהגיע זמן מנחה קטנה מודה דאסור להתחיל ובהגהת מרדכי מיקל גם בזה ודעתו דאין איסור אלא בסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה וכן משמע במהרי"ו דנהגו העולם להקל אף לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה:
(כז) ונהגו להקל כשתי - וכן העתיקו האחרונים:
(כח) משום דעכשיו - ומיירי שדרכו ג"כ לילך להתפלל בצבור בבהכ"נ אבל אם דרכו להתפלל ביחידות בביתו לא מהני [דה"ח]:
(כט) לא חיישינן - אמנם מיד שקורין לבהכ"נ צריך להפסיק ולהתפלל דאל"ה מאי תקנתיה [שם]. ודע דדוקא סעודה קטנה סומכין על קריאת השמש לבהכ"נ אבל סעודה גדולה אין סומכין על קריאה לבהכ"נ להתיר להתחיל סמוך למ"ק [דהיינו מט' שעות ולמעלה] משום דשכיחא שכרות. ומשמע מהאחרונים דלענין לילך למרחץ אפילו לכולא מלתא דמרחץ וכן לענין כל הדברים שמוזכר לעיל בסעיף זה סמכינן על קריאת השמש לבהכ"נ כמו לענין סעודה קטנה. והנה לפ"ז מותר לילך בע"ש למרחץ אפילו כשהגיע זמן מנחה קטנה במקום שהשמש קורא לבהכ"נ. אמנם אנשי מעשה נוהגין להתפלל מקודם שהולכין לבית המרחץ ויש שמדקדקין ליזהר להתפלל מקודם אפילו כשהולכין לבית המרחץ סמוך למנחה גדולה דהיינו אחר חצות כמו שמוזכר במעשה רב אמנם הנוהגין להקל בזה אין למחות בידן דיש להם על מה שיסמכו וכנ"ל אבל כ"ז דוקא אם השמש יכריז גם לאנשי בית המרחץ לצאת מבע"י איזה זמן קודם השקיעה בכדי שיספיק להם העת אחר צאתם להתפלל בזמנה דאל"ה לא נוכל לסמוך ע"ז כלל:
(ל) יש להחמיר - היינו שלא לסמוך על קריאת השמש להתחיל אז הסעודה דשכיח שכרות ובשכרות לא מהני הקריאה ולפ"ז כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבהכ"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה מקודם ואח"כ יאכלו דסעודת נישואין הוי סעודה גדולה:
(לא) קודם לכן - דהיינו שהתחיל הסעודה גדולה קודם חצות דאז עדיין זמן היתר לכו"ע:
(לב) כשמגיע - ר"ל כיון שמשער שימשך סעודתו עד הלילה צריך לקום ולהתפלל תיכף כשיגיע זמן מנחה קטנה:
(לג) צריך לקום ולהתפלל - נראה דדוקא בסעודה גדולה ומשום דשכיחא שכרות דלא סמכינן על קריאת השמש לביהכ"נ וכנ"ל לכך פוסק מיד אבל בסעודה קטנה א"צ לפסוק מיד דיוכל לסמוך [אפילו אם התחיל סעודתו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה] דיפסוק מסעודתו כשיקרא השמש לביהכ"נ:
(*) לבורסקי: עיין מ"ב מש"כ לענין שאר מלאכות והוא ממגן אברהם ומצאתי במאירי שכתב מענין זה וז"ל קצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש על הפסד עורות איך יפסיד [וילך להתפלל] ועוד שדרכו ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילביש בגדים הרגילים לו ואיך יפסיק ע"מ לחזור לאלתר לסורו וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו וכן כל כיוצא בו אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהן לחצי שיעור מתחיל וכשיגיע זמן תפלה מפסיק עכ"ל וכונת המאירי במש"כ קצת מפרשים הוא להרשב"א המובא ברל"ה בב"י ואפשר שכן הוא ג"כ דעת המגן אברהם ולהכי כתב כיוצא בזה וכ"כ הפמ"ג אמנם מסתימת לשון מהרי"ו שהביא המגן אברהם בסק"ח משמע דס"ל שבכל מלאכה אסור ובמקום הצורך יש לסמוך להקל:.
(*) ואם התחיל וכו' אינו מפסיק: וכל שא"צ להפסיק ומפסיק נקרא הדיוט [מ"א בשם ירושלמי] ובאדרת אליהו בפ"א דברכות משנה ג' חולק ע"ז וע"ש מה שכתב ע"ד הירושלמי הזה ונראה פשוט דאף למ"א במקום דמן הדין יש להפסיק כגון שהתחיל בזמן מ"ק ורק שאנו סומכין על קריאת השמש המחמיר בזה בודאי לא נקרא הדיוט. ודע דכל היכא שאמרו שאינו מפסיק הוא אפילו אם עי"ז יפסיד התפלה בצבור אינו מחוייב מדינא דלא אטרחוהו רבנן בדיעבד כיון שיש לו שהות להתפלל אח"כ:.
(*) ויש חולקים וס"ל דס"ק מותר וכו': עיין במ"ב דסמוך למנחה קטנה גם לדעה זו אסור אפילו ס"ק ועיין בביאור הגר"א שכתב דהעיקר כדעה זו וע"כ נראה דאף מי שאינו רוצה לסמוך על המנהג שנהגו להקל המבואר בהג"ה לקמיה אין לו להחמיר רק כדעה זו האמצעית אבל לא כ"כ כדעה ראשונה:.
(*) ואפילו אם התחיל קודם לכן וכו': עיין במ"ב ובדה"ח ראיתי שפוסק דאם התחיל קודם שהגיע זמן דסמוך למ"ק [דהיינו קודם ג' שעות זמניות קודם הלילה] אפילו סעודה גדולה אין מפסיקין ומשמע שם מניה דהיינו אפילו יודע שתמשך סעודתו עד הלילה אלא פוסק איזה זמן מועט קודם שיגמר זמן התפלה ואפילו במקום שאין קורין לביהכ"נ עי"ש ולכאורה הוא דלא כדעת הרמ"א ונראה שטעם הדה"ח דמה שפוסק הטור דאם אין שהות להתפלל ביום אחר גמר סעודתו דפוסק מיד ומובא כן לעיל בשו"ע היינו כשהתחיל באיסור אבל כשהתחיל בהיתר אין צריך לפסוק מיד אלא פוסק איזה זמן מועט קודם שיגמר היום כדי שיוכל להתפלל ואנו סומכין על דעת המאור דעד שיגיע זמן סמוך למנחה קטנה אפילו סעודה גדולה מותר להתחיל וא"כ נקרא אז התחיל בהיתר אבל מהרמ"א משמע דאפילו התחיל בזמן ההיתר לכו"ע צריך לקום מיד כשיגיע זמן מ"ק אם יודע שתמשך סעודתו עד הלילה וצ"ע למעשה:.