שולחן ערוך אבן העזר צא ה


שולחן ערוך

שלח סבלונות למשדכת והלכה ונשאת לאחר, והלה תובע סבלונותיו, דינם כמלוה בשטר.

הגה: אם לקחה יותר מכתבתה ונשאת, צריך הבעל להחזיר המותר (מהרי"ק שרש י"ח). וכן אם נתחיבת מס ונשאת, הוי כשלח הסבלונות, דכל אלו קלא אית להו ואין דרך לעשות בהן שטר, לכן הוי כמלוה בשטר (מהר"ם פדוואה סימן נ"ה). אבל נזקין ומקח ודברים אחרים, אין חיב לשלם (נמוקי יוסף פרק יש נוחלין). אשה ששדכה בתה לאיש ונתחיבה בנדוניא, ואחר כך נשאת בעצמה לאיש, המשדך לבתה מוציא כל מה שנתחיבה מבעלה מנכסים שהכניסה לו, דהוי כמלוה בשטר; אף על פי שבשעה שעשתה השדוכין לבתה עדין לא נשבעה על כתבתה, מכל מקום מאחר דנשבעת לבסוף אגלי מלתא למפרע דמה שעשתה תחלה בדין היה (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א). יש אומרים הא דמלוה בשטר גובה מן הבעל מנכסים שהכניסה לו, הינו שהכניסה לו קרקע או מטלטלין וכתבה לבעלה חוב המטלטלים אגב קרקע; אבל לא כתבה לו אגב, ולא הכניסה לו רק מטלטלין, אפלו מלוה בשטר אינה גובה מבעלה, דאין בעל חוב טורף ממטלטלין המשעבדים (תשובת רמב"ן סימן נ"ו); וסברא נכונה היא. ומ"מ נראה להו, דבמכנסת שאינה שלה, כגון שלקחה יתר מכתבתה, חיב להחזיר בכל ענין. ועין בח"ה סוף סימן צ"ו (נתבאר לעיל):

מפרשים

חלקת מחוקק

(ח) שלח סבלונות למשודכת וכו':    לשון התשובה והיא אומרת שאין לה לשלם כי היא כלתה ואכלת כל הסבלונות תשובה אם הכניסה לבעלה נ"מ וכו' הלכך גובה מנ"מ שהכניסה לו וכתב מהרי"ק בשורש י"ח דדוקא הכניסה לו נ"מ הוא דגבי מהבעל הא לאו הכי לא ואף על גב דחשיב ליה כמלוה בשטר ובאמת קשה הא מלוה בשטר טורף מן הלקוחות ולמה לא יטרוף נצ"ב ואפשר הטעם משום דמטלטלי אין טורפין מן הלקוחות כל שלא כתב אגב כדבסמוך בהג"ה אבל בנ"מ לא חשיב לוקח גמור כי אין לו רק פירות ועדיין הגוף של האשה ע"כ טורף ממנה:


(ט) להחזיר המותר:    נראה דאף שאין המותר בעין רק דברים אחרים הבאין מחמת המותר שלקחה צריך הבעל להחזיר דמ"מ גזל הן בידה ואף על גב דלעיל סי' צ' ס"ק כ"ח לא כתבתי כן יש לחלק מ"מ למעשה צריך להתיישב בדבר:


(י) ונתחייבה בנדוניא וכו':    כל מה שנתחייבה לו ואם נתחייבה בקנין אתן עיין בח"ה דאין החתן מוציא רק הקנס ועיין מ"ש לעיל סי' נ"ח:


(יא) לבעלה חוב מטלטלין אגב קרקע:    אף על גב דבחושן משפט סי' ס' נתבאר שנהגו שאין טורף ממטלטלין שמכר או נתן או משכן מפני תקנת השוק אפשר דלגבי בעל ל"ש תקנת השוק:


(יב) אינה גובה מבעלה:    כבר כתבתי בסמוך ס"ק ז' דבנ"מ גובה מבעלה אף בלא אגב דהא בסבלונות לא עשתה לו שטר באגב וכתב בד"מ דאפשר לומר דלאחר מיתת האשה שאין הבעל בא אלא משום ירושה אז נוטל הב"ח מטלטלין אף בלא אגב דלפעמים משום פסידא דאחריני לא שוויא רק כיורש כדאיתא ביש נוחלין נשאת הבת אלמנותו ניזונת מנכסיו וכו' דשוויהו רבנן כיורש ועיין בב"מ בתו' בד"ה אלא לוקח הוי דף צ"ו ועיין בתשובת מהר"ם פדוא"ה סי' נ"ה:

בית שמואל

(יד) דינה כמלוה בשטר:    משמע דגובה אפילו מנצ"ב מיהו בתשובת הרא"ש ובטו' איתא דגובה מן נ"מ וכתב בתשובת מהרי"ק שם דוקא מן נ"מ גובה ולא מן נצ"ב והקשה בפרישה ובח"מ למה אין גובין מנצ"ב כיון שדינם כמלוה בשטר ותרצו דאיירי דהכניסה לו מטלטלין מ"ה אף על גב דדינם כמלוה בשטר אינו גובה מן מטלטלים נצ"ב משום בלא אגב בנצ"ב הוא לוקח ממש אבל גובה מן מטלטלים נ"מ אפי' בלא אגב כי בנ"מ לאו לוקח ממש הוא ומ"ש הרב רמ"א בהג"ה סס"ז דאין גובין מן מטלטלין בלא אגב איירי נמי מטלטלין של נצ"ב וכן מוכח מש"ך בת"ח סי' קל"ב הבין כן דכתב שם מלוה בשטר גובה מן מטלטלין דבעל אפי' לא כתב מטלטלין אג"ק דלא אפסיד לנפשו כיון דיש שטר בידו וע"כ צ"ל מ"ש בסי' זה דאין גובה איירי בנצ"ב שוב ראיתי בכנס' הגדול' בחושן המשפט סי' ס' כתב בשם מהריב"ל ח"א סי' ע"ד ומהרשד"מ סי' קפ"ט והרדב"ז סביר' ליה דגובין מן הבעל מטלטלין שכתב אג"ק אפי' מן נצ"ב מכל שכן מן נ"מ והרא"ש סבירא ליה נצ"ב הוא כלוקח לכ"ע אפי' שכתב אג"ק אינו גובה ולכאור' קשה הא הג"ה הרב סס"ז נובע מתשובת הרמב"ן ושם כתב על הבעי' בש"ס הנ"ל דאיירי כשהכניס' לו קרקע אבל אם הכניסה לו מטלטלין אינו גובה ומסיים וכתב לכן אם הכניסה האשה מטלטלין אינו גובה המלו' בשטר ש"מ אפי' בנ"מ אינו גובה דהא הסוגי' איירי בנ"מ כמ"ש ואי איירי בתשובה בנצ"ב א"כ ל"ל לפרש מה שאיירי הסוגיא דהא בנצ"ב כ"ע ס"ל דהוי לוקח ואי הרשב"א והרמב"ן לא ס"ל כמהרי"ק א"כ איך לא הרגיש מהרי"ק בזה ויותר נראה דהרא"ש לא סמך את עצמו על הסברא דסבלונו' הן כמלוה בשטר הואיל דאיתא פרסום אלא כתב שם בתשובה טעם אחר בכה"ג דין הבעל כיורש דמלוה לא הפסיד נפשו דמה היה לו לעשות כי על סבלונות אין עושים שטר לכן פסק דגובה רק מן נ"מ דאפילו אם לא היה פרסום כמלוה בשטר ודינו כמלוה בעל פה מ"מ כשלא הפסיד לנפשו דינו כיורש ועיין בסמ"ע סוף סימן קל"ב כתב דגובין מן מטלטלין דבעל כשכותב מטלטלין אג"ק משום פסידא דמלוה דינו כיורש אלא סוף סימן קי"ב משמע דדינו כלוקח אפילו אם איכא פסידא דמלוה עכ"ל ודבריו תמוהים מאד דכבר כתבתי דוקא בנ"מ שייך לו' במקום פסידא דמלוה דינו כיורש אבל בנצ"ב דינו כלוקח א"כ מ"ש דדינו של בעל כיורש משום פסידא דמלוה ע"כ איירי בנ"מ א"כ מה ק"ל מסוף סימן קי"ב דהא הוא כתב שם דאיירי שם בנצ"ב ואז אפי' במקום פסיד' דמלוה דינו כלוקח ואם לא ס"ל כמהרי"ק הנ"ל יש ליישב גם אשתמטיה ליה הג"ה רמ"א בסי' זה דגובין מן הבעל מטלטלין אם כתב מטלטלין אג"ק והוא פי' דאיירי בנצ"ב וכל הני דצריך לשלם משלה אם מכר הבעל נכסים דמיא לדין מ"ש בחושן המשפט סי' ק"ז אם היורשים מכרו הנכסים והמעות בידם:


(טו) אין חייב לשלם:    בין שנעשה קודם הנישואין ובין שנעשה אחר כך בין מגוף ובין מפירות שם בנ"י:


(טז) עדיין לא נשבעה:    ולא כתבה ליה דאקני וה"א בעת השדוכים הוי כאלו לא היה לה נכסים כיון דעדיין לא נשבעה והוי כאלו קנאה אח"כ ומכרה מה שנתנה לבתה קמ"ל דהוי כאלו היה בידה הנכסים אף על גב דלא נשבעה עדיין מיהא מה שכתוב דהוי כמלוה בשטר משמע מחמת הפרסום דינו כשטר ושם בתשובה י"ל משום התנאים שנכתב ביניהם דינו כשטר:


(יז) אגב קרקע:    אף על גב הבעל דינו כלוקח מ"מ לענין זה דינו כיורש וכ"כ בח"מ מלקוחות אין גובין מטלטלין אפילו אם כתב בשטר אג"ק משום תיקון העולם כמ"ש בחושן המשפט סי' ס' וסי' קי"ג ובבעל לא שייך תיקון העולם:


(יח) רק מטלטלין:    כבר כתבתי דמוכח מתשובת הרמב"ן אשר כתב דין זה דאיירי אפילו מטלטלין של נ"מ אין גובין וכן משמע מל' הג"ה ומ"מ אם תפס מטלטלין מהני לדידן דהא אם דינו כיורש גובין מטלטלין דיתמי ובפרישה וש"ך פירשו דוקא מטלטלין נצ"ב אין גובין אבל מטלטלין נ"מ גובין דלענין מטלטלין לא שויא אותו כלוקח ממש ובד"מ הביא תשובת הרא"ש כלל ל"ב דגובין מן מטלטלין וכתב די"ל דאיירי כשכתב למלוה מטלטלין אג"ק ואינו חולק על תשובת הרמב"ן הנ"ל ועוד תי' תשו' הרא"ש איירי אחר מיתתה אז דינו כיורש ובח"מ הביא תירוץ זה ולכאורה לענין תמוה דהא מלוה בעל פה כתבתי בסמוך אחר מיתתה דינו כלוקח וכן לענין שומא הדרא ומנ"ל לומר לענין מטלטלין דינו כיורש אחר מיתתה וצל"ע:

ט"ז

באר היטב

(יא) בשטר:    משמע דגובה אפי' מנצ"ב וכ"כ הר"ם פדוואה סי' נ"ה אבל מהרי"ק שורש י"ח כתב דוק' מן נ"מ גובה ולא מן נצ"ב. ובפרישה ובח"מ הקשו למה אין גובין מנצ"ב כיון שדינם כמלוה בשטר. ועיין מ"ש הב"ש וכנה"ג דף ק"ט ע"ב סעיף י"ז.


(יב) לשלם:    בין שנעשה קודם הנשואין ובין שנעשה אח"כ בין מגוף ובין מפירות נ"י ב"ש.


(יג) אג"ק:    אע"ג דבחושן משפט סימן ס' נתבאר שנהגו שאין טורף מלקוחות מטלטלין אפילו אם כתב אג"ק מפני תקנות השוק אפשר דלגבי בעל לא שייך תקנות השוק ח"מ ב"ש.


(יד) מבעלה:    בפרישה ובח"מ וש"ך פירשו דוק' מטלטלין נצ"ב אין גובין אלא אגב אבל מטלטלין נ"מ גובין אפילו בלא אגב והב"ש כתב מתשובת הרמב"ן משמע דאיירי אפילו מטלטלין של נ"מ אין גובין בלא אגב וכ"מ מלשון הגה"ה. ומ"מ אם תפס מטלטלין מהני עיין ב"ש ס"ק י"ח וס"ק י"ד ובכל הני דצריך לשלם משלה אם מכר הבעל נכסים דמיא לדין מ"ש בחושן משפט סי' ק"ז אם היורשים מכרו הנכסים והמעות בידה.







▲ חזור לראש