פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) יכולה האשה למכור וכו':    ולא חיישינן שתהיה קלה בעיניו להוציאה דהא כשירצה לגרשה יתבע הלוקח אותו עם הכתובה אבל כשמוכר' לבעלה אז תהיה קלה בעיניו לגרשה וצריך לכתוב לה כתובה אחרת:


(ב) המכר מכר:    ואם מת קודם שכתב לה כתובה אחרת אין לה כתובה ואם חי הוא צריך לכתוב לה כתובה אחרת היינו מתנה ועיין סס"ז:

סעיף בעריכה


(ג) אין ללוקח ולמקבל כלום:    אף על גב דקי"ל הקונה שט"ח ומת המלוה ואח"כ הלו' /הלוה ואח"כ המלוה/ נשבע הלוקח וגובה כמ"ש בחושן המשפט סי' ס"ו מחלק בח"מ קנין כתובה גרוע טפי דשמא לא תבא לידי גביה דהז"פ אינו חל עד אחר המיתה והוי כאלו מכרה לו אחר מיתת בעלה:


(ד) אבל אם נתגרשה ומתה:    כלומר אף על גב דמת בעלה בחייה והיה עליה שבועה לגבות מן היתומים ומתה בלא שבועה מ"מ נשבעים הלוקחים וגובים אף על גב דמכרה בחיי הבעל מ"מ אחר הגירושין חל הז"פ והוי כאלו קנה באותו פעם ודינו כקונה ש"ח ומת אח"כ הלוה והמלוה דלוקח גובה כנ"ל ולא כח"מ שכ' דאיירי במתה היא ואח"כ הבעל אלא אפילו מת הבעל ואח"כ היא ל"ד לנתאלמנה אלא דומה ללוקח כיון הז"פ חל בעת הגירושין:


(ה) אבל אם היא בחייה:    ובעלה מת צריכה לישבע היא והלוקח כמ"ש בחושן המשפט דחיישינן שמא פרע לה או ללקוחות ע"ש סי' ס"ו ואם הבעל עדיין חי אז אם טוען ברי שפרע להאשה או ללוקח ישבע זה שאומר הבעל שפרע לו ועיין סי' צ"ח:


(ו) יפסידו הלקוחות:    כלומר הלקוחות חוזרים עליה כמ"ש בחושן המשפט סי' ס"ז:


(ז) ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה וכו':    כ"כ הרא"ש פ' הכותב והטעם משום אם אומרת שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במיגו דהא בידה למחול אבל אם אמרה שנפרעה קודם שמכרה י"ל דסבר' אם תמחול השתא צריכה לשלם כל הסך משא"כ אם אומרים שנפרעה קודם המכירה א"כ מכרה לו דבר שאינו שוה כלום א"כ א"צ להחזיר אלא מעות שנתן לה ועיין בהרא"ש ספ"ק דב"מ שם מבואר אם נמצא שובר נאמנת להחזיר לבעל במיגו דיכולה למחול ולא אמרינן דסברה אם תמחול צריכה לשלם כל דמי השטר ואפשר שם יש השובר לפנינו אין לחוש שמא השובר מזויף והיא סברה אם תמחול השתא חייב לשלם כל דמי השטר וכאן חיישינן לזה משום דאין ראיה לדבריה:

סעיף געריכה


(ח) ומתה האלמנה קודם שנשבעה:    בתשובת הרא"ש איתא כל זמן שלא נשבעה ולא הגבוה הב"ד הכתובה אז כל הנכסים הם בחזקת בעלה לכן אפילו הסך המגיע לכתוב' לא מקרי נכסי האם וכתב בח"מ משמע אם לא הגבוה הב"ד הכתובה אפילו אם נשבעה קיימת הנכסים בחזקת בעלה ויש לדמות לנכסי הלוה אשר משועבדים למלוה ומ"מ הבכור נוטל פי שנים כמ"ש בחושן המשפט סי' רע"ח, לפ"ז קשה ממ"נ אם איירי כאן דהגבוה לה א"כ למה הנכסים קיימת בחזקת בעלה ואם לא הגבוה א"כ אפילו אם שבעה קיימת הנכסים בחזקת בעלה ואפשר דס"ל אם נשבעה הרי הנכסים יותר מוחזקים בידה מנכסי הלוה כיון דהם חייבים לה כמו הבכור שחייב לאביו י"ל דגומר ומקנה, כן ה"נ היורשים פשוטי' גמרו להקנות כדי שאל יקח הבכור פי שנים ואפשר אם נשבעה חולקים חלק בכורה מסך הכתובה כמ"ש בחושן המשפט שם לענין מלוה של בכור גם בל"ז לק"מ דהא אם נשבעה אף שיקח הבכור פי שנים מ"מ אח"כ יבואו הפשוטים לתבוע עם הכתובה של אמם וצריך לשלם שני חלקים א"כ מה נ"מ אפילו אם הנכסים בחזקת אביהם מ"מ הבכור אין נוטל פי שנים וא"ל אפילו אם לא נשבעו יאמרו הפשוטים אנו מוחלים השבועה כדי שלא יקח הבכור פ"ש כמ"ש בסי' ק' בשם תשו' ש"י וי"ל הבכור יכול לעכב ע"ז דהוא אינו מוחל משא"כ שם בתשו' ש"י איירי דכל היורשים רוצים למחול:

סעיף דעריכה


(ט) לא הפסידה שום דבר מת"כ:    אבל מזונות אין לה מיורשים כמ"ש בסי' צ"ג:


(י) אבל המוחלת איבדה כל ת"כ:    ולענין אם בנותיה אבדו זכות שלהן עיין בר"ן ס"פ נ"ש והמגיד פי"ט דין י"ב ולקמן סי' קי"ב:


(יא) ואפי' נדוניי':    כבר כתבתי סי' צ"ג דהמגיד ס"ל להרמב"ם אין הנדוניא בכלל הכתובה ואין מחלק בין אם הנדוני' בעין ובין בשאין הנדוני' בעין ולרמב"ן והרשב"א והרמ"ה כשאינו בעין נכלל בכלל הכתובה אלא הם פליגי אם דין הנדוניא ודין כתובה שוה ולדעת הריב"ש ס"ל הרמב"ם כשאין בעין כרמב"ן והא דא"י לומר מה שמחלתי עשיתי נ"ר לבעלי כתבו הרמב"ן והרשב"א משום בכתובה א"י לו' נ"ר עשיתי לבעלי דהא כל הנשים יש להן כתובה וכן בת"כ א"י לו' נ"ר עשיתי דדינו ככתובה כמ"ש במגי' פכ"ב ובתשובת ריב"ש שם והא דאי"ל במחילות נדוני' נ"ר עשיתי לבעלי תירץ בח"מ משום כיון שאינו בעין יכולה לומר לבעלה למה לך מחילה שלי דהא הכל בידך מיהו קשה לפי זה אם כן למה לא מתרצים כן במחילת כתובה דא"י לומר נ"ר עשיתי מטעם זה אלא נראה דאיירי דמוחלת סתם הכתוב' וכשהנדוניא אינו בעין נכלל בכלל הכתובה וכמו דא"י לומר בכתובה נ"ר עשיתי מטעם שכתבתי כן א"י לומר במחיל' הנדוניא נ"ר עשיתי ואם מחלה הנדוניא לבד י"ל דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי:

סעיף העריכה


(יב) המוחלת כתובתה:    עיין בחושן המשפט סימן י"ב וסימן רמ"א המוחל והשטר בידו אם מהני המחילה מכאן יש להביא ראיה דמהני מחיל' אפי' כשהכתוב' בידה וכן כתב בח"מ מיהו מה שהביא ראיה מסימן צ"ג ומפ"ק דסנהדרין יש לדחות ועיין סימן כ"ח מ"ש:


(יג) או דברי תימה:    כתב בכ"מ דנלמד מהא דאמרינן שבר את כדי דיש הן שהוא כלאו ועיין ב"ח:


(יד) מחילת' בטילה:    היינו באונס ידוע אבל אם אין האונס ידוע צריכה למסור מודע' ועיין סי' קי"ח:

סעיף ועריכה


(טו) בנה יכול למחול:    ואין לומר /להקשות/ המוחל צריך לשלם כל החוב מה מרויח במחילה ויש לומר דנ"מ אם הוא קטן דפטור מדין גרמי ועיין תוספו' ובחושן המשפט סי' ס"ו:


(טז) יכול למחול לעצמו:    עיין בחושן המשפט שם הביא החולקים על זה וסבירא להו דא"י למחול: