שולחן ערוך אבן העזר קה ב


שולחן ערוך

המוכרת כתובתה לאחרים ומת הבעל בחייה, אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום. במה דברים אמורים, כשנתאלמנה ומתה, שהיא לא היתה יכולה לפרע מן היתומים אלא בשבועה. אבל אם נתגרשה ומתה, לקוחות נשבעים שבועה שלא פקדתנו, ונוטלים. ודוקא שמתה, אבל אם היא בחיים צריכה לשבע שלא נפרעה, ואם אינה רוצה לשבע יפסידו הלקוחות. ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה, נאמנת, במיגו שאם היתה רוצה למחול. אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר, אינה נאמנת:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ד) אין ללוקח ולמקבל כלום:    בחושן משפט סי' ס"ו סעיף ט"ז פסק דהקונה מהמלוה שט"ח שיש לו על הלוה ומת הלוה אם אחר שלקחו מת נשבע הלוקח שלא אמר לו המוכר כלום ושאינו יודע ששטר זה פרוע וגובה שטרו ואף אם המוכר מת וא"א בזה כבר נתחייב המוכר שבוע' לבני הלוה דכיון שמכרו אין עליו עיקר החיוב אלא שמשביעין גם את המוכר אם הוא חי מפני שנאמן לו' פרוע מיגו דאי בעי מחלה ואם כן קשה על פסק זה שפסק כאן הטור דאם אשה מכרה כתובתה לאחרים בחיי הבעל ומת הבעל ואח"כ מתה היא קודם שבוע' אין ללוקח כלום דהא אף שמת בעלה בחייה לא דמי למת לוה בחיי מלוה דהא כבר מכרה הכתוב' ואין עליה עיקר החיוב ומאחר שהלוקח קיים אף שמתה האשה ישבע הלוקח שלא פקדנו ויגבה הכתובה ובאמת דיש לחלק בין כתובה לשט"ח דמכירת שט"ח היא מכירה ודאית כשיגיע הזמן ואין השבועה ודאית דהא אם לא יטעון הלוה פרעתי ואין כאן שבועה אבל מכירת כתובה היא מכירה גרועה דשמא לא תבא לידי גביה לעולם כי היא תמות בחייו ואף אם תבא לידי גביה אין גביית כתובה רק בשבועה דאשה לאו לגירושין עומדת ובאלמנו' אין גובין אלא בשבוע' ע"כ מעיקר' מכירה גרועה היא ואין הלוקח גובה כל שלא נשבעה האלמנה קודם שמתה וכן מצאתי בדברי הרמב"ם פי"ז מה"א דין י"ז יש לאשה למכור כתובתה וכו' ואם מתה היא בחיי בעלה או קודם שנשבעה אין לה כלום ומ"מ צריך ראיה לדין זה דהרמב"ם אפשר דלא ס"ל אפילו במוכר שט"ח שהלוקח ישבע כל שמת מוכר אבל להרא"ש והר"ן שכתבו גבי מוכר ש"ח שהלוקח נשבע אף שמת מוכר צריך ראיה מנ"ל דלא ס"ל כן גבי כתובה וראיתי בדברי הרא"ש סוף שבועות שהשוה דין כתובה לדין שט"ח שמביא ראיה למוכר שט"ח מדברי הרמב"ם הנ"ל (דין י"ז שהבאתי לפני זה אלמא דס"ל להרא"ש דחד דינ' אית להו ודו"ק):

(ה) אבל אם נתגרשה ומתה:    כלומר אף על פי שאח"כ מת גם הבעל מ"מ הואיל והיא מתה תחלה ה"ל מת מלוה בחיי לוה ויורשי המלוה גובין מיורשי הלוה וה"ה לקוחות גובין מיורשי הלוה בשבועה שלא פקדנו המוכר:

(ו) אבל אם היא בחייה צריכה לישבע:    אם המגרש חי וטוען ברי שפרע לאשה צריכה היא לישבע ואם המגרש מת ובאים לגבות מן יורשיו צריכים שניהם לשבע שהב"ד טוענין ליורשים שאם היה אביהם חי היה יכול לטעון פרעתי לאשה או ללקוחות וע' כאן בב"ח מ"ש וכבר כתבתי לעיל סי' צ"ח סק"ה שאין דבריו ברורים ואין על הגרושה שום שבועה אם לא בטענת ברי כמו כל מלוה ואם פטרה משבועה אין לו עליה שום שבועה אפילו טוען ברי וסתמא קתני במשנה אינו יכול להשביעה:

