שולחן ערוך אבן העזר קמד ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמד · ז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
התנה עליה שתתגרש כשיעבר מנגד פניה ל' יום, והיה הולך ובא הולך ובא, ולא נתיחד עמה, כשילך וישהה ל' יום, תהיה מגורשת; ואף על פי שהיה הולך ובא בתוך ל' יום, הואיל ולא נתיחד עמה, הרי זה גט כשר. במה דברים אמורים, כשהתנה ואמר: הרי היא נאמנת עלי שלא פייסתיה. אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא, ומחלה לו, וחזר ובטל הגט כשפייסה, ומפני חשש זה יהיה הגט פסול. וכן האומר לאשה: הרי זה גטך לאחר י"ב חדש, והיה עמה במדינה, דחוששין שמא פייסה, עד שיאמר: נאמנת עלי שלא פייסתיה. וכן כל התנאים שהם תלוים ברצונה. ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט, דחוששין לה שמא פייס, עד שיאמר: נאמנת עלי. במה דברים אמורים, במתגרשת מן הנשואין, שלבו גס בה. אבל במתגרשת מן הארוסין, אין חוששין לה שמא פייס. הרי זה גטך מעכשו, אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, אין חוששין שמא בסתר בא, שאין דרך בני אדם לבא בצנעא. ואם תם הזמן שקבע, ולא בא, הרי זו מגורשת. ויש אומרים שאף בזו חוששין שמא בסתר בא, אלא אם כן התנה בתחלה ואמר: נאמנת עלי לומר שלא באתי. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה, וכן המנהג להתנות בתחלה שתהא נאמנת לומר שלא פייס. ואם כשהתנה תלה ביאתו בעדים, שלא יתבטל הגט בבואו אלא אם כן יעידו עליו עדים שבא, ועבר הזמן ואין מעידים שבא, לדברי הכל אין חוששין שמא בא, אף על פי שלא האמינה:
מפרשים
(יב) כשיעבור מנגד פניה: רבי יוחנן דתניא כוותי' התנאי הוא כשלא יראה אותה שלשים יום אף על גב אחר נתינות הגט הלך ובא וראה אותה מ"מ אם הלך אחר כך ולא חזר שלשים יום נתקיים התנאי וע"כ מ"ש הרמב"ם היינו לשון המחבר אף על פי שהיה הולך ובא תוך שלשים יום וכו' היינו תוך ל' יום מנתינת הגט אבל תוך שלשים יום שהתנה לא בא:
(יג) הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט כשר: משמע אם היה נתייחד עמה אף על פי שנתן לה נאמנות כשתאמר שלא בא עליה ואינו גט ישן לא מהני נאמנות והוי גט ישן ועיין סי' קמ"ט ואפי' אם נתייחד עמה ואח"כ הלך ועבר ל' יום הגט כשר אם נשאת דאין חשש אלא משום גט ישן אלא כשלא נתייחד ה"ז גט כשר אפי' לכתחלה:
(יד) הרי היא נאמנת: לפרש"י איירי הסוגיא כשא"י אם נתייחד עמה ומ"מ אנן לא חיישי' שמא נתייחד עמה אלא החשש הוא שמא יבוא הבעל ויאמר פייסתי ונתיחדתי עמה והוי גט ישן ואינו אלא לעז שיאמר נתיחדתי ועל זה צריך ליתן לה נאמנות והא דלא חיישינן שמא יאמר הבעל תוך ל' יום ראה אותה ולא עבר מנגד פניה כלל ל' יום כתב ב"ח כיון דמסר הגט על תנאי זה לא מהני נאמנות על זה אלא צריך לברר ע"פ עדים שעבר מנגד פניה ל' יום ואנ"ל אלא גם ע"ז מהני נאמנות כמ"ש בסמוך בתנאי אם לא באתי עד יב"ח, כל זה הוא לשיטות רש"י אבל הרמב"ם ס"ל הסוגיא איירי בידוע שלא נתייחד עמה ומ"מ הקשה המקשן וליחוש שמא פייס היינו למה לא חיישינן אנן שמא בשעה שהיה כאן אף על גב שלא נתייחד עמה ולא בא עליה וליכא חשש משום גט ישן מ"מ ליחוש שמא פייס ובטלו שניהם הגט ואוקמי דנתן לה נאמנות מיהו אף לשיטות הרמב"ם י"ל אם נתייחד עמה מהני ג"כ נאמנות אלא הסוגיא איירי בידוע שלא נתייחד עמה וא"ל לשיטות הרמב"ם למה לא חיישינן אתנאי אם תעשה כך וכך דקי"ל הוא לבדו יכול לבטל התנאי ליחוש שמא ביטל הוא הגט ואפשר לומר דאין חוששין לזה אלא בכה"ג שבא אצלה אז חיישינן שמא ביטל הגט אבל כשלא בא לא חיישינן שמא ביטל, ואם בא אצלה והתנה תנאי אם תעשה כך וכך צריך ליתן לה נאמנות וא"ל מה מהני נאמנות הא יש לחוש שמא ביטל הוא בלא דעתה די"ל כיון דאינו מבטל אלא מחמת חובתה אז מסתמא מודיע לה שביטל הגט ולהני פוסקים דחיישינן שמא בא בסתר א"ל למה לא חיישינן שמא ביטל הגט הוא לבדו דאין דומ' חשש זה לחשש זה דשם התנאי היה אם העביר מפניך חיישינן שמא בא דהא התנאי קאי ע"ז אבל לחוש שמא ביטל הגט לא חיישינן, ולשיטות הפוסקים דס"ל תנאי שהוא בקום ועשה אינו נאמן לומר שקיים התנאי כמ"ש בסי' ל"ח א"ל למה חיישינן כאן שבא תוך יב"ח י"ל לאו קום ועשה הוא כי לפעמים בא לשם מפני איזה עסק, וסתם נאמנות שנותן לה היינו לנגדו ולא נגד שני עדים, ונגד ע"א תליא בדין סתם נאמנו' אם מהני נגד ע"א כמ"ש בחושן המשפט סי' ע"א ואם אמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אפילו באמת אבוא עיין תשוב' ריב"ש סי' שנ"ח משמע דאז אפי' בא לפני שני עדים נאמנת:
(טו) וחזר וביטל הגט: הנה ריש סימן קמ"ג מבואר בתנאי מעכשיו או ע"מ א"י לבטל הגט וכאן איירי אפילו בע"מ או מעכשיו וכתב המגיד בשם הרמב"ן אף על גב הבעל לבדו א"י לבטל הגט מ"מ כשנתרצו שניהם לבטל יכולים לבטל מ"ה חיישינן שמא בטלו מיהו דוקא שהתנאי הוא דבר שיש בידם לקיים אבל תנאי שאין בידם כגון בתנאי אם ימות א"י לבטל אפילו שניהם, והא דהוא בעצמו א"י לבטל נראה דוקא לבטל הגט או להתנות תנאי אחר א"י כיון התנאי ע"מ או דמעכשיו הוא והגט חל מיד א"י לבטל אבל לבטל התנאי להחזיק הגט שיחול מיד יכול לבטל וכן משמע בתשובת הרא"ש והטור הביא סוף סימן קמ"ג לפ"ז י"ל הרא"ש לא פליג על הרמ"ה שהבאתי בסמוך דס"ל אפי' בריצוי שניהם א"י לבטל דהרא"ש לא איירי אלא לבטל התנאי יכול לבטל אבל לבטל הגט י"ל דס"ל ג"כ כהרמ"ה ואין מוכרח מ"ש הטור בסימן זה דהרא"ש חולק על הרמ"ה ולמ"ש י"ל דל"פ וכ"כ הרשב"ץ בשם הרא"ש דא"י לבטל הגט ועיין ב"י סוף סימן קמ"ג והיינו מ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ו דיכול לבטל התנאי ויחול הגט מיד אבל אין יכול לבטל הגט ולדעת העיטור יכול לבטל הגט וכן להתנו' תנאי אפי' הוא לבדו והיינו הי"א שהביא בהג"ה ריש סימן קמ"ג ולשיטות תוספות דף י"ח והרמ"ה שהביא הטור והר"ן ס"ל אפילו כשנתרצו שניהם א"י לבטל הגט בתנאי מעכשיו וכן א"י להתנות תנאי אחר, וכל הסוגיא דהקשה וליחוש שמא פייס איירי בתנאי באם ולא במעכשיו והקשה שמא פייס ומחלה התנאי ובטלו הגט נשמע מזה לשטה זו אפי' תנאי באם א"י הוא לבטל אלא בריצוי שלה ולא כדעת הרמב"ם דס"ל תנאי אם יכול הוא לבדו לבטל כמ"ש רס"ז, נמצא דיש בזה ג' שיטות לרמב"ם ורמב"ן תנאי אם יכול הוא לבדו לבטל והסוגיא דהקשה וליחוש שמא פייס איירי בתנאי ע"מ אז א"י הוא לבדו לבטל אלא עם ריצוי דידה, ולהרי"ף והרמ"ה ותוספת איירי הסוגיא בתנאי אם ואז צריך ריצוי דידה, אבל תנאי מעכשיו אפילו ריצוי שניהם א"י לבטלו, ולהעיטור אפילו הוא לבדו יכול לבטל הגט אפילו תנאי מעכשיו, ולכאורה קשה מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה דין ח' דיכול להוסיף על התנאי או לגרוע וכ"כ רמ"א סוף סימן ל"ח ובכלל מ"ו כתב דא"י להתנות תנאי אחר אלא יכול לבטל התנאי שיחול הגט מיד בשלמא להוסיף על התנאי שכתב שם שפיר דאז מחזיק הגט כי איירי שם בתחילה התנה ע"מ שאבוא בתוך יב"ח א"כ אם לא בא מבטל הקידושין ואח"כ כשמרחיב הזמן אז מחזיק הקידושין אבל מ"ש לגרוע א"כ מבטל המעשה והנה רמ"א הביא ג' שיטות הללו היינו בסימן ל"ח הביא דברי הרא"ש הנ"ל ובריש סימן קמ"ג הביא דברי העיטור ובסעיף ו' הביא שיטות הר"ן כמ"ש שם דס"ל אפילו בריצוי שניהם א"י להתנות תנאי אחר לאחר שנתן הגט והנה מ"ש בסימן קמ"ג שיטות העיטור ושיטות הר"ן יש לתרץ וכוונתו להחמי' אפילו אם ביטל הבעל לבדו הגט יש להחמיר וכן להיפוך אפילו נתרצו שניהם לבטל או להתנות תנאי אחר חיישינן לשיטות הר"ן ואם נתקיים תנאי הראשון י"ל כבר נתקיים התנאי והיא מגורשת וקידושין תופסין בה אלא מ"ש בסימן ל"ח בפשיטות דיכול להוסיף או לגרוע נ"ל כמ"ש לעיל תנאי שאין בידה לקיים שאני ומ"מ לא משמע משאר פוסקים חילוק זה: