שולחן ערוך אורח חיים ח טו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(ק) אם נפלה טליתו — נ"י בשם הריטב"א בשם רבו ור"י בסוף פרק קמא דברכות.
(ר) אף על פי שנפלה רובו — ב"י.
ט"ז - טורי זהב
(יד) וחוזר ומתעטף — בבית יוסף כתב, דרבינו יליף לה מתפילין שזזו ממקומן, שצריך לברך. וצריך עיון, אם כן, אמאי כתב בנפלה רובה אינו צריך לברך? והא דבר פשוט בתפילין שנשמטו רובן ממקומן והמיעוט נשאר במקומן, דצריך לברך כשמחזירן למקומן, דהוי כמניחן מחדש; אם כן, גם בטלית יש לברך כשנפל רובו. ועוד תמיה לי, דבנמוקי יוסף שלפנינו כתוב בהדיא בהלכות קטנות וזה לשונו: אבל מורי היה אומר שחוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו, דהוי ליה היסח הדעת. ומה שכתב בית יוסף ראיה לנפלה רובו ממה שכתב הטור סימן צ"ו בענין תפילה, שאם נפלה כולה דוקא אין מחזירה, גם זה לא הבנתי, דהתם מטעם הפסק לענין תפילה אמרינן, דווקא כשנפלה כולה, שצריך עיטוף חדש, הוה הפסק, ולא בנפלה רובה, שאינו צריך רק משמוש להחזירה, לא הוה הפסק; אבל מברכה לא איירי שם, דאף ברובה צריך לברך אחר התפילה.
מגן אברהם
(כ) נפלה — ובזה כולי עלמא מודו, דהא נפלה בלא דעת ואזדא ליה מצותה, כמו שכתב סימן כה. ונראה לי, דאם נפלה מעל כל הגוף, אף על פי שנשארה בידו, צריך לברך, דאזדא לה מצותה, דמצות עיטוף בגוף, כדאמרינן גבי תפילין שנשמטו ממקומן.
ביאור הגר"א
אם נפלה כו' — כמו שכתוב בפרק ד דסוכה: רבנן דר"א, כל אימת דממשמשי כו'; ופירש הרא"ש בשם תוס' והרב רבינו יונה ושאר פוסקים דבנשמטו ממקומן איירי:
והוא שנפלו כו' — למד בית יוסף ממה שכתב לקמן סימן צז סעיף ד, אבל בנמוקי יוסף שלפנינו כתב, אפילו נפלה מרוב הגוף. ועיין ט"ז:
באר היטב
(יז) אם נפלה טליתו: ובזה כ"ע מודו, דהא נפלה בלא דעת ואזדא ליה מצותה, אפי' נשאר עליו טלית קטן לא מהני כמ"ש בס"ק שלפני זה. ואם נפלה מעל כל הגוף, אע"פ שנשאר בידו צריך לברך, דאזדא לה מצותה, דמצות עיטוף בגוף. מ"א.
(יח) שנפלה רובה: ט"ז חולק, אפי' בנפלה רובה צריך לחזור ולברך דומיא דתפילין אם נשמטו רובן ממקומן דצריך לחזור ולברך, ע"ש. מי שלקח הטלית להתעטף בשתי ידיו, וכשהגביה הידים לעטף נשאר הטלית בידו האחת ,א"צ לברך שנית. שיורי כנה"ג בהגהת ב"י ס"ט. מי שנטל טלית להניחו ובירך עליו, וקודם שסיים הברכה נאבד מידו, ימשוך הברכה וילך למקום הטלית ויסיים הברכה. הלכות קטנות ח"ב סימן קנ"ג. מי שהי' מתפלל תפלת י"ח ונפל טליתו מעליו, ובעוד שהי' מתפלל הניחו אחרים עליו, כשסיים תפלתו ימשמש בציצית ויברך, שיורי כנה"ג סי' י'. במקום שנוהגים שמשליכין טלית על החתנים והכלות בעת חתונתם, צריך החתן לברך על הטלית ברכת ציצית. ע"ת וכ"כ השכנה"ג ס"ה, והיינו לפי צדדי דינים המבוארים בסי' זה כמבואר שם ע"ש. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל א' סי' כ"ה חלק עליו, וכתב דמאחר דהטלית שמשליכין על החתנים אינו אלא להגן ולא לכבד ולרומם א"צ לברך ע"ש. והמחבר יד אהרן סותר דבריו של המחבר גינת ורדים ופסק דצריך לברך. וכן בעל הלכות קטנות ח"א סי' כ"ב פסק ג"כ דצריך לברך, וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ג, וסיים שם דלצאת כל הדעות יטול טלית שאולה ע"ש.
שערי תשובה
(טז) שנפלה — עיין באר היטב. ומה שכתב בשם הלכות קטנות: "ימשוך הברכה" כו', נראה דמיירי שקרוב להגיע להטלית בהילוך פחות מכ"ב אמות והוא באותה חדר, ואם לאו, מוטב שיסיים "למדני חוקיך", וכשילבש טלית יברך כדינו. ומה שכתב בשם שיורי כנסת הגדולה בהניחוה אחרים עליו, עיין שם דמדמה למי שלא היו ידיו נקיות המבואר בסעיף י'. ומה שכתב בעניין פרישת הטלית על חתן וכלה, כתב בשבות יעקב ליקח טלית שאולה, עיין שם שכתב שאפילו מאן דמחייב בשאולה היינו לתפילה, אבל בשביל צניעות לעלות לתורה או כהאי גוונא פטור. ובפרי האדמה חלק א' כתב, שנוהגין שמברך, והחתן מתעטף בתחילה, ואחר זה יאחז הכנף וימשיכה עליו. ולפי שבמדינתינו אין מנהג זה, קיצרתי. וכתב בספר מוצל מאש (המחובר לספר אש דת) סימן י"ד, שפעם אחת נתנו לו טלית להתעטף, וקודם העטיפה בא שמש בית הכנסת וחטף בידו באמרו שבא בעל הטלית וביקש טליתו ונתן לו אחר, יש להסתפק אם צריך לברך שנית. והביא שם מדין תורמס אחד שנפל מידו המבואר בסימן ר"ו, ומכל מקום העלה שספק ברכות להקל:
משנה ברורה
(לט) שלא במתכוין – אפילו למה דפסקינן דבהסיר טליתו על דעת להחזירו אין צריך לברך, בזה גרע יותר, דהא נפלה בלא דעת ואזדא לה מצוותה. ואפילו נשאר עליו טלית קטן לא מהני.
(מ) צריך לברך – אפילו אם לובשו מיד. ואם נפל ממנו באמצע תפלת שמונה עשרה, והחזירוהו אחרים עליו – כשיסיים תפלת שמונה עשרה, ימשמש בציצית ויברך.
(מא) אף על פי שנפלה רובה – הט"ז ואליהו רבא חולקין על זה, וגם הגר"א מצדד לדברי הט"ז. ולכולי עלמא, אם נפל מעל כל הגוף, אף על פי שנשארת בידו, צריך לברך, דאזדא לה מצוותה; שעיקר מצוַת עיטוף הוא בגוף.
- אם בירך על הטלית, ונפל מידו קודם שנתעטף בו והגביהו ולבשו, אין צריך לברך שנית. ואפילו נפסלו אז ציציותיו, והיה לו ציצית מזומנים ותיקנם מיד, אינו צריך לברך שנית; דכיוון שעדיין לא עשה מצוותו, לא הסיח דעתו [כמו בתפילין לקמן בסימן כ"ה סעיף י"ב, עיין שם בט"ז ס"ק י"ב].
- ומי שלקח טלית להתעטף בו והתחיל לברך עליו, וקודם שסיים הברכה לקחוהו ממנו, ותפילין לפניו, יכול לסיים הברכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין", ויוצא בזה [הלכות קטנות סימן קנ"ג, והאה"ח הסכים עמו להלכה].
כף החיים
(נח) סעיף טו: אם נפלה טליתו וכו' צריך לברך — זה פסק מרן, כמו שכתב הריטב"א בשם רבו, וכמו שכתבו תלמידי רבינו יונה בסוף פרק קמא דברכות. אבל בשם יש אומרים כתב הריטב"א שאינו צריך לחזור ולברך, וכתב ושכן שמע בשם הרב יונה, עיין בבית יוסף. וכתב השו"ג אות כ"ג דהעולם נוהגים כיש אומרים והרב רבינו יונה שלא לברך, דמידי מחלוקת לא יצאנו וספק ברכות להקל, עד כאן לשונו.
(נט) אם לקח טלית להתעטף ובירך עליו ונפל כולו מידו, אין צריך ברכה אחרת. אליה רבה אות י"ז בשם שיורי כנסת הגדולה, וכתב: וכן משמע לקמן בסוף סימן ר"ו בנטל פרי לאכלו, עיין שם. וכתב המשבצות זהב אות י"ד: והוא פשוט, וכן כתב המאמר מרדכי, ש"צ דף ל"ה עמוד א'.
(ס) מי שנטל טלית להניחו ובירך עליו, וקודם שסיים הברכה נאבד מידו, ימשוך הברכה וילך למקום טלית ויסיים הברכה. הלכות קטנות חלק ב' סימן קנ"ג. יד אהרן בהגהות בית יוסף. תפלה לדוד אות ל"ד. חסד לאברהם בהגהות בן המחבר אות ו. ומה שכתב השערי תשובה אות ט"ו דמיירי שקרוב להגיע להטלית בהילוך פחות מכ"ב אמות והוא באותה חדר, ואם לאו – מוטב שיסיים "למדני חוקיך", וכשילבש טלית יברך כדינו, נראה היינו דווקא להסוברים דהליכה מחדר לחדר או רחוק כ"ב אמות הוי הפסק; אבל להסוברים דהליכה מבית לבית או ריחוק כ"ב אמות לא הוי הפסק, כמו שכתבנו לעיל, גם בעניין זה לא הוי הפסק. ועוד, מה שכתב: מוטב שיסיים "למדני חוקיך" וכו', נראים דבריו אם לא אמר "אלוקינו" או "מלך העולם"; אבל אם אמר "אלקינו", או "אלקינו מלך העולם", כיצד יעשה? על כן נראה, דאם לא אמר רק "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך" כמו שכתב השערי תשובה, כדי להסתלק מן הספק. אבל אם אמר "אלקינו", או "אלקינו מלך העולם", אפילו אם היה המקום רחוק כ"ב אמות או מחדר לחדר, ימשוך הברכה וילך למקום הטלית ויסיים הברכה, כדברי האומרים דלא חשיבה הפסק, כדי להנצל מברכה לבטלה.