שולחן ערוך אבן העזר קב ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הערב לאשה בעיקר כתובה או בתוספת, אינו מתחיב אפילו בקנין. והני מלי באשה דעלמא, אבל לכלתו מתחיב בקנין. ואם היה קבלן שאמר לה: הנשאי לזה ואני נותן לך, משתעבד אפילו בלא קנין, אפילו לאשה דעלמא.

הגה: ויש אומרים דכל ערב משתעבד בקנין (טור בשם הראב"ד), ולכלתו אפילו בלא קנין (כן כתב הטור לדעת הראב"ד). יש אומרים דערב לחתן בעד הנדוניא הוי כערב לאשה בעד הכתובה (מרדכי פרק גט פשוט והגהות דגטין). ויש חולקין ואומרים דערב דנדוניא חייב כשאר ערב (הר"א ממיץ ובעל התרומה). מיהו, כל זמן שלא נשאה יכול לחזר בו (וכן כתב הבית יוסף בחשן המשפט סימן קכ"ט):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(יז) הערב לאשה בעיקר כתובה או בתוספות:    דוקא כתובה ותוס' דלאו מידי חסרה ומצוה קעבד אבל הערב לאשה בעד הנדוניא שהיא נותנת לחתן אז הוי כערב דעלמא דהא חסרה ממון:

(יח) אינו מתחייב אפי' בקנין:    טעם הרמב"ם ביאר המ"מ דס"ל דכל ערב אסמכתא הוא אפילו בקנין אלא משום בההיא הנאה דמהימן ליה ומוציא ממון ע"פ וכאן לא הוציאה האשה ממון ע"פ הערב וגרע מערב שלא בשעת מתן מעות דהתם כבר היה שם חסרון ממון למלוה ודעת הראב"ד דבכל קנין אין בו אסמכתא ולא גרע אשה מערב שלא בשעת מתן מעות דמהני קנין עיין פכ"ה מה' מלוה ולוה:

(יט) הוי כערב לאשה בעד הכתובה:    כלומר כל שערב לחתן שיתנו לו הנדוני' לא משתעבד דהא לאו מידי חסריה אף על גב דלא שייך גבי דידיה טעם דטב למיתב טן דו ודעת החולקים דערב לחתן בעד הנדוניא חייב דהא הוא מתחייב לה בהרבה דברים שהבעל מתחייב לאשתו ולא שייך גבי דידיה טב למיתב טן דו וכ' בד"מ ולכ"ע מיהא לא עדיף מערב דכתובה ובמקום דערב דכתוב' משתעבד כגון ערב לכלתו בקנין וקבלן אפילו בלא קנין אפילו לאשה דעלמא ולהראב"ד כל ערב משתעבד בקנין ולכלתו אפי' בלא קנין א"כ ה"ה בנדוניא נמי הדין כן וכ' בסמ"ע סי' קכ"ט סקי"ב וערבות דידן הן בעד הקנס דאין יכולין לחזור משום הבוש' ולא ערבות בשביל הנדוניא עכ"ל וכלומר אף שכותבין עתה ע"ק בעד הנדוני' וקבלן משתעבד לכתובה וה"ה לנדוניא מ"מ היה יכול לומר קודם החתונה אני חוזר בי ואל תנשאו זה לזה ואין כאן ערבות לא לאשה בכתובתה ולא לחתן בעד נדונייתו וכמו שנתבאר בטור חושן משפט ריש סי' קל"א ע"כ צריך לו' שהטעם משום בושת ומה שמרגל' בפומא דאינשי כל שמעמיד לו הכל' פטו' מן הערבו' הוא טעו' בידם דסוף סוף הוא מבייש וכשם שהקנס חל על אבי הכל' כשאינו נותן לו הנדן ה"ה חל על הערב ועיין בסמ"ע סי' רמ"ה:
 

בית שמואל

(יט) אפילו בקנין:    טעם הרמב"ם ביאר המגיד דס"ל דכל ערב אסמכת' הוא אפילו בקנין אלא הואיל דמהימן ליה גמר ומשעבד את נפשו משא"כ בכתובה דלאו מידי מחסר' לא גמר ומשעבד וס"ל קנין לא מסלק אסמכת' ועיין סי' נ"ה וסי' רס"ז ולהראב"ד קנין מסלק אסמכת' ועיין במגיד פכ"ה ה"מ, וכ"ז לא איירי בנדוני' שלה אם ערב לה בעד הנדוני' שלה דאז הוי כערב דעלמ' דהא מחסר' ממון:

