שולחן ערוך אבן העזר קמ ח

עשאתו שליח להביא לה גטה, ובא ואמר לבעל: אשתך עשאתני שליח לקבל לה גטה, והוא אמר: הולך כמו שאמרה היא, אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת. ואם הבעל אמר לו: הולך לה, או זכה לה, ולא אמר: כמו שאמרה היא, כשיגיע לידה מתגרשת:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(יא) אינה מגורשת: דשליח אינו מתרצה להיות ש"ה אלא ש"ק והיא לא עשתה אותו לש"ק אבל אם אומר הבעל הולך לה ע"כ התרצה להיות ש"ה מיהו כל זה שפיר לדעת הפוסקי' דס"ל הולך בודאי לאו כזכי הוא אבל לשיטות הפוסקי' דס"ל הולך ספק הוא א"כ י"ל הבעל אמר הולך וזכי לה א"כ אכתי לא התרצה השליח להיות ש"ה אלא סבר ש"ק אמר הבעל וא"כ אף בהולך אינה מתגרשת ולכאורה קשה על הרשב"א דס"ל אפילו בהולך ספק הוא וס"ל אם אמר הבעל התקבל לה ולא אמר כמו שאמרה היא מ"מ דעת הבעל שיהיה ש"ק ולא כעיטור שהביא בסמוך א"כ איך מיישב הסוגיא שתירץ לא הולכה אקבלה כלומר כששליח אומר שהוא ש"ק אומר הבעל הולך מ"ה מגורשת ולמה היא מגורשת דהא י"ל הולך שאמר היינו זכי לה, וכאן יש עוד סברא לזה דסומך את עצמו על שאמר השליח שהוא ש"ק א"כ מסתמא אמר הבעל הולך וזכי לה ולמה מתגרשת אפילו אם בא הגט לידה וי"ל הש"ס אוקמי הברייתא כר' נתן דס"ל הולך בודאי לאו כזכי הוא אלא הרשב"א פוסק כרב דמספקא בהולך לפ"ז לרשב"א אם אמר הולך יש לומר דאינה מגורשת ותימא על רמ"א ושאר האחרוני' דסתמו דבריה' בזה:

(יב) או זכה לה: ואם אמר התקבל לה ס"ל להבעל העיטור דכוונתו לעשות אותו לש"ה כיון שלא אמר כמה שאמרה והיא א"י לעשות ש"ק בוודאי כוונתו שיהא ש"ה והרשב"א והר"ן חולקי' ע"ז וס"ל אפילו אם אמר התקבל דעתו שיהא ש"ק כמה שאמר השליח שהוא ש"ק וצ"ע ליישב הסוגיא שם לדעת העיטור מה הקשה שם מאי לאו קבלה אקבלה היינו שאמר התקבל על דיבור השליח שאמר שהוא שליח קבלה מה קושיא דהא המקבל היינו התקבל והולך קאמר ומ"ש אם אמר זכה לה נעשה הוא ש"ה כתב בפרישה לא תקשי ממ"ש אם היא עשתה לש"ק והבעל אמר זכי לה לא אמרינן דעקר השליחות קבלה כמ"ש בסעי' ו' וכאן אמרינן דעשאה אותו לש"ה ומתרץ כשאמר זכי לה היינו מה שהיא זכותה לכן שם עשתה לש"ק ממילא זכותה לעשותו לש"ק אבל כאן שעשתה אותו לש"ה זכותה לעשותו לש"ה לפ"ז יש חילוק בין לשון זכי לה לבין לשון התקבל לה ודוחק, ורש"י כתב בסוגיא זכה לה והתקבל לה כולו לשון קבלה הוא ואם אמר כן על דברי השליח שאמר שהוא ש"ק לא נתגרשה ועקר שליחתו לכן נ"ל בין אם אמר הבעל הולך לה או זכה לה או התקבל לה כולם הוי ספק גט אפי' כשבא לידה כי שמא לא התרצה להיות ש"ה וכוונת הבעל ג"כ הוא שיהיה ש"ק כמה שאמרה היא:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אפי' הגיע גט כו' שהרי שליח עקר שליחותו ממה שנתרצה להיות שליח להובאה מפני שיש בו טורח יותר שצריך להגיע הגט לידה והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה נמצא שאין כאן שליחות כלל ואפי' נמלך אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא (בא) לידו בתורת שליחות כ"כ הטור וטעם כל זה שאותה אמירה שאומר הרי כמו שאמרה בדבר זה אין עליו שם שליחות כלל ממנו לגמרי אלא רצונו לו' איני מכניס עצמי בזה ואיני מבטל דבריה וכ"כ הרמב"ם וז"ל כלו' איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה הרי היא כמו שאמרה עכ"ל וא"כ שעיקר השליחות תלוי בה ובאמת נתבטל השליחות שלה כיון שעקר השליח שליחתו הכי אמרינן בגמרא דאמר כן רב אשי וא"ל ממ"ש בגמרא דהטעם תלוי בטעות שלו שטעה במה שעשאו שליח לקבלה דפרש"י דהיינו אליבא דמ"ד הטעם משום דאדבוריה דידה לא סמוך אבל לרב אשי לא הוי עלי' שם שליחות כלל:

ואם הבעל אמר לו הולך לה או זכה כו' הטעם בזה דהוא אינו משגיח כלל בשליחות שעשא' הוא מדאמר הוא לשון שליחות דהיינו בהולך הוא פשיטא שהוא עשאה מעצמו שליח להולכה ואפי' אומר זכה שהוא לשון קבלה אין אנו אומרים שסמך על דברי השליח שאמר לו בשביל האשה שליחות קבלה דאין אומרים כן אלא אם לא אמר הוא כלל לשון שליחות אז לא הוה גט אבל כל שאומר הוא לשון שליח אמרינן דשליח להולכה עשאו ובלשון זכי נכלל ג"כ הולכה ובגמ' הזכירו בזה גם אם אומר התקבל לה דמהני לכשיגיע לידה דהתקבל והולך קאמר והוה כאן כאלו לא שלחה כלל דמהני אומר התקבל כמ"ש סעיף ז' וכ"ש אם היא עשאתה באמת שליח לקבלה והוא אומר האמת בפני הבעל והבעל אומר זכי לה דמגורשת כמ"ש הטור דאז אנו מפרשי' לשון זכי כפשוטו והיינו דכוונתו בלשון זכי לה איך שיהיה מועיל הן לשון קבלה דהיינו אם היא עשאתו באמת לקבלה הן אם שינה השליח יהי' מ"מ להולכ' וכל זה הוא כיון שאמר הוא בעצמו לשון שליחות משא"כ באו' הרי כמו שאמרה דאז אינו לשון שליחות כלל מצד עצמו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}