באר היטב על אבן העזר קב
סעיף א
עריכה(א) ב"ח וכו': היה חייב המס נפרעין מנכסיו המס תחלה ואח"כ תגבה היא כתובתה כנה"ג בשם משא מלך ח"ד משפט ז'. באה לגבות ממקומות בה"כ וגבאי צדקה מעכב בעבור שבעלה חייב לצדקה הדין עמה משאת בנימין סי' ק"ב וכ"כ ב"ש בסימן ק' ס"ק ג'.
(ב) יגבה: כתב בעל פנים חדשות בשם שארית יוסף סימן ל"ז הכותב לבתו שטר חצי זכר וקודם מותו עשה כתובה גדולה לאשתו וחתניו טוענים ששטר שלהם קודם ליטול. ישלמו בראש הכתובה ואח"כ יטלו בחצי זכר. בתשובת רמ"א סימן ק"ט העלה אעפ"י שמי שזמנו קודם קודם לגבות. אם הב"ח גבה ע"י ערכאות של עכו"ם ולא היתה האשה יכולה למחות ולטרוף מן הב"ח. אם מכר הב"ח הקרקע לישראל אחר אין טורפת מהם ע"ש.
סעיף ב
עריכה(ג) אג"ק: עיין בחה"מ סי' קי"ג. מלוה ע"פ מוקדמת. וכתובה מאוחרת שכתב בה מטלטלי אג"ק. יש מחלוקת בין הרשד"ם והרש"ך. שהרשד"ם חח"מ סימן ר"י כתב דאם תפס הבע"ח שבע"פ מעצמו זכה. והרש"ך ח"א סי' ל"ה כתב דמוצי' מידו ונותנין לאלמנה עיין כנה"ג חח"מ סי' ק"ד. ובש"ך שם.
(ד) ותוספת: אבל לא הנדוני' כי בנדוני' דינה כבע"ח. ותוס' שליש הנהוג בינינו. כתב הב"ש אע"ג דכתבתי כמה פעמים דדינו כנדוניא כאן י"ל בתוס' שליש דינו ככתובה ע"ש. וז"ל הרדב"ז ח"א סי' ע"א. נ"מ שלה נוטלת וכן נצ"ב דהיינו נכסי נדוניא אם הם בעין או תמורתם שיש עדים או ראיה שאלו באו מכח אותם הנכסים שהיו מנדונייתה נוטלתן ואין לבע"ח בהם כלום ואם אכלן הבעל או שנאבדו כיון שהוא חייב באחריותן הרי הוא בהם כשאר בע"ח וחולקין. ומנה ומאתיים ותוספת בע"ח קודם ע"ש. ועיין בחושן משפט סי' צ"ז סעיף כ"ו. והרח"ש בתשוב' סי' נ"ד כתב דתוס' דידן דינו כנדוניא אפי' כאן. חפץ הקנויה ממעשה ידיה וכן פירות נ"מ שלה שהם בעין נוטלתן האשה וישומו לה לנדוניי' ולא תועיל קדימה או תפיסה לבע"ח הר"ם מטראני ח"ג סימן קפ"ד. החשבון מהנדוני' שחוזר ליורשי האשה כשמתה בלי זרע של קיימא לפי התקנה או המנהג או התנאי דינו כנדוני' הרא"ש. מי שמת והיה חייב שכירות למשכיר ונמצאו מטלטלין בתוך הבית. המשכיר קודם לאלמנה אף אם כתב בכתובה מטלטלי אג"ק וזמן הכתובה קודם לשכירות המשכיר רשד"ם חא"ה סימן קפ"ג.
(ה) מידה: היינו כשלא תפסה בב"ד אבל אם תפסה ברשות ב"ד י"ל דמהני ב"ש ח"מ ע"ש שלא החליטו הדבר הזה. וכנה"ג דף קכ"א ע"א אלא דאם תפסה מטלטלין לא מפקינן מינה מפני שיכולה לומר קים לי כהרא"ש ע"ש ועיין מהרי"ט בתשובה חח"מ סימן ח'.
(ו) בעלה: או אפילו הלואה והיא נושאת ונותנת בבית ובאה מעות לידה מוציאין מידה אפי' אם היא מוקדם ויש קרקע חייבת לשלם דאל"כ נעלת דלת כו'. מהר"י ווייל סי' רמ"ד ע"ש ועיין בחושן משפט סוף סימן צ"ו ס"ק ט' מש"ש הש"ך.
סעיף ג
עריכה(ז) מידה: ובש"ג פוסק דאין מוציאין מידה.
סעיף ד
עריכה(ח) המעות: האחרונים תמהו דהא במטלטלין ומעות לא שייך מוקדם ומאוחר עיין ח"מ ב"ש.
סעיף ה
עריכה(ט) סעיף כ"ו: דשם נתבאר דאם הנדוני' עדיין בעין ברשותה ולא הכניסה לו אין בע"ח גובה ממנו ע"ש. אלמנה שנתערבה בעד חוב בעלה אינה יכולה לגבות מנדוניית' או מתכשיטיה קודם הב"ח אם אין שם נכסים יותר מכדי החוב. וכן אם משכנ' התכשיטים והנדוני' בחוב בעלה והב"ח אינו מוצי' לגבות כ"א מנדונייתה ותכשיטיה אין האשה יכולה להוציאם מידו הרא"ם ח"א סי' פ"א. אין האשה גובה כתובתה ונדונייתה מנכסי השותפות כל עוד שהם חייבים חובות אחרים מחמת השותפות עיין מהר"ם מטראני ח"א סי' קמ"ט כמה דרכים מחולפים לחלוק הבע"ח עם האלמנה. ראובן שנתחייב לזון לשמעון עד סך שנים. ובין הזמן הזה מת ראובן ותובע שמעון דמי מזונות עד הזמן הקצוב ואלמנתו אינה רוצה ליתן אלא לגבות כתובתה מנכסי בעלה הדין עם האלמנה. וה"ה אם מת שמעון אין יורשיו מוציאין מהאלמנה רשד"ם חא"ה סי' קל"ז.
סעיף ו
עריכה(י) בתוס': דוקא כתובה ותוס' דלאו מידי חסרה ומצוה קעביד אבל לערב לאשה בעד הנדוני' שהיא נותנת לחתן אז הוי כערב דעלמ' והא חסרה ממון.
(יא) בקנין: עיין הר"ם מטראני ח"א סי' של"ט ובמהר"ם גלאנטי סי' ל"ט וכנה"ג בחושן משפט סי' קכ"ט.
(יב) הנדוני': דלא חסר ליה כלום. מש"ה ס"ל דשוה לכתובה. והחולקים ס"ל הואיל והיא מתחייב בהרבה דברים שבעל חייב לאשתו חסר ליה. וכתב בד"מ עכ"פ לא גרע מערב בכתובה כל שנשתעבד בערב בכתובה נשתעבד כאן ח"מ ב"ש.
(יג) בו: עיין סמ"ע סי' קכ"ט ס"ק י"ב שכתב ערבות דידן הן ערבות בעד הקנס וא"י לחזור משום בושת ולא ערבי' בשביל הנדוניא עכ"ל כלומר אף שכותבין עתה ע"ק בעד הנדוני' וקבלן משתעבד לנדוני' מ"מ היה יוכל לומר קודם החתונה אני חוזר בי ואל תנשאו זה לזה. מש"ה צ"ל הטעם משום הבושה א"י לחזור. ומה שמרגל' בפומא דאנשי כל שמעמיד לו הכלה הוא פטור מן הערבות הוא טעות בידם דסוף סוף הוא מבייש. וכשם שהקנס חל על אבי הכלה כשאינו נותן לו הנדן ה"ה חל על הערב ח"מ ב"ש ועיין סמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ב'.
סעיף ז
עריכה(יד) רבים: עיין ב"ש. וע"ל סוף סימן צ"ו ס"ק צ"ו ס"ק כ"ה מה שתרצתי שם על קושית הב"י ובעל המחבר מ"א. והב"ש רוצה לתרץ ע"פ סברת תוס' שם דתירצו דא"צ לפרט על מה ובשביל מה נדר ע"ש. ואישתמיטתיה ליה מה שפסק המחבר ב"י בש"ע יורה דעה סי' רכ"ח סעיף י"ד שפסק שם צריך שיפרט להם הנדר והסיבה שבשבילה נדר ואם לא פרט אין התרתן התרה ע"ש בש"ך וט"ז.
סעיף ח
עריכה(טו) ומגרשה וכו': ש"ך בחושן משפט ס' רנ"ה האריך והעל' דמה שנמשך בש"ע א"ע סוף סימן ק"ב אחר דברי הטור והרמב"ם ליתא דקי"ל כמ"ד דא"צ שידירנה ע"ש ועיין בתוס' י"ט בערכין ר"פ שום היתומים. ועיין בתשו' רבינו בצלאל סי' ט"ו.