בית שמואל על אבן העזר קי
סעיף א עריכה
(א) אף על פי שאין בעלה עמה: משום דזכין לאדם שלא בפניו וכתיבת שובר זכות שלו הוא וחוב שלה:
(ב) ובלבד שיהא מכירה: היינו שהוא מכיר האיש והאשה דאם אינו מכיר אלא האשה יש לחוש שתתן השובר לאיש אחר אשר שם אשתו כשמה אבל כשמכיר שם שניהם תו ל"ח שמא יש אחר דשמו ושם אשתו כשמה:
(ג) והבעל נותן שכר: כתב בהג"א פג"פ והמגיד רפכ"ד ה"מ אם אבדה הכתובה בפשיעה צריכה היא לשלם דהא אם היה הכתובה בידה לא היה צריך השובר וכ"כ בנ"י שם וכן יש לפרש דברי הטור ומ"ש אם אבדה הכתובה צריך הוא לשלם היינו אבדה באונס או איירי דאינו משלם לה אלא היא מחלה לו מ"ה משלם הוא ולכאורה נראה אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל דגובה הכתובה אפי' אין הכתובה בידה אפי' במקום שכותבים כתובה מ"מ א"צ לשלם שכר השובר דהא אם היתה מחזרת לו הכתובה לא היה צריך לשובר כיון הכתובה בידה ובהג"א שם לא משמע כן וע' בחושן המשפט סי' נ"ד:
(ד) כי טעה בה: היינו כל זמן שלא אמר ברי לי שזאת היא האשה ש"ס וע' בחושן המשפט סי' מ"ט:
סעיף ב עריכה
(ה) בזמן שהאשה מודה: ולא חיישינן שמא מכרה הכתובה לאחר ועשתה קנוני' עם בעלה כיון שיכולה למחול לבעלה מ"ה נאמנת במיגו וא"ל שמא מתיירא למחול דסברא דחייבת לפרוע כל הסך הכתובה כמ"ש בחושן המשפט סי' ס"ו וע' בהרא"ש ובנ"י ושאר פוסקים מה שתירצו בזה וע' סי' ק"ה מ"ש בזה:
(ו) לא יתננו וכו': ממילא הכתובה בחזקתה וטורפת מן הלקוחות אלא לא קרעינן השובר דאולי יבואו עדים ויעידו דהשובר טוב הוא ותתרע הכתובה ואם הבעל מודה דממנה נפל כתב בפי' בסי' זה דאין מחזירין לה דחיישינן לקנוני' דעשאו קנוני' להבריח נכסיו מב"ח וב"ח והש"ך כתבו שם דמחזירין לה וכ"כ בח"מ וע' בסמ"ע סי' ס"ה ודבריו תמוהין: