שולחן ערוך אבן העזר קלח ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

אמר לעדים: ראו גט שאני נותן לאשתי, ואמר לה בשעה שמסרו לה: כנסי שטר חוב זה, הרי זה גט אף על פי שלא אמר: הרי זה גטך. ויש מי שאומר, דהני מלי באומר לעדים שלא בפניה, אבל אם אמר בפניה, ובשעה שמסרו לה אמר לה: כנסי שטר חוב זה, הרי זו ספק מגורשת. אבל אם לא אמר תחלה: ראו גט זה שאני נותן לה, ואמר לה: כנסי שטר חוב זה, צריך לומר לה: הרי זה גטך, אבל אין צריך לטלו ממנה ולחזר ולתנו לה. ויש מי שאומר, דהני מלי באומר: כנסי שטר חוב זה, אבל אם אמר לה: זכי בשטר חוב זה, אין לה תקנה, עד שיטלנו ממנה ויחזר ויתננו לה, ויאמר לה: הרי זה גטך:

מפרשים

 

(ח) ויש מי שאומר ה"מ וכו':    משום כשאמר שלא בפניה י"ל מ"ש שהוא ש"ח מחמת כסופא אמר כן אבל אם אמר בפניה אז מוכח דלא כסיף א"כ מ"ש ה"ז ש"ח יש חשש שביטל הגט לפ"ז לא מהני אם יאמר אח"כ הרי גיטך מ"ה כתב המחבר הרי זו ספק מגורשת כדעת הרמ"ה ואפי' אם נוטל ממנה הגט וחוזר ונותן לה לא מהני משום שמא ביטל הגט כמ"ש סוף סימן קמ"א לפ"ז צ"ל מ"ש בסמוך אם לא אמר תחילה ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי ש"ח דמהני אם אמר ה"ז גיטך דליכא חשש שביטל הגט דאל"כ לא היה מהני מ"ש ה"ז גיטיך כמ"ש בסי' קל"ו אלא הטעם הוא דאינו גט משום דצריך הבעל להוציא מפיו השלוחי' והגירושי' כמ"ש בבעל המאור והאי דלא חיישינן שמא ביטל משום דאמרינן מחמת כיסופא אמר כן משא"כ כשאומר בפניה לפני עדים דהוא נותן גט אז ע"כ לא כסיף:
 

ה"ז ספק מגורשת הטעם דכשאומר שלא בפניה אמרינן דמ"ש כנסי שט"ח אמר כן מחמת כיסופא הוא אבל לא בטלי' לגט אבל אם אומר לעדים בפניה הרי לית ליה כיסופא א"כ מ"ש כנסי ש"ח הוא ביטול לגט וכל כה"ג עבדינן לחומרא וצריכא ממנו גט שני ואם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט מזה ומזה כ"ל הטור בשם הרמ"ה ונסתפק ב"י אם נאמר דס"ל להרמ"ה כדברי האומרים שיכול לבטל הגט הכתוב שלא יוכל לגרש בו אח"כ דאל"כ ל"ל גט שני יאמר לה הא גיטך כמו גבי ישינה או נימא דכל שצריך לומר לה יהא גיטך גט שני קרי לה והנה הגם שהדברים אלו יצאו מפי הרמ"ה וכתב המלך אין להשיב מ"מ לא אמנע מלהקשות מה שקשה לע"ד דאיתא בפ' הניזקין (גיטין דף נ"ה) אמר רבא מעדות של ר' יוחנן בן גודגדא אנו למדין אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ואמר לה כנסי ש"ח זה ה"ז מגורשת פשיטא מ"ד כיון דאמר כנסי שט"ח זה בטולי בטליה קמ"ל אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו והאי דאמר הכי משום כסופא וצריך להבין הפשט במ"ש אם איתא לעדים הוה אמר להו למה הוצרך לזה הא ודאי איכא הוכחה טובה דאם נתכוין לבטלו היה לו שלא ליתן כלל הגט ותו מאי הוכחה מדלא אמר לעדים את הביטול דאימא אחר אמירתו לעדים נתחרט וביטל את הגט ופשוט דביאור הפשט באופן דאותן עדים שאמר להו תחלה הן הן עדי המסירה שמסר הגט בפניהם ואח"כ כשאומר כנסי ש"ח בשעת מסירת הגט אפשר שבתחלת המסירה היה בדעתו לגרשה גט גמור ותוך כדי דבור חזר והפך דבריו ואמר כנסי ש"ח ובזה בטליה לגט קמ"ל דכל מבטל גט דרכו לומד הביטול בפני עדים וכאן שהיו אותן העדים שייחד תחלה אותם היה לו לומר הביטול לפניהם ג"כ ומה לו לומר הביטול להאשה אלא ודאי דאין כאן ביטול אלא מחמת כיסופא אמר כן כנ"ל הפשט ואיך שיהיה אנו רואין מן הגמרא (דלא אמרי') דלא בטלו אף שיש סברא דכיסופא אלא כיון שיש לנו הוכחה מדלא אמר כן בפני עדים על כרחך מוכרח אתה לומר דאמר כן מחמת כיסופא והוכחה זו ישנה גם כן באומר תחלה לעדים בפניה דאם איתא דבטלה היה לו לבטל בפני העדים אלא ודאי דאין כאן ביטול ותו דהא יש עוד טעם למה אמר כן דהיינו שהיה ירא שלא תקבלנו כמ"ש הטור בסי' זה בסמוך אלא מפני הבושה או שהיה ירא כו' וא"כ יש כאן הוכחה מה דלא אמר הביטול בפני עדים ש"מ דלא בטלי' והא דאמר כנסי שט"ח שהיה ירא שלא תקבלנו כיון ששמעה שאמר כן תחלה בפניה בפני עדים ראו גט שאני נותן לה ולא תרצה לקבלו ע"כ אמר לה כנסי ש"ח ואין כאן ביטול לגמרי ועכ"פ צ"ל דהרמ"ה לא ס"ל הך מלתא שירא שלא תקבלנו אלא הטעם דכיסופא לחו' וא"כ צ"ע היטב על הטור שס"ל גם טעם זה וא"כ אין מקום לרברי הרמ"ה לו' שיש כאן ביטול וכגון זה צריך לפני ולפני' וליישב הדברים:

זכי בש"ה זה כו' הטעם כיון דעכ"פ זכתה בזה הגט לצור ע"פ צלוחית ע"כ בעינן שיחזור ויתננו לה ודמיא למ"ש ר"ס קל"ז לענין חוץ מפלוני:
 

(ג) לה:    ודוקא שהגט ברשותה משעה שנתנו לה דאם הוציאתו מרשותה צריך ליטלו ממנה. מהרי"ט ח"א סי' נו"ן.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש