שולחן ערוך אורח חיים מו ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מו · ט
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרם דרך תחנונים ויש אומרים שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ונכון לחוש לסברא ראשונה.
- הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה שהרי בימי הסליחות מתפללים הסליחות ואחר כך מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות וכן בכל יום כשנכנסין לבית הכנסת אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואחר כך מברכין על התורה ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות (כן משמע בתוספות ומרדכי פרק קמא דברכות). וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה (טור):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
שהרי בימי הסליחות כו'. עמ"ש בסי' ו' ליישב זה:
כי לפעמים כו'. בטור כתיב שכן נהג ר"י החסיד וב"י והקשה ע"ז מן הירושלמי דר' אחא בעי למימחא בנוהגין כן ונראה דר"י החסיד סמך על גמ' שלנו שהיא עיקרית דרבינו הק' היה עושה כן בשעת למודו עם תלמידים ואח"כ קרא אותה עם ברכותיה וכמו שכתב ב"י והאריך בזה. וכתב רש"ל בתשו' סי' ס"ד וז"ל וכשאני מגיע לק"ש של ר"י הנשיא שהוא אמר לפיכך אני נוהג לומר כל הפרשה הראשונה עד ובשעריך וכ"כ ר"י בחידושי ברכות ועוד אני אומר דברכה שלאחרי' מקדש את שמך ברבים שהיא מן הירושלמי והיא נתקנה על קדושת השם שייך שפיר אחריה כשם שהוא מקדש שמו ברבים כך מחויבים אנו לקדש שמו ברבים וזה נכלל בכלל בכל לבבך וכו' עכ"ל משמע מדבריו שי"ל מקדש שמך ברבים דרך ברכה דהיינו בהזכרת השם ולומר בא"י מקדש כו' וכ"מ בב"י שכתב שיש להכניס ברכה זו בחשבון וכן הסמ"ג חשב אותה בברכ' וכ"ה בטור וכ"ה בתוס' פ' ע"פ דף ק"ד והוא תימא דלא הוזכרה בתלמיד ומ"ש ממודים דרבנן שלמד בב"י בסי' קנ"ז מברכ' בורא נפשות שאין לחתום בה בשם כיון שאינה בגמ' שלנו אלא בירושלמי גם הרמב"ם לא הזכיר בזה השם ואין בידינו לומר בזה אלא ע"ד שזכרתי כיון דכבר נהגו הכל לאומרה כיון דנהוג נהוג:
בנוסח של הטור שאומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם כ"ה בתוס' פע"פ דף ק"ד ובפ' ג' שאכלו וברמב"ם וכן בכל הסדורים ישנים ובירושל' וכ"מ בילקוט פ' ואתחנן סי' תתל"ו בשם אליה ז"ל שאומרים מ"ה נוסח זו אלא שבנוסח סידורי הספרדים יש שם אתה הוא עד שלא בראת העולם ואין על שום אדם לחלוק על נוסחות ישנות אלא שמקרוב נדפס סידור אחד ע"פ מדקדק א' והגיה נוסח שלנו ג"כ כסדור ספרדים ובודאי לא יפה עשה בזה ומה שי"א שהקשה על נוסח שלנו דמשמע שנברא ח"ו ע"י אחר אני אומר אדרבא על נוסח שבראת ק' מה חידוש שהוא נמצא קודם ואחר שברא העולם דאם בא לומר שהוא ית' הבורא לא היה לו לומר אלא אתה בראת העולם ובודאי שהיה קודם ואחר הבריא' דכל פועל פעולה הוא בנמצא קודם הפעולה ואחריה אלא ברור הוא שלא נתכוון כאן להודיע מי הבורא אלא להעיד על נצחיות של הקב"ה שהוא תמיד בנמצא הן קודם בה"ע הן אחריו וכמו שתקנו ביגדל קדמון לכל דבר אשר נברא כ"ה ממש בזה וכל המשנה ידו על התחתונה הן בזה הן בשאר מקומות בתפלות ושבחים וכ"כ בזה מו"ח ז"ל:
מגן אברהם
(טו) לא יקרא פסוקים: ובלבוש כ' סי' תקפ"א וז"ל דוקא בני אשכנז שנוהגין לומר ברכת התורה קודם פרשת התמיד א"כ ס"ל דמותר לומר פסוקים קודם ברכת התורה אבל לדידן שאומרים ברכת התורה מיד אחר אשר יצר א"כ ס"ל דאסור לומר פסוקים קודם ברכת התורה א"כ גם בימי הסליחות יאמר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגה אח"כ עכ"ל וכנ"ל לנהוג וכמ"ש סי' ו' ס"ב ואם יש א' שלא אמרה ירד לפני התיבה ויאמר' אח"כ:
(טז) כי לפעמים כו': פי' משום דלפעמים שוהין הציבור לכן יאמרו בכל פעם אך לא יכוון לצאת אלא א"כ ירא שהצבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור ולקרות אותה כדינה בברכותי' ולסמוך גאולה לתפל' ועיין סוף סי' נ"ו ובזה מתורץ קושי' הב"י [ב"ח] ואף על פי שהוא כתב שלא יאמר בשכמל"ו נ"ל דאין בכך כלום כיון שאין מתכוון לצאת בזה ורש"ל בתשו' כ' לו' ג"כ פ' ראשונה של שמע ונ"ל דדוקא כשירא שיתעכבו הצבור, יאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם ולא יאמר עד שלא בראת העולם (של"ה ב"ח):
ביאור הגר"א
ס"ט אבל המנהג כו'. וכן מנהג הקדמונים כמ"ש בטור וכמ"ש למטה:
ונהגו לסדר כו'. בטור כתב ובסידורי אשכנזים כתב אחר יהי רצון רבון כל העולמים והוא ע"פ מ"ש בתנא דבי אליהו העטופים ברעב בראש כל חוצות אין רעב אלא מד"ת שנאמר לא רעב ללחם ועל אותו הדור הוא אומר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כו' וכתב שבולי לקט והנהיגו קדמונינו לומר אותה בכל יום קודם התפלה ועיקרו נתקן משום דורו של שמד וזהו שאמר ירא שמים בסתר וזהו שאמר ואומרים שמע ישראל כו' כי גזרו שלא לקרות ק"ש ולכן אומרים ג"כ אתה הוא ומקדש את שמך ברבים והוזכרו בתוס' ברכות מ"ו א' ובפסחים דף ק"ד ב' וכתב בטור שנתקנה ע"פ הירושלמי אתה הוא כו' כמ"ש בעת ההיא כו' ואח"כ ברכת התורה ופ' התמיד כו' וכתב הטור והוקשה לי ע"ז הסדר לומר פסוקים קודם ברכת התורה ונהגתי בעצמי לברך אחר ברכת אלהי נשמה כו' וכתב בדרכי משה והמנהג לברך אחר אשר יצר ועושין כן ע"פ הטור ואע"ג שהוא כתב אחר אלהי נשמה היינו לסברא שלא להפסיק בין אשר יצר לאלהי נשמה אבל אנן ס"ל דמותר להפסיק כמו שכתב לעיל סי' ו'. אבל ראיתי בכל הספרים קדמונים ואחרונים שהנוסחא מימי אבותינו אשר סדרו לנו הברכות לברך אחר כל הברכות קודם פ' התמיד וסידור אלהי נשמה אחר ברכת אשר יצר מיד וכ"כ הר"י בסה"י דאשר יצר סמוכה לברכת אלהי נשמה וכ"כ כל הפוסקים ועי' תוס' ברכות מ"ו ד"ה כל כו' והרא"ש בפ"א סי' י"ג ומי שהשכים כו' כשקורא פ' קרבנות כו' ותשובה ריש כלל ד' והמשכים ללמוד יברך ענ"י ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות עד ברכת התורה וברכת התורה בכלל כו' וכן הוא בסידור הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תפלה ובכל הספרים והסידורים הראשונים וכן הוא באבודרה"ם ומה שהקשה הטור היינו לסברתו דסבירא ליה כסברא הראשונה אבל לסברא אחרונה וכמו שהסכים בהג"ה אין לחוש ואף לסברא ראשונה יאמר קודם הסידור לעולם יהא כו' וכן הוא בסידור התפלות של הרמב"ם כמ"ש בריש הסדר נהגו העם לקרות כו' לעולם כו' ועי' פ"ז מהלכות תפלה הלכה י"א וגם שהגאונים כתבו שאין להפסיק בין ברכת אשר יצר לאלהי נשמה ומאלהי נשמה מתחיל סדור הברכות עד הגומל כו':
וטוב כו'. כי בלא בשכמל"ו אינו אלא כסיפור דברים:
ויוצא בזה. כמ"ש ברפ"ב דברכות ואף למ"ד חוזר וגומרה מ"מ שלא בזמנה קורא ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות וגם מחמת זה לא יסמוך גאולה לתפלה:
באר היטב
(יג) הסליחות: עיין סימן תקפ"א מש"ש.
