באר היטב על אבן העזר צא
סעיף א עריכה
(א) שט"ח: הן שהכניסה לו בתורת נצ"ב הן בתורת נ"מ א"י למחול ח"מ ב"ש.
(ב) נאמנת וכו': כיון דאין לה מיגו דהא א"י למחול. וכן מלוה בע"פ א"י למחול וא"י לומר פרוע הוא כשהוא תוך הזמן ואם הלוה טוען פרעתי השטר. אם אין בו נאמנות אז חייבת היא לישבע. י"ל אין רצוני לישבע כי פרוע הוא. ובמלוה בע"פ תוך הזמן תליא בפלוגת' בחושן משפט סי' ע"ח אם היא צריכה לישבע.
סעיף ב עריכה
(ג) לפלוני: מי שאמר נכסי לבתי פלונית ואחריה ליורשיה הנולדים מגופה והבת היתה פנויה. דמי לאומר לנשואה ואחריך לפלוני כיון דבפירוש סלק את הבעל מאותו זכות ואמר ואחריה ליורשי' הנולדים מגופה הרי הוא כאומר אחריך ליקני בעל לא ליקני רשד"ם חא"ה סי' ק"ך ומהרש"ך ח"ב סי' קל"ה.
(ד) נכסים וכו': עיין מ"ש החלקת מחוקק ב"ש ס"ק ד'. ולכאורה נעלמו מעיניהם דברי הסמ"ע בסי' רמ"ח ס"ק ל"ג ע"ש.
סעיף ג עריכה
(ה) ומתה וכו': עיין בחושן משפט סוף סימן ק"ג מ"ש הסמ"ע והש"ך שם. ועיין ח"מ ב"ש.
(ו) השומא: ושומא לפרעון כתובתה אם מחזירין עיין תשוב' מהרש"ל סי' נו"ן ותשוב' רמ"א סי' ח'.
סעיף ד עריכה
(ז) מהבעל: ואם תפס המלוה לא מפקינן מיני' הר"ם אלשיך סי' י"ז ומהריב"ל ח"א כלל י"ב סי' ע"ד. והב"ש האריך והעלה בנצ"ב אפילו אם תפס המלוה לא מהני אלא מוכרים בטובת הנאה. ובכ"מ מהני תפיסה ודוק' אם תפס נ"מ שלה אבל אם תפס הפירות מן הקרקע לא מהני התפיסה כי הפירות שייכים להבעל ע"ש. וכל זה איירי אם הכניסה לו נכסים אם הבעל חייב לשלם מן מה שהכניסה לו אבל משלו לכ"ע אין חייב לשלם כמ"ש תוס' פרק המקבל דף ק"ד. ועיין כנה"ג דף ק"י ע"א ס"ח. ראובן ודינה שנשארו יתומים ונשאר להם מאביהם ובהיות ראובן חוץ לעיר באו קרובי דינה והשיאוה ונתנו לה כל הנכסים בנדונייתה לשמעון מצי ראובן למיתבע לבעל אחתי' מאי דשקלה טפי מאומדן דעתו דאבוה ואי ליכא מאן דידע אומדן דעתא שקיל מאי דשקלה טפי מעישור נכסי אליב' דכ"ע הר"ם אלשיך סימן י"ז. גזל שגזלה האשה ואכלתה. או פקדון. עיין כנה"ג דף ק"ט ע"ב.
(ח) לשלם: כ"כ ב"י בשם רבי' ירוחם ע"ש. וצ"ע איך נעלם דברי הרמב"ם ראש הפוסקים המפורסמים שבפירוש חולק על הנ"י בסוף פרק כ"ו מהלכו' מלוה ע"ש. ולפענ"ד היה נראה שהדין עם בעל נ"י דאם כדברי רבי' ירוחם והרמב"ם דאם המעות בעין חייב להחזיר היכי בעינן למיפשט דבעל יורש הוה מהא דתנן ישאו גדולות ישאו קטנות ומהא דתנן מי שמת והניח אלמנה ובת ונישאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו ואם אית' דכשהמעות בעין כ"ע מודו דחייב לשלם אין הוכחה משם דיורש הוי דאפי' נימא לוקח הוי שאני התם שהמעות בעין ולכן חייב לשלם. ועיין כנה"ג דף ק"ט ע"ב סעיף ה' שמתרץ קושיא זו ועיין ב"ש.
(ט) מנכסים: בין מנ"מ ובין מנצ"ב ב"ש.
(י) לשלם: אפילו לא הכניסה לו כלום. אפילו עברה על התקנה קודם שנשאת חייב בעלה לשלם אח"כ כשנשאת לדעת התוס' אבל לדעת רש"י אינו חייב אא"כ עברה תחתיו והא דחייב בעלה לשלם דוק' אם עברה בשוגג אבל אם עברה במזיד מכ"ש להכעיס אינו חייב לשלם בשבילה כדי שלא תתחייב את בעלה בכל יום ח"מ בה"י ב"ש. וכתב ב"ש ותימ' על רמ"א שפסק דהבעל חייב לשלם הא שם בת"ה מסיים וצ"ע אם הנדון דומה לראיה ע"ש וכ"כ הט"ז דאין להוצי' ממון מיד הבעל. אשה הנושאת ונותנת בבית אם נדרה לצדקה צריך לשלם בשבילה אע"ג דיוכל למחות לה להבא מ"מ צריך לשלם מה שנדרה כבר עיין (בח"ה) [בת"ה] סי' (רע"ב) [רפ"ב].
סעיף ה עריכה
(יא) בשטר: משמע דגובה אפי' מנצ"ב וכ"כ הר"ם פדוואה סי' נ"ה אבל מהרי"ק שורש י"ח כתב דוק' מן נ"מ גובה ולא מן נצ"ב. ובפרישה ובח"מ הקשו למה אין גובין מנצ"ב כיון שדינם כמלוה בשטר. ועיין מ"ש הב"ש וכנה"ג דף ק"ט ע"ב סעיף י"ז.
(יב) לשלם: בין שנעשה קודם הנשואין ובין שנעשה אח"כ בין מגוף ובין מפירות נ"י ב"ש.
(יג) אג"ק: אע"ג דבחושן משפט סימן ס' נתבאר שנהגו שאין טורף מלקוחות מטלטלין אפילו אם כתב אג"ק מפני תקנות השוק אפשר דלגבי בעל לא שייך תקנות השוק ח"מ ב"ש.
(יד) מבעלה: בפרישה ובח"מ וש"ך פירשו דוק' מטלטלין נצ"ב אין גובין אלא אגב אבל מטלטלין נ"מ גובין אפילו בלא אגב והב"ש כתב מתשובת הרמב"ן משמע דאיירי אפילו מטלטלין של נ"מ אין גובין בלא אגב וכ"מ מלשון הגה"ה. ומ"מ אם תפס מטלטלין מהני עיין ב"ש ס"ק י"ח וס"ק י"ד ובכל הני דצריך לשלם משלה אם מכר הבעל נכסים דמיא לדין מ"ש בחושן משפט סי' ק"ז אם היורשים מכרו הנכסים והמעות בידה.