שולחן ערוך אבן העזר קלז ד

אמר לה: הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון, וחזר ואמר לה בשעה שמסר לה הגט: הרי את מותרת לראובן ושמעון, או שאמר: הרי את מותרת לראובן, או שאמר: הרי את מותרת לשמעון, או שאמר: אף לשמעון, הרי זו ספק מגורשת:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ו) לראובן ושמעון: מהו אי אמרי' מה דאסר שרי או דילמא מה דאסר שרי ומה דשרי אסר את"ל מה דאסר שרי לראובן מהו וכו' לכן פסק הרמב"ם אם אמר לראובן ושמעון שרי מה דאסר כדרכו דפוסק באת"ל המפורש בש"ס והרא"ש והטור פסקו דלא אפשט הבעי' ובפרישה וב"ח בק"א הקשו על הרא"ש למה לא פסק כאת"ל והביאו ראיה מסי' י"ז ול"א וק' וקכ"ב דס"ל הרא"ש כאת"ל ועיין בחושן המשפט סי' שמ"ו כתב שם הב"י דהרא"ש לא ס"ל כשיטות הגאונים דאמרו את"ל אפשט הבעי' והראיה מה שהביא בפרישה מהני דיני' המפורשים במקומם הנ"ל אין ראיה כלל וע"ש, וק"ק על הב"י בסי' י"ז כתב כשאמרה התירוני ותנו לי הכתובה דאינו גורס הטור את"ל, ת"ל אפילו היה גורס את"ל מ"מ ס"ל דלא אפשט, ועיין סימן קכ"ב וקל"ט סק"ז:

(ז) אף לשמעון: עיין תוספות כתבו אף לראובן נמי מספקא ליה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בשעה שמסר לה הגט בגמ' בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מה דאסר שרא פירש"י דהדר א"ל קודם מסירה אף לראובן ושמעון ולא הוה שיור א"ד מה דאסר שרא ומה דשרי אסר פירש"י הפך תנאו לומר על ראובן ושמעון אני מתיר ותיאסר על הכל עכ"ל ולפ"ז הוה שיור גם באמירה השני' וממילא לא הוה גט ודבר זה שפירש"י דא"ל קודם מסירה הוא מוכרח בפשיטות דאי לא הדר עד אחר מסירה ודאי דבריו האחרונים ללא כלום נחשבים וממילא לא הוה גט כיון שבדבריו הראשונים אמר חוץ והוה שיור ובתשו' הרא"ש שמביא ב"י כ' וז"ל הך איבעי' מיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר א"ד מאי דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיני' לאוסר' למי שהתירה כבר עכ"ל ואיכא למתמי' טובא ע"ז בתרתי חדא למה לא הוכיח כן מתחלת הבעיא כמו שזכרנו וכמשמעות מדברי רש"י ותו מאי הוכיח ממ"ש א"ד מאי דשרא אסר דהא לפ"ז הוה שיור ולא שייך כאן שום איסור לשום אדם ולא היתר לשום אדם ונלע"ד דהרא"ש כתב זה אחר שראה דברי התוספות דכתבו דהך (בעיא מתוקמא) שפיר אף כרבנן וכתבו זה מדלא אמרו לרבי אליעזר (קמבעיא אלא ודאי לרבנן נמי) מתוקמא והנה לכאורה (יש לפרש לרבנן הוה הבעיא הכי) דכיון שהדברים הראשונים אינם כלום והוא יכול ליטול ולחזור לה שנית בזה מספקא לי אם אמר בפעם השנית לראובן ושמעון אי מהני כמו שאם היה אומר הרי את מותרת לכל אדם באותה שעה כי מה דאסר תחלה שרא עכשיו א"ד שמהפך דבריו ולא הוה גט כלל דהוא שיור גם בפעם השנית ולרבי אליעזר הוה הבעיא בענין דלשני צדדין הוה גט דחוץ דהוא שיור הוא גט כשר אליביה אלא דמספקא ליה בענין השיור עצמו היאך יהיה אם נאמר דלראובן ושמעון ג"כ מותר א"ד לראובן ושמעון מותר ולכולי עלמא אסור ומזה הוכיח הרא"ש דכיון דהבעיא היא עכ"פ אליבא דר' אליעזר וגם בהצד השני היה גט ונשאר אסור' למי שהיא מותרת לכתחלה וזה אין לו כח כיון שהיה מותר מתחלה בשעת נתינת הגט והגט הוא כשר במה יוכל לאסור לאח"כ וא"כ לא מצי למידק מתחלת הבעיא במ"ש מה דאסר שרא דשם יש שפיר לומר דגם אחר המסירה יש לו כח להתיר מה שאסר מתחלה ושייך עכשיו מוסיף על המסירה ומתיר גם האיסור דהא אינו עיקר נתינת הגט דמתחלה דהא מיירי שהוא נוטלו ממנה וחוזר ונתנו לה דהא גם לרבנן היה מהני עכ"פ המסירה הראשונה לענין פסול כהונה כדלעיל ואפ"ה מהני נטילה וחזרה שנית לענין כ"ע ה"ה לר' אליעזר לענין מי שהוא לו אסור (ולכן דייק מה דשרא אסור איך יוכל לאסור מה שהתיר כבר) אלא ע"כ צ"ל דפי' הבעיא לר' אליעזר הוא בשעת מסירת הגט מעיקרא וא"כ ה"ה לרבנן דוקא בענין זה הוה ספיקא אבל אם חזר אחר המסירה הראשונה אף ע"פ שנטלה ממנה ונותנו שנית לא מהני מה שאמר אז לראובן ולשמעון כי אין לו צירוף למה שאמר בתחלה כיון דדבריו הראשונים לא היה בהם ממש והיה כלא היו ממילא ודאי מ"ש בסוף לראובן ושמעון ודאי דוקא להם מותר ולכ"ע אסור והוה שיור ואינו גט בודאי כנ"ל נכון כוונת הרא"ש וגם מה שזכרנו לענין דינא:

אף לשמעון ה"ז ספק מגורשת כיון דהוא בעיא דלא איפשטא וזה דעת הטור לא כרמב"ם דפסק כבעיא דאשונה דהיינו חוץ מראובן ושמעון דהוה ודאי גירושין והיינו כאת"ל בגמרא והקשה בדריש' דהא הטור רגיל כמה פעמים לפסוק כאת"ל כגון בטור זה סי' ע"ה קכ"ב וכמה דוכת' ומו"ח ז"ל חילק בין את"ל לאת"ל דהיינו אם היה אפשר לומר את"ל אפכא ובח"מ סימן שמ"ו הביא ב"י דברי הרא"ש שכ' שהגאונים פוסקים ככל את"ל ושם תמה ב"י על הטור שהוא עצמו פוסק ג"כ כאת"ל ונראה דהטור לא החליט לפסוק כאת"ל אלא במקומות שהיה מסתבר לו לפסוק כן:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}