פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים קסח א

שולחן ערוך

היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל אממין אחד מברך על השלם אפילו הוא אפת קיבר (פירוש לחם שאינו נקי) וקטן והחתיכות פת נקיה וגדולה אבל אם השלם משעורים והחתיכות מחטים אפילו היא קטנה בגמניח הפרוסה תחת השלמה ובוצע משתיהן יחד.

הגה: וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו גואין לחוש לשני אף על פי שחשוב או חביב עליו (תרומת הדשן סימן ל"ב):

מפרשים

טורי זהב - מגן דוד

(א) ממין אחד מברך על השלם - פי' ואפי' אם החתיכות גדולות והשלימים קטנים וזה פלוגתא דרב הונא ורבי יוחנן והלכה כר"י דשלימה עדיף כיון שהוא ממין א':


(ב) מניח הפרוסה כו' - זה דעת ר' שלמן שאמרו עליו שעשה שלום והיינו בין התנאים דפליגי שם בזה אבל רב הונא ור"י מודים שניהם בזה דמברך על הפרוסה כיון שיש לה מעלה מצד המין אלא דר' שלמן עשה מעלה בזה דמברך על שניהם:


(ג) ואין לחוש לשני כו' - אע"פ שהוא לפניו והוא מוקדם בפסוק או חביב או חשוב אינו חייב לאכול ממנו בשביל הקדמה זו:

מגן אברהם

(א) פת קיבר וקטן - לכאורה משמע בטור דכשיש לחתיכות ב' מעלות לא מברכי' אשלם ע"ש אבל בגמ' משמע כמ"ש בש"ע דהא מסיים אבל פרוסות וכו', ומיירי בפרוסות גדולות מן השלם דבהכי פליגי ודוקא חטים משום דאקדמינהו קרא אבל הכא מין א' והחתיכות נקיות גדולות אפי' הכי שלם עדיף:


(ב) מניח הפרוסה - ואם אחר מיסב אצלו יברך אחר על השלימה וא' על הפרוסה (מט"מ וב"ח ושל"ה בשם רש"ל) וצ"ע דהאיך נעשה פשרה שלא נזכ' בגמ' דהא אפי' בית המדרש מבטלין שיברך א' לכלם משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד ועוד דהא ליכא פלוגתא בזה דכ"ע ס"ל דפרוס' חטים עדיפא אלא דאמרי' י"ש יצא ידי שניהם הלחמי' וא"כ היאך יברך האחד על השעורים ויניח החטים וצ"ע. ונ"ל דעכ"פ אם האחד אורח יבצע בע"ה על שתיהן דהא שריא ליה לאכול פת של עכו"ם משום זה כמ"ש ס"ה, ועוד נ"ל דאם א' שיפון א"צ להניחו בתוך הפרוסה כמ"ש ס"ד דאינו ממין ז' וכ"ש אם החטים פת ישראל והשיפון פת של עכו"ם דהא לרש"י וסייעתו א"צ כלל להניח פרוסה תוך השלימה והבו דלא לוסיף עלה:

באר היטב

(א) השלימה:    ודוקא כשסעד יחידי אבל אם שנים הם טוב שיברך א' על הפת שלם וא' יברך על הפרוסה. מט"מ ב"ח ושל"ה בשם רש"ל. ואם הא' שיפון א"צ להניחו דאינו ממין ז' עיין מ"א.


משנה ברורה

(א) מברך על השלם - משום הידור מצוה ואם לא היה לפניו רק פרוסה ונטל אותה כדי לברך עליה ובתוך כך הביאו לפניו שלמה מניח הפרוסה בתוך השלמה ומברך ואם כבר בירך על הפרוסה יבצע אותה:


(ב) פת קיבר וכו' וקטן וכו' - דמעלת שלם עדיף טפי אפילו באופן זה:


(ג) מניח הפרוסה וכו' - כדי לקיים מעלת השלמה דשעורין ומעלת החיטין דחשיבא טפי משעורין משום דאקדמיה בפסוק כדכתיב ארץ חטה ושעורה וגו'. ומבואר בש"ס דמעיקר הדין פרוסה של חטין עדיפא אלא לצאת ידי שמים כל המעלות צריך להניח הפרוסה תחת השלמה וכו' וכתב המ"א דמ"מ אם היה השלמה מפת של שיפון [הוא שאנו קורין דגן ורוב הלחמים שלנו ממנו הוא] והפרוסה של חיטין [וכן אם היה של שעורין] אין להחמיר לבצוע על השלמה עם הפרוסה אלא יבצע על הפרוסה לבד דשיפון קיל אף משעורים משום דאין נזכרת בקרא בהדיא:


(ד) תחת השלמה וכו' - ואפילו הפרוסה גדולה מהשלמה נמי טוב שיניח שתיהם ביחד [פמ"ג]:


(ה) ואין לחוש לשני - אע"פ שהוא לפניו והוא מוקדם בפסוק או חביב או חשוב אינו חייב לאכול ממנו בשביל הקדמה זו [ב"י וט"ז] ומסתברא דדוקא אם אינו רוצה לאכול אלא מאחר אבל אם ברצונו שוה הוא לאכול מזה או מזה ושניהם מונחים לפניו אף שאינו רוצה לאכול משניהם יחד מצוה מן המובחר לבצוע על המוקדם בפסוק ושארי המעלות:

ביאור הלכה

(*) מניח וכו':    עיין במ"א שהביא בשם רש"ל דאם אחר מיסב אצלו יברך אחד על השלמה ואחד על הפרוסה ונתקשה המ"א על פשרה זו מאד עי"ש ויש מאחרונים שיישבו בדוחק קושית המ"א ובבגדי ישע ראיתי שאף רש"ל לא קאמר דיברך כ"א לעצמו אלא הבעה"ב יברך על הפרוסת חיטין ויוציא להמיסב אצלו בברכתו ובאופן זה טוב יותר שהאורח יאחז השלמה בעת הברכה דמינכר טפי עי"ז שיש לה ג"כ מעלה משיניחו שתיהן ביחד דלא מינכר חשיבותא דכל חד כ"כ עי"ש ונכון:





▲ חזור לראש