שולחן ערוך אבן העזר קסט טו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קסט · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המנעל צריך שיהיה כלו של עור. לפיכך, צריך לתפרו כל תפירותיו בעור לכתחלה.
- וכן נוהגין; ויש פוסלין אף בדיעבד (טור בשם הרמ"ה). דלא כיש אומרים דבזמן הזה שכל המנעלים תפורין בפשתן צריך להיות תפור בפשתן (בסדר ר"י מינץ בשם ר' שמריה).
אבל רצועותיו אין צריך שיהיו מעור. ויש אומרים דגם רצועותיו מעור (נמוקי יוסף), וכן נוהגין:
מפרשים
(יג) ויש פוסלין: כ"כ הרמב"ם פ"ד וטור בשם הרמ"ה ולדעת הרא"ש כשר וכתב הטעם משום הדרוש מתחש שצריך להיות משל עור אינו אלא אסמכתא, וא"ל לפ"ז למה אנפלאות של בגד פסול וצ"ל דס"ל כתוס' שכתבו שם אנפלאות לא חשיב מנעל כיון דאין רגילין לעשות מבגד ותליא הכל אם דרך לעשות מנעל כזה ודרוש תחש אינו אלא אסמכתא ושל עץ פסול גם כן מטעם דאין דרך לעשות מנעל של עץ כמ"ש בתוס' שם, ורש"י פי' למ"ד אנפלאות כשר לא דייק הקרא תחש ש"מ דס"ל גם כן כי"א אלו, ותוס' שם משמע נמי דס"ל דרוש תחש לאו אסמכתא היא אלא צריך ישוב למה כתבו בפלוגתא בקב הקיטע ובאנפלאות דרבנן פסלו משום דאין דרך לעשות מנעל כזה ת"ל דס"ל הדרוש תחש דרוש גמור הוא וצ"ל כמ"ש בסמוך כשעשוי מצמר דבא מעור אין ממועט מתחש בזה ניחא מ"ש באנפלאות מיהו מ"ש בקב הקיטע דהיינו עץ כתבו הטעם דדרך עשוי מנעל ולא כתבו הטעם דר"מ אינו מדייק תחש, ואפשר מדמוכרחי' לפרש באנפלאות משום דאין דרך לעשות מנעל משום דאין ממועט מתחש תו א"צ לפרש בקב הקיטע לר"מ דאינו מדייק תחש דהא אף דאינו מדייק תחש מ"מ כיון דאין דרך לעשות ממנם /מהם/ מנעל למה כשר אלא ע"כ צ"ל טעם הנ"ל ולפסק הלכה עיקר כי"א אלו דהם דעת רש"י ותוס' ורמב"ם ורמ"ה והרשב"א כמ"ש המגיד בשמו וכ"פ הש"ג לפ"ז גם מ"ש הטור אם חלץ במוק כשר היינו לטעמו מה שדרך לעשות מנעל כשר ותחש לאו דרשה גמורה היא אבל להפוסקים הנ"ל דרשה גמורה היא אז אף במוק פסול מיהו י"ל אף על גב תחש דרשה גמורה היא מ"מ מוק העשוי מצמר הבא מעור אינו ממועט מתחש אף על גב העשוי משער פסול מ"מ מוק כשר דאפשר דנקרא מנעל והעשוי משער לא נקרא מנעל אלא קורק' ולרש"י ורשב"א דפירשו אנפלאות של בגד ממועט מתחש אף על גב דעשוי מצמר הבא מעור כמו שער א"כ קשה בסוגיא דבעיי' ליה הוא של עור ותרסיותיו של שער מהו א"ל מי לא קרינא ביה תחש א"ל א"ה כולי נמי ההוא קורקא ואם בגד של צמר ממועט מתחש א"כ שער נמי ול"ל הטעם ההוא קורקא נקרא ולמה לא ממעט מתחש וי"ל:
(יד) אבל רצועותיו א"צ שיהיה מעור: כ"כ הטור והב"י הבין דהטור חולק על הנ"י דכתב דלא מכשירין ברצועות אלא של שער שבא מעור ולא שאר מינים, ולהטור כשר אפילו בשאר מינים וכן ס"ל לרמ"א וי"א שהביא דס"ל גם רצועותיו מעור היינו דבר הבא מעור ואין מוכרח לומר כן אלא י"ל דל"פ אלא כוונת הטור דא"צ להיות של עור אלא של שער הואיל שהוא בא מן העור כשר וכ"כ ב"ח ונראה דמוכח כן מש"ס דאי ס"ד אם הרצועות אפי' של שאר מינים כשר א"כ קרא תחש לא קאי אלא על גוף הסנדל א"כ מה הקשה שם א"ה כולו של שער נמי מנ"ל של שער נקר' תחש דלמ' של שער לא נקר' תחש אלא דלא אכפת לן אם הרצועות של שאר מינים, ומנעל של שער פסול כי של שער לא נקר' מנעל וכן אם הרוב מנעל של שער פסול כמ"ש בש"ג ואם התפירה של שער י"ל ג"כ דפסול כמ"ש בש"ג שם הטעם של פשתן פסול משום הכל הולך אחר המעמיד א"כ הוי כאלו כולו של שער מיהו י"ל דכשר דאף אם כולו של שער הוי כאלו הוא של עור אלא דפסול משום דלא נקרא נעל אבל אם היא של עור אלא התפירות הם של שער נקרא נעל וכשר ואם המנעל הוא שיכול להלוך בלא קשירה אז נראה לכ"ע כשר אם הרצועות הם של שאר מינין כמ"ש לקמן בשם הרא"ש וע"ש:
(יז) מעור: אלא של שער שבא מעור אבל של שאר מינים פסול. ב"ח ב"ש.
(יח) נוהגין: ואם המנעל הוא שיוכל להלוך בו בלא קשירה אז נראה לכ"ע כשר אפי' אם הרצועות הם של שאר מינין. ב"ש.