(ז) יפסידו הלקוחות:    וכלומר והלקוחות חוזרין עליה ואם היא מודה שנפרעה קודם המכירה אם כן הוי מכירה בטעות ומחזרת להם הדמים מועטים שקבלה מהם ואם נפרע' אח"כ מחזרת כל דמי הפרעון ששילמו לה:

(ח) קודם המכר אינה נאמנת:    דלא שייך להאמינה במגו דמחילה דסברה שאם תמחול יפסקו לה ב"ד לשלם כל דמי הכתובה ללקוחו' כדעת הפוסקים דס"ל הכי אבל מה שטוענת שנפרעה קודם המכר דבר פשוט דהוי מקח טעות ואינה צריכה להחזיר רק דמים מועטים שקבלה מן הלקוחו' ועיין בחושן משפט סי' ס"ו סעי' ט"ו וט"ז ושם נתבאר שיש מחלוקת אם פרע הלוה למלוה אם נפטר בזה מן הלוקח ומכ"ש אם הב"ד מיחו בידו וכל מה שנתבאר שם שייך גם כאן:

בית שמואל

(ג) אין ללוקח ולמקבל כלום:    אף על גב דקי"ל הקונה שט"ח ומת המלוה ואח"כ הלו' /הלוה ואח"כ המלוה/ נשבע הלוקח וגובה כמ"ש בחושן המשפט סי' ס"ו מחלק בח"מ קנין כתובה גרוע טפי דשמא לא תבא לידי גביה דהז"פ אינו חל עד אחר המיתה והוי כאלו מכרה לו אחר מיתת בעלה:

(ד) אבל אם נתגרשה ומתה:    כלומר אף על גב דמת בעלה בחייה והיה עליה שבועה לגבות מן היתומים ומתה בלא שבועה מ"מ נשבעים הלוקחים וגובים אף על גב דמכרה בחיי הבעל מ"מ אחר הגירושין חל הז"פ והוי כאלו קנה באותו פעם ודינו כקונה ש"ח ומת אח"כ הלוה והמלוה דלוקח גובה כנ"ל ולא כח"מ שכ' דאיירי במתה היא ואח"כ הבעל אלא אפילו מת הבעל ואח"כ היא ל"ד לנתאלמנה אלא דומה ללוקח כיון הז"פ חל בעת הגירושין:

(ה) אבל אם היא בחייה:    ובעלה מת צריכה לישבע היא והלוקח כמ"ש בחושן המשפט דחיישינן שמא פרע לה או ללקוחות ע"ש סי' ס"ו ואם הבעל עדיין חי אז אם טוען ברי שפרע להאשה או ללוקח ישבע זה שאומר הבעל שפרע לו ועיין סי' צ"ח:

(ו) יפסידו הלקוחות:    כלומר הלקוחות חוזרים עליה כמ"ש בחושן המשפט סי' ס"ז:

(ז) ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה וכו':    כ"כ הרא"ש פ' הכותב והטעם משום אם אומרת שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במיגו דהא בידה למחול אבל אם אמרה שנפרעה קודם שמכרה י"ל דסבר' אם תמחול השתא צריכה לשלם כל הסך משא"כ אם אומרים שנפרעה קודם המכירה א"כ מכרה לו דבר שאינו שוה כלום א"כ א"צ להחזיר אלא מעות שנתן לה ועיין בהרא"ש ספ"ק דב"מ שם מבואר אם נמצא שובר נאמנת להחזיר לבעל במיגו דיכולה למחול ולא אמרינן דסברה אם תמחול צריכה לשלם כל דמי השטר ואפשר שם יש השובר לפנינו אין לחוש שמא השובר מזויף והיא סברה אם תמחול השתא חייב לשלם כל דמי השטר וכאן חיישינן לזה משום דאין ראיה לדבריה:

ט"ז

באר היטב

(ב) ומתה וכו':    ב"ש כתב דאיירי אפילו מת בעלה בחייה ואח"כ מתה. מ"מ נשבעים הלוקחים וגובים. והחלקת מחוקק כתב דאיירי במתה היא ואח"כ הבעל ע"ש ועיין בחושן משפט סי' ס"ו סט"ו.

(ג) בחייה:    ובעלה מת צריכה לשבע היא והלוקח כמבואר בחושן משפט סי' ס"ו ע"ש. ואם הבעל עדיין חי וטוען ברי שפרע לאשה או ללוקח ישבע זה שאומר הבעל שפרע לו ע"ש בש"ך ובסמ"ע וע"ע סי' צ"ח.

(ד) נאמנת:    ש"ך בחושן משפט סי' ס"ו ס"ק נ"ו חולק ע"ז וכתב שם שהוא נגד הסברא ונגד כל הפוסקים להלכה דנאמנת ע"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש