שולחן ערוך אבן העזר קנז ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנז · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
נפלה לפני יבם משומד, יש מי שמתיר אם היה משומד כשנשאה אחיו; ואין לסמך עליו.
- הגה: מיהו, אם עברה ונשאת בלא חליצה, כי לא ידעה שהיה לה יבם, ואחר כך נודע שיש לה יבם משומד, לא תצא (מהר"י מינץ סי' י"ב). ויש אומרים דוקא אם חלץ לה לבסוף (מהרי"ו סי' נ"ד ובנימין זאב). היו לה שני יבמים, אחד משומד והוא הגדול, ואחד קטן והוא ישראל, לא תחלץ אלא מן הישראל; ואפילו בדיעבד לא מהני מן המשומד (כן השיב מוהר"ם וכ"כ מהרא"י ומהרי"ק). אבל אם הוא אנוס, מהני בדיעבד (ריב"ש סימן א'). והמקדש אשה ויש לו אח משומד, יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תפל לפני המשומד ליבום שלא תהא מקודשת (מהרא"י ברי"ן):
מפרשים
(ג) מיהו וכו': הנה למ"ש טור ובמ' פ' החולץ והמגיד פי"א ה"י והמהרי"ק שורש קע"ה משמע דווקא כשהיה מומר בעת הנישואין אז מקילין ודברי הרב בהג"ה מ"ש ומיהו קאי על דברי המחבר שהיה מומר בעת הנישואין אף על גב בעלמא קי"ל מיתה מפל' וכאן בעת המיתה היה מומר וכן בהג"מ פ' החולץ כתב בשם ר"ח אפי' היה מומר אחר הנישואין נמי מקילין מטעם הנ"ל מ"מ נראה עיקר כרוב פוסקים הנ"ל, וכן אם בקטנותו נאנס ונטמע בין הגוים הוי כאלו נתקדשה ואח"כ המיר כי מעשה קטן לא חשוב מעשה כמ"ש בת"ה:
(ד) כי לא ידעה: ואפילו אם ידעה שיש לה יבם אלא סברה שמת מותרת לבעלה כמ"ש בתשובות מהרי"ו ועיין ב"י סימן הנ"ל ובעלמא כה"ג דידעה שיש לה יבם תצא כמ"ש בת"ה ולקמן בהג"ה:
(ה) אפי' בדיעבד לא מהני וכו': כ"כ בד"מ ומחלק כן בין תשו' מהרי"ק דפסק בדיעבד דלא מהני וכו' חליצת המומר לבין תשו' הריב"ש דפסק בדיעבד מהני חליצת המומר דאיירי הריב"ש באנוס אבל לא משמע שם דאיירי באנוס אלא בכל מומר איירי מטעם דהוא שייך בתור' גיטין וחליצה ואפשר מסברא דנפשי' מכריע כן להקל באונס מיהו מד"מ לא משמע דמכריע מסבר' כן אלא דפי' דברי הריב"ש כן:
(ו) ולהתנות בת"כ: אף על גב בעלמא אמרינן אין תנאי בנשואין מ"מ בכה"ג התירו והיינו בעת הביא' מתנה כן דלאו מתנה בעת הקידושין ונישואין עדיין יש לחוש שמא בעת הביאה מקדש אותה בסתם ועיין סימן ל"ח ועיין ב"ח שהביא תשובת מהרא"י ומדמה שם דין זה לתנאי' המבוארים בסימן ל"ח ולפי תשובות הנ"ל צ"ל כמ"ש דמתנה בעת הביאה אבל לכאורה אנ"ל ול"ד לשם בשלמא תנאי אשר הוא מסופק אם נתקיים התנאי שייך לומר שמקדש בכל אופן שלא יהא ביאתו זנות משא"כ כאן דליכא חשש ביאת זנות ולא שייך לומר דלא נתקיים התנאי:
יכול לקדש ולהתנו' בתנאי כפול כו' וה"ה לשאר משפטי התנאים הנזכרים בסי' ל"א וכ' מו"ה ז"ל ונראה דה"ה מי שיש לו אח שהלך מפניו ולא נודע ממנו אם הוא חי שיכול לקדש ג"כ ע"ת שאם ימות בלא בנים והוא לא יהיה נודע ממנו שלא תהא מקודשת ושרי להתנות כך אפי' לכתחל' עכ"ל:
(ג) ונשאת: וקאי על דברי המחבר כשהיה מומר בעת הנשואין ב"ש. ואם בקטנותו נאנס ונטמע בין הגוים הוי כאלו נתקדשה ואח"כ המיר כי מעשה קטן לא חשיב מעשה ת"ה סי' רכ"ג והביאו ב"י. עדים שהעידו שהיה לו אח מומר ויש ספק אם הוא אח מאביו או מאמו לכ"ע מתירין אותה לינשא לכתחלה משום ספק ספיקא. הרמ"ט ח"ב סימן פ"ג. הניחה בעלה מעוברת וילדה בן וראוהו מגידי אמת שגמרו סימניו ומת בתוך שלשים והמומר אינו לפנינו לכ"ע מותרת לינשא לכתחלה. הרדב"ז ח"א סי' צ"ג. יבמה זקוקה ליבם מומר פסח בשתי רגליו עקומות והפוכות עיין במהר"ם לובלין סי' ל"ז. והרד"ך בית ט' העלה דלכ"ע ביבם משומד שאינו בעירה וגם היא אינה יכולה לילך לעירו דאיכא תרתי השמד והעיגון להלכה ולמעשה אם יסכימו חכמי הדור לעשות מעשה לפוטרה בלא חליצה גם הוא יהיה סניף להם ע"ש ועיין בהרא"ם ח"א סי' מ"ז. ובתשובת חכם צבי סימן א'. משומד שחזר בתשובה בשעת מיתת אחיו עיין במהר"י מינץ סימן י"ב. ובהרדב"ז ח"א סי' ל"א. ובהר"א ששון סימן כ"ה.
(ד) ידעה: ואפי' אם ידעה שיש לה יבם אלא סברה שמת מותרת לבעלה. מהר"י ווייל סימן נ"ד.
(ה) בדיעבד: ולענין האנוסים שבמלכות פורטוגאל. עיין כנה"ג.
(ו) כפול: היינו בעת הביאה מתנה כן. ב"ש. כתב בנחלת שבעה בדיני חליצה סי' כ"ב ס"ח וה"ה אם יש להחתן אח שהוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר דג"כ יוכל להתנות ע"ש. ושבות יעקב ח"א סי' קכ"ז חולק עליו וס"ל דוקא במומר יוכל להתנות אבל לא באח שהוא חרש ע"ש.