(יד) ויוצא בזה: אך לא יכוין לצאת אא"כ ירא שהציבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הציבור ולקרות אותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה. ב"ח. רש"ל כ' לומר גם כן פרשה ראשונה.
משנה ברורה
(כז) הסליחות — ולפי מה שכתב לקמיה דהיום נהגו לברך ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ולא לומר שום פסוקים מתחלה א"כ סבירא לן דאין לומר פסוקים אפילו דרך תחנונים קודם ברכת התורה א"כ יש לנהוג ג"כ בימי הסליחות לומר בה"ת קודם הסליחות ולדלגה אח"כ:
(כח) ואח"כ מברכין — שכל זה הוא מעיקר הדין וכמו שהביא זה בב"י בשם מהרי"ל שכן המנהג באשכנז ומסיים ע"ז הרמ"א ונהגו לסדר ר"ל שכהיום נהגו העולם להחמיר כדברי הטור שלא לומר שום פסוקים קודם ברכת התורה:
(כט) מיד אחר וכו' — ויש אומרים דברכת אלהי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר וע"כ יברך בה"ת אחר אלהי נשמה וכתב ע"ז הפמ"ג דנהרא נהרא ופשטיה:
(ל) בשחרית — ואפי' המשכימים בבוקר השכם ואומרים ק"ש קודם עמוד השחר דשם בודאי אינו יוצא בזה ידי ק"ש אעפ"כ נוהגין לסיים אחריו ברוך שם וכו' אבל מה שאומרים קודם ישתבח ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל וגו' אין לומר אחריו בשכמל"ו:
(לא) כי לפעמים — פי' משום דלפעמים שוהין הצבור לכן יאמרו בכל פעם בשכמל"ו דבלא ברוך שכמל"ו לא נראה הק"ש רק כסיפור דברים אך יכוין שלא לצאת אלא אם כן ירא שהצבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור שבצבור יקרא כל השלשה פרשיות ובברכותיה כמו שתקנו חז"ל לכתחלה. ובמקום שירא שהצבור יעברו זמן ק"ש יכוין לבו כדין ק"ש ויכוין לצאת בזה המצות עשה דק"ש דבמצוה דאורייתא קי"ל בסימן ס' ס"ג דמצות צריכות כונה וי"א שיקרא כל הפרשה ראשונה ויותר טוב שאז יקרא כל השלשה פרשיות כמו שכתב הפר"ח כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן ק"ש ובח"א בכלל ח' דין ז' הסכים להפר"ח:
(לב) שלא בזמנה — דהיינו אחר ג' שעות שעבר זמן ק"ש ועדיין לא עבר זמן ברכת ק"ש עד אחר שעה ד' כדלקמן בסימן נ"ח אבל אם הוא ירא שהצבור יעברו גם זמן ברכות ק"ש אין לו להמתין עליהם כלל כי יפסיד על ידם הברכות וגם הזמן תפלה שהוא ג"כ לכתחלה רק עד ארבע שעות כדלקמן בסימן פ"ט אלא יקרא בזמנה בברכותיה ויתפלל ביחידי:
(לג) ויוצא בזה — עיין בדגול מרבבה וכן בחידושי רע"א שכתבו דבחול לא יכוין לצאת אא"כ הניח תפילין מקודם דכל הקורא ק"ש בלי תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ופשוט דאם א"א לו להניח תפילין עתה מאיזה ענין אל ימנע מחמת זה המ"ע דק"ש כי תפילין וק"ש שתי מצות הם ואין מעכבין זה את זה ואפילו איסורא ליכא דלא אמרו כל הקורא ק"ש וכו' רק במזיד ולא כשיש לו איזה אונס כמו שכתב הלבוש בסימן נ"ח עי"ש ועיין בסימן נ"ח במ"ב ס"ק ה' שהעתקתי שם דברי הלבוש. יאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם ולא עד שלא בראת [אחרונים]:
ביאור הלכה
(*) כי לפעמים וכו': עיין בביאור הגר"א שכתב ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות וגם לא יסמוך גאולה לתפלה. והוא סובר בזה כשיטת הרא"ה שהובא בב"י דטפי עדיף לצבורא למימר ברכת ק"ש אק"ש דאורייתא עי"ש. ולכאורה נראה דדבריו סובבים אדברי רמ"א שמשמע מיניה שהוא מסכים להב"י במסקנתו דמוכח מיניה שסובר דאפילו אם הצבור לא יעברו זמן ק"ש אפ"ה יאמר בשכמל"ו כדי שיצא בזה והגר"א סובר דבכה"ג אינו כדאי לצאת בלא ברכות אבל אם הוא רואה שהצבור יעברו זמן ק"ש יותר טוב שיכוין לצאת כדי שלא ישאר בלא ק"ש וכמ"ש הב"ח והמ"א ושארי אחרונים או אפשר שסובר הגר"א דאפילו בזה יותר טוב שיקרא ק"ש בזמנה בברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה ויתפלל ביחידי ממה שיקרא בלא ברכות ולהתפלל אח"כ עם הצבור וצ"ע. וגם צ"ע לכאורה במה שסיים הגר"א וגם לא יסמוך גאולה לתפלה הלא הוא סומך גאולה לתפלה אח"כ ואף שבק"ש כבר יצא לא מזיק כלל לענין זה כדאיתא לקמן בסימן ס"ו ס"י בהג"ה ובמ"א עי"ש וגם הגר"א מסכים שם להמג"א ואפשר שכונתו כך לפי מה שידוע לנו שדעתו הוא לומר ואומרים פעמים בכל יום ד' אלקינו ד' אחד והוא ממש כשיטת הרא"ה המובא בב"י ולזה כתב הגר"א על דברי הרמ"א שסובר כב"י ולי נראה שאין נכון בזה לצאת וכו' פירוש דאם יאמרו שמע ישראל וגו' ממ"נ שלא כדין יתעביד דאם יאמרו בלא ברכות בודאי אין נכון וגם אם ירצה לאומרם עתה בברכות לא יסמוך גאולה לתפלה כדי שיוכל אח"כ להתפלל בצבור לכך יותר טוב שידלג תיבת שמע ישראל. וכ"ז כתב הגר"א לפי מה שסובר הרמ"א דיוצא בזה אבל לפי מה שביארנו במ"ב דלא יכוין לצאת בזה אלא א"כ יראה שהצבור יעברו זמן ק"ש אפשר דהוא מודה ג"כ כמו שכתבנו בתחלת דברינו:
(*) ויוצא בזה: עיין במ"ב שכתב דלא יכוין לצאת אא"כ יראה וכו'. ונ"ל דאפילו אם הוא משער שהצבור לא יעברו זמן ק"ש דהנץ אך הוא ירא שיעברו זמן ק"ש לפי החשבון שמחשבין מעמוד השחר [כידוע שיש דיעות בפוסקים אם מחשבין הזמן ק"ש דהוא עד ג' שעות מעת עמוד השחר או מנץ החמה ואילך כמבואר לקמן בסימן נ"ח במ"ב סק"ג] יכוין לצאת עתה ידי ק"ש דלא מיבעי לדעת הפוסקים דחושבין מעה"ש דשפיר עביד ואפילו לדעת הפוסקים דחושבין מהנץ ג"כ יש לסמוך על דעת הב"י והרמ"א והא"ר מסכים עמהם דאפילו אם הצבור לא יעברו זמן ק"ש אעפ"כ מותר לכוין לצאת בזה עיין בב"י:
כף החיים
(הן) סעיף ט: לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים וכו' — דעת מרן ז"ל לפסוק הכי, כיון שהביא סברא זו בסתם. והוא דעת הראב"ד וארחות חיים והטור ומהרי"ל, ככתוב בבית יוסף. וזה דעת הרמב"ם בתשובה בספר פאר הדור הנדפס מחדש סימן ק"ד וזה לשונו: לעולם צריך שיברך על התורה קודם קריאה, ואפילו יקרא פסוק אחד. ואין חילוק אם יקרא דרך תחינה ובקשה, יהיה מה שיהיה, על כל פנים צריך לברך. עד כאן לשון ברכי יוסף אות י"ד, וקשר גודל סימן ה' אות כ"ט, וכן כתב הש"ץ דף נ"ז ע"ב, סדור בית עובד אות י"ד, חס"ל סימן מ"ז אות א':
(נו) אם אומר בקשה, כי אין בי"ת אשר אין שם תיבות מפסוק הנועל את בית"ו, נראה דיכול לאומרה קודם ברכת התורה, דהני מילי דקראי שאמרו לחתום, לא נצרכה אלא לדבר צחות, לישנא דקרא נקט. ודמי למה שכתב מרן ז"ל ביורה דעה סימן רפ"ד, דאף דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט, באגרת שלומים מותר לכתוב אפילו כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות. ועיין מה שכתבו במגינים לקמן סימן מ"ז דין ג', ברכי יוסף אות ט"ו, ש"ץ שם:
(זן) הנוהגים לומר לפני כל מצוה וברכה ולימוד פסוק "ויהי נועם", יזהר בבל יאמר קודם ברכות התורה. ברכי יוסף אות ט"ז וקשר גודל שם אות ל'. ש"ץ שם. וכן הנוהגים לומר "ותתפלל חנה", יברכו כל הברכות עד אחר ברכות התורה ואחר כך יאמרו "ותתפלל חנה", דאין לומר קראי "ותתפלל חנה" קודם ברכת התורה. הרב מהר"י אזולאי ז"ל בספר יוסף אומץ. סידור בית עובד בדינים מחודשים שאחר דיני ברכות השחר אות ג'. וכן אם בא ליכנס לבית הכנסת, לא יאמר פסוק "ואני ברוב חסדך" וכו' קודם ברכת התורה. ועיין עוד מה שכתבתי לעיל סימן ד' סוף אות ט"ז וסימן ח' אות ו' וסימן כ"ה סוף אות ס"ח:
(חן) שם הגהה: שהרי בימי הסליחות מתפללים סליחות ואחר כך מברכין על התורה עם סדר שאר ברכות וכו' — עיין מה שכתבתי לעיל אות מ"ט בשם הרש"ש ז"ל, שכל המאחר ברכות השחר גורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות העליונים ובנרנח"י שלו, יעו"ש, ואם כן כל הזריז ומקדים לברך ברכות השחר בכל מה דאפשר לו הרי זה משובח ומשתכר, שלא יתאחזו כל כך הקליפות בנרנח"י שלו. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן א' אות ח':
(טן) שם בהגהה: ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר וכו' — ולפי דברי האר"י ז"ל, ברכת אלהי נשמה צריכה להיות תיכף אחר ברכת אשר יצר, כמו שכתבתי לעיל אות ג'. וברכות התורה אחר ברכות השחר, כמו שכתבתי לעיל אות ח"י ואות מ"ט, יעו"ש. רק מי שקם קודם חצות ורוצה ללמוד מיד, יוכל לברך אז ברכת התורה קודם ברכות השחר, כיון שאי אפשר לו לברך אז ברכות השחר, כיון דלא הגיע חצות, וכאשר יבואר לקמן בס"ד סימן מ"ז אות כ"ט:
(ס) שם בהגהה: וטוב לומר בשחרית שמע ישראל וגו' בשכמל"ו כי לפעמים שוהים עם ק"ש וכו' — כתב הב"ח על דברי הגהה זו וזה לשונו: משמע דבכל יום ויום טוב לומר כך, ועל פי דבריו אלה נדפס בסידורים בשכמל"ו, ונהגו הכל לומר כך בכל יום ויום גדול וקטן. ואינו נכון, דלא ניתנו דברים אלו ליכתב בספר אלא לגדולים, שמשערים שהיום יהיו הציבור קוראים שמע בברכותיה לאחר זמנה, כי אז יהא מכוין לצאת בצפרא ויאמר אחריו בשכמל"ו; אבל בכל יום ויום לא יאמר, רק "ואומרים שמע ישראל" וגו', ולא יהא מכוין לצאת ידי קריאת שמע דאורייתא, וגם לא יאמר בשכמל"ו, עכ"ל. וכן כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות י"א. עולת תמיד. פרי חדש אות ט'. אמנם בשער הכוונות דרוש ג' דקריאת שמע דף ך' כתב, דאפילו המתפללים כותיקין שאומרים קריאת שמע קודם הנץ החמה, אפילו הכי צריכים לומר פסוק שמע ישראל וגו' ובשכמל"ו בסדר הקרבנות, דתרוייהו צריכי, יעו"ש. וכן העיד מהרח"ו ז"ל שם בשער הכוונות על האר"י ז"ל, שאפילו כשהיה מתפלל כמנהג הותיקין ולומר קריאת שמע קודם הנץ החמה, אפילו הכי היה אומר קריאת שמע שני פעמים, יעו"ש:
(סא) שם בהגהה: כי לפעים שוהים עם קריאת שמע וכו' — וכתב מהרש"ל דיאמר גם כן פרשה ראשונה. ובהגהות תוספת שבת כתב, דמשמע דלפי זה צריך להניח תפילין מקודם, שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר כשיאמר וקשרתם, עכ"ד. והנה אמת נכון הדבר ופשוט, מחזיק ברכה אות ז'. ועיין מה שכתבנו לעיל בזה בס"ד סימן כ"ה אות כ"ז, ועוד עיין באות שאחר זה, ולקמן סימן ס"ז אות א' ד"ה ולענין:
(סב) שם בהגהה: כי לפעמים שוהים עם קריאת שמע וכו' — מאד יש ליזהר בערי איטליא ודומיהן, שמאחרין בשבת ואחר כך מאריכין בזמירות וניגונים, ובוודאי עוברת שעת קריאת שמע בזמנה. והאיש הירא יאמר בבוקר כל הקריאת שמע כולה בזמנה, ואחר כך יקראנה בברכותיה עם הציבור. ועיין מה שכתב בפרי חדש לקמן סי' קי"ב. מחזיק ברכה אות ח'. וכן כתב הרוח חיים אות ג'. ועיין עוד מה שכתב הפרי חדש בזה הסימן אות ט', ובדברינו לקמן סימן ס"ז אות א' ד"ה ולענין. אבל אם אין מאחרין, לא יאמר כי אם פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו לבד בסדר הקרבנות, כמו שכתבנו לעיל אות ס' בשם האר"י ז"ל. ועיין עוד לקמן בסימן מ"ח מה שכתבנו בענין סדר התפלה בס"ד:
(סג) בנוסח הזמירות אנו אומרים: מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה מאד ירושתינו, אשרינו כשאנו משכימים ומערבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומיחדים שמך וכו'. רוח חיים אות ד'. ועיין שם מה שפירש בזה: