מגן אברהם על אורח חיים רלב
סעיף א עריכה
תימא אמאי קרו ליה מנח' אי משום שהקריבו מנחה הלא גם בשחר הקריבו מנחה, וי"ל משו' דעיקר עת רצון הוא בשעת הקרבת מנח' עכ"ל התוס', וא"כ מוכח דעיקר היא מנחה קטנה כמ"ש סי' רל"ג דאז היא זמן הקרבת המנחה אחר התמיד אבל בשש ומחצה היה זמן שחיטת התמיד ועמ"ש שם ובירושלמי פ"ג דברכות איתא שנתקנה בזמן הקרבת הקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת וגו':
(א) יתפללו בלחש: דלית ליה לש"ץ למיחש ולאפקינהו בקול רם לפי שמצות תפילה בלחש ולא נפקי י"ח בין יחיד בין צבור אלא בלחש (ב"י ש"ל) וצ"ע דבסי' קכ"ד ס"ב משמע דיוצא בתפילתו שבקול רם וצ"ל דהתם א"א בע"א:
(ב) הש"ץ עם הקהל: ומ"מ בת"צ לא יעשו כן לכתחל' כיון שאומר הש"ץ ענינו ברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"ץ ענינו והקהל יאמרו בש"ת (ר"ל חביב סי' ט"ו):
סעיף ב עריכה
(ג) להסתפר: שמא ישבר הזוג ויחזור אחר אחרת ויעבור המנח' ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים שרי, לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבא לבה"כ, (ספר חסידים סי' י"ח):
(ד) סמוך למנחה: היינו חצי שעה קודם:
(ה) למרחץ: אפי' להזיע בעלמ' גזירה שמא יתעלף:
(ו) לבורסקי: אפי' לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהי טרוד בצערו ולא יתפלל ומשמע דה"ה לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה:
(ז) ולא לדין: אפי' כבר שמע טענותיהם אסור לגמור הדין שמא יראה טעם ויסתור הדין:
(ח) סעודה קטנה: דלמא אתי לאמשוכי, כתב מהרי"ו ה' פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרי' פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו' אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לב"ה אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו דלא כמו שפי' הב"ח בסי' תל"א דברי מהרי"ו דדוקא מי שמתפלל בב"ה ופעם א' לא התפלל ערבית בב"ה אז אסור ללמוד אבל מי שמתפלל לעולם בביתו מותר ללמוד דעיניך רואות דליתא, ומפני שהב"ח לא העתיק סוף דבריו פי' פי' אחר ע"ש, והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואחר כך אקרא ק"ש אלא נכנס לבית המדרש וקור' ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה כ"כ תר"י וכ"כ של"ה, ועיין בב"י סי' רל"ה אבל כשהגיע זמן אסור ללמוד דקי"ל כרש"י וכמ"ש סי' פ"ט ס"ו אא"כ במקום שיש צבור:
(ט) ואם התחיל: אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה, ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות, ע' בחושן משפט סי' ה' וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט (ל"ח ירושלמי) ומקשה שם והא חתן פטור מקריאת שמע ואם רצה לקרות קורא ומשני התם כרבן גמליאל דאמר איני שומע לכם לבטל עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ועיין סי' ע' ס"ג:
(י) אם אין שהות: אפילו התחיל בהיתר מפסיק:
(יא) להפסיק מיד: אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד, וכ"מ ברש"י בסוכה דף ל"ח ע"ש:
(יב) משיטול ידיו: ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם הנטילה:
(יג) דסעודה קטנה מותר: ולדידהו תספורת דידן נמי שרי ומרחץ דוקא כולה מלתא דמרחץ אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוק' בורסקי גדולה ודין דוקא לתחילת דין אסור ומ"מ הם מודו דאם התחילו סמוך למ"ק מפסיקין אפי' סעודה קטנה:
(יד) וי"א דאפי': ולדידהו סמוך למ"ק אסור אפי' סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין אפי' מסעודה גדולה:
(טו) סמוך למ"ק: ומ"מ כשהגיע מ"ק מודה דאסור מיהו במרדכי מיקל גם בזה וכתב דאין איסור אלא בסעודה גדולה וסעודה גדולה סמוך למ"ק דהיינו שעה עשירית לכ"ע אסור ואין להקל בזה וכ"כ הב"ח וגם הר"ש בר"ב מודה בזה דלא כמ"ש הב"ח וכ"ה באגודה דאין לסמוך בסעודה גדולה על קריא' לב"ה, ומ"מ בתחלת דין ואינך מילי סומכין על קריאת ב"ה דלא ממשכי כולי האי ועוד דאמרי' בגמ' לא שכיחי שכרות א"כ פשיטא דבסעודה דשכיח שכרות אסור להתחיל דבשכור לא מהני קריאת ב"ה:
(טז) והשעה עוברת: עמש"ל דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשוך סעודתו עד שתחשך:
כתב ב"ש כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מב"ה עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואחר כך יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג:
סעיף ג עריכה
(יז) כביצה: דוקא ולא יותר ול"נ דלשתיה יותר מכביצ' אסור אף על גב דגבי סוכה מקרי עראי מ"מ הכא טעמא דלמא ממשך וזה שייך יותר בשתיה דמשכר: