שולחן ערוך אורח חיים מו ח
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מו · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם.
- הגה: ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם וכן המנהג ואין לשנות (טור ותוספות והרא"ש פרק הרואה והר"ן פרק קמא דפסחים וכל בו):
מפרשים
(יד) וי"א דאפי' לא נתחייב כו': וה"ד בגמ' כי שמע קל תרנגולא בא למעוטי לן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים א"נ לאפוקי חרש וכן סומא לא יברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו [הג"מ פ"ז מתפלה בשם התו'] ודעת הפוסקים משמע דאפי' במדבר וסומא וחרש מברך וצ"ע, לכן נ"ל דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי וכו' עיין סוף סי' ס"ט, ובע"ה כתב שטוב שיביא עצמו לידי חיוב שישמע קול תרנגול וכן כולם:
ס"ח כל כו' וי"א כו'. כן כתב הר"ן בשם הרמב"ן וכל בו בשם הגאונים וכתב שכן פשט המנהג אבל הרמב"ם קרא תגר ע"ז וכתב שלא יברך פי' שום ברכה אפי' ברכת אשר נתן כו' וכ"כ בתוס' שם בד"ה כי פריס כו' והרא"ש והטור אלא שכ' בד"ה כי שמע כו' דשם אפי' לא שמע וכן כתב הרא"ש והוסיף הטור אלהי נשמה ורוקע כו' והמכין כו' שהם ג"כ על סידור העולם וכתב ב"י כיון דאיכא פלוגתא אומר אותה בלא כו' וד"מ כתב ולי נראה דאל ישנה מן המנהג וכנ"ל:
(יב) אותן: ואפי' סומא וחרש פר"ח ע"ש וכ"כ המקובלים אבל המ"א כ' דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי ע"ש.
(כד) דאפילו — עיין בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוין לצאת ואם ישן בלילה ששים נישמין לכו"ע יש לו לברך אותם:
(כה) לא נתחייב — ואפילו במדבר שאינו שומע קול תרנגול מברך. סומא מברך ברכת פוקח עורים וכן חרש אף שאינו יוכל לשמוע קול תרנגול יוכל לברך ברכת הנותן לשכוי בינה [דה"ח] ובחיי אדם כתב דחרש ימתין מלברך ברכה זו עד שיאור היום:
(כו) מברך אותן — עיין לקמן בסימן מ"ז במ"ב ס"ק ל"א ובביאור הלכה שם מה שכתבנו בשם הפמ"ג:
(מט) סעיף ח: כל הברכות האלו אם לא נתחייב בהם וכו'. הגהה: ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהם מברך אותם וכו' — וכן כתב הב"ח. וכן כתב מט"י סוף אות י"ד, דכבר נהגו העולם כדברי ההגהה, יעו"ש. וכן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג וז"ל: כל הי"ח ברכות שיש מן הנותן לשכוי בינה עד סוף ברכת התורה, כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אעפ"י שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים. ואין לבטלם אפילו אם האדם לא יישן בלילה, אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה, צריך לברכן בכל יום כולן אעפ"י שלא נתחייב בהם, לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו. חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט' באב ויום הכיפורים, שאז כל העולם יחפים, וגם חוץ מברכת על נטילת ידיים ומברכת אשר יצר, ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם, עכ"ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הברכות פרק א. וזמנם הוא מחצות הלילה ואילך, כמו שכתב בשער הכוונות דרוש א' מדרושי הלילה דף נ"ח ע"א ופרי עץ חיים שער תיקון חצות פרק א ופרק ג. וכן כתב הרש"ש ז"ל בספר נהר שלום בהקדמת חצות דף פ"ז ע"א ובחדש דף ט"ו ע"ג וזה לשונו: באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור, בפרט אם שורש נשמתו הוא מזיווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה. ויברך ברכות השחר. וצריך לאומרם אפילו שלא נתחייב בהם, כגון שלא יישן או שלא פשט בגדיו או לא חלץ מנעליו וכיוצא, אעפ"י כן צריך לאומרם, לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו, והם להמשיך מוחין לפרצופי העולמות העליונים. חוץ מברכת על נטילת ידיים ואשר יצר, שאם לא נתחייב בהם לא יברך, וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט' באב וביום הכיפורים, שאז כל העולם יחיפים. וזמנם מחצות הלילה ואילך. וצריך להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות הלילה, כדי להחזיר המוחין שנסתלקו קודם חצות מהז"א הכולל דמדת היום ונתפשטו בנוק' הכוללת דמדת הלילה, ועל ידם נגדלה כנגד כל אחורי הז"א, ובחצות ממש ננסרת ובאה לפנים ומסתלקים המוחין ממנה ועולים למ"ן לאו"א ומזדווגים או"א וממשיכין מוחין חדשים דפנים ומתחדשים גם המוחין הראשונים, וכנזכר כל זה באורך לקמן בברכת המעביר יעו"ש. ועתה על ידי הברכות של השחר חוזרים המוחין ההם דאחור ופנים להתפשט בז"א הכולל דמדת היום. וכדי להמשיך השפע המוחין לפרצופים העליונים ולבטל מהם אחיזת הקליפות שנתאחזו בהם קודם חצות כנודע, וכדי לברר הבירורים המתיחסים לכל ברכה וברכה. ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים, וגורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות עליונים, ובנרנח"י שלו ובחושים שלו נשאר התפשטות הקליפות, והוא משתמש בהם עם אחיזת הקליפות שבהם וילכו בלא כח בעת ובזמן שהיה לו כח להפרידם ולבטלם. והיא סיבה דכמה רעות ח"ו. לכן ראוי להזהר לאומרם כלו במקומו בחצות, ואפילו שהוא רוצה לישן אחר כך אין בכך כלום והוה ליה כישן ביום, וכמו שכתב הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת, שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן, רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללימודו. ולא מיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנזכר, אלא אפילו מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה, הנה בהגיע חצות צריך לאומרם. חוץ מברכת התורה, שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר. אבל שאר הברכות צריך לאומרם. וכנזכר בספר הזוהר פרשת ויקהל קצ"ה ע"ב במעשה דר"א ור"י שהיו לומדים מתחילת הלילה, וכשהגיע חצות ושמעו קול התרנגול ברכו. כי אעפ"י שמצדו לא נסתלקו המוחין מז"א דפרטות, הנה מז"א דכללות נסתלקו ועתה חוזרים. ואפילו מצדו נסתלקו עצמות הנרנח"י בהסתלקות המוחין הכוללין ועתה חוזרים מחודשים כנודע, עכ"ל. והביאו דבריו הש"ץ דף מ"ו ע"ג. זכ"ל ח"א ה"ב אות ש'. ומה שכתב הפרי חדש אות א' דמי שקם בחצות לילה לקרות תיקון חצות או ללמוד ודעתו לחזור ולישן, ברכת המחזיר נשמות יניחנה לבוקר. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ז מהלכות תפילה דין ג וזה לשונו: בשעה שיקיץ בסוף שנתו מברך וכו'. וכתב הכסף משנה דדווקא בסוף שנתו, ולא כל זמן שייקץ באיזה שעה שתהיה, יעו"ש. וכן כתב העטרת זהב. וכן כתב המגן אברהם סימן ו ס"ק ח בשם סד"ה, יעו"ש. כבר כתב על זה הש"ץ דף מ"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל, דסבירא ליה דכל ברכות השחר על הנאת עצמו הוא מברך ואם לא נתחייב באחת מהן אינו מברך, וכן פסק השולחן ערוך; ולפי זה שייך שפיר לומר ברכת אלהי נשמה צריך להמתין עד שיגמור סוף שנתו. אבל לדעת החולקין דפסק מור"ם ז"ל כדידהו, דבין נתחייב בין לא נתחייב שעל סידורו של עולם והנהגתו הוא חייב לברך, ואנן בדידן כבר פשטה הוראה לפסוק כדעת מור"ם ז"ל וכו' וכן כתבו המקובלים ז"ל, אם כן מי שקם בחצות לילה יוכל לומר כל סדר הברכות אפילו דעתו לחזור ולישן וכו', יעו"ש. ועיין ברכי יוסף אות י"ב ובקשר גודל סימן א' אות ט'. פתח הדביר סימן ו' אות ב' וחס"ל סימן מ"ז אות ו' וכף החיים להרב חיים פלאג'י ז"ל סימן ט' אות א'. ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות כולם, מן על נטילת ידיים עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות, ואפילו אם דעתו לחזור ולישן עוד. ואחר כך אינו חוזר ומברך כלום, דהוי כאלו ישן ביום. ודלא כהפרי חדש אות ח' והביאו מט"י סימן מ"ז אות ט"ז. וכן מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחילת הלילה והגיע חצות, מברך כל הברכות כולם, חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר עלות עמוד השחר וחוץ מברכת על נטילת ידיים שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה, כמו שכתבתי לעיל סימן ד' אות מ"ח. מיהו ברכת אשר יצר נהגו לחייב עצמם כדי לסמוך ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה, כמו שכתבתי לעיל אות ג'. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות ע"ה, דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן ספק ברכות להקל, יעו"ש. ועוד עיין לקמן סימן מ"ז אות כ"ו ואות כ"ז ואות כ"ט ואות ל':
(ן) שם בהגהה: דאין הברכה דוקא על עצמו וכו' — ולפי זה משמע דגם החרש מברך הנותן לשכוי בינה, וסומא מברך פוקח עורים. וכן כתב המגן אברהם ס"ק י"ד, דדעת הפוסקים משמע דאפילו הלן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים, וסומא וחרש, מברך. אלא דהוא ז"ל לחלק יצא דסומא לא יברך פוקח עורים, אבל חרש יברך הנותן לשכוי, יעו"ש ובמחצית השקל. והפרי חדש אות ח' כתב דלפי דעת ההגהה והמקובלים חרש יכול לברך הנותן לשכוי, והסומא יכול לברך פוקח עורים לכולי עלמא, יעו"ש. (ומה שיש להקשות על זה שכתב הפרי חדש: וסומא יכול לברך לכולי עלמא, מהא דכתבו הגהות מיימוניות פרק ז מהלכות תפילה בשם התוספות, והביא דבריו המגן אברהם שם באות הנזכר, דסומא לא יברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו, כבר הקשה זה היד אהרן בהגהת הטור, והביא דבריו הברכי יוסף אות י"ג יעו"ש). מיהו הרב מטה יהודה אות ג' דחה דברי הפר"ח והסכים שלא יברך הסומא פוקח עורים ולא החרש הנותן לשכוי יעו"ש. אמנם הברכי יוסף בשיורי ברכה אות י"ד כתב וזה לשונו: סומא מצי לברך פוקח עורים אף לדעת הרמב"ם. הרה"ג מהר"ם זכות בספרו קול הרמ"ז פרק ד דמגילה, וכתב שם שהסכימו עמו רבנן קשישאי דארעא ישראל, וכן כתב הפרי חדש. ובשגם יש לדחות סברותיו כאשר העירותיהו לפנים על דברי הפר"ח, מכל מקום המסתכל יפה ביושר העיון שפיר חזי דלקושטא דהלכתא אדחויי לא סמכינן וסומא נמי על טוב עין הוא יברך פוקח עורים כהוראת רבנן קדישי דארעא ישראל והפר"ח והרמ"ז והכי נקטינן, עכ"ל. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ה' אות י"ד. וכן הסכים הש"ץ בדף מ"ח ע"ב יעו"ש, זכ"ל ח"א בה"ב אות ש', סידור בית עובד אות ה'. וכן כתב הרה"ג בן איש חי זלה"ה פרשת וישב אות ה' וזה לשונו: אף על גב דקיימא לן ספק ברכות להקל, בהא נקטינן לברך, משום דלפי דעת רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות דכל ברכות אלו על מנהגו של עולם נתקנו, ואף על פי שלא נתחייב בהם האדם צריך לברך, אם כן הוא הדין בסומא דצריך לברך, וכנגד דברי האר"י ז"ל אין לומר ספק ברכות להקל, עכ"ל. ולא כמו שכתב היפה ללב ז"ל אות ב"נ שיברך בלא שם ומלכות. וגם בחרש כתב שם בקשר גודל אות י"ב דמברך הנותן לשכוי, ודלא כהמו"ק ומט"י שכתבו איפכא. וכן כתב סידור בית עובד אות ד'. וכן כתבנו אנן לעיל אות יוד, דלפי דברי האר"י ז"ל פשיטא דהחרש מברך הנותן לשכוי בינה יעו"ש. ועיין לקמן סימן מ"ז אות ל':
(נא) סומא לכולי עלמא יברך הנותן לשכוי. אחרונים ופשוט. קשר גודל שם אות י"ג. סידור בית עובד שם:
(בן) מי שחטפו שינה באמצע ברכות השחר, כל ברכה שאינו יודע בוודאי שלא אמרה לא יאמרנו מספק, ואפילו בברכות התורה אם הוא מסופק לא יברך מספק אלא ישמע מאחר שהוא מחויב או יברך בלי שם ומלכות. חס"ל סימן מ"ז אות ח'. ובן איש חי ז"ל פרשת וישב אות י"ב. ועיין לקמן סימן מ"ז אות ב':
(גן) שינוי מקום אסור לעשות בברכות השחר. רק במקום שמברך ענט"י יברך כל הברכות עד פרשת התמיד. כף החיים להרב חיים פלאג'י סימן ט' אות ו'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן א' אות כ"ח וסימן ו' אות ג' וסימן כ"ה אות כ"ו בשם האר"י ז"ל, שהיה מסדר כל ברכות השחר עד פרשת העקדה בביתו, ואחר כך היה מתעטף בטלית ומניח תפילין, ואחר כך היה הולך לבית הכנסת ומתחיל שם מפרשת העקדה ואילך, יעו"ש:
(דן) בעוד שלובש לא יאמר ברכות השחר; ולא יעשה שום עסק אפי' קל שבקלין, ולא ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך, אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכונת הלב כדי לברך ברכות השחר. ומה טוב אמר עם הספר מתחילת הברכות עד סוף התפילה. כף החיים שם אות ז' בשם קשר גודל וחס"ל. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ה' אות ב' ואות ג':