שולחן ערוך אורח חיים טו ו


שולחן ערוך

יהתופר חתיכת בגד יאבכנפי הטלית, וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו, אם הטלית כבשל משי ותופרו כגבחוט משי יגכדלבן יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא שום תפירה וידכהלמטה מג' ולמעלה יבמקשר גודל.

הגה: והוא הדין כובכל מקום שתופר בחוט שהוא מין הציצית דחיישינן שמא יקח אותו חוט לחוט הציצית (תרומת הדשן סימן מ"ו ובשם הגהות מיימוני):

מפרשים

באר הגולה

(י) התופר חתיכת — הגהות. עיין פרק א' מהלכות ציצית לפירוש הב"י.



ט"ז

(ו) למטה מג' כו' — דשם הוא מקום ציצית, ואתי למטעי שיבא לצרף חוט התפירה עם הציצית:

מגן אברהם

(יג) לבן — זהו מדברי התרומת הדשן ורבינו ירוחם. ואזיל לשיטתיה, שכתב שאין נוהגין לעשות ציצית משאר צבעונים, כמו שכתוב סימן ט סעיף ה. אבל הרב בית יוסף פסק שם לעשות הציצית מצבע הטלית, אם כן קשה, למה כתב הכא משי לבן? דאפילו משאר צבעונים אסור. ויש לומר, אורחא דמלתא נקט, שרגילין לעשות טליתות לבנים:


(יד) למטה מג' — אבל כשהתפירה למעלה מג' ולמטה מקשר גודל, אין לחוש שיקחנו לציצית, כמו שכתב סימן יא. וסביב הנקב אסור לתפור בחוט לבן (תרומת הדשן), עיין מה שכתבנו סעיף ד:

ונראה לי הטעם שנוהגין לתפור חתיכות הבגד בכנפות הטלית, אף על גב דיש אוסרין כמו שכתוב סוף סימן יא, נוהגין כן, משום דרוב בגדים אפילו חדשים יש תפירה תוך ג', ולרב עמרם כמאן דפסיק חשיב, לכן נותנין חתיכה של שלש על שלש שאין בה שום תפירה:

באר היטב

(יא) בכנפי הטלית:    הטעם שנוהגין לתפור חתיכות בגד בכנפי הטלית אע"פ דיש אוסרין סוף סי' י"א משום דרוב בגדים אפי' חדשים יש תפירה תוך ג' ולר"ע כמאן דפסיק דמי לכן נותנין חתיכת של ג' על ג' שאין בה שום תפירה. מ"א.


(יב) מקשר גודל:    דשם הוא מקום ציצית.

שערי תשובה

ביאור הגר"א

לבן כו' — עיין מגן אברהם:

משנה ברורה

(כב) של משי — דאם הוא של צמר כבר נתבאר דאין לחוש כלל ומותר להמצא תפירה אף תוך ג':


(כג) בחוט משי — וה"ה אם הטלית של שאר מינים דוקא אם החוט הוא מאותו המין גופא אבל אם החוט ממין אחר יש להקל דבודאי לא יוכל ליקח אותו החוט לציצית דהרי אינו פוטר אלא במינו:


(כד) לבן — דאם הוא צבוע ג"כ אין לחוש כלל שמא יקחנו לציצית דאין אנו נוהגין לעשות ציצית צבועים כמש"כ סימן ט' ס"ה:


(כה) למטה מג' וכו' — דשם הוא מקום הציצית אבל כשהתפירה למעלה מג' ולמטה מקשר אגודל אין לחוש שיקחנו לציצית כמש"כ סימן י"א. וסביב הנקב אסור לתפור בחוט לבן ובטליתות שלנו שהם של צמר אין להקפיד כלל כנ"ל:


(כו) בכל מקום — ר"ל אם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא וכה"ג המבואר לעיל בס"ה:

ביאור הלכה

כף החיים

(לה) סעיף ו: התופר חתיכת בגד וכו׳ — זה לשון הגהות מיימוני פרק א מהלכות ציצית בשם מהר"ם, והביאו בית יוסף: ויע [צ"ל ויש] ליזהר אותם שתופרין חתיכת מעיל בכנפי הטלית, שלא תהא שום תפירה שתופרין ומחברין אותה לטלית למטה משלושה ולמעלה ממלוא קשר גודל, אלא התפירה התחתונה ושבצדדים תהיה בסוף הטלית פחות ממלוא קשר גודל, והתפירה העליונה שבצידה השנית יהיו מרוחקים מסוף הטלית יותר מג', עד כאן לשונו. ופירש בית יוסף ז"ל, דמיירי בטלית של משי, ותופר פסקי המעיל במשי, דחוט התפירה ממין הטלית ואיכא למיחש וכו׳, עד כאן לשונו. על כן מי שמניח חתיכת בגד בכנפי הטלית לחזק, והטלית של שאר מינים, שדרך לתפור בחוטין של אותו המין, יביא חתיכת בגד גדולה יותר מג׳ גודלין, ויניח קצה החתיכה בקצה הטלית שהוא סוף הכנף, ואז אין צריך למדוד אם היא למטה מקשר גודל, ותבוא התפירה למטה בסוף הטלית, שהוא ודאי למטה מקשר גודל ולמעלה מג' אצבעות. וסביב הנקב לא יתפור, לחוש לסברת רש״י ז״ל. ועיין לקמן אות ל״ז:


(לו) ותופרו בחוט משי לבן וכו׳ — משמע דאם החוט אינו לבן אלא צבוע במיני צבעונים, אין לחוש ומותר לתפור בו אפילו סביב הנקב ולמעלה מקשר גודל. ואף על גב דפסק מרן ז״ל סימן ט׳ סעיף ה׳ שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית. ואם כן אם היה הטלית צבוע במיני צבועים צריך לעשות גם הציצית כן, והיאך מתיר לתפור בחוט צבוע למעלה מקשר גודל? היה לו לחוש גם כן שמא ישייר מחוט התפירה לדעת רש״י. כבר תירץ המגן אברהם ס״ק י״ג דאורחא דמילחא נקט, שרגילין לעשות טליתות לבנים, עד כאן לשונו. ורוצה לומר, כיון שרגילין לעשות טליתות לבנים, צריך לעשות גם החוטים לבנים ממין הטלית. ואם כן, כשתופר בחוט צבוע, ליכא למיחש שמא ישייר (ועיין בדברינו לעיל על סימן ט אות טו). ומשמע דאם אחד עשה הטלית משאר מיני צבעונים, אפילו רוצה לעשות הציצית לבן, חיישינן שמא ישייר, ולא יתפור בחוט צבוע, כמו שכתב המחצית השקל. אמנם עכשיו שנוהגים כדברי האר"י ז"ל, שכתב בשער הכוונות דרוש ב׳ מדרושי הציצית ובפרי עץ חיים פרק ה משער הציצית, שצריך שהציציות יהיו לבנים, ונתן טעם בסוד; וכמו שכתב מור״ם בהגה סימן ט׳ סעיף ה׳: אין נוהגים לעשות ציצית, רק לבנים, אף בבגדים צבועים, עד כאן לשונו. נראה דמותר לתפור בחוטין צבועין אפילו בטלית של מיני צבעונים, דליכא למיחש לשמא ישייר, כיון דאין עושין ציצית כי אם דווקא לבן:


(לז) שם: שלא תהא שום תפירה למטה מג׳ ולמעלה מקשר גודל — דשם הוא מקום ציצית ואתי למטעי שיבוא לצרף חוט התפירה עם הציציות. ט"ז ס"ק ו. אבל כשהתפירה למעלה מג׳ ולמטה מקשר גודל, אין לחוש שיקחנו לציצית, כמו שכתב סימן י״א. וסביב הנקב אסור לתפור בחוט לבן (תה״ד) מ"א ס"ק י״ד, אשל אברהם אות י״ד:


(לח) שם הגה: והוא הדין בכל מקום שתופר בחוט שהוא מין הציצית וכו׳ — עיין מטה משה שנסתפק בטלית של משי אם הציצית של צמר, מותר לתפור דליכא למיחש שיצרפנו, או נאמר דילמא מפסקי ציצית של צמר ויעשה ציצית של משי ויצרפנו, עד כאן לשונו, והביאו פתחי עולם אות י״א. ולפי מה שכתבנו לעיל אות ל גם כאן יש לחוש:




▲ חזור לראש