שולחן ערוך אבן העזר קמו ד

מי שנתגרשה על תנאי, וקדשה אחר קודם שיתקים התנאי; אם נתקים התנאי, הרי זו מקודשת; ואם לא נתקים התנאי ובטל הגט, אינה צריכה גט משני, שאין קדושין תופסין בה. אבל אם נשאת ולא נתקים התנאי ובטל הגט, צריכה גט משני:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ה) אם נתקיים התנאי וכו': היינו בתנאי ע"מ דאז אם נתקיים התנאי חל הגט למפרע נמצא בעת שקידש היתה פנוייה אבל תנאי אם דגט חל בעת שנתקיים ובאותו פעם היתה א"א נראה דקידושין לא הוי קידושין מיהו לדעת הרמב"ם דס"ל אם נשאת קודם שנתקיים התנאי לא תצא י"ל גם הקידושין חלין וכ"כ בסימן קמ"ח ע"ש וקצת ראי' דאיירי בתנאי אם דהא בסמוך מוכח דאיירי בתנאי אם וה"ל לפרש דאיירי כאן בתנאי ע"מ וכן הוא בפרישה:

(ו) א"צ גט משני: הנה לדעת הראב"ד אסורה לראשון ופי' בדרישה טעמא משום דחיישינן שמא יאמרו בודאי קיימה התנאי כיון התנאי בידה לקיים והיא מגורשת מזה והוא מחזיר גרושתו משנתארסה ול"ד למי שהלך למ"י והיא נתקדשה לאחר ובא בעל' מותר' לראשון דשם באמת לא היה גירושין לא יאמרו דגירש אלא יאמרו טעות היה דסברה דמת בעלה אבל כאן הי' גט ותנאי הוא בידה לקיים יאמרו בודאי מקוים התנאי עוד כתב שם דרמב"ם נמי ס"ל דאסורה לראשון וזה ליתא כמה דהשיג עליו בט"ז דהרי הרמב"ם מסיים שם וכתב כמו שביארנו והיינו בדין שהלך בעלה למ"י ושם מבואר בנתקדשה מותר' לראשון וליישב קושית הראב"ד י"ל דס"ל להרמב"ם לעולם לא חיישינן שיאמרו דזה עביד איסור' כל זמן שאין מוכרח א"כ כיון די"ל דלא נתקיים התנאי אף על גב התנאי בידה לקיים לא חיישינן שיאמרו דנתקיים התנאי והוי מחזיר גרושתו משנתארסה ול"ד למ"ש סי' ל"א וסי' מ"ו שם כששניהם מקדשים ממ"נ אי עביד איסור' אז חיישינן שמא יאמרו אבל כאן די"ל דלא עביד איסור' לא חיישינן שמא יאמרו דעביד איסור':

ט"ז - טורי זהב

עריכה

א"צ גט משני זהו לשון הרמב"ם ויש כאן מקום עיון טוב דהראב"ד השיג ע"ז במה שחילק בין קידושין לנשואין וז"ל כמדומה שהוא מדמה זה הענין לאשה שהלך בעלה למ"ה ואמרו לה שמת בעלה שאם נתקדש' לאחר מותרת לחזור לו ואם ניסת אסור' לחזור לו ואין הנדון דומה לראי' כלל דלעולם אסורה לראשון דמאן מוכח שלא נתקיים התנאי שהרי בידו לקיימו והיא מגורשת גמור' ואסורה לראשון אבל אינו גט ליורש' ולטמא לה ולאוסר' לזר בלא חליצה עכ"ל והטור הביאו במסקנא וסיים הלכך בין כך ובין כך אסורה לראשון וצריכה גט משני עכ"ל והרב המגיד כתב על השגה זו שאם היה מעיין עיון שלם לא היה משיגו שהרי כתב אם לא נתקיים התנאי ובטל הגט ושדבר פשוט הוא שכל שבידה לקיימו עדיין ואפשר שיתקיים שאין הגט בטל וזה פשוט בדבריו ומ"ש כאן הוא כשהגט בטל כגון תנאי שהוא בלאו ועשתה מעשה בביטולו או בתנאי שהוא במעשה תוך זמן קצוב ועבר הזמן ולא נעשה או באיזה דרך שהיה התנאי מבוטל בפועל והגט בטל אבל בתנאי שבידה לקיימו הרי הדבר תלוי ואם נתקיים התנאי מגורשת היא למפרע כמו שנתבאר בתנאי שבע"מ ולא יאמר הרמב"ם בזה שא"צ גט כשנתקדשה לו ואלו הדברים ברורים וחילק עכ"ל וכן קבע בש"ע כאן בסעיף שאחר זה ואשתומם כשע' חדא על מכשול כזה שיצא מן הפה הקדוש בעל המ"מ שהוא כ' על הראב"ד שלא היה לו עיון שלם בדברי רמב"ם אלו והנה היא לא היה לו עיון שלם בדברי הראב"ד דאיתא בפ' האשה רבה (יבמות דף פ"ט) דבשמעה שמת בעלה ונתקדשה ובא בעלה דמותר' לחזור לו דאמרי' קדושי טעות נינהו פירוש דלא (חיישינן) שמא יאמרו שהראשון גירשה והוה קדושי שני קדושין לא אתי למימר הכי אלא יאמרו מדנפק' בלא גט קדושי טעות הוה דפי' התוס' שהיא סבורה שמת בעלה ולא מת כמו שהוא האמ' ופרכינן כי ניסת נמי אמרי נשואי טעות נינהו ומשנינן קנסוה רבנן ולא תלינן בה לקולא נתקדש' נמי לקנסוה קדושין דלא עבד' איסור' לא קנסוה ניסת דעבדא איסורא קנסוה הנה לפניך דבמה שהקילו כאן בקידושין הוא משום דהכל ידעו הטעות שהיתה סבורה שמת ועכשיו הבעל לפנינו ולא יתן לו לומר שהראשון גירשה שהוא לא מסתבר וטפי יתלו בטעות משא"כ כאן דהראשון גירשה באמת אלא שיש לו איזה תנאי שתתן לו איזה סך מעות וכיוצא בזה והיא לא קיימה באמת התנאי נמצא הגט אינו גט עדיין אלא שכולי עלמא לא ידעו מזה שלא קיימה אלא אדרב' יאמרו מסתמא לאו זונה היא ליקח באיסור איש אחר כיון שיש בידה לקיים התנאי ודאי כבר קיימה אותו ובהיתר נתקדשה לשני והיאך תצא ממנו בלא גט אפי' גט לא מהני להחזיר' לראשון משום מחזיר גרושתו וע"ז כתב הראב"ד מאן מוכח שלא נתקיים התנאי דהיינו שהעולם לא ירגישו במה שלא נתקיים כיון שיש אפשרות לקיימו יסברו לומר שכבר קיימה והיא גרושה גמורה ומ"ה כתב כיון שבידה לקיימו ר"ל שיש יכולת בידה ומי מעכב עליה ולא כמו שהבין הרב בעל המ"מ דבידה לקיימו היינו לאפוקי מה שאין בידה לקיימה כגון בביטו' לאו כמו שזכר הוא ואנהרינא לעייני משמיא דאין דמיון כלל לשום סברא לסברת שהיה טעות מחמת ששמעו בו שמת מסוגי' שלימה בפ' המגרש (גיטין דף פ"ט) דאיתא דרב פפא הקשה לרב זביד דניזל בתר אמתלא מהא דנתקדש' ואח"כ בא בעלה דמותרת לחזור לו לאו משום דיש אמתלא שיאמרו הראשון גירשה ועל תנאי קודם השני שאם יבא בעלה שגירשה ממ"ה שיהיו קדושיו בטילים שהי' בעלה חביב לה אלא גירשה שלא היה יכול לבוא אבל בניסת ליכא למימר דעל תנאי נשאה אלמא דאזלינן בתר אתמלא וסמכינן עלה ומשני רב זביד שאני התם דאתא בעל ומערער פירש"י דאתא בעל וקאי ומימר אמרי לא גירשה בעל אלא היתה סבורה שמת ונתקדש' ואינן קדושין ולא מסקי אדעתייהו לו' גירש ראשון ונשא שני ופרכינן ניסת נמי הא אתי בעלה וקאי ומשני קנסוה רבנן כו' הרי לפניך דעיקר ההיתר בנתקדש' משום דאתי בעל ומערער וירגישו הכל שטעות היו קדושי שני אבל בלאו הכי לא (יחזור הראשון) דתלינן לומר שגירשה ראשון (וקדשה שני והוי ליה מחזיר גרושתו ול"מ אמתלא שיאמרו ע"ת קידשה שני) אע"פ שאין סברא מוכרחת לזה ק"ו כאן שגירשה הראשון באמת אלא שיש עליה חיוב תנאי יש סברא טובה דהיינו ודאי מימר אמרי שקיימה התנאי ועשתה כדין ולא ידעו שהיא עשתה איסור להתקדש בלא קיום התנאי ואע"פ שלא נבעלה מ"מ ודאי יש לה איסור להתקדש מאחר כל זמן שהיא אגידא בראשון מחמת התנאי דודאי מוקמינן כל אדם בחזקת כשרות א"כ יש כאן איסור בנתקדש' שהכל יאמרו קדושי שני היה קידושין ואין לו ראיה מן שמע שמת בעלה כלל ולאידך מ"ד דמשום תנאי הוא כמ"ש הרמב"ם פ"י מגרושין וז"ל ואין חוששין שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט כיון שלא ניסת יאמרו תנאי היה בקדושין ולא נתקיים עכ"ל א"כ ק"ו כאן דיאמרו שנתקיים התנאי שהיה באמת וזה דבר ברור ונכון וראוי לקבוע הלכה ואין חילוק כאן בין תנאי לתנאי כמ"ש כאן בסעיף שאח"ז בד"א שאם קדשה אחר כו' דליתא להלכה אלא כדברי הראב"ד עיקר. אח"כ ראיתי בדרישה שכתב ג"ב לישב דברי הראב"ד והוקשה לו מנא ליה להראב"ד דהרמב"ם מתיר לראשון בנתקדשה לשני כמו בשמעה שמת בעלה שמא לא נתכוין רמב"ם אלא שתוכל להנשא לעלמא בלא גט מהשני וע"ז אמר הרמב"ם א"צ גט מהשני אבל לראשון אסור' ולא עיין ברמב"ם גופי' שכתב שם אחר דין זה כמו שביארנו פ"ו לענין שמע שמת וכ"כ המ"מ וז"ל ומבואר בדבריו הדמיון הזה ע"ש והיינו ממ"ש הרמב"ם כמו שביארנו. (דברי המגיה כתב ב"ש בס"ק ו' ולישב קושיות הראב"ד י"ל דס"ל להרמב"ם דלעולם לא חיישינן שיאמרו דזה עביד אסורא כל זמן שאינו מוכרח א"כ כיון די"ל דלא נתקיים התנאי לא חיישי' שיאמרו דנתקיים התנאי והוא מחזיר גרושה משנארסה עכ"ל ולא אוכל לכוין דעתו דאדרבא קושית הראב"ד הוא שתהיה אסורה לראשון משום שבודאי לעולם לא חשדינן לו' על שום בר ישראל או בת ישראל דיעבדו איסור' ולעולם דיינינן להו לכף זכות א"כ בודאי נידון גם אותה לכף זכות שלא תעבד איסורא לקדשה לאחר כ"ז שהיא אגידא בראשון מחמת התנאי כמ"ש הטורי זהב והוא ראה ג"כ דברי הט"ז כאשר מביאו בקצרה ודאי אם היה פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בנשאת לראשון אם תצא ממנו היה אפשר לומר כסברתו דהרמב"ם ס"ל דלא תצא משום דלא חשדינן ליה דעבד אסורה ויחזיר גרושתו ובודאי לא נתקיים התנאי אף דיש סברא להיפך אם לא נתקיים היאך נחשידינה דהיא תעבד איסורא ליקח איש אחר קודם גמר גירושין שהיא עדיין בחזקת א"א ה"א מוטב לידחי הא מקמי הא דשם נוכל לו שסמכה עצמה לקיים התנאי אח"כ ולא קיימא ונמצא הגט בטל ולא חשדינן ליה שהחזיר גרושתו אבל השתא דהרמב"ם והראב"ד לא הזכירו כלל להחזיר רק אם מותרת לראשון או אסורה לראשון והיינו אף לכתחלה בזה ודאי קושיות הראב"ד חזקה היא שתהיה אסורה לראשון שיאמרו שנתקים התנאי כי היכי דלא נחשידנה שהיא עבדה איסורא עכד"ה):

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}