באר היטב על אבן העזר קנז
סעיף א
עריכה(א) ממזר: כבר כתבתי בסי' הקודם דאיירי דהיו חבושים בבית האסורים יחדיו.
סעיף ב
עריכה(ב) קרוב: אפילו עד מפי עד נאמן. וכל הפסולים כשרים להעיד אפי' אינן מסל"ת חוץ מעכו"ם דאינו נאמן אפילו מסל"ת עיין ב"ש. אמר העד שהיה לו אח וששמע שמת הפה שאסר הוא הפה שהתיר הרדב"ז ח"א סימן צ"א. העיד שהמת היה קורא לזה אח ולא היה יודע אם היה אח מן האב או מן האם אין כאן עדות. הרדב"ז שם.
סעיף ד
עריכה(ג) ונשאת: וקאי על דברי המחבר כשהיה מומר בעת הנשואין ב"ש. ואם בקטנותו נאנס ונטמע בין הגוים הוי כאלו נתקדשה ואח"כ המיר כי מעשה קטן לא חשיב מעשה ת"ה סי' רכ"ג והביאו ב"י. עדים שהעידו שהיה לו אח מומר ויש ספק אם הוא אח מאביו או מאמו לכ"ע מתירין אותה לינשא לכתחלה משום ספק ספיקא. הרמ"ט ח"ב סימן פ"ג. הניחה בעלה מעוברת וילדה בן וראוהו מגידי אמת שגמרו סימניו ומת בתוך שלשים והמומר אינו לפנינו לכ"ע מותרת לינשא לכתחלה. הרדב"ז ח"א סי' צ"ג. יבמה זקוקה ליבם מומר פסח בשתי רגליו עקומות והפוכות עיין במהר"ם לובלין סי' ל"ז. והרד"ך בית ט' העלה דלכ"ע ביבם משומד שאינו בעירה וגם היא אינה יכולה לילך לעירו דאיכא תרתי השמד והעיגון להלכה ולמעשה אם יסכימו חכמי הדור לעשות מעשה לפוטרה בלא חליצה גם הוא יהיה סניף להם ע"ש ועיין בהרא"ם ח"א סי' מ"ז. ובתשובת חכם צבי סימן א'. משומד שחזר בתשובה בשעת מיתת אחיו עיין במהר"י מינץ סימן י"ב. ובהרדב"ז ח"א סי' ל"א. ובהר"א ששון סימן כ"ה.
(ד) ידעה: ואפי' אם ידעה שיש לה יבם אלא סברה שמת מותרת לבעלה. מהר"י ווייל סימן נ"ד.
(ה) בדיעבד: ולענין האנוסים שבמלכות פורטוגאל. עיין כנה"ג.
(ו) כפול: היינו בעת הביאה מתנה כן. ב"ש. כתב בנחלת שבעה בדיני חליצה סי' כ"ב ס"ח וה"ה אם יש להחתן אח שהוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר דג"כ יוכל להתנות ע"ש. ושבות יעקב ח"א סי' קכ"ז חולק עליו וס"ל דוקא במומר יוכל להתנות אבל לא באח שהוא חרש ע"ש.
סעיף ו
עריכה(ז) נאמן: היינו דוקא בחזקה ברורה אבל חזקה שאינה ברורה או ע"פ ע"א נאמן לומר שיש לו אחים. מהרי"ט ח"א סימן פ"ב. מי שהוחזק על פיו שלא היה לו אחים שכן נשבע בשעת נשואין ושוב אמר לו א' איך נשבע ויש לו אח והשיב שחשב שמת ומפני שלא היו רוצים ליתן לו אשה למי שיש לו אח ונשבעתי שחשבתי שכבר מת. ואח"כ מת הוא. אשתו מותרת לינשא כיון שלא היה אלא ע"א מהר"ם גלאנטי סי' י"ז. אבל מהרי"ט ח"א סי' פ"א חולק עליו ואסרה להנשא ולבסוף הביא כמה חכמים גדולים שהסכימו לאוסרה ואפי' נשאת תצא ע"ש.
(ח) קרוב: צ"ל או קרובים ב"ש. ובה"י מגיה דצ"ל וכ"ש קרוב ע"ש. היו ב' עדים שיש לו אחים אע"ג דלא הוחזק באחים נאמנים פוסקי'. כתב הב"ש אם לא הוחזק באחים ואמר בשעת קדושין אין לי אחים וחזר לפני מותו ואמר יש לי אחים מותרת לכ"ע אפי' לדעת היש מי שאומר שחולצת בסי' הקודם ס"ז כשחוזר ואומר אין לי בנים דשם איירי במוחזק באחים ואינו מוחזק בבנים משא"כ כשאינו מוחזק באחים ע"ש והב"ח לא כ"כ ע"ש.
סעיף ח
עריכה(ט) עדים: אפי' אמר אין לי אח ואח"כ יצא קול חיישינן לקול. אפי' לקול דלא אתחזק בב"ד חיישינן מגי"ד ב"ש. כתב מהריב"ל ח"ב סי' י"ט הא דבעינן דיצא קול שיש עדים במד"ה היכא דלא קים לן בודאי דאין לו בנים מש"ה דוקא היכא דיצא קול שיש עדים הוא דחוששין. אבל היכא דקים לן בודאי דאין לו בנים אפי' בלא קול שיש עדים חוששין. ועיין במהרי"ט ח"ב סי' י"ח. ובמקור ברוך סי' נ"ז.
סעיף י
עריכה(י) גס בה: דוקא דגייסי אהדדי בקירוב דעת וחבה אבל אי לא גייסי אהדדי בקירוב דעת וחבה אפ' היו אוכלים זה עם זה מותר לדור זה עם זה מהר"ם לובלין סי' קל"א. והראנ"ח ח"א סי' נ"ח כתב דלא אסר הרשב"א אלא היכא דגייסי אהדדי אחר מיתת הבעל. ולא אסר הרשב"א אלא דוקא בבית א' או בחצר א' אבל במבוי א' או שני בתים קרובים זה לזה ויש להם לכל א' פתח פתוח לר"ה לא אסר ע"ש ועיין סי' קי"ט.