(כ) דערב לחתן בעד הנדוני':    דלא חסר ליה כלום מ"ה ס"ל דשוה לכתובה והחולקים ס"ל הואיל והוא מתחייב בהרבה דברים שבעל חייב לאשתו חסר ליה ועיין בהג"מ ועכ"פ לא גרע מערב בכתובה כל שנשתעבד בערב בכתוב' נשתעבד כאן וכ"כ בד"מ:

(כא) מיהו כ"ז שלא נשאה וכו':    וכ' בסמ"ע סי' קכ"ט ערבות דידן הן ערבות בעד הקנס וא"י לחזור משום בושת ולא ערבו' בשביל הנדוני' עכ"ל כלו' אף שכותבים עתה ע"ק בעד הנדוני' וקבלן משתעבד לנדוני' מ"מ היה יכול לו' קודם החתונה אני חוזר בי ואל תנשאו זה לזה אלא בשביל הבושת א"י לחזור ומה שמרגל' בפומ' דאינשי כל שמעמיד לו הכלה הוא פטור מן הערבות הוא טעות בידם דסוף סוף הוא מבייש וכשם שקנס חל על אבי הכלה כשאינו נותן לו הנדן ה"ה חל הערב כ"כ הח"מ ועיין בסמ"ע סי' רמ"ה:
 

ט"ז - טורי זהב

הערב לאשה. בגמרא מ"ט מצוה קעביד ולא מידי חסריה וכתב בהנחית מרדכי דגיטין וז"ל ב' טעמים קאמר חדא דמצוה קעביד ועוד דלאו מידי חסריה ופעמים שנעשה זה בלא זה כגון שנעשה ערב לנכסי צ"ב בשעת נשואין דחסריה ממון אבל מצוה קעביד ואי נעשה ערב לאחר נשואין מן הכתובה ובקנין דערב שלא בשע' מעש' בעי (קנין) התם לאו מידי חסרי' אבל מצוה ליכא כיון דכבר נעשו הנשואין ואי בעינן הנהו תרי ביחד א"כ בהנהו תרי מילי דפר שי' דליכא אלא חדא משתעבד שפיר עכ"ל:

בערב דנדוניא חייב כשאר ערב כי דוקא במנה ומאתים דאין שם חסרון כיס אינו משתעבד אבל בעד הנדוניא הוה כמו שאר חוב:
 

באר היטב

(י) בתוס':    דוקא כתובה ותוס' דלאו מידי חסרה ומצוה קעביד אבל לערב לאשה בעד הנדוני' שהיא נותנת לחתן אז הוי כערב דעלמ' והא חסרה ממון.

(יא) בקנין:    עיין הר"ם מטראני ח"א סי' של"ט ובמהר"ם גלאנטי סי' ל"ט וכנה"ג בחושן משפט סי' קכ"ט.

(יב) הנדוני':    דלא חסר ליה כלום. מש"ה ס"ל דשוה לכתובה. והחולקים ס"ל הואיל והיא מתחייב בהרבה דברים שבעל חייב לאשתו חסר ליה. וכתב בד"מ עכ"פ לא גרע מערב בכתובה כל שנשתעבד בערב בכתובה נשתעבד כאן ח"מ ב"ש.

(יג) בו:    עיין סמ"ע סי' קכ"ט ס"ק י"ב שכתב ערבות דידן הן ערבות בעד הקנס וא"י לחזור משום בושת ולא ערבי' בשביל הנדוניא עכ"ל כלומר אף שכותבין עתה ע"ק בעד הנדוני' וקבלן משתעבד לנדוני' מ"מ היה יוכל לומר קודם החתונה אני חוזר בי ואל תנשאו זה לזה. מש"ה צ"ל הטעם משום הבושה א"י לחזור. ומה שמרגל' בפומא דאנשי כל שמעמיד לו הכלה הוא פטור מן הערבות הוא טעות בידם דסוף סוף הוא מבייש. וכשם שהקנס חל על אבי הכלה כשאינו נותן לו הנדן ה"ה חל על הערב ח"מ ב"ש ועיין סמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ב'.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש