פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) בתפילין שבראשו:    ה"ה בזרועו נמי אסור מה"ט וכ"כ רי"ו והפוסקים והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו:


(ב) מסתמא עושה צרכיו:    פי' ולכן כשהם בראשו אסור אפי' להשתין גזירה שמא יעשה צרכיו:


(ג) הואיל ואינו כו':    ולכן בב"ה עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם:


(ד) חולצן ברחוק ד' אמות:    לכאור' משמע דגם כשרוצה להשתין בב"ה עראי נמי צריך לחולצן ברחוק ד' אמות, וצ"ע דהא אפי' כשהן בראשו שרי להשתין וגם בידו אין האיסור אלא מפני השפשוף וא"כ למה יחלוץ ברחוק ד"א וגם ברי"ו וברמזים משמע דחולץ ומשתין לאלתר לכן נ"ל דה"פ אסור להשתין בהן מעומד כו' מיירי בין בעראי בין בקבוע וכמ"ש בהג"ה ומ"ש אלא חולצן ברחוק ד"א מיירי בקבוע ועמ"ש ס"ה וכ"מ מדקתני חולצן א"כ ע"כ מיירי בקבוע דבעראי מותר להשתין כשהם בראשו כנ"ל:


(ה) בין בב"ה עראי:    דגזרי' שמא יפיח בהם כדאי' בגמרא וכ"כ בש"ג וכ"מ:

סעיף בעריכה


(ו) בלא חפיר':    אבל בחפיר' כסתום דמי כמ"ש סי' פ"ג ס"ד וכ"כ הרב"י בשם רש"י ומשמע לכאור' דס"ל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו דהא קאי אדלעיל וצ"ע דהא רש"י קאי בגמרא אדלעיל מיניה [ע"ש בגמרא] דקאמר חולצן ברחוק ד' אמות ועל זה פירש"י דוקא כשהוא בלא חפירה אבל כשהוא בחפירה הוי כבית הכסא עראי דאמרי' בגמרא חולץ ונפנה לאלתר דרש"י ס"ל הטעם דצריך לחלוץ משום הכניס' א"כ כשהוא בחפיר' ליכא איסורא בכניס' דהא אפי' ק"ש שרי לקרות בתוכו אבל הרא"ש והרב"י דסבירא להו דלא משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרצה לעשות צרכיו ואפי' בבית הכסא עראי כשרוצה לפנות צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות וכן כתוב בחי' הרשב"א וז"ל וקשה היאך מותר בבית הכסא עראי לחלוץ ולפנות לאלתר הא בעינן והיה מחניך קדוש וליכא כל שכן כשרוצה לפנות בבית הכסא שהוא בחפירה וגם אסור להשתין בו בתפילין שבראשו דמ"מ איכא למיגזר שמא יפנה בהם ולפי מ"ש לעיל דמ"ש אלא חולצן ברחוק ד' אמות קאי כשרוצ' להשתין בבית הכסא קבוע א"כ אתי שפיר דעל זה קאמר דוקא כשהוא בלא חפירה אבל כשהוא בחפירה חולץ ומשתין לאלתר ואין צריך להרחיק ד' אמות כנ"ל, אבל בב"י מוכח דשגג בזה וסבר שרש"י פי' כן על האיבעי' ע"ש:

סעיף געריכה


(ז) בית הכסא עראי:    פי' הא דאמרי' לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו היינו במקום שאין רגילות לפנות שם:

סעיף דעריכה


(ח) בבגדו בידו:    צ"ע דבס"א כ' אפי' תופס אותם בבגדו אסור וי"ל דהכא מיירי שקשורים בבגדו שאף אם ישפשף בידו לא יפלו התפילין:

סעיף העריכה


(ט) וי"א אפי' וכו':    משמע דלסברת הרא"ש מותר ליכנס בתפילין לב"ה בלא צרכיו וק' וכי עדיף ממרחץ דחולץ כמ"ש סי' מ"ה ס"ב ואדרבה ב"ה חמור דמרחץ חדש מותר לקרות בו וב"ה חדש אסור לקרות בו, וקושיא זו הבנתי מגליון ש"ע של הגאון בעל ש"ך שרשם וע"ל סי' מ"ה ס"ב לכן נ"ל דודאי לכ"ע אסור ליכנס לב"ה בתפילין שלא להשתין ולא איבעיא להו אלא אי שרי ליכנס להשתין הואיל שהוא חייו של אדם ופשוט ליה דאסור חיישי' שמא יפנה בהן, והא דנקט הטור והש"ע ס"א אסור ליכנס וכו' להשתין לרבותא נקט דאפי' להשתין אסור ליכנס וכ"ש שלא לצורך תדע דהא צריך לחלוץ ברחוק ד"א ולדעת רש"י הטעם משום הכניס' כמ"ש ס"א אבל במרחץ אסור ליכנס בתפילין דכשרוחץ בלאו הכי פושט בגדיו ולכן לא הביא הטור דעת רב האי משום דמילתא דפשיטא היא וכ"מ ס"ז וס"ח ודו"ק:


(י) בימינו:    אבל לא בשמאלו מפני שצריך לקנח בה כמ"ש סי' ג' ס"י:


(יא) רצועה:    דברצועה נמי איכא קדושה שהרי השם קבוע בהן, כתב ב"י ובנכנס לקבוע לא כ' רבינו נותנן לחבירו ונראה שטעמו וכו' דמצוה לשמור בעצמו עכ"ל אבל בס"א מיירי שרוצה להשתין מעומד בקבוע וא"כ א"א להכניסן בידו מפני שצריך לשפשף ובראשו אסור דחיישי' שמא יפנה בהם וע"כ צריך ליתנן לחבירו והכא מיירי שעושה צרכיו מיושב דמותר לאחזן בידו ליתנם לחבירו וכמש"ל ובב"ה עראי מותר להשתין כשהן בראשו, כתב מ"ע בתשו' סי' נ"ט מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפילו יש מקום מטונף להדיא וטוב לכסותו בכובע ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן ש"ד עכ"ל וכ"מ בברכות דף כ"ד ר' אבהו הוי אזיל וקרי ק"ש כי מטא במבואות המטונפות אשתיק ובודאי לא קרא ק"ש בלא תפילין וא"כ הל"ל שחלץ תפילין אלא ע"כ דמותר ליכנס בהן במבואות המטונפות ומיהו י"ל דעכ"פ כשיודע שיכנס דרך מבואות המטונפות לא יניחם בביתו אלא בבה"כ וגדול' מזו איתא בשבת דף קכ"ז שלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית עכו"ם אמר אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה, ובע"ה כתב שיניחם בביתו ויכסם במבואות המטונפות:

סעיף ועריכה


(יב) ואפי' להשתין:    פי' אפילו להשתין מיושב כמ"ש ס"א:


(יג) אם היה בו טפח:    אבל אם אין בו טפח בטל לגבי התפילין כיון שהוא כליין והקשה בחי' הרשב"א דהא בפ"ז דשבת משמע דאי לאו שי"ן של תפילין עור של תפילין מציל אף על פי שמחובר בהן וכ"ש כיס פחות מטפח וכ"ה ביורה דעה סי' רפ"ב ס"ו ורש"י פי' דמיירי כשחולץ סמוך ללילה בביתו דכשהכלי הוי טפח חשיב אהל להפסיק בינם לקרקע ומותר להניחם ע"ג קרקע:

סעיף זעריכה


(יד) לא יכניסם כלל:    כ"כ רי"ו ומשמע אפי' בכיס לא יכניס' וסיים בה אם נכנס לפנות ואם נכנס שלא לעשות צרכיו רבי' האי אוסר והתוס' מתירין עכ"ל ומשמע דהתו' מתירין אפי' בב"ה שבבית ומיהו משמע מלשונו דוקא כשהן בידו ע"ש גבי ב"ה עראי אבל בראשו אסור וא"כ ל"ק ממרחץ דמרחץ הוי כב"ה שבבית שהוא בעיר עמ"ש ס"ה ואם רוצה להשתין בב"ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם דהא טעמא שמא יפיח בהן וכשהן בכיסו לא איכפת לן בהפח' כמ"ש ב"י סוף סימן מ"ד בשם העיטור ומשמע בגמ' דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה וא"א להטריח בכל פעם להשיבן לביתו וגם א"א להניחם בחורין וסדקין מפני מעש' שהי' שנטלתן זונה ואמרה פלוני נתן לי באתננ' אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפילו בב"ה שבשדה דיכול להניח אותם בביתו וכ"ה בגמרא דר"י יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ב ס"ח וכ"מ מל' הרמב"ם פ"י מהס"ת (פ"י מהל' ספר תורה) שכתב וז"ל כל כתבי הקדש אסור לזרקן, הקמעים שיש בהן ענינים של כתבי הקדש אין נכנסין בהן לב"ה אא"כ היה מחופין עור, לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו לב"ה אף על פי שכרוך במטפחת וכו' משמע דכתבי הקדש שרי במטפחת כמו קמיע:

סעיף חעריכה


(טו) עד שיגמור:    דעמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן וסילון החוזר מביא האדם לידי ירקון: