פתיחת התפריט הראשי

תשובה אעריכה

מורבידרי לחתני הנבון אנשלמה דסקורטאל י"א ישמרך אלקים

שאלת מענין היבמה שנשארה זקוקה לשני אחין והגדול הוא מאנוסי הזמן והשני הוא יהודי -- מי קודם בחליצה? אם הגדול אף על פי שאין יכלת בידו ליבם מפני גזרת השמד או השני הקטן ממנו שהוא קם בין לחלוץ בין ליבם? וכן אם קדם הגדול וחלץ -- אם צריכה לחזור גם על השני לחלוץ ממנו כדין חלוצה פסולה.


תשובה:    כבר ראית מה שכתבתי בזה לאנשלמה י"א שלעניות דעתי היהודי קודם לחלוץ, שלעולם יש לחזור אחר חליצה מעולה, וכיון שהיהודי יכול לחלוץ או ליבם -- חליצתו מעולה. אין צריך לומר אם הוא רוצה ביבום שהוא קודם שאפילו שניהם יהודים, ודכולי עלמא ביאת קטן וחליצת גדול -- ביאת קטן עדיפא כפי הלשון האחרון שבפרק החולץ.

אמנם אם הגדול קדם וחלץ -- ודאי הותרה לשוק ואינה צריכה חליצה מן השני. שהרי אין כאן חליצה פסולה, שישראל הוא לענין גטין וקדושין, ואם בא עליה קנאה ויוצא בגט ואינה צריכה חליצה. אלא דלכתחלה כיון שהיא גרועה קצת ויש מעולה ממנה -- מחזירין אחר חליצה מעולה, אבל בדיעבד כשרה גמורה היא. ואין צריך לומר לדעת מי שפסק כשמואל דחליצה פסולה אין צריך לחזור על כל האחין ושלש אחיות שנפלו לפני שלשה אחין -- אחד חולץ לכולן דלמפטר נפשה פטרה חליצה פסולה אפילו במקום שיש מעולה הימנה, וכי בעי שמואל חליצה מעולה היינו למפטר צרה כמו שמבואר כל זה בפרק ארבעה אחין.

ומה ששאלת אם היהודי רוצה ליבם והיא אינה רוצה ואומרת "באחיך הגדול הייתי רוצה ואם הוא אינו יכול אנא הא קאימנא" -- אם דנין אותה כדין מורדת.

ודאי לדידן דאית לן מצות יבום קודמת -- לעולם חוזרין ליבום על כל האחין, אלא שכל שנסתלק הגדול האחרים שוים ביבום ויכולה היא שתאמר לשני "בשלישי אני חפצה יותר ממך" כיון שאין לך דין קדימה שהרי נסתלק הגדול. ואין דנין אותה כדין מורדת עד שנדע אם השלישי רוצה בה, ואם אין השלישי חפץ בה אומרין לה "הרי אין כאן מי שחפץ ביבום אלא זה, או תתיבם לו או תצא בלא כתובה" כדין כל מורדת כמו שבאר זה הר"ם ז"ל (בפרק שני מהלכות יבום וחליצה בנדון זה גם כן), כיון שאין כאן מי שיוכל ליבם אלא זה אם תבע אותה ליבם ולא רצתה דנין אותה כדין מורדת אלא שיש לבית דין לעיין הרבה בדבר אם השני נשוי אשה אחרת אם אפשר לו לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודן. שאם לא -- לא שבקינן ליה, אלא משיאין לו עצה ההוגנת לו כדאמרינן בפרק החולץ גבי מתניתין דארבעה אחין נשואין ד' נשים ומתו וכולי.

ומה ששאלת אם יוכל לעשות בה היהודי מאמר בעל כרחה על ידי שליח כדקיימא לן "ויבמה" -- בעל כרחה.   בזה קיימא לן בפרק כיצד דבעל כרחה אין מאמר מועיל כלום דדומיא דקידושי אשה תקינו מאמר ביבמה ואין אשה מתקדשת אלא מרצונה ומדעתה. וכן כתב הר"ם ז"ל בבאור בפרק שני מהלכות יבום וחליצה. אמנם מדעתה אפשר אפילו על ידי שליח דומיא דקדושי אשה.

זהו מה שנראה לי לכאורה ולא יכולתי להאריך כי אין ספרי אצלי ולא מצאתי בזאת העיר לא גמרא ולא חדושין ותוספות מיבמות כי אם ספרי הר"ם ז"ל ופסקי הרא"